ברוך תירוש משקר במצח נחושה. הוא מספר, שבסיור של ותיקי הפלמ"ח שהדרכתי בגולן, תיקנתי אותו כאשר כינה אותנו מתנחלים והשבתי שאנו מתיישבים.
שקר וכזב.
מאז ומתמיד אמרתי שאני מתנחל גאה ושאין כל הבדל בין התיישבות והתנחלות. אף פעם בחיי לא אמרתי אמירה הסותרת את זה. זאת אמונתי.
וביקורתי על פייגלין אינה על הכפלת ההתיישבות, אלא על הפגנת סרק שלא הוסיפה אפילו מתיישב אחד.
מצורף מאמר שפרסמתי בינואר 2010 ב"חדשות בן עזר", תחת הכותרת: "מתנחל גאה".

מאמרו של נעמן כהן "התנחלות פתח תקווה", מעלה את סוגיית ההגדרה "התנחלות". מתי יישוב הוא התנחלות? איזה יישוב אינו התנחלות?
בתקופת המאבק על הגולן בשנות ה-90, שירתתי כדובר ועד יישובי הגולן. כל אימת שכונינו, באותה תקופה, בידי פוליטיקאי או עיתונאי בתואר "מתנחלים", היו פונים אליי חברים מן הגולן ומבקשים שאגיב. איך הם מעזים לכנות אותנו "מתנחלים"? הרי אנחנו מתיישבים.
אני מעולם לא חשתי צורך להגיב על כך ומעולם לא הגבתי על כך. נכון, ידעתי שמי שהשתמש בביטוי זה כלפינו, עשה זאת מתוך כוונה לקלל. אך בעבורי, קללה זו היתה כמעשה בלעם, שבא לקלל ויצא מברך.
מה ההבדל בין "התיישבות" ו"התנחלות"? פתחתי את מילון אבן שושן בערך "התנחלות" ומצאתי את ההגדרה הבאה: "התיישבות. היאחזות בקרקע". בקיצור – אלו מילים נרדפות.
לאורך תולדות הציונות השתמשו תנועות ההתיישבות בשתי המילים כדי לבטא את ההיאחזות באדמת הארץ. גם תנועת העבודה השתמשה בטרמינולוגיה הזו. העיתון "דבר" יצא בכותרות נוסח "עוד התנחלות קמה על אדמת המולדת" כאשר קם יישוב חדש. מקימי קיבוצים, לפני ואחרי קום המדינה, נתנו לגרעינים שלהם שמות כמו "מתנחלים א'", "מתנחלים ב'" וכו'. בנאום ההספד המפורסם של הרמטכ"ל משה דיין על קברו של רועי רוטברג בנחל עוז, בשנת 1954, הוא אמר, בין השאר: "...דור התנחלות אנו, ובלי כובע הפלדה ולוע התותח לא נוכל לטעת עץ ולבנות בית... מיליוני היהודים, אשר הושמדו באין להם ארץ, צופים אלינו מאפר ההיסטוריה הישראלית ומצווים עלינו להתנחל ולקומם ארץ לעמנו."
גם אחרי מלחמת ששת הימים, שימשו בערבוביה המילים התיישבות, התנחלות והיאחזות. במצעי המערך בשנות השבעים דובר על "התנחלות כפרית ועירונית בשטחים המשוחררים." אמנם המערך דגל, לדעתי בצדק, בפשרה טריטוריאלית, והיה מוכן לוותר על חלקי א"י המאוכלסים בצפיפות בפלשתינאים, אך כמפלגה ציונית הוא היה מחוייב להתיישבות/התנחלות בשטחי א"י שאין בהם פלשתינאים, ובוודאי לא בחל במילה "התנחלות".
ההתנחלות וההתיישבות הן מילים נרדפות, אולם אם נעקוב אחרי מקור שתי המילים, הרי דווקא המילה התנחלות יפה וסימפטית יותר. ההתנחלות הינה ביטוי עברי קדום, הנגזר מן המילה "נחלה". התיישבותם של שבטי ישראל בארץ כנען, מוגדרת כתקופת ההתנחלות. המילה התיישבות הינה תרגום לעברית של הטרמינולוגיה הקולוניאליסטית, בה השתמשו ראשוני הציונות.
הפוסט היסטוריונים האנטי ציוניים, משתמשים עד היום בעובדה זו כדי להציג את הציונות כתנועה קולוניאליסטית, על מנת להבאיש את שמה. אין לכך, כמובן, כל שחר. הציונות היא תנועת שחרור לאומית של עם שגלה ממולדתו וחי חיי גלות, שעבוד, סבל ורדיפות, וייעודה הוא השבתו של העם לארצו כדי לבנות לעצמו בית לאומי ומדינה עצמאית. הקולוניאליזם הוא מהלך של מעצמות אירופיות, שהשתלטו על אזורים בלתי מפותחים באסיה ואפריקה כדי לנצל את תושביהם ואת אוצרות הטבע שלהם מטעמים כלכליים ואימפריאליסטיים. מי שמשווה בין הציונות לקולוניאליזם מסלף ביודעין את ההיסטוריה. אולם אי אפשר להתכחש לעובדה שראשוני הציונות השתמשו בטרמינולוגיה קולוניאליסטית. הסיבה לכך היתה פוליטית. באותם ימים, הקולוניאליזם נחשב לשיאה של הקדמה האירופית, והציונות המדינית שרצתה בתמיכת מעצמות המערב ובסיוען, רצתה ליצור מצג לפיו היא חלק מן המהלך הקולוניאלי. מכאן הביטויים "מושבות", "התיישבות" וכו'. גם אבות תנועת העבודה, לצד המילים התיישבות והתנחלות, דיברו על "המהלך הקולוניזטורי" של א"י. כך שאם לבחור בין המונחים "התנחלות" ו"התיישבות", קשה לומר שדווקא המונח "התיישבות" עדיף...
מתי ואיך חל הכרסום במונח "התנחלות" – והוא החל להישמע בקרב חלק מהציבור כמושג שלילי? באחת העליות הראשונות של "גוש אמונים" לסבסטיה, התקיימה הפגנה של אנשי שי"ח והקיבוץ הארצי, עם כרזת ענק: "אתם מתנחלים אתם?! אתם חרא!"
מעבר לגסות הרוח, ניתן לראות שאנשי הקבה"א ניסו לשמור על המונופול שלהם על ההתנחלות, והתקשו לקבל את זכותם של אחרים להשתמש באותו מונח. בלקסיקון לביטחון ישראל שיצא לאור בשנת 75' בעריכת זאב שיף ואיתן הבר, נכתב בערך "התנחלות": "מאז מלחמת ששת הימים, הוצמד השם להתיישבות אזרחית ביהודה ושומרון שלא על דעת ממשלת ישראל." כעבור שנתיים חל המהפך הפוליטי, ומפעל ההתיישבות ביש"ע כבר היה ביוזמת ובדחיפת ממשלת ישראל, ובכל זאת מתנגדי ההתיישבות המשיכו ליצור דה לגיטימציה למפעל, שאחד מביטוייו היה הפיכת המילה "התנחלות" למותג שלילי.
כאשר אני מדבר על מפעלנו בגולן, אני נוקט במונח "התיישבות". כך אני רגיל וזה המונח המקובל הן בתנועות המיישבות והן בקרב הציבור הרחב. ואף על פי כן, אם מישהו מדביק לנו את הכותרת "מתנחלים" כדי לצייר אותנו באופן שלילי, אני מקבל זאת כמחמאה. אני מתנחל גאה!

