בעוד נתניהו מותקף ללא הרף על היחס המפלה שלו לערבים, ובעוד ש-446,583 ערבים נהרו לקלפיות והצביעו לרשימה הערבית המשותפת (בשנאת ישראל), התומכת בחיסול מדינת היהודים ובהפיכתה לערבית-מוסלמית, דווקא נתניהו תרם למגזר הערבי יותר מכל האחרים.
הנה ראו את מאזן גנאיים, המועמד לכנסת מטעם מפלגת בל"ד, מהלל את נתניהו שתרם לערבים יותר כסף מכל מפלגות השמאל המתקיפות אותו:
https://mobile.twitter.com/nassar_furat/status/1111945853835636736
לחוסר מזלו של נתניהו הוא לא יכול לשים את דברי השבח שקיבל מגנאיים בתשדירי הבחירות שלו. לא כולם בבייס שלו יקבלו חלוקת כספים לערבים בעין יפה. ומהצד השני האקטיביסטים הפרו-איסלמים המתנאים בתמיכה בערבים אבל אינם תורמים להם דבר, מתעבים את נתניהו עד כדי כך שאינם יכולים לשבחו על מעשיו.

פה גדול
לעיתים לא יאומן, ואף עצוב לשמוע גנרלים לשעבר פותחים את הפה לאחר שהם פושטים את המדים. איש מפלגת העבודה לשעבר, (שנטש אותה לאחר שלא קיבל מקום ריאלי), האלוף במיל' עמירם לוין, הכריז דברי רהב שצה"ל יכול לגמור את הנהגת החמאס. "אנחנו יודעים להעיף אותם לאן שצריך. נקרע להם את הצורה ונעיף אותם לעבר הירדן! הכיבוש מגיע להם, נעשה להם נכְּבָּה שניה."
עמירם לוין, להעיף את הערבים:
http://rotter.net/forum/scoops1/542615.shtml
https://www.haaretz.co.il/digital/1.4699940

למי ניתנה הנבואה?
ד"ר משה גרנות בספרו "התנ"ך כף חובה" מביא כמה דוגמאות לנבואות בתנ"ך שלא התגשמו. למשל: חולדה ניבאה ליאשיהו כי ייאסף אל קברו בשלום, אבל הוא נהרג ע"י פרעה (מ"ב כ"ב 14-20 כ"ג 29) ירמיהו ניבא ליהויקים בן יאשיהו שייקבר קבורת חמור "סחוב והשלך מהלאה לשערי ירושלים (ירמיהו כ"ב 13-19) אבל באמת הוא נפטר בשלום ונקבר בכבוד ("שכב עם אבותיו" מ"ב כ"ד 6)
חז"ל שלא יכלו להכחיש את העובדות קבעו: "אין הנביא מתנבא אלא במה שראוי להיות" (יבמות, נ' ע"א תדע שהרי נביא עומד). ולאחר שפסה הנבואה מהעולם אמרו: "אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מיום שחרב בית המקדש, ניטלה נבואה מן הנביאים וניתנה לשוטים ולתינוקות." (בבא בתרא יב"ב). מסתבר שגם חכמים וגדולים המשיכו לנבא. קצת עצוב, אבל זו אינה נבואת נחמה שהתגשמה: במהלך מערכת הבחירות, ראש הממשלה לשעבר, יצחק רוביצוב-רבין ז"ל נתן נבואה: "אין ולא תהיה אף קטיושה מעזה":
https://www.youtube.com/watch?v=bRLX8RiXS84
היום, כשיש לא רק קטיושות, אלא טילים על תל אביב והשרון, רואים כמה כדאי להשאיר את ניבוי העתידות לעטיפת הבזוקה.
בימינו כדי לפתור את בעיית הטילים מעזה, אין מנוס אלא להפעיל את דוקטרינת יוסף דוריאל ז"ל.

