(סיפור עם ריח...)
שלושה רופאים יהודיים צעירים הולכים ברחוב ורואים איש זקן שהולך כפוף גב וברגליים מפוסקות.
ההליכה המוזרה הזאת מאתגרת אותם לתת דיאגנוזה, ממה סובל הזקן שהולך בצורה כזאת?
אומר הראשון: "דֶער יִיד האָט אַ קִילֶע" (ליהודי יש קילה/שבר)
אומר השני: "נַיין, דאָס אִיז נִישְט אַ קִילֶע, דאָס אִיז מָרִידְן" (לא, זה לא קילה, זה טחורים).
אומר השלישי: "נָיין, דאָס אִיז נִישְט אַ קִילֶע, אוּן נִישְט מַרִידְן. דאָס אִיז לוּמְבָּגוֹ" (לא, זה לא קילה ולא טחורים, זה לומבגו).
מאחר ששלושתם נתנו אבחנות שונות, היה חשוב לכל אחד מהם להוכיח שהוא צודק. האיצו את צעדיהם, השיגו את הזקן ואמרו לו:
"רֶעבּ יִיד, מִיר זֶענֶען יוּנְגֶע דוֹקְטוֹיְרִים (יהודי יקר אנחנו רופאים צעירים), אָיְינֶער זאָגְט אַז אִיר האָט אַ קִילֶע, צְבַיְיטֶע זאָגְט – מַרִידְן; דֶה דְרִיטֶע זאָגְט - לוּמְבַּגוֹ. (אחד אומר שיש לך קילה השני טחורים והשלישי לומבגו).
מִיר דַארְפְן וִיסֶען וֶער אֶס האָט גֶרֶעכְט? (אנחנו מבקשים לדעת מי מאיתנו צודק?).
עונה הזקן:
"קִינְדֶערְלֶךְ טָיֶירֶע, אַלֶע האָבֶּען אַ טוֹייֶעס גֶעהאָט (ילדים יקרים, לכולכם הייתה טעות גדולה), ופונה אל כל אחד מהם:
דוּ האָסְט אַ טוֹיֶיעס גֶעהאָט, דאָס אִיז נִישְט אַ קִילֶע (אתה טעית אין לי קילה).
דוּ האָסְט אַ טוֹיֶיעס, דאָס אִיז נִישְט מַרידן (אתה טעית אין לי טחורים),
דוּ האָסְט אַ טוֹיֶיעס, דאָס אִיז נִישְט לוּמְבַּגוֹ (אתה טעית, אין לי לומברגו).
אוּן, דֶער עִיקֶר, אִיךְ אַלֶעייְן האָבּ אוֹיְךְ אַ טוֹייֶעס גֶעהאָט – (והעיקר, גם אני טעיתי טעות מרה).
אִיךְ האָבּ גֶעמֶעייְנְט דאָס אִיז אַ קְלֶיינֶע פאָרְץ (חשבתי שזה רק נאד קטן), אוּן צוּם סוֹף, האָבּ אִיךְ זִיך בַּאקַאקְט (ובסוף חירבנתי במכנסיים).
מה אגיד לכם אנשים צעירים: פוּן אַן אַלְטֶען תוּחֶעס קֶען נִישְט אַרוֹייְס גֶעייְן אַ פְרֶעייְלַאכְן פאָרְץ... (על תחת של זקן כבר אי אפשר לסמוך שיפיק נאד עליז...)
זקני העדה מכירים ודאי את הסיפור העתיק הזה, ומה הקשר למשל הפוליטי?
רבים רבים רוצים לעשות אַ פְרֶעייְלַאכְן פאָרְץ ולהעיף כבר את נתניהו, אבל הסכנה הגדולה היא שנקבל במקומו אַ בַּאקַאקְט גדול.

מה יהיה עם בקעת הירדן?
אורי הייטנר מסביר לנו ב"פינת הלשון" שלו מה הוא מקור שמו של "יפית" מושב בבקעת הירדן שנקרא ע"ש יוסי יפה. (גיליון 1423) בינתיים מנהיג מפלגתו בנימין גנץ-האווז ממשיך לספר לנו (בפינת הלשון שלו) שבקעת הירדן תהיה רק גבול ביטחוני ולא גבול מדיני.