2. צרור הערות 27.3.19
* הכרזה היסטורית – האירועים בדרום האפילו על ההכרזה ההיסטורית המרגשת של הנשיא טראמפ על ההכרה בריבונות ישראל על הגולן. אולם הידיעה המרעישה בשבוע שעבר היתה רק הקדימון. ההכרזה ההיסטורית היתה היום.
צדק ראש הממשלה, כאשר דיבר על שתי ההכרזות ההיסטוריות של הנשיא טראמפ, על ההכרה בירושלים כבירת ישראל ועל ההכרה בריבונות ישראל על הגולן, כחוליות בשרשרת של הצהרת בלפור ושל ההכרה האמריקאית בישראל בהחלטת הנשיא טרומן.
נתניהו היטיב להגדיר את האירוע כניצחון הדיפלומטי של ישראל, 52 שנה לאחר הניצחון הצבאי במלחמת ששת הימים. ראוי לציין גם את העשייה ההתיישבותית והמשפטית בין שני האירועים, שאפשרו את האירוע החשוב.
י"ח באדר ב' תשע"ח, 25 במרץ 2019, יזכרו כתאריך היסטורי בתולדות מדינת ישראל – הכרתה של מעצמת העל הגדולה והחזקה בעולם בריבונות ישראל על הגולן.