על כתב כמויות ואתון
הניצחון בעזה – עיקרון ולא כתב כמויות
החבר יואב ויגודסקי-אהרוני (מאחר והוא קורא לי "מר", והוא עדיין חבר קיבוץ, אני קורא לו "החבר"), מבקש ממני להכין לו "כתב כמויות" המחשב בדיוק את כמות הפצצות, הפגזים, חומר הנפץ וכו', הנחוצים ליישום דוקטרינת דוריאל ז"ל. ("חדשות בן עזר" גיליון 1432)
מאז הזמן שכתב דוריאל ז"ל את דבריו, שוכללו אמצעי הלחימה. יש היום גם "פצצות חכמות", כך שניתן לחשב כתב כמויות אחר, אבל דרישה זו של החבר ויגודסקי-אהרוני לחישוב "כתב כמויות" שמטרתה ללעוג ולהגחיך אותי ואת דוריאל ז"ל, לא יכולה שלא להזכיר את החישוב המדוקדק של כתב הכמויות שחישבו ודרשו המפאי"ניקים (ביניהם החבר יואב ויגודסקי אהרוני) בזמן הפילוג בקיבוץ המאוחד.
העיקרון היה חלוקה שיוויונית של רכוש הקיבוץ. חישוב כתב הכמויות, הספירה והחלוקה נעשו באופן מדויק ביותר.
בדיר חילקו העובדים "כבשה אחת ל'מאוחד', הכבשה השנייה ל'איחוד'", ברפת – "פרה אחת ל'מאוחד', הפרה השנייה ל'איחוד'," כך גם בלול חילקו את התרנגולות, ובמחסן הבגדים "חולצה אחת ל'מאוחד', החולצה השנייה ל'איחוד'..." – אבל החישוב המדוקדק יצר גם בעיות. בדיר בגבת בנוסף לכבשים היו גם חמור ואתון. המפא"יניקים לא ויתרו, ולקחו את האתון.
שלמה המלך, החכם מכל אדם, אמר: "ומותר האדם מן הבהמה אָיִן." אָיִן – פרשו חכמים –ראשי תיבות: "אדם יש נשמה." לא בטוח.
יום אחד בא החזיר בטרוניה אל החמור: "למה זה כשבני האדם רוצים להשתמש בשמות גנאי הם משתמשים בשמנו?"
"נכון מאוד," השיב לו החמור, "זו באמת חזירות!..."
באותם ימים של פילוג, חי בדיר בגבת חמור אחד. תמיד, משהבחין החמור ברועה הנכנס לדיר ומתקרב אליו, התלהט ופתח בקולות נרגשים. בשל נעירותיו המוזיקליות נתן לו ליטמן, הרועה המסור, את הכינוי: "החזן."
יום אחד הופתעו ליטמן ועמיתו לעבודה בדיר – הרועה והסופר יוסל בירשטיין, כאשר בבוקר חורפי אחד מתח החמור את שריריו, סובב את זנבו, פתח את פיו, אבל קול לא יצא ממנו. זו היתה בבירור מחאת "חמור."
בגבת חילקו כבר הכול. גם את משק החי. תרנגולות, בקר, וצאן. והנה הפרידו גם בין החמור "החזן" לבין האתון "המפא"יניקית" אותה קיבלו חברי "האיחוד". "החזן" מחה על המעשה בשתיקה.
ימים אחדים לאחר הפרֵידה מהאתון, ברח "החזן" מהדיר. ליטמן ידע מיד היכן לחפש. הוא הוביל את יוסל לנקודה החדשה של מתפלגי גבת שמעבר לכביש.
החמור "החזן" עמד שם בחוץ והביט מעל לגדר על האתון שבתוך הסככה. הוא עמד שם כל הלילה בקור העז מתחת לאפס והתקרר. כשהבחין בהם, מתח עצמו, זנבו הקצר החל מסתובב במהירות, פיו נפער כמו פרסה של סוס, ונדמה היה שתצא מתוכו תרועה אדירה. כלום.
שלושתם – ליטמן, יוסל', והחמור, חזרו יחד בשתיקה.
כשחצו את הכביש בחזרה לגבת, שאל יוסל את ליטמן: "כיצד ידעת לאן ברח 'החזן'?"
"ידעתי," השיב לו, "משום ששאלתי את עצמי את השאלה: לו הייתי חמור, לאן הייתי בורח?"
רוצה לומר, בפתרון בעיית עזה לא מספיק כתב כמויות צריך גם שכל ישר. בעצם כאן חישוב כתב הכמויות הוא משני. העיקר הוא העיקרון.
הדרישה של החבר יואב ויגודסקי-אהרוני לחישוב כתב הכמויות, מטרתה היתה להגכיח את עצם הרעיון שניתן לנצח בעזה, כי לדידו אין פתרון צבאי אלא רק מדיני. ומהו הפתרון המדיני? הסכם עם אבא של מאזן. על הקמת מדינה ערבית-מוסלמית נוסח עזה גם ביהודה ושומרון,
בדבריי הזכרתי את קביעתו של מעצב תורת המלחמה הצרפתית במלחמת העולם הראשונה, גנרל פרדינאן פוש, שטען שהרצון לנצח הוא תנאי ראשון לניצחון. בלשונו:  Victoire, C'est La volonte – הניצחון הוא הרצון. ראשית דבר צריך לרצות לנצח.
קיימת בארץ בעייה, בציבור הישראלי ישנם רבים שאינם רוצים כלל לנצח. רבים רוצים להפסיד.
חבר ויגודסקי-אהרוני, השאר את חישוב הכמויות לצה"ל, החשוב הוא העיקרון של יוסף דוריאל ז"ל שרק בו היכולת להגיע לניצחון. לפניו כמובן יש לרצות לנצח. בלי רצון אין ניצחון.