בהינתן שאין גבול בטחוני ללא מדיני, ואין גבול מדיני ללא יישובים יהודים, על אורי הייטנר מוטלת המשימה לשכנע בפינת הלשון שלו בכל לשון את מנהיגו העליון (על משה סמולינסקי-יעלון) לשנות את מדיניותו ולהכניס למצע מפלגתו ההולך ונכתב את החשיבות של שמירה על בקעת הירדן בריבונות ישראל, כי בלעדיה אין ביטחון לישראל.
אם גנץ-האווז יוותר עליה הוא מהווה סכנה לביטחון ולעתיד ישראל.

אוהבי ההשפלה
הפסיכיאטר והסקסולוג האוסטרי-גרמני ריכרד פון קְרַאפְט-אֶבִּינג טבע מושג הקרוי על שמו של ליאופולד פון זאכר מאזוך אשר תיאר בספרו חוויות רבות המבוססות על הצורך לסבול כאב והשפלה כדי להגיע לגירוי, לאקט מיני ולאורגזמה. משמו המושג "מזוכיזם".
מזוכיזם הוא פאראפיליה, הלך נפש שבו האדם נהנה לסבול כאב והשפלה על מנת להגיע לסיפוק, לגירוי מיני או לאורגזמה.
https://he.wikipedia.org/wiki/מזוכיזם
מסתבר שההנאה מההשפלה נפוצה בקרב רבים רבים בארץ, ומי שחשף אותה בצורה המדויקת והמפחידה, המראה את עומק החולי בחברה הישראלית הוא האנטישמי נדב לפיד הלועג ומשפיל את הישראלים, ומייחל למותם, והם עוד מריעים לו.
לאחר שזכה בפרס דב הזהב בבירת הרייך, ברלין, סיפר נדב לפיד: "בטיסה מברלין לארץ, נוסעים רבים ביקשו להצטלם איתי וסיפרו לו כיצד צפו בטקס ונורא התרגשו ושמחו. וגם ברחובות תל אביב עוצרים אותו הרבה אנשים, מברכים אותו על הזכייה 'וזה מוזר, כי זה סרט על בחור שפותח מילון ואומר את כל המלים הכי גרועות שהוא מוצא בו על ישראל.
"יש במקום הזה צמא אדיר להצלחות ולהכרה, והזכייה של 'מלים נרדפות' נתפסת בדיוק כמו זכייה באירוויזיון או במדליה בג'ודו. באהדה הזאת יש איזו משפחתיות שהיא נוגעת ללב, אבל בעיניי קצת מצחיק לדבר על גאווה ישראלית בהקשר של הסרט הזה, שיש בו גם קלון ישראלי.
"הייתי הולך בפריז, מקלל את הישראלים בצרפתית, אומר לעצמי, 'יום אחד ישראל תימחק, אבל לא נורא, זאת מדינה כל כך בינונית שהעולם לא יפסיד הרבה.' אתם כל כך אוהבים את המדינה שלכם, משוכנעים שכולם צריכים לאהוב אותה, ואני רציתי לומר 'תראו אני ישראלי, ואני יכול לשנוא את ישראל, לומר עליה מילים איומות, ולא לגמור אף פעם לקלל אותה.'"
(נירית אנדרמן, "נדב לפיד רציתי להעליב את הישראלים", "הארץ" 29.2.19)
https://www.haaretz.co.il/gallery/cinema/.premium-MAGAZINE-1.6977148
מדהים ממש מדהימה כמות הישראלים אוהבי ההשפלה וחובבי הטנאטוס.
כבר כתבתי שאין לנו מה להלין על האנטישמיות המתפשטת עתה בצרפת כאשר ישראלי ממוצא פולני-ליטאי, שמשפחתו הושמדה בשואה, הוא אוטו-אנטישמי המתדלק אותה. מסתבר שאין שנאה כמו השנאה העצמית.
הישראלי בסרטו של נדב לפיד "מילים נרדפות" מתאר את מדינת היהודים בכל המילים הנרדפות האפשריות המתארות רשע. שפה כל כך עשירה שגדולי האנטישמים יכולים ללמוד ממנה: "עברתי לצרפת כדי לברוח מישראל כדי לברוח ממקום גס, נבער, אידיוטי, מזוהם, מצחין, מכוער, נתעב, דוחה, רקוב מסואב, בזוי, מרושע." דווקא הגוי הצרפתי עונה לו בשכל: "אף מדינה לא יכולה להיות כל זה. תבחר."
https://www.youtube.com/watch?v=rYrmslKHqKQ
כמה מגוחכת הסצינה בסרט בה מופיע יהודי עם כיפה המרגיז את נוסעי המטרו בשירת התקווה בשעה שיהודי עם כיפה בכלל אינו יכול להסתובב חופשי ברחובות פריז. לא בכדי ערבי-מוסלמי סעיד בן סעיד הפיק את הסרט והצרפתים מימנו את היצירה האנטישמית של נדב לפיד, ולא בכדי הגרמנים בברלין בירת הרייך בחרו לתת לה את פרס דב הזהב. אם היהודים הם כאלו, אולי השמדתם היא מעשה ראוי. בושה למשרד התרבות בראשותה של מרים סיבוני-רגב שהשתתף במימון.
למרבה הצער מסתבר שהגזענות האנטישמית בתל האביב, במרכז הגדה המערבית, אינה פחותה מהגזענות האנטישמית בגדה השמאלית של פריז.

ישראלים תומכי האנטישמי קורבין
לאחר ש-8 חברי פלרמנט פרשו ממפלגת הלייבור בעקבות משבר האנטישמיות במפלגה, חתמו כ- 300 אזרחים ישראלים על מכתב התומך באנטישמי קורבין כחבר החמאס והחיזבאללה.
בין היהודים האוטו-אנטישמים, האקטיביסטים הפרו-איסלמים התומכים בכיבוש ערבי-מוסלמי של הפשיזם האיסלמו-נאצי (ולכן תומכים באנטישמי קורבין) שחתמו: שלמה זנד (הפולני-אוסטרי האנטישמי מכחיש העם היהודי), ענת מטר, עדי אופיר, עינת ויצמן, אודי אלוני ועוד.בין היוונים-נוצרים שהסתערבו עקב הכיבוש הערבי-מוסלמי, האנטישמיוֹת: אמל מורקוס, וח"כ עאידה תומא סלימן, וכמובן ערפְּלישתים-מוסלמים אנטישמים.
נוסח המכתב: "חברים יקרים, אנחנו יהודים ופלסטינים אזרחי ישראל, מחויבים לשוויון אזרחי בתוך ישראל, לסיום הכיבוש והמצור על עזה, לשלום צודק ולצדק לפליטים הפלסטינים. הסולידריות של הכוחות המתקדמים בחו"ל היא חיונית למאבקנו, ולכן קידמנו בברכה את בחירתו של ג'רמי קורבין, מנהיג מחויב לשלום, כמנהיג מפלגת הלייבור הבריטית.
"מאז בחירתו, קורבין היה נתון להתקפות מתמשכות על הידידות כביכול שלו לאנטישמיות. אנו דוחים את מהות ההאשמות הללו לחלוטין, ואנו מציינים כי חלק ממאשימי קורבין, כמו ראש הממשלה בנימין נתניהו, הם עצמם גזענים ידועים ובעלי בריתה של אנטישמים ידועים, כגון ויקטור אורבן והלאומנים הפולנים. עוד נציין, כי גם מבקרים רבים של קורבין טוענים כי הם מכבדים את הזכות לבקר את ישראל בתיאוריה, אך בפועל נראה כי ההתקפות שלהם נועדו למנוע את הדיון על ישראל-פלסטין ולמנוע מממשלת לייבור עתידית להפעיל לחץ ממשי על ישראל לשנות את המדיניות שלה.
"עם זאת, אנו מכירים במציאות האנטישמית, כולל מצד שמאל, ואנו מברכים על מאמציה המתמשכים של הלייבור להילחם בה בשורותיה. מאמצים אלה נטולי צביעות של הימין, שמגנה את האנטישמיות, האמיתית והמדומה, תוך עידוד הגזענות בגלוי. באקלים עולמי של פאשיזם עולה, הצביעות הזו מסוכנת ביותר. כדי להיאבק בה, יש בהחלט לדחות את האנטישמיות ולעמוד גם על זכויות הפלסטינים ועל הסוציאליזם.
"אנו קוראים לכל ידידי השלום הישראלי-פלסטיני להצטרף להנהגת מפלגת הלייבור במחויבותה החד-משמעית ליצירת פוליטיקה נטולת שנאה ודעות קדומות, ולתמוך בנו בעבודה משותפת למען עתיד ללא דיכוי ואפלייה בישראל ובפלסטין. חבריהו בלייבור, אנו מאחלים לכם הצלחה בועידה הארצית הקרובה שלכם ובמאבקים שלפניכם."
http://rotter.net/forum/scoops1/536520.shtml
https://www.jewishvoiceforlabour.org.uk/blog/citizens-of-israel-send-letter-of-support-to-corbyn/

מרצָה אנטישמית באוניברסיטה העברית
פרופסור נדירה שלהוב-קיבורקיאן – מרצה מבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית – נשאה הרצאה באוניברסיטת קולומביה בניו יורק שכותרתה: "טכנולוגיות אלימות בירושלים הפלסטינית."
בהרצאה שהציגה על סמך מה שהיא כינתה "מחקר אקדמי" היא אמרה: "מרחבים פלסטינים הם מעבדות, תעשיית הביטחון בישראל משתמשת בהם כתצוגת תכלית ההמצאה של מוצרים ושירותים של תאגידי הביטחון בישראל מתודלקת על ידי עוצר ארוך טווח ודיכוי של הפלסטינים על ידי צה"ל," הסבירה המרצה הישראלית הבכירה לנוכחים. לאחר מכן תיארה שצה"ל עורך ניסויים גם בילדים פלסטינים: "ילדים פלסטינים מבינים שהם צד לניסויים של ישראל."
פרופסור נדירה שלהוב-קיבורקיאן, היוונייה-הארמנית-הנוצרייה, שהסתערבה עקב הכיבוש הערבי, הציגה תורה אנטישמית קלסית במימון האוניברסיטה העברית.
מהאוניברסיטה העברית נמסר: "הדעות שהושמעו על ידי פרופסור נדירה שלהוב-קיבורקיאן לא מייצגות ולא מבטאות בשום צורה או אופן את האוניברסיטה העברית ולא את הנהלת האוניברסיטה, אלה הם דעותיה האישיות שמבטאות אך ורק את עצמה."
http://rotter.net/forum/scoops1/533565.shtml
ודוק: האוניברסיטה העברית אינה אנטישמית, אלא רק מממנת את האנטישמיוּת.

גרמניה מטפלת בפעילי החרם
בניגוד לישראל ולבריטניה, המדינה שמצליחה לטפל בתנועת ה-BDS היא דווקא גרמניה שמעמידה לדין ישראלים הלוקחים בתחומה חלק פעיל בחרם נגד ישראל.
הנה שני העומדים לדין בגרמניה: רוני ברקן, אקטיביסט פרו-איסלמי שהגשים את חלומו של מוחמד ערפאת, ירד לגרמניה והפך לפעיל החרם, וערפלישתי מעזה בשם מאג'ד.
http://rotter.net/forum/scoops1/536351.shtml
מתי נזכה שפעילי החרם יועמדו לדין גם במדינת ישראל. או אז יוכל העורך, אהוד בן עזר, להשתחרר מאיומי אחד המשתתפים בעיתונו המאיים עליו תמידית בתביעה משפטית אם תיכתב האמת עליו כשותף בפעילות החרם.
האוחזים בחרם, בחרם יאבדו. "שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו עי (עושה) חרם הוא"

עוזי ויזל – מִמחרים למגְשים מעשי המחרימים
הפלמ"חניק מחטיבת הראל, הצ'לן עוזי ויזל, לא הצטרף במקרה לחבריו במחלקת הל"ה, אשר נפלו במלחמת העצמאות בדרכם לגוש עציון. ברגע האחרון נזכרו כי עבר קורס ספורט וקראו לו להדריך את המגוייסים הראשונים של צה"ל, כך קיבל את חייו במתנה.