* הצעד הבא – לאחר ההכרזה ההיסטורית של הנשיא טראמפ, יש לפעול להחלטה דומה וחקיקה ברוח זו של בתי הנבחרים, בתמיכה של שתי המפלגות. צעד כזה יעגן ויחזק את הצהרת טראמפ, ויהפוך אותה לבלתי הפיכה.

* מודה לנתניהו – אני מתנגד לנתניהו, אצביע בבחירות ליריביו ויש לי ביקורת על עברו בנושא המו"מ עם סוריה. אבל ביום הזה, שבו ארה"ב הכירה בריבונות ישראל על הגולן, אני מודה לו על חלקו המכריע במהלך ההיסטורי.

* ניצחנו – אתמול לפני 19 שנים, ב-26.3.00, נערכה פגישת קלינטון-אסד בז'נבה, שבה הציע קלינטון את הצעת השלום של ברק; הצעה שאי אפשר לסרב לה. ברק הציע נסיגה ישראל מיותר מאשר כל הגולן, כלומר לא רק עד הגבול הבינלאומי, כי אם עד קווי 4.6.67, כלומר גם שטחים שסוריה השתלטה עליהם לאחר מלחמת העצמאות, מלבד רצועת של כמה עשרות מטרים (!) לחוף הכינרת.
כל הפרשנים, העיתונאים, הפוליטיקאים מימין ומשמאל – כולם אמרו שהכול כבר סגור ומדובר בריטואל בלבד. נשיא ארה"ב לא נוסע לנהל מו"מ, אלא לגזור סרט. אסד לא ישפיל את קלינטון. כך פימפמה התקשורת לאורך כל יום השידורים המיוחד.
באותו יום, ערכנו הפגנה מול שגרירות ארה"ב בתל-אביב. בדרך חזרה הביתה, נסענו 5 חברים מאורטל ברכב שלי. הרדיו לא הפסיק לשדר ידיעות "אופטימיות" על ההסכם, על הצלחת הפסגה. נסענו אבלים וחפויי ראש. הייתי דובר ועד יישובי הגולן וכל התקשורת פנתה אליי לבקש את תגובתי על ההסכם. השבתי שאיני מוכן להגיב כל עוד אין ידיעה רשמית. בהגיענו לצומת השריון, חמש דקות מאורטל, התקשר אליי כתב "ידיעות אחרונות" בצפון ובפיו בשורה: "עכשיו נודע לי שהמפגש התפוצץ. אסד השיב בשלילה להצעות קלינטון. מה תגובתך?"
"אתה בטוח?", שאלתי, והוא השיב באופן חד משמעי. "נחום ברנע התקשר עכשיו למערכת והודיע באופן מוחלט שזו התמונה."
סירבתי להגיב, בטרם תהיינה אינדיקציות נוספות. דקות אחדות לאחר מכן, הטון התקשורתי כולו השתנה. אכן, הידיעה היתה נכונה – המו"מ התפוצץ. פסגת "ההזדמנות האחרונה" נכשלה.
תשע שנים של מאבק קשה על קיומנו הסתיימו בניצחוננו. אהוד ברק, שכל כך רצה להיות האיש שמביא את השלום עם סוריה, שהיה כל כך נחוש להגיע להסכם ויהי מה, הבין שהוא עומד להפסיד במשאל העם. את התבוסה הזאת, הביזיון הזה, הוא לא יכול לספוג. הוא הציע נסיגה מכל הגולן, אך הוא דרש להשאיר בידי ישראל את צפון הכינרת ורצועה של כ-40 מ' על החוף. הוא ידע שאסד ידחה את ההצעה. הניסיון הנואל של ארבעה ראשי ממשלה לשים קץ לריבונות ישראל על הגולן ולהחריב את מפעל ההתיישבות בגולן כשל. ניצחנו!
אנחת הרווחה שלנו נשמעה מסוף העולם ועד קצהו. ומה שחשוב יותר – האבן הענקית שנגולה מעל ליבנו, היתה לראש פינה: ממנה בנינו תנופת פיתוח וקליטה שלא היתה כמוה. חיזקנו את הקהילה ואת מערכות החינוך והחברה. חיזקנו את הכלכלה, התיירות, החקלאות והתעסוקה.
לאחר מכן היו עוד שני ניסיונות של אולמרט ונתניהו למו"מ על נסיגה, וגם הם כשלו. 19 שנים פחות יום אחד לאחר מכן, ארה"ב הכירה בריבונותנו על הגולן.

* מאיימים על עצמנו – בראיון ל"כאן ב'" שאלה אותי ליאת רגב האם אנחנו, תושבי הגולן, היושבים לאורך הגבול עם סוריה, איננו חוששים מהתגובה הסורית להכרה האמריקאית בריבונות ישראל על הגולן.
השאלה החזירה אותי שנים רבות אחורה. כאשר קיבלה הכנסת את חוק הגולן, שסיפח את הגולן לריבונות ישראל (1981), הייתי בן גרעין בשל"ת מוקדם, לפני הצבא, בבית השיטה, הקיבוץ המאמץ של אורטל. חגגתי את ההחלטה. ואני זוכר שיחה עם חבר בבית השיטה שאמר לי: "אתם מטורפים. ההחלטה הזאת היא הכרזת מלחמה על סוריה. זה יעלה לנו באלפי קורבנות."
כותרת "ידיעות אחרונות" למחרת קבלת החוק: "סוריה: הפסקת האש בטלה. צה"ל בכוננות."
כותרת "מעריב": "שר ההגנה הסורי: דרך הכוח – התגובה הטובה ביותר נגד ישראל."

ובדיון עצמו, יוסי שריד התהלך כסהרורי באולם המליאה מצד אל צד, ידיו בכיסיו ומקטרת בפיו והפטיר שוב ושוב: "ממשלה מטורפת, מחרחרת מלחמה."
בזמן המאבק על הגולן בשנות ה-90, שוב ושוב איימו עלינו, שאם לא תהיה נסיגה, תהיה מלחמה. כאשר הכנסת קיבלה את "חוק שריון הגולן" שהציעה "הדרך השלישית", אמר יוסי ביילין בכעס ליוזם החוק יהודה הראל: "ההחלטה הזאת תביא למלחמה עם סוריה."
אפילו כאשר הוחלט על העברת מכללת "אוהלו" לקצרין, אמר ח"כ לשעבר חגי מרום שההחלטה הזו תוביל למלחמה...
ראינו את כל נבואות הזעם של המאיימים על עצמנו.
האמת היא, שסוריה מעולם לא השלימה עם קיומה של ישראל, והסיבה היחידה שאינה נלחמת בנו היא ההרתעה הישראלית. אחד הגורמים המרכזיים להרתעה מפני מלחמה, הוא העובדה שהגולן והחרמון בידינו. אילו היו, חלילה, בידיהם, הם היו הופכים באחת בסיס לתוקפנות נגד ישראל. ולכן, כל צעד שמחזק את האחיזה הישראלית בגולן, כמו ההכרה האמריקאית בריבונותנו, מקטין את סכנת המלחמה.

* נתניהו והצוללת – בתקופת המאבק על הגולן, בשנות ה-90, נהגנו להשתמש במשל הצוללת – הנחת העבודה שלנו צריכה להיות שמתחת לפני הים, המו"מ עם סוריה על נסיגה מהגולן מתקדם בקצב שונה מכפי שמופיע בתקשורת, הניזונה מהדלפות מכוונות ומשלימה אותן בדמיון יוצר. בבוקר בהיר אחד אנו עתידים להיות מופתעים מכך שצוללת מסתורית תצוץ ותתקוף אותנו, עם הסכם חתום. האסטרטגיה שלנו במאבק היתה להיות ערוכים כל העת ומוכנים לכל הפתעה, וכן ליזום פעולות שתשארנה, ככל הניתן, את היוזמה בידינו. כלומר, לדרבן את הציבור במאבק מֹוֹנֵעַ, ולא להמתין לצאת הצוללת.
מסתבר שהצוללת המסוכנת ביותר היתה של נתניהו. כמו בקדנציה הראשונה, גם בקדנציה השנייה המו"מ שניהל על נסיגה מהגולן היה חשאי. והפרטים שמתגלים בשבועות האחרונים, מעידים על כך שהמו"מ הזה התקדם מאוד וירד לרזולוציות מפורטות למדיי של הנסיגה, והכל תחת הרדאר של התקשורת ותחת הרדאר שלנו. לא היה לנו מושג. היינו שאננים ובטוחים ש"לא היה כלום."
היה גם היה. היתה צוללת והיא היתה מסוכנת מאוד. ואלמלא פרצה מלחמת האזרחים בסוריה, באמת היינו עלולים לקום בבוקר מר ונמהר לשמע ידיעה על הסכם בין נתניהו ואסד על נסיגה מהגולן.
רק עכשיו אני מבין מדוע נתניהו עשה הכול כדי למסמס את חוק יסוד משאל עם, ורק ב-2014 נאלץ לתת לו יד.
אם בשנות ה-90 אנחנו ומאבקנו הצלנו את מדינת ישראל מאסון לאומי – ב-2010 היה זה האביב הערבי.
ועם זאת, נתניהו ראוי לשבח על שהתעשת לאחר פרוץ מלחמת האזרחים בסוריה, והוביל את היוזמה המדינית של ההכרה האמריקאית בריבונותנו על הגולן.

* מסיכת הצביעות – סנסציה בכפר הדרוזי בוקעתא בצפון הגולן. במסגרת חיסול חשבונות (כנראה) בין אנשים בבוקעתא הופצה בקבוצות ווטסאפ רבות ברחבי הכפר רשימת 550 האזרחים הישראלים תושבי הכפר (בצילום אותנטי מתוך פנקס הבוחרים). מאז סיפוח הגולן (1981), הוטל חרם על מי שמתאזרח, ולכן המתאזרחים עושים זאת בהיחבא. הרשימה העלתה, שבין המתאזרחים כמה ממנהיגי הפרו-סורים הקיצוניים ביותר בכפר וכן שיח'ים ואנשי דת ידועים.
הדבר חולל סערה רבתי בכפר, עד חשש שהדבר יתדרדר לאלימות. מצד אחד, זהו שיימינג מטורף, כלפי אותם מנהיגים, שמעורר זעם רב. מצד שני, רבים שרצו להתאזרח ופחדו חשים פראיירים.
מעניין לאן תוליך הסרת מסיכת הצביעות.

* ידיד הגולן – עד יומו האחרון, רפי איתן היה תומך נלהב של ההתיישבות בגולן – ברמה הפוליטית, ההתיישבותית והכלכלית. הוא תרם רבות בכל התחומים, במאבק נגד הנסיגה ובחיזוק ההתיישבות והמפעלים הכלכליים; הביא לגולן משקיעים ויזמים והשקיע בעצמו. ותמיד, בשילוב של אכפתיות ומסירות עם מוח יצירתי ושופע רעיונות.

* אחדות מול התוקפנות – אני יודע שמה שאני כותב כאן זה מדע בדיוני, אבל הייתי מצפה, לאחר ירי הטיל על משמרת וההסלמה בגבול עזה להודעה משותפת של נתניהו, גנץ, בנט וגבאי, המשדרת אחדות מול התוקפנות מעזה, נותנת גיבוי לתגובה חריפה בעזה עכשיו ואחרי הבחירות, ללא קשר לתוצאות הבחירות.

* הפסקת אש אמתית – פעולת צה"ל בעזה חשובה. יש להכות בהם בעוצמה. דומה שכך אכן נעשה, וטוב שכך. טוב שתהיה זו מכה שתשקם את ההרתעה. אולם המבחן אינו רק בעוצמת המכה, אלא לא פחות מכך בתנאי הפסקת האש בסופה. אני בעד הפסקת אש מיידית, אבל רק אם זו הפסקת אש אמיתית. אסור לישראל להתפשר על פחות מהפסקת אש מוחלטת. לא הצתות, לא מטענים על הגדר, לא ניסיון לחצות את הגדר, לא התפרעויות אלימות על הגדר, לא "צעדות שיבה". שום פגיעה בריבונותנו. סוף להכלה.

* לעולם חוזר – אופס. עוד רקטה נורתה בטעות למרכז הארץ.

* על אשקלון!!! – לנוכח הפצצת מושב משמרת, בצפון השרון, נזכרתי בתמונה הבאה. עומד שמעון פרס על דוכן הכנסת, לפני ההתנתקות, ואומר (ציטוט מן הזיכרון): "תפסיקו להלך אימים על העם הזה. הרי אתם אמרתם שיפלו טילים על אשקלון! על אשקלון!!!" בלעג. בסרקזם. ואוהדיו התמוגגו מנחת. איך הוא הכניס להם, להזויים האלה.

* בלון ניסוי – סביבת רוה"מ הדליפה לירון דקל ידיעה, שנועדה להוות בלון ניסוי. במהדורה המרכזית של "כאן 11" דיווח דקל על כוונה להציע את "החוק הצרפתי" – החוק שנועד להעמיד את נתניהו מעל החוק, במתכונת שתחיל אותו גם על נשיא המדינה, למען מראית עין שאין זה חוק פרסונלי.
חוק קרנות המזבח הוא חוק מגה-שחיתות. הוא נועד להעמיד את נתניהו מעל החוק ולהפוך את השחיתות השלטונית לנורמה. החלת החוק גם על נשיא המדינה, כמוה כעקירת עין שמאל כדי לאזן את עקירת עין ימין. החוק הזה מושחת גם כאשר הוא חל רק על ראש הממשלה, ואם הוא יחול גם על הנשיא, הוא יהיה מושחת כפליים. על פי החוק הזה, האנס הסדרתי קצב יכול היה להמשיך לאנוס בבית הנשיא עד סוף הקדנציה.
החוק הזה בלתי ראוי הן כשמדובר ברוה"מ והן כשמדובר בנשיא, אך יש הבדל. הנשיא מכהן קדנציה אחת של 7 שנים. על הקדנציות של רוה"מ אין הגבלה. במקום חוקים פרסונליים מושחתים, מוטב לחוקק חוק להגבלת הקדנציות של רוה"מ, כי שלטון ממושך גורם לסיאוב ושחיתות, כפי שאנו רואים.

* הסוד – רק חסיד שוטה מסוגל להאמין שנתניהו הסתיר משר הביטחון ומהרמטכ"ל את האור הירוק שנתן לגרמניה לצייד את צבא מצרים בצוללות מתקדמות, בשל איזה... "סוד".

* תשובה לשואלים – כיוון שמספר אנשים שאלו אותי לדעתי על האשמתו, כביכול, של נתניהו בבגידה, אציג את עמדתי בנושא, ובהקשר הרחב של פרשת הצוללות:
א. נתניהו אינו בוגד.
ב. סעיף א' הוא בעיניי מובן מאליו, ואני כמעט מתבייש שכתבתי אותו. נתניהו הוא פטריוט ציוני. נקודה.
ג. "כחול לבן" לא טענה מעולם שנתניהו בוגד.
ד. גנץ לא טען מעולם שנתניהו בוגד.
ה. יעלון לא טען מעולם שנתניהו בוגד.
ו. האמירה של יעלון, שזו פרשה חמורה שעלולה להגיע עד כדי בגידה, היא אמירה אומללה. טוב היה אלמלא נאמרה, וטוב היה עושה יעלון אם היה חוזר בו ממנה.
ז. ועדיין, יש מרחק רב מאוד בין האמירה של יעלון לבין אמירה שנתניהו בוגד.
ח. הטענה שמאשימים את נתניהו בבגידה היא ספין של נתניהו, ואין ספק שהוא יעשה ממנו מטעמים לרוב.
ט. פרשת הצוללות מעוררת שאלות קשות שחייבות להיחקר, ואין לי ספק שהן תיחקרנה.
י. דבריו של נתניהו בראיון על הסתרת האור הירוק שנתן לגרמנים למכור צוללת מתקדמת למצרים ללא ידיעתם של שר הביטחון והרמטכ"ל בגלל איזה "סוד", מגבירים מאוד את סימני השאלה.
י"א. כאזרח מדינת ישראל, אני מייחל בכל ליבי שחקירה תנקה לחלוטין את נתניהו מן החשדות בפרשת הצוללות.
י"ב. מן הבחינה הציבורית – עצם הכנסתם של מקורבים, בני דודים, פרקליטים של ראש הממשלה לעיסוק בנושאים הרגישים ביותר של ביטחון ישראל היא שחיתות. כאשר מתברר שאותם אנשים סרחו וסחרו בביטחון ישראל, ראש הממשלה שהכניס אותם למקום שאסור היה להכניס אותם נושא באחריות. אם הוא ידע הוא אחראי ואם הוא לא ידע הוא אחראי. וכאשר מי שמכניס לנושאים הללו מקורבים – ממדר את שר הביטחון והרמטכ"ל, אל יתפלא שמתעוררות שאלות קשות, המחייבות חקירה.
י"ג. בכל החשדות לפלילים אני סומך על מערכת החוק והמשפט ועל ההחלטות שהם יקבלו. די לי בשחיתות הציבורית, המוסרית, הערכית, כדי להגיע למסקנה שנתניהו אינו ראוי עוד להנהגה לאומית.

