על ספרו של מיכאל רייך "מגן שאול – סיפורים"

ספרא 2019, 183 עמ'

רוב דמויות הנשים בשבעת הסיפורים הקצרים שבספר "מגן שאול" הן אסרטיביות, יוזמות קשר מיני עם הגברים שהן רוצות בהם. כך היא לילית צחור בסיפור "המיית הלב" – רווקה בת 39, פוזלת ובעלת חטוטרת, מחליטה שזאת ההזדמנות האחרונה שלה להביא ילד לעולם, והיא מעיזה לפנות לגבר הנחשק ביותר בקיבוץ, אמיר, הנשוי למרגלית, ומצליחה לגרום לו להתאהב בה, להתגרש מאשתו ולשאת אותה לאישה.

בלהה מרום, בסיפור "מגן שאול", שיהושע פוליטי זנח למען יוכבד קירשטיין, באה עימו חשבון, ומגיעה אל מקום עבודתו בחפירות כדי לדרוש הסבר על העלבון שספגה.

טליה הג'ינג'ית בסיפור "חמור" כותבת לאיתי מכתב, בו היא מבקשת קשר איתו, ובהמשך היא זאת שחפצה בקשר גופני, וגם מיני, ואילו איתי מסתייג ממנה, ואף מעליב אותה קשות, עלבון שגורם לסיום הקשר, ולייסורי מצפון אצל איתי.

בסיפור "הסוד" תלמה נוטשת את גידי, החבר שלה במשך שנתיים לפני הגיוס, ומקיימת קשר עם אהוד, גס הרוח. פאולה, אשתו של שמואל בן שלום, אביו של מושיק, חברו של גידי, הדובר בסיפור, יולדת את שני ילדיה, לא לבעלה, שמואל, אלא לזליג המסגר של הקיבוץ.

בסיפור "הקונכייה" נמרוד שפירא, היפיוף בעל הרגל הקלוטה, מחליט להיות רווק נצחי ולבוא במגע מיני רק עם נשים נשואות. נשים נשואות אלו שטועות להתאהב בו, זוכות ממנו ליחס מחפיר. דליה, הנשואה לפרופ' אמיתי גולדמינץ, כירורג בעל מוניטין, יוזמת סקס עם נמרוד, והוא מציג עצמו "קשה להשגה", דוחה את הצעתה, ואפילו חוקר אותה מדוע היא בוגדת (באיזו זכות? הרי הוא יוצר קשרים רק עם בוגדות!). לבסוף הוא מתאהב בה, ובניגוד לעקרון שלו בתחום היחסים עם נשים, הוא מציע לה נישואין, שאינם מתממשים, כי אלמוני ירה בו בגבו רגע לפני שקידש אותה. בעקבות המקרה, הוא דוחה בגסות את הצעתה לחזור על טקס הנישואין.

בסיפור "הישורת האחרונה", אמנם הגיבורה אפרת שמחוני מתנהגת באורח הסטריאוטיפי לנשים מדורות עברו: בפעמים הראשונות היא מסרבת להזמנה של אלעזר לקשר מיני, אך לבסוף מתקיים ביניהם לילה של התעלסות סוערת, ממנו היא נכנסת להריון, ונאלצת ללדת את בנה יובל כאם חד-הורית, כי אלעזר פשוט נעלם מחייה. אלעזר הוא דמות הגבר חסר המצפון שמשתמש בנשים וזונח.

קו אופייני נוסף לקובץ הסיפורי הזה הוא הנטייה לגלוש מטקסט ריאליסטי אל "גומחות" סוריאליסטיות: בסיפור "חוני ואיש הדשא" מספר הגיבור בוני (בניהו) שהוא ראה מלאכים יורדים מהשמיים, ומלאך יוצא מן האדמה שדמיון לו לאחיו הצעיר ירמי שמת משברון לב על נטישתה של אהובתו נירה, נטישה שכנראה גם גרמה לכך שלא טיפל במחלתו הקשה, כי השתוקק למות.

בסיפור "חמור" איתי, שכל המושב חושבים אותו ללא יוצלח, ומכנים אותו "חמור", רואה פתאום את עצמו במראה בדמות חמור. לאחר הפרידה מטליה שנגרמה בגלל גסות הרוח של איתי, הוא חולם חלום שבו הוא הולך לתלות עצמו בכרם הזיתים שבו השקיע את כל מרצו, ואשר למען השבחת פרנסת המשפחה הוא הקים בית בד משגשג.

בסיפור "הסוד" גדעון כרמל (גידי) מגיע בגיל שבעים למפגש עם כל מחזור ילדי הקיבוץ בני דורו. הוא כמה לדעת מדוע תלמה עזבה אותו, ובחרה דווקא באהוד הדוחה וגס הרוח. התשובה של תלמה יותר ממוזרה: היא נהגה להזות כי אוכלי אדם שמתגוררים על הגלבוע מבקשים להתנכל לה, וחשבה שאהוד יכול להגן עליה. היא נרפאה מההזיה הזאת בעקבות טיפול פסיכולוגי.

הסיפורים מעניינים למדיי, אבל נדמה כי המחבר מבקש להסיט את הקורא מעיקר העלילה אל גלישות לא לעניין: בסיפור "המיית הלב", הסיפור המתאר כיצד לילית הדחויה זוכה בילד, ולימים גם בבעל נחשק – שזה לוז הסיפור – מביא גם פרטים שממש אינם קשורים ללוז זה: פועל אריתראי, שגר עימה בדירה, מרוקן לה אותה כשהוא מפסיק לעבוד בקיבוץ; וכן מתוארים מאמציה של לילית להשיג רשתות נגד יתושים, גם העובדה שהיא קוראת מכתבים של חברי הקיבוץ. באמת, איך כל זה מתקשר ללוז הסיפור?

הסיפור "מגן שאול" מתאר את שאיפתו של הארכיאולוג ד"ר יהושע פוליטי למצוא את המגן של שאול על פסגת ברקן שעל הגלבוע. הוא מסתמך על דבריו של אדוארד רובינסון, בדבר חייל ישראלי שמצא את מגן שאול והחביא אותו ביישוב הקטן שאת שרידיו ניתן למצוא על ההר. בסוף הסיפור מגיע הארכיאולוג למסקנה (לא ממש מפתיעה) כי המגן האמיתי הם חיילי צה"ל. וגם בסיפור זה יש גלישות מלוז העלילה, למשל היחסים שבין גלילה, הבת של יהושע ויוכבד, עם אחיקם, הצעיר המסייע ליהושע בחפירות.

הסיפור הכי מרגש בקובץ הוא "הישורת האחרונה" – אפרת שמחוני הגיבורה, חולה סופנית, פונה במכתב מרגש אל הגבר שנטש אותה בהריון, ונעלם מחייה. הלב באמת נצבט כאשר גבר חסר לב זה מקבל פנים אנושיות כשנודע לו כי למרות שרופאים קבעו שהוא עקר, אפרת ילדה לו בן. הסוף מרמז שאחרי מות אפרת ממחלה קשה, אלעזר ייהפך לאב מסור לבן יובל.

הסיפור הזה הכי מצא חן בעיניי, אבל צריך להודות שמדובר בהחלט בסיפורים מיוחדים.

משה גרנות