"אחרי המלחמה כעס על חבריו המוזיקאים, שנותרו בחו"ל ולא הצטרפו להגנת המולדת במלחמה. יותר מכך הוא נפגע מהמדינה, שקיבלה אותם בזרועות פתוחות לאחר היווסדה. הוא חדור תחושה צורבת כי עוול נעשה בכך שהמדינה מקבלת בסבר פנים יפות כל ישראלי, אמן ושאינו אמן, החוזר למולדת לאחר שנעדר ממנה בשעת מבחן, ונותנת לו 'ג'וב'. כאב לו לעוזי, משום שאצלו, כאצל רבים מחבריו הלוחמים, חרתה המלחמה צלקת עמוקה.
"הוא לא היסס להשתמש במילים חריפות ביותר נגד 'המשתמטים', וקרא למדינה להחרימם. כדבריו. 'כשם שאין מזמינים לארץ את האמנים ששיתפו פעולה עם הנאצים, להבדיל, לא היתה הממשלה צריכה להתיר הופעת אמנים שלא חזרו הנה בימי מלחמת השחרור.'"
לימים הגשים עוזי ויזל את חלומו של מוחמד ערפאת וירד לאוסטרליה, שם נפטר.
https://www.haaretz.co.il/magazine/obit/1.6961208
(עופר אדרת, "הצ'לן שניצל מהל"ה", "הארץ", 24.2.19)
זיקנתו ביישה את צעירותו.

מה באמת אמר יצחק יזרניצקי-שמיר?
יוסף גיסינוביץ-אחימאיר מתקיף את ההיסטוריון דניאל בלטמן על כך שהוא השתלח במ"מ שר החוץ ישראל כ"ץ, על שציטט את ראש הממשלה יצחק יזרניצקי-שמיר: "הפולנים ינקו אנטישמיות מחלב אימם" ורואה בהם "אמירה מחפירה".
לקרוא לזה "אמירה מחפירה?" שואל גיסינוביץ-אחימאיר, ומסביר כי הדברים נאמרו מנהמת ליבו של שמיר שבספרו "סיכומו של דבר" סיפר על השואה בעיר הולדתו רוז'ינוי*, שבה "שלהבות קטנות של שנאה ריצדו סמוך לפני השטח והתלקחו לאש תופת עם בוא הנאצים... אימי ואחותי רבקה מצאו את מותן מידי הנאצים וסייעניהם..." גיסו הכין למשפחתו "מקום מסתור, בקתה ביער, בעזרת יערן שעבד בשירותו שנים רבות" וזה "הרג אותם ביריות בזה אחר זה... אבי, שהופרד מכל בני המשפחה, פנה בבקשת עזרה לידידיו הוותיקים, בני הכפר 'שלו', הוא האמין בהם, והם בגדו בו ורצחוהו נפש..." (יוסף גיסינוביץ-אחימאיר, "כך פועל מנהיג אחראי", "חדשות בן עזר" 1423) .
נכון שדניאל בלטמן הוא אקטיביסט פרו-איסלמי קיצוני התומך בכיבוש ערבי-מוסלמי של הפשיזם האיסלמו-נאצי, ויש להתחשבן איתו על דבריו, אבל כאן הוא דווקא צודק.
יוסף גיסינוביץ-אחימאיר המתנאה בכך שהיה ראש לשכתו של יזרניצקי-שמיר עושה לו כאן שירות דב ומציג לא נכון את דבריו.
בניגוד לאופן שמציג אותו גיסינוביץ-אחימאיר, יזרניצקי-שמיר היה במקרה זה באמת "מנהיג אחראי".
שנים אחדות אחרי שצוטט מ-1989 אומר שהפולנים ינקו אנטישמיות מחלב אמם, חזר בו יצחק יזרניצקי-שמיר ואמר שדבריו הוצאו מהקשרם.
בראיון שהעניק בשנת 1996 ליומון הפולני ״ז׳צ׳פוספוליטה״ נשאל שמיר על ידי הכתב, האם הוא עדיין חושב שפולנים יונקים אנטישמיות עם חלב אמם.
תשובתו של שמיר היתה נחרצת: ״מעולם לא השמעתי הצהרה כזו."
וכך הסביר: "לפני כמה שנים נתתי ריאיון לעיתונאי מהג׳רוזלם פוסט על המצב הפוליטי בישראל. בתום הריאיון, כשהעיתונאי היה כבר בדרך החוצה, דיברנו על תקרית אנטישמית שאירעה באותו יום בפולין. אמרתי לו, שקשה להבין איך ישנה עוד אנטישמיות בפולין, מאחר שכמעט ואין יהודים בפולין, והערתי שייתכן שאותם אנטישמים יונקים זאת עם חלב אימם.
"לאחר שהדברים פורסמו מחוץ להקשרם, לא ראיתי צורך להבהיר את העניין, כי כל אדם הגיוני מבין שאין להבין את הדברים כפשוטם. ידוע שחלב אם אינו מכיל את החומרים המשפיעים על היווצרות התודעה של התינוקות, כשהם גדלים וחושבים. דבריי היו מטאפורה לכך שרגשות או השקפות אנטישמיות, כמו רעיונות אחרים, הם תוצר של החינוך שאנשים מקבלים בביתם."
שמיר, יליד פולין, פירט בראיון את נסיבות רצח אביו ובני משפחה אחרים באכזריות בידי שכניהם הפולנים, באזור הנמצא כיום בבלארוס. "לנוכח אירועים אלו, שלא היו בודדים בפולין הכבושה, אני שואל את עצמי ואמשיך לשאול את עצמי: מאין באה שנאה בהמית כזו אצל אותם אנשים? נראה לי שלמטען רעיונות ומושגים שנספגים משחר ילדות יש השפעה על היווצרות תודעה מסוימת. עובדה היא שאנטישמיות עוברת מדור לדור."
(אלדד בק, "כץ ציטט אך ראש הממשלה חזר בו בעבר", "ישראל היום", 22.2.19)
https://www.israelhayom.co.il/article/635273
*בשנת 2015 ביקרתי בעיירה רוז'ינוי, היום בבלארוס.

מהו באמת "קיר הברזל"?
ולדימיר (זאב) יבגנביץ' ז'בוטינסקי "נשא בתואר מצביא (ארגון הפורשים) האצ"ל, אבל לא נלאה בו בזמן מהמאמצים המדיניים-הדיפלומטיים למען הגשמת הרעיון הציוני. 78 שנה לאחר פטירתו, 71 שנה לאחר כינון עצמאותנו, ורעיון "קיר הברזל" – פיסי ונפשי, צבאי אמוני – אקטואלי אולי אף יותר מאז נהגה לראשונה ופורסם לפני 95 שנה". (יוסף גיסינוביץ'-אחימאיר, תשעים וחמש שנה ל"קיר הברזל", בן עזר גיליון 1423)
הנה הטקסט של "קיר הברזל":
http://www.jabotinsky.org/media/9761/על-קיר-הברזל.pdf
אבל למה באמת התכוון ולדימיר (זאב) יבגנביץ' ז'בוטינסקי במונח "קיר הברזל"?
בראשית 1923 פרש ז'בוטינסקי מן ההנהלה הציונית על רקע מחלוקת מדינית מתמשכת עם וייצמן.*
ז'בוטינסקי עמד על חילוקי דעות אלה בשלהי 1923 במאמרו המכונן 'על קיר הברזל', בו בלי לנקוב בשמו של וייצמן הוא תקף את השינוי שחל בעמדותיו בשני נושאים משלימים: הברית עם האימפריאליזם הבריטי כתנאי להגשמת הציונות, ותפקיד הגדודים העבריים כציר שיתוף הפעולה הקולוניאלי בין הבריטים לציונים כפי שהתוותה הצהרת בלפור.
ב'קיר הברזל' יצא ז'בוטינסקי נגד המערערים על תלותו של המפעל הציוני באימפריאליזם הבריטי. הוא קבע כי לנוכח ההתנגדות של ערביי ארץ ישראל להתיישבות היהודית – שאינה שונה, לדעתו, מהתנגדותם של 'הילידים' ל'מיישבים' בכל מקום אחר לאורך ההיסטוריה – 'ערכה של הצהרת בלפור' ו'תועלתו של המנדט' נעוצים בכך 'שכוח לא מקומי הטיל על עצמו התחייבות ליצור בארץ תנאי מינהל וביטחון כאלה, שיהיה ביכולתם למנוע בעד האוכלוסייה המקומית כל ניסיון של הפרעה במאמצינו, גם אם יעלה על דעתם להפריע.' לכן – הוא קבע כי המפעל הציוני בארץ ישראל יוכל להתפתח רק ב'חסותו של כוח שאיננו תלוי באוכלוסייה המקומית, מאחורי קיר-ברזל שלא יהא בכוחה של האוכלוסייה המקומית לפרוץ אותו.'
כלומר, המפעל הציוני בארץ ישראל יוכל להתפתח רק בחסותה של בריטניה, ולפיכך הזהיר ז'בוטינסקי מפני כל ניסיון להגיע להסכם עם 'הלאומיים הערביים בבגדד, מכה ודמשק.' תמיכה בלאומיות הערבית – מדיניות שעימה היה מזוהה וייצמן – טען ז'בוטינסקי, תהיה 'גם מעשה התאבדות וגם בגידה,' ולכן 'אין אנו יכולים להיות שותפים לקנוניה פוליטית שמטרתה הרחקת בריטניה מאיזור תעלת סואץ, מן המפרץ הפרסי וחיסול מוחלט של השלטון הקולוניאלי הצרפתי והאיטלקי בשטחים המאוכלסים ערבים.'
'קיר הברזל', לפי ז'בוטינסקי, הוא אימפריאליזם בריטי הנשען על 'כידונים יהודיים', שכן דעת הקהל הבריטית לא תסבול 'ש-our boys ימותו בשביל עניינים זרים,' כשם שמשלם המסים הבריטי יתנגד לממן את הגנת ההתיישבות היהודית בארץ ישראל.**
בד בבד דחה ז'בוטינסקי את הרעיון לבסס את 'קיר הברזל' על ארגון צבאי של 'חלוצים מזויינים' הנתון למרות המוסדות היישוביים, כפי שתבעו חסידי ארגון ה'הגנה' שהלך והתגבש באותן שנים. לדבריו, רק 'הגדוד היהודי' כחלק מחיל המצב הבריטי יוכל למלא תפקיד זה, שכן 'חיילים יהודים מהווים כוח, אם נמנים הם על הצבא הבריטי ומייצגים את העוצמה הבריטית העומדת מאחוריהם. אם אינם נמנים על הצבא הבריטי – אינני מאמין בהם.'***

* יוסף שכטמן, זאב ז'בוטינסקי, תל אביב תשט"ז, עמ' 456-443..
**שם, עמ' 399.
***שם, עמ' 398, 400-405.

על רקע זה יש להבין גם את התנגדותו של ז'בוטינסקי לכוח מגן עברי עצמאי שיגן על תל חי ותבע להפקיר אותה לכיבוש ערבי-מוסלמי.
תנועות הפועלים הכריזו על גיוס מתנדבים לעזרת תל-חי, ויוסף ולדימירוביץ' (ווֹלפוביץ') טרומפלדור (ז'בוטיסקי כתב תרומפלדור) נחלץ לעזור.
ז'בוטינסקי התנגד לעמדה זו וטען כי התפקיד להגן על תל-חי מסור בידו של הכוח הקולוניאלי הבריטי וכי במקום ניסיונות נפל להגנה על תל-חי, על היישוב להפנות את מאמציו ללחץ על הבריטים כדי שהם יעשו זאת: "העמדה שצריכים אנו להגן עליה איננה מטולה ותל-חי. היא כל הגליל הצפוני. תביעתנו זו נקבעה מכבר, וידועה היא לכל העולם הפוליטי: ארץ-ישראל בשלימותה מדינה אחת וכולה תחת מחסה אנגליה – מחסה אנגלי על כל טפח וטפח של אדמת ארץ-ישראל". (בלי הגולן)*
*נקדימון רוגל, "תל-חי: חזית ללא עורף", הוצאת יריב-הדר, תל-אביב, 1979 עמ' 154.

מיכאל כהן כדמותו של יודאס
מיכאל דין כהן Michael Dean Cohen, בן לאב ניצול שואה, יליד 1966, הוא משפטן שעבד כעורך דינו של דונלד טראמפ טרם סיום עבודתו במאי 2018. עת הורשע במספר עדויות.
בנאום לפני הקונגרס, בהצהרת הפתיחה, כינה כהן את הנשיא טראמפ שלמענו עבד: "גזען", "נוכל" ו"רמאי" ואמר שהוא מתבייש בעצמו על שעבד עבורו.