* תעמולת ביבים – יש משטרים שבהם שולחים מתנגדי משטר לאישפוז. אפרופו הרמזים האפלים בתעמולת הליכוד נגד גנץ.

* מתי מותר לגנוב סוסים – במלאת ארבעים שנה להסכם השלום עם מצרים, פרסם עוזי בנזימן מאמר במוסף "הארץ", המתאר את הדינמיקה שהביאה לחתימת ההסכם. הוא מתאר מצד אחד כיצד בגין ודיין עקפו את דרכי קבלת ההחלטות הראויות והממלכתיות ולמעשה כפו אותן על הממשלה. כך היה בהצעת השלום של בגין אחרי ביקור סאדאת, ובה נכונות לנסיגה מכל סיני (אך ללא עקירת היישובים) ולאוטונומיה ביו"ש. הוא מספר איך ללא ידיעת ועדת השרים לענייני ביטחון, כלומר הקבינט, בגין הציג את התכנית לנשיא ארה"ב קרטר ושיגר את דיין להציג אותה לסגן נשיא מצרים תוהאמי. הוא הקפיד, אמנם, למסור שזו הצעה לא רשמית, כיוון שטרם אושרה בממשלה. ולאחר מכן, הביא אותה לקבינט כהצעה שאי אפשר לזוז ממנה כיוון שכבר הוצעה לארה"ב ולמצרים. אך בעיקר הוא מתאר את התמרונים והמניפולציות שעשו שני שרים בכירים – ויצמן ודיין, ושני פקידי בכירים – היועמ"ש אהרון ברק ועוזר שר הביטחון אברשה טמיר (ובשלב מסוים הצטרף אליהם גם שרון), כדי להביא את בגין לסגת צעד אחר צעד מעמדותיו ובסופו של דבר להתקפל. הוא מתאר איך הארבעה שיתפו פעולה עם האמריקאים והמצרים בתימרונו של ראש הממשלה. את כל המעשים האלה מתאר בנזימן בהערצה, כהתנהלות מופתית (במאמר הזה ובספרו "ראש הממשלה במצור").
על התנהלות דומה, ולעיתים של אותם אנשים (טמיר, שרון ובגין, למשל) במלחמת לבנון הראשונה, הוא כתב בזעם נורא, בספרו "לא עוצר באדום" ובמאמרים רבים, כולל מאמר שעליו נתבע לדין בידי שרון וזכה במשפט. אותה התנהלות הוצגה בפיו כפגיעה אנושה בכל סדרי הממשל במדינה דמוקרטית מסודרת.
הוא מוכיח, שבעיניו מותר לגנוב סוסים, ובלבד שהדבר משרת מטרה שהוא תומך. אם הוא מתנגד למטרה, הוא תוקף אותה באמצעות תקיפת התהליך – גניבת הסוסים.

* הגחמה המצרית – התמרון העיקרי שלהם בקמפ-דיוויד, היה להשאיר את סוגיית קיומם של היישובים (תחת ריבונות מצרית!) לסוף הפסגה, אחרי שבגין יוותר בשאר הנושאים, ואז תעמוד הדילמה – האם בגלל כמה יישובים לוותר על השלום, שכבר על כל סעיפיו יש הסכמה? ואכן, כאשר זו היתה הדילמה, בעזרת דחיפה של שרון, בגין התקפל.

ואיש לא העלה על דעתו להעמיד את מצרים בפני הדילמה – אחרי שישראל מוכנה לסגת מכל סיני עד גרגר החול האחרון, תחמיצו את השלום בשל התנגדותכם המוזרה לכך שכמה אלפי יהודים יחיו תחת ריבונותכם?
זו הגישה הקלוקלת, על פיה השלום נמצא בידי הערבים, מי שזקוק לו זו ישראל, ולכן על ישראל להיכנע לכל גחמה ערבית.

* חכם, היזהר בדבריך – במאמר לציון ארבעים שנה להסכם השלום עם מצרים בטור שלו ב"ישראל היום", מצטט ביילין מדברי כמה ממתנגדי ההסכם בדיון בכנסת, שלטענתו הוכחו כשגויים וכתב על כך: "חכמים, היזהרו בדבריכם ובנחרצותכם, סייגו את אמירותיכם, שמרו לעצמכם מרחב לטעות. זכרו שהכול מצולם, והכול מוקלט, והכול נדפס, וכי בעוד ארבעים שנה, או פחות, עשויים לצטט גם אתכם."
מעניין לשמוע המלצה כזאת מנביא של דרך שנחלה כישלון טוטאלי. הנה דברים מראיון של ביילין לפני 25 שנים, אחרי הסכם אוסלו (מראיין אברהם תירוש, "מעריב" 26.11.93).

ביילין: תשאל אותי אם אני שלם, אגיד לך שלא. מה, זה מאה אחוז בטוח? אין לי הרבה מאוד סימני שאלה? אני לא ישן בלילה בשקט. והמבחן הגדול ביותר של ההסכם הזה יהיה מבחן של דם.
תירוש: כלומר?
ביילין: המבחן יהיה בחודשים ובשנה שנתיים שלאחר יישומה של האוטונומיה בעזה וביריחו והקמת המשטרה הפלשתינאית. זו תקופת הסתתמות הטענות. אם חלילה יחלוף זמן סביר ואי אפשר יהיה להתגבר על הטרור, לא יוכלו הפלשתינאים לטעון: אין אנו יכולים מתוניס למנוע טרור, הרי אין לנו משטרה.
תירוש: ואז מה?
ביילין: אם יתברר שהם לא מתגברים על הטרור – זה הסדר זמני, ועם כל הקושי שבדבר לא תהיה לנו ברירה אלא לחזור ממנו. אם נראה שרמת האלימות לא יורדת, לא נוכל להמשיך הלאה, ובוודאי לא נלך למימוש של הסדר קבע. ואם לא תהיה שום ברירה, צה"ל יחזור למקומות שהוא עומד לעזוב בחודשים הקרובים.

* בטרם עת – בדרכי להלוויה, בישר לי הווייז: עוד 500 מ' תגיע למנוחת עולם.

* ביד הלשון: ציוץ ברמה – במאמר שפרסם עורך "ישראל היום" בועז ביסמוט בעקבות ההכרה האמריקאית בריבונותנו על הגולן, הוא הגדיר את הכרזת טראמפ "ציוץ ברמה".
זה משחק מילים חביב המחבר את הציוץ בטוויטר עם רמת הגולן, ומתכתב עם "קול ברמה".
צירוף המילים קול ברמה, לקוח מאחד הפסוקים המכוננים בתנ"ך, מתוך נבואתו של ירמיהו: "קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע, נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים, רָחֵל מְבַכָּה עַל-בָּנֶיהָ, מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל-בָּנֶיהָ, כִּי אֵינֶנּוּ. מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה, כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ, וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב. עוֹד אֶבְנֵךְ וְנִבְנֵית, בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל, וְיֵשׁ-תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ, וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם."
עלון קיבוץ אורטל בגולן (הקיבוץ שאני חבר בו) בשנותיו הראשונות נקרא "ציוץ ברמה". חבורת הזמר של הגולן נקראת "קול ברמה".
אורי הייטנר