* בחירות 2019 – זאת תמונת הבחירות הקרובות. לרשות נתניהו עומד גוש הדוק ויציב של מפלגות שתמלצנה עליו לנשיא (אף שחלק ממנהיגיהן יצטיידו לשם כך בכדורים נגד בחילה): הליכוד, מפלגות הימין, המפלגות החרדיות ו"כולנו".
אם מפלגות אלו תגענה ל-61 מנדטים, כולן תמלצנה על נתניהו, הנשיא יטיל עליו להרכיב ממשלה וקרוב לוודאי שהוא יצליח להרכיב קואליציה צרה עם כל המפלגות הללו.
אם למפלגות הללו לא יהיו 61 מנדטים – גם אז כנראה שמיספר הממליצים עליו יהיה גדול ממיספר הממליצים לגנץ, בהנחה שהמפלגות הערביות לא תמלצנה על אף מועמד. במקרה כזה, לא ברור על מי תוטל הרכבת הממשלה וייתכן שהכדור יעבור מצד לצד ו"מעשה המרכבה" ייארך זמן רב. אבל דבר אחד בטוח – במקרה כזה, נתניהו לא יוכל להרכיב ממשלה, כיוון שאף מפלגה שמחוץ לגוש הזה לא תצטרף לממשלה בראשותו.
לכן, אם לגוש של נתניהו יהיו 60 ח"כים ומטה, גנץ יהיה ראש הממשלה הבא, שתהיה ממשלת מרכז. "כחול לבן" תהיה מפלגת הציר בממשלתו, לשמאלו מפלגת העבודה, לימינו "כולנו" (וכמובן "גשר", אם בניגוד לסקרים הנוכחיים תעבור את אחוז החסימה) ולפחות עוד מפלגה מן הגוש של נתניהו. איזו? אולי הליכוד (ללא נתניהו), אולי הימין החדש, אולי ש"ס, אולי יהדות התורה, אולי "ישראל ביתנו" (שעל פי הסקרים אינה עוברת את אחוז החסימה). כמובן שהמפלגה שהפכה למפלגת הבית הכהניסטי – מחוץ לתחום. ההעדפה שלי – הליכוד (ללא נתניהו).

* בשל עמדותיהן – תוקפים את "כחול לבן" על כך שאינה מוכנה לשתף בקואליציה את המפלגות הערביות. שמעתי אפילו את מילת הקסם "גזענות".
וחשוב להבהיר את הדברים. הבעייה עם אותן מפלגות אינה היותן ערביות, אלא האידיאולוגיה שלהן (ולטעמי יאיר לפיד מעד בלשונו כשאמר שלא נשב עם "הערבים"). המפלגות הללו שוללות את זהותה ומהותה של ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי ובכל עימות ביטחוני בין ישראל לבין אויביה הן מתייצבות לצד אויביה. לכן, קואליציה עמן אינה מתקבלת על הדעת.
הלוואי שתקום מפלגה ערבית ישראלית, פטריוטית של מדינת ישראל, שחותרת להשתלבות אמת של ערביי ישראל במדינה ובחברה הישראלית. אין ספק שמפלגה כזאת תהיה שותפה רצויה בקואליציה.
ובאשר לחד"ש-תע"ל: רשימה זו חצתה קו אדום נוסף, כאשר בחרה לרשימה את עופר כסיף, שלידו חנין זועבי היא כמעט ציונית.

* לא ההגדרה הלאומית – הטענה כאילו הפסילה של המפלגות הערביות נובעת מכך שהם ערבים, כמוה כטענה שהפסילה של הכהניסטים נובעת מכך שהם יהודים. כמובן שזאת שטות מוחלטת. בשני המקרים הבעייה אינה הגדרתם הלאומית אלא העמדות שהם דוגלים בהן והדרך שהם מטיפים לה. נכון, במקרה של הכהניסטים מצטרפת לכך הבושה, כיהודים, מעצם העובדה שיש יהודים כאלה. אך הדבר נכון באותה מידה בנוגע לעופר כסיף, בן גביר השמאלני.

* אם תחזרו על שקר – נתניהו זימן את השרים והח"כים של הליכוד, ולימד אותם את שיטת התעמולה החביבה עליו: אם תחזרו על שקר אלף פעמים הוא יהפוך לאמת. וכך נולדה הסיסמה "ביבי או טיבי".

* האלטרנטיבה – לא ביבי ולא טיבי.

* דווקא נתניהו – אם אתה רוצה את איתמר בן גביר בוועדה למינוי שופטים - הצבע נתניהו!

* מפלגת ההתיישבות – למעלה מחמש מאות מחקלאי הגולן והגליל העליון התכנסו למפגש עם הנהגת "כחול לבן" בבית האריזה של משק בן דור ביסוד המעלה. המשותף לכולם: אנשי התיישבות, אנשי אדמה, אנשי הגשמת הציונות, אנשי שורשים הנטועים באדמת המולדת, אנשי הסְפָר הצפון מזרחי של המדינה. וכולם כמהים לשינוי.
הנהגת "כחול לבן" ביטאה הזדהות ותמיכה בחקלאות ובחקלאים. גנץ: "החקלאות היא ערך במדינת ישראל. אנו נשמור עליה."
יעלון: "יש אצלנו מאבק לאומי על הקרקע. יש מאבק על עיצוב הגבולות. החקלאות היא אינטרס לאומי של המדינה. אבל בממשלה הרגשתי, כשדיברתי על החקלאות, שאני מדבר סינית. המסר של נתניהו הוא רק תחרות תחרות תחרות. "
יעלון התחייב להילחם בטרור החקלאי. "יש לקרוא לדברים בשמם. זה טרור לאומני פלילי."

* מפלגת הגולן – הנהגת "כחול לבן", בראשות גנץ, יעלון, לפיד ואשכנזי, ערכה ביקור בגולן. בתצפית קונייטרה, לנוכח האויב הסורי, הצהירו הארבעה על מחויבותה המוחלטת של "כחול לבן" ועל מחויבותה המוחלטת של ממשלה, בראשות "כחול לבן", לשמירה על הגולן בריבונות ישראל, לפעולה להכרה בינלאומית בריבונות ישראל על הגולן, לחיזוק ההתיישבות הישראלית בגולן ולהכפלת מספר התושבים היהודים בגולן. הם העלו על נס את הקשר ההיסטורי העמוק של העם היהודי לגולן, את ההיסטוריה היהודית בגולן. גנץ: "לעולם לא נרד מהגולן!"
"כחול לבן" היא מפלגת הגולן. נכון, גם נתניהו יודע להצהיר הצהרות כאלו, אבל כאשר הוא ניהל מו"מ עם הסורים, בקדנציה הראשונה עם אסד האב ובשנייה – עם אסד הבן, הוא קרס והסכים לנסיגה מהגולן.

* פעור תהומה – נער השליחויות דודו אמסלם הוא... איך נגדיר זאת בעדינות? לא המיתר הכי מכוון בגיטרה. במוצ"ש הוא התעמת ב"פגוש את העיתונות" עם יועז הנדל, ממנהיגי תל"ם ו"כחול לבן".
אמסלם הגיע חמוש בדף המסרים, ותוך התעלמות מכל שאלה של המנחה או אמירה של יועז, הוא דקלם אותו כתוכי, בצעקות, שוב ושוב. הוא נראה כמי שמתאמץ לחקות את דמותו ב"ארץ נהדרת", כולל הסיומת המתחננת בסוף משפט "שנייה דקה", כדי שחלילה לא יופסק שטף דקלומו. הוא דקלם כאשר הוא נשאל, הוא דקלם כאשר לא נשאל, הוא דקלם כאשר יועז נשאל. כשיועז החל לדבר – אחרי שאמר שלוש מילים אמסלם התפרץ ושב לדקלם, וכשיועז ניסה להמשיך את דבריו... "שניייה דקה". ושוב ושוב הניח את ידו על יועז, כאומר "חכה רגע (כלומר 'שניה דקה') אני צריך לחזור על הדקלום שלי."
והוא קצת התבלבל בדקלום. כאשר ניסה לתאר את מגוון הדעות ב"כחול לבן" הוא אמר: "בינך לבין אסף זמיר יש הרבה יותר פְּעוֹר תְּהוֹמָה מאשר בינך לביני."

* תשובה לנעמן כהן – במו"מ שניהלו נתניהו & לבני על תוכנית קרי, נתניהו הסכים לנסיגה מבקעת הירדן, ו"התעקש" על נוכחות צבאית לאורך נהר הירדן לשנים אחדות. מי ששכב על הגדר כדי לסכל את האסון הזה היה יעלון. כך שבעניין בקעת הירדן, גם בעניין בקעת הירדן, אני יודע היטב על מי ניתן לסמוך ומיהו משענת קנה רצוץ.

* אתנחתא קומית – רוה"מ בנאומו: "אני רוצה להגיד לכם ב... יושר." חחחחח

* לא ממושמעות – יאיר לפיד: "הנשים שלנו לא ממושמעות." בעיניי, זו דווקא מחמאה.

* מצע הליכוד – למה אומרים שאין לליכוד מצע? כתב החשדות הוא מצע הליכוד.

* מיתוס הנבואה – כפעיל "כחול לבן", ניתן היה לצפות שאעלה כאן רשומת רהב בעקבות הניצחון הגדול של "כחול לבן" בבחירות בביה"ס "בליך". הרי, כידוע, "בליך" הוא בית הספר שמנבא את תוצאות הבחירות.
אבל כבוגר "בליך" אני מעדיף להזהיר את חבריי –חבר'ה, תרגיעו. המיתוס על "בליך" כמנבא תוצאות הבחירות הוא בלוף. המיתוס הזה נוצר ב-1977. באותה שנה, הליכוד ניצח בבחירות ב"בליך", כנגד כל הסקרים, כנגד כל ההערכות, והתוצאות נראו כבדיחה. וכיוון שבבחירות האמיתיות הליכוד אכן ניצח, קיבל בית הספר את ההילה של מנבא הבחירות. אבל ב-42 השנים שעברו מאז, ברוב המקרים הוא לא ניבא את התוצאות.
בתקופת המאבק על הגולן, נערך "משאל עם" על הנסיגה ב"בליך". כיוון שידענו עד כמה יש עניין תקשורתי במשאל ב"בליך" המיתולוגי, נערכנו לקמפיין אדיר בבית הספר. ואכן, זכינו שם לניצחון גדול, שקיבל סיקור נרחב. כדובר ועד יישובי הגולן, הוצאתי הודעת ניצחון, שבה התפארתי בתוצאות, המנבאות את תוצאות משאל העם.
...אבל ידעתי שהניבוי הזה לא יותר טוב מכל בית ספר אחר. אגב, לא היה אף בית ספר שנערך בו משאל והתוצאות היו שונות.

* זמן אהבה – מתוך שירם של אהוד בנאי ודוד ד'אור "זמן אהבה":
"לאן לפנות?" שאלתי,
"לשמאל או לימין?"
"תלך ישר," כך הוא אמר,
"ישר ותאמין."

* הודאה במחדל – ישראל החלה להגיב על כל שיגור של בלוני תבערה. זהו שינוי של 180 מעלות במדיניות, והודאה, למעשה, בטעות, בכישלון ובמחדל. מוטב מאוחר מאשר בכלל לא, אך ברור שאפקט התגובה לאחר שנה של "הכלה" והבלגה, קטן לאין ערוך מאפקט של התגובה, אילו באה בעִתה, ומנעה את תועפות ההרס והסבל של השנה האחרונה.

* אז מה הוא אמר? – "ידיעות אחרונות" פרסם הודעת התנצלות בפני טל רוסו, והודיע שמבדיקה של תמליל הריאיון, מתברר שהוא לא אמר את הדברים שיוחסו לו בנוגע לתושבי עזה.
התנצלות זאת מעוררת תמיהה, כיוון שמדובר בפסקה שלמה: "אני זוכר כילד בחולתה את הישיבה במקלטים, היינו נתונים להפגזות של הסורים, אבל לא תפסנו את זה כמו שתושבי עוטף עזה תופסים את מצבם היום. נכון, זו היתה תקופה אחרת. התחושה היתה שכל פעם מישהו אחר נושא בנטל וסובל, אבל גם תושבי עוטף עזה אולי צריכים לזכור שלפני כן היו האוטובוסים המתפוצצים בירושלים, חיפה ותל אביב, שגבו מחירים לא פחות גבוהים. אני חושב שהיה נכון שתושבי עוטף עזה יגלו קצת יותר חוסן. הייתי מופתע מסוג הבכיינות סביב טרור העפיפונים. חשוב שהתושבים יידעו שהבעת חולשה משפרת את המוטיבציה של הצד השני. זה סובב ומסובב. כשהייתי אלוף פיקוד דרום היה לי מזל שהייתי עם שלישייה מנצחת – אלון שוסטר, חיים ילין ודוד בוסקילה. הם ידעו להקרין עוצמה."
האם הפסקה כולה לא נאמרה ופשוט הושתלה לראיון? אם כן – למה? מי אחראי לזיוף? מה נעשה לו? האם הוא פוטר או לפחות זומן לדין משמעתי?
ואם הדברים אינם המצאה ולא הושתלו במלואם – מה רוסו אמר? ניתן לצפות מהעיתון להציג את התמליל.
משהו לא כל כך אמין בהתנצלות הזאת.

* לא יציאה מעזה – בראיון ל"7 ימים" הביע טל רוסו תמיכה רטרואקטיבית בהתנתקות. אני חולק עליו – התנגדתי להתנתקות בזמן אמת, והתנגדותי גדולה אף יותר רטרואקטיבית לנוכח תוצאותיה. כמובן, שאני מכבד את דעתו השונה של רוסו.
מה שאהבתי בדבריו של רוסו, היה שהוא אמר אמת מושכחת בנוגע להתנתקות. "זה לא שיצאנו מעזה, היינו בגוש קטיף במסדרון קטן."
בעיניו זו סיבה המצדיקה את הנסיגה, בטענה שזה היה "מסדרון הנפץ". בעיניי זו סיבה נגד הנסיגה – כי בניגוד לשקר המוסכם, בהתנתקות ישראל לא נסוגה מעזה, לא "הוציאה את ה'ילדים' שלנו מסמטאות ג'יבליה," לא "הצילה את ישראל משליטה מיותרת על מיליוני פלשתינאים" וכד'. זו פשוט דמגוגיה. ישראל יצאה מעזה ב-1994, ביישום הסכם אוסלו א' – עזה ויריחו תחילה. בהתנתקות ישראל עקרה את גוש קטיף ויצרה תקדים הרה אסון של חזרה לקווי 4.6.67. והטענה שהיא המשיכה להיות "כובשת" בעזה עד ההתנתקות, נכונה כמו טענת השמאל הרדיקלי ו"הארץ", שישראל היא "כובשת" בעזה גם היום.

* מתמטיקה – מנפלאות הווייז: על הצג כתובה לי שעת ההגעה – 11:35. ולפתע התרעה של שינוי מסלול, והודעה משמחת: נחסכו 5 דקות. וכעת שעת ההגעה היא 11:37.

* המצפן והמצפון – בקיבוץ בית השיטה, הלכה ביום ראשון לעולמה והובאה למנוחות שורי מיינרט, מחנכת ומנהיגה, אשת חזון ומעש, אשת ספר וארגון, מעמודי התווך ומעצבי הדרך של בית השיטה במשך עשרות שנים.
במלחמת יום הכיפורים היתה שורי המזכירה החברתית של בית השיטה. היא טיפלה בקליטת הנשים והילדים של מרום גולן שפונו ביום הראשון למלחמה לבית השיטה. בתפקידה, היא התמודדה עם הטלטלה הקשה והאבל הכבד של הקיבוץ, שאיבד במלחמה 11 מבניו.
שורי הייתה ממניחי היסוד של אימוץ קיבוץ אורטל בידי בית השיטה, ולאורך כל השנים מאז התעניינה ושאלה באיכפתיות, בסקרנות ובאהבה על הקורה באורטל.
שורי הייתה מופת של הגשמת ערכיה הציוניים וההומניסטיים, של אהבת האדם, אהבת הארץ ואהבת הקיבוץ.
שורי נפטרה בגיל 97. עד לפני חודש עוד היתה צלולה לחלוטין.
ספדה לה בהלוויה חברת בית בית השיטה: "תודה שהיית לנו המצפן והמצפון."
יהי זכרה ברוך!

* ביד הלשון: מדבר סקר תרחק – עונת הבחירות היא עונת הסקרים. הכול קוראים סקרים, מצפים לסקרים, ויש גם המכורים לסקרים. גם אני קורא אותם באדיקות (ולמרות שאני מנסה, לא תמיד אני מצליח לא לקחת לריאות).
הסקרים יודעים לשקף במידה רבה את תמונת המצב ביום הסקר. יש להם יכולת להשפיע על ההצבעה ולהיות לנבואה שמגשימה את עצמה. אך באשר לחיזוי הבחירות – אנו יודעים שהם כשלו פעמים רבות.
אני מציג כאן שתי אמרות שפר של פוליטיקאים מנוסים וחכמים, ששניהם כבר אינם איתנו, שהיטיבו להתייחס לסקרים.
ד"ר יוסף בורג (שנים רבות מנהיג המפד"ל ושר הפנים) נהג לומר: "מדבר סקר תרחק", פרפרזה על "מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק" (שמות כ"ג, ז').
שמעון פרס נהג לומר, שסקר הוא כמו בושם. אפשר להריח, אבל מוטב לא לטעום.
אורי הייטנר