האם בגידתו זו במעסיקו לנוכח שמו היהודי – כהן, תצייר אותו כג'ודאס בעיני חוגים אמריקאיים אנטישמיים?
ימים יגידו.

מיהו ציוני?
המהגר מאוקראינה, כתב "הארץ" דימיטרי (דימיטריוס ביוונית הוא חסיד האלה דמטר) שומסקי (האם חומסקי?), הוא אקטיביסט פרו-איסלמי התומך בכיבוש ערבי-מוסלמי וחיסול מדינת היהודים והפיכתה למדינת "כל אזרחיה" (כמו אוקראינה) – נותן לנו הגדרה חדשה מיהו ציוני?
לדידו של שומסקי האקטיביסט הפרו-איסלמי התומך בכיבוש ערבי-מוסלמי ובחיסול מדינת היהודים, לורד האו האו הישראלי, גדעון לואי (לוי) הוא ציוני.
כיצד זה יכול להיות? ההוכחה היא שלואי (לוי) הגדיר את עצמו כפטריוט. ולכן קובע שומסקי "גדעון לוי הוא ציוני, בדיוק כפי שאמיל זולא, שנלחם על חפותו של אלפרד דרייפוס, היה צרפתי, ולדימיר קורולנקו, שהתקומם נגד עלילת הדם נגד מנחם מנדל בייליס, היה רוסי, ותומש מסריק, שהגן על לאופולד הילזנר בעלילת הדם של פולנא, היה צ'כי.
"גם אם לוי יבקש להמיר כאן את 'ציוני' ב'ישראלי', לא יהיה בכך כדי לטשטש את שורשיה הציוניים של הישראליות. שכן הציונות איננה אידיאולוגיה כי אם גורל — וטוב שכך."
(דימיטרי שומסקי, "אין ספק גדעון לוי הוא ציוני", "הארץ", 17.2.18)
https://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.6937863
הבנתם? הציונות אינה אידיאולוגיה של שחרור העם היהודי משלטון זר והקמת מדינה יהודית ריבונית בארץ ישראל – אלא הציונות היא גורל להיות תחת כיבוש ערבי-מוסלמי.
דימיטריוס, התעלית כאן בהרבה על ה"שיחדש" Newspeak של אורוול.

הגזענות של טאהר בן ג'לון
דומה שגיא משיח, המצטט את הערבי-מוסלמי-מרוקאי: "טהאר בן ג'לון, בספרו המפורסם 'הגזענות כפי שסיפרתי לבתי' שיצא לאור בשנת 1998 – מצביע על כך, שתופעת הגזענות היא חלק בלתי נפרד מהטבע ומהיסטוריה האנושית – ושהדרך היחידה להתגבר עליה ולהיאבק בה היא באמצעות חינוך. ילד לא נולד גזען. הוא הופך לכזה כתוצאה מחינוך גרוע לפחד מהאחר ולשנאת הזר". ("חדשות בן עזר" 1423) – דומה שהוא מעולם לא קרא אותו. הנה המלצה:
לקרוא את הספר: "הגזענות כפי שסיפרתי לבני" – שנכתב כתשובה לספרו הנודע של טאהר בן ג'לון "הגזענות כפי שהסברתי לבתי". שאלות חשובות לא זכו להסבר אמיתי בספרו. בניגוד לנאמר אצלו, כי הדתות הגדולות אינן גזעניות וגזעני הוא רק השימוש שבני אדם עושים בהן, בוחן ספר זה בלא כחל וסרק שאלות כמו: מהן הסיבות לגזענות? האם יש יסודות גזעניים בדתות? האם יש גזענות ביהדות? האם יש גזענות בנצרות? מהן הסיבות לגזענות של מוחמד נביא האיסלם? בלשון תמציתית ובהירה מספק הספר תשובות לכל השאלות.
https://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=35450
למרבה הצער טהאר בן ג'לון ממשיך לשמור אמונים לגזענות הערבית-מוסלמית המסורתית ולא מתנער ממנה.

נעמן כהן
התנחלות תל אביב, מרכז הגדה המערבית.
(רבת עמון ודגניה הן בגדה המזרחית).