פרדוקס הכיבוש (1)
"הפתרון לעזה הוא רק פתרון מדיני ויבוא רק בהסכם כולל עם אבא של מאזן." אומרים נציגי הערפלישתים בכנסת, ומצטרפים אליהם גם חברי כנסת יהודים, כתמר זנדברג ממרצ, אברהם גבאי ממפלגת העבודה, ועוד.
צה"ל יכבוש את עזה וימסור אותה לאבא של מאזן שיקים בעזה וביו"ש מדינה ערבית-מוסלמית.
כאן בא לביטוי "פרדוקס הכיבוש". ללא חיילי צה"ל החמאס השתלט על עזה, וללא חיילי צה"ל ביו"ש אבא של מאזן לא יחזיק בשלטון יום אחד, ומדינתו תיהפך מהר מאד לחמאסית.
הפרדוקס – בלי סיום ה"כיבוש" אין הסכם שלום, וללא המשך "הכיבוש" אין עם מי לעשות הסכם שלום.

פרדוקס הכיבוש (2)
אילו הצליחו היהודים לכבוש כ-13 מיליון קמ"ר ולהקים בשטחים הכבושים 24 מדינות יהודיות, והיתה בעולם רק מדינה ערבית אחת, אף אחד בעולם לא היה מדבר על הכיבוש היהודי.
רק מפני שהיהודים אינם מצליחים לכבוש יותר שטחים (בקושי חמשת אלפים קמ"ר) כל העולם מדבר על הכיבוש היהודי.
יש תמיד לזכור כי שטחי הכיבוש הערבי היו גדולים בהרבה ורק הצרפתים, הספרדים, הפורטוגזים, האיטלקים, המלטזים, היוונים, הגיאורגים, הארמנים, הדרום סודנים, הצליחו לסלק את הכיבוש הערבי ולפרק את ההתנחלויות הערביות הבלתי חוקיות.

הכשל המשפטי של תומכי הכיבוש הערבי-מוסלמי
לאור הכרזת נשיא ארה"ב דונלד טראמפ על הכרת ארה"ב בסיפוח הגולן לישראל החל עיתון "הארץ" (שמזה שנים נאבק למען כיבוש ערבי-מוסלמי) בקמפיין השולל את הכרזת טראמפ. העיתון מביא שורה של משפטנים הטענים כי הצהרת טראמפ אין לה משמעות.
(נעה לנדאו, משפטנים על ההכרה בגולן: אי אפשר לספח שטחים שנכבשו ב"מלחמת מגן", "הארץ" 31.3.19)
https://www.haaretz.co.il/news/politics/.premium-1.7067300
מעבר לעובדה האמפירית שאפשר לספח שטחים בעקבות מלחמת מגן למשל פולניה, צ'כיה, אוקראינה, ורוסיה שסיפחו שטחים גרמניים בעקבות התקפת גרמניה עליהם, ומעבר לעובדה שניתן גם לספח שטחים במלחמת התקפה, כגון כיבוש שליש מפינלנד ע"י רוסיה, כיבוש טיבט ע"י סין, כיבוש כורדיסטאן ע"י הערבים והטורקים, וכו', גם הטענה שסיפוח שטחים ע"י ישראל מנוגד להחלטות האו"ם אינו מדויק.
בהחלטה 242 – היא ההחלטה שנתקבלה במועצת הביטחון של האומות המאוחדות לאחר מלחמת ששת הימים, ב-22 בנובמבר 1967. נאמר בסעיף הראשון:
1. מן הראוי ששלום זה יכלול את נסיגת כוחותיה המזוינים של ישראל משטחים שנכבשו בעימות האחרון, לגבולות בטוחים ומוכרים.
באותה עת, 1967, לא היה מוכר עדיין המושג "פלסטינים", והשפה הערבית טרם היתה שפה רשמית באו"ם. הנוסח האנגלי של ההחלטה אמר כך:
i) Withdrawal of Israeli armed forces from territories occupied in the recent conflict;
https://en.wikipedia.org/wiki/United_Nations_Security_Council_Resolution_242
ודוק: ההחלטה נוסחה בכוונת מכוון בנוסח הזה שישראל תיסוג מ"שטחים" ולא מ"השטחים", כלומר לא מכל השטחים, אלא רק מחלקם. ואותו חלק יישאר בריבונות ישראל.
נכון שהצרפתים בהנהגת המנהיג האנטישמי שארל אנדרה ג'וזף מרי דה גול שהאשים את היהודים במלחמה, (וקבע ש"היהודים הם עם עילית הבטוח בעצמו ושתלטן") תרגמו את ההחלטה לצרפתית:
1. Retrait des forces armées israéliennes des territoires occupés au cours du récent conflit
https://fr.wikipedia.org/wiki/Résolution_242_du_Conseil_de_sécurité_des_Nations_unies
כלומר נסיגה מכל השטחים שנכבשו, ולא רק מחלקם.
ונכון שבהיעדר ה"א הידיעה בשפה הרוסית, הרוסים תמכו בהחלטה בלי הגדרה מדויקת, אבל ההחלטה בשפה באנגלית היא הקובעת.

מייצ'סלב בגון – מנחם בגין כדמות מופת בבחירות
כמעט בלתי נתפס הוא שלאחר שמייצ'סלב בגון-מנחם בגין ניסה פעמיים לבצע פוטש נגד ממשלה מכהנת, (בפרשת אלטלנה, ובניסיון להשתלט על הכנסת בפרשת השילומים מגרמניה), דווקא יריביו לשעבר, שטענו בעבר שתנועת החירות היא פשיסטית תוך השוואת בגין להיטלר, (הוא כינה את ממשלת בן גוריון "ממשלת יוודנרט") – רואים אותו עתה כדמות מופת, ומכריזים בתעמולת הבחירות כי הליכוד של ימינו שונה מהליכוד של בגין.
כבר יצחק רוביצוב-רבין בנבואתו "לא תהיינה קטיושות," נוזף באנשי הליכוד שהם מפחדים מהשלום ו"זה לא הליכוד של בגין."
https://www.youtube.com/watch?v=bRLX8RiXS84
במערכת הבחירות הנוכחית הכריז בנימין גנץ שהליכוד של היום אינו הליכוד של בגין: "מנחם בגין לא היה מתקבל במפלגת הליכוד של נתניהו."
ואפילו האקטיביסטית הפרו-איסלמית, התומכת בכיבוש-ערבי-מוסלמי, תמר זנדברג, אומרת בתעמולת הבחירות שלה שהיא הממשיכה של מנחם בגין בשאיפתה לשלום.
הדבר כל כך זיעזע את כתב "הארץ" הערפלישתי-מוסלמי, עבד, ל. עזב, עד שקרא בקול נרגש לסלק את זנדברג ממרצ. אם היא מעריצה את בגין, שצעק "אסד, יאנוש ורפול מחכים לך!" – שתלך ותצטרף למפלגתו של בגין!
(עבד ל. עזב, זה מה שיש לכם מרצ, נאום של בגין, "הארץ", 2.4.19)
https://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.7070118

המוסר על פי תמר זנדברג
יו״ר מרצ, ח״כ תמר זנדברג, אמרה לקראת ביקורו של נשיא ברזיל בישראל: "לצורך קמפיין הבחירות נתניהו מוכן להלבין אדם מסוכן שהציף את רחובות ברזיל בנשק, הישווה הומוסקסואליות לפדופיליה, אמר שאם בנו יהיה הומו מעדיף שימות בתאונה ואמר לחברת קונגרס ש'היא לא שווה שיאנוס אותה.'
"נתניהו חותר בשיטתיות לקרב את ישראל למנהיגים כאלה על חשבון הדמוקרטיות הליברליות וגורר את ישראל להיות חלק מציר מביש שמקרין גם עלינו."
http://rotter.net/forum/scoops1/543245.shtml
לא יאומן. זו אותה תמר זנדברג המשתטחת על קברו של רב המרצחים ערפאת:
https://www.youtube.com/watch?v=1flmKl3k3-E
ואותה תמר זנדברג החותרת לקרֵב את ישראל לכל הדיקטטורות הערביות הפשיסטיות, רודפות ההומסקסואלים, למה היא בעצם יוצאת דווקא נגד נשיא ברזיל?
לצביעות המוסרית של זנדברג יש סיבה. נשיא ברזיל אינו תומך בכיבוש ערבי-מוסלמי ולכן יש לצאת נגדו. כל התומך בכיבוש ערבי-מוסלמי מקבל אצל זנדברג חותמת גלאט כושר. כשר למהדרין.

העיניים לו ולא יראה?
המאבק נגד כיבוש ערבי-מוסלמי של בקעת הירדן
אברהם כץ עוז, מפא"יניק ותיק, בעל ניסיון פוליטי לא קטן. לכן תמוהים דבריו: "אני לא בוטח  בביבי שיגן על הבקעה. אבל אני בטוח שבוגי וגנץ כן, כי הם זחלו במארבים בירדן, כשביבי שתה שמפניה. לקראת השלב הבא יש לי יותר ביטחון עם גנץ ובוגי מאשר עם ביבי. ("חדשות בן עזר", גיליון 1432).
האם עיניים לו ולא ראה (ולא קרא) את מצע מפלגת "כחול לבן" המוותר במפורש על בקעת הירדן בריבונות ישראל? מפלגת "כחול לבן" בראשות הקוורטט גנץ, למפל-לפיד, סמולינסקי-יעלון, ואשכנזי – נגד סיפוח בקעת הירדן למדינת ישראל.
למרבה הצער, הדירה מפלגת "כחול לבן" את אורי הייטנר מתפקיד פוליטי בה. בטוחני שאם היה נבחר היה נאבק למען הכללת בקעת הירדן במדינת ישראל.
בהינתן שאין גבול ביטחוני ללא מדיני, ואין גבול מדיני ללא יישובים יהודים, על אורי הייטנר מוטלת בכל זאת המשימה לשכנע את הקוורטט לשנות את מדיניות המפלגה ולפעול למען שמירה על בקעת הירדן בריבונות ישראל, כי בלעדיה אין ביטחון לישראל.
ודוק: בלי התיישבות יהודית וריבונות ישראל על בקעת הירדן לא קיים גבול ביטחון. ללא גבול ביטחון אין פירוז. ללא פירוז אין ביטחון. ללא ביטחון אין כלכלה ואין חברה. גבול ביטחון עם חיילי צה"ל, או צבאות זרים ללא התיישבות יהודית וריבונות – לא יבטיח דבר.
נכון גם בנימין מיליקובסקי-נתניהו עקף את אלון-רבין משמאל, וויתר על ריבונות ישראלית בבקעת הירדן, אבל הוא, נתניהו, ידוע לכל כאחד שאיננו מתכוון לדבריו, אצלו הכול הצגה, ואילו גנץ הוא איש אמת ויושר, הוא מתכוון לכל מה שהוא אומר.

עוד הוכחה לנחיצות חוק הלאום
סטודנטים ערפלישתים מאוניברסיטת תל אביב, ערכו הפגנה תמיכה בחמאס במלחמתו לחיסול מדינת ישראל, והשמדת היהודים, כאשר הם מעלים על נס את ה"שהידים בעזה":
https://www.youtube.com/watch?v=2VcGRAiNHZc
האם אנגליה וארה"ב הדמוקרטיות היו מתירות הפגנה דומה בעת המלחמה בנאצים?
ודוק: בניגוד לחמאס הגרמנים לא הכריזו שהם נלחמים לחיסול אנגליה ואמריקה ולרצח כל האנגלים והאמריקאים.
הנה עוד הוכחה לנחיצות חוק הלאום.

אותלו כערבי-מרוקאי קנאי
יום שני, אחד באפריל 2019, תיאטרון הקאמרי, אולם 1, 20.30 ההצגה "אותלו המורי מוונציה".
דומה שאחד באפריל, יום השקר הבינלאומי (תשעה חודשים קודם, ישו נולד מבתולה) הוא היום המתאים לראות את ההצגה אותלו, שבסיסה שקר גדול, שיוצר קנאה גדולה.
חמישים ושלוש שנים עברו מאז שראיתי כילד את "אותלו" בהפקת "הבימה" עם נחום בוכמן כאותלו, ומישה אשרוב כיאגו.
ההצגה הנוכחית של הקאמרי היא הפקה נפלאה. הטובה ביותר מכל הפקות שייקספיר שראיתי לאחרונה. משחק מעולה, בימוי רב דמיון, אין רגע דל, תפאורה מדהימה. הבמה הבנויה כאי המוקף במים. בייחוד ייחודית התפאורה בקטע הסיום בו אותלו חונק את דסדמונה במיטה. כאן המיטה ניצבת בצורה מקורית על הקיר במאונך. נפלא.
המוסיקה המקורית, קטעי הדמיון. גם הם מושלמים.
יש ויכוח למה התכוון שייקספיר במילה מורי, האם מורי הוא ערבי, או בֶּרְבֶּר ממאוריטניה, מרוקו, ספרד, או שחור אפריקאי. התרגום העברי הראשון של המחזה שנעשה ב-1874 – נקרא "איתיאל הכושי". הבמאי, עירד רובינשטיין, בחר להציג אותלו ערבי-מרוקאי.
היו בארץ שמחו על כך שלא נתנו את התפקיד לאתיופי, אך עמוס תמם, שגילם נפלא את תפקיד אותלו, אמר בצדק כי הוא ממוצא צפון אפריקאי כפי שהיו המוּרים. אותלו בגילומו אחז בידיו מחרות תפילה מוסלמית. ודיבר בחלקו בערבית מרוקאית, כך גם אשתו דסדמונה שרה בערבית-מרוקאית.
יאגו הערמומי, השקרן, המקנא ביופיו, בגבריותו ובתפקידו הרם של אותלו, והחולם לרשת את מקומו – הוא אדם לבן שבמונחים של ימינו מגלם אשכנזי.
רמי ברוך בתפקיד יאגו היה נפלא, ובמידה רבה גנב את ההצגה, וזאת למרות גילו המבוגר לעומת הדמות שגילם.
אביגיל הררי בתפקיד דסדמונה גילמה היטב את הנערה התמימה המאוהבת, כך גם שרה פון שוורצה בתפקיד אמיליה המשרתת שלה
התרגום של אלי ביז'אווי כרגיל נהדר קל גמיש מודרני מעלה חיוך.
במרכז "אותלו" עומדת הקנאה. דמותו של יאגו דומה לפוליטיקאי הבוחש בקלחת ודורך על אחרים במטרה להתקדם, שבשבילו המטרה מקדשת את האמצעים. בשבילו עצם היותו של אותלו שחור הנמצא בדרגה בכירה ממנו מעלה את יצר הגזענות שלו וקנאתו בו.
גם אמיליה המשרתת של דסדמונה, מטיחה בו "אתה שחור," ובעצם רומזת שהכול היה נמנע לו היה לבן. לכן פחות אהבתי את הפירוש המודרני של הבמאי אשר רואה את ההצגה כחלום, כאשר בסוף המחזה הופיע יאגו כרופא פסיכיאטר המטפל באותלו המשוגע הרוצה להתאבד. מיותר.
יחד עם זאת, זו הפקה נפלאה. ממליץ לא להחמיץ.

נעמן כהן
התנחלות תל אביב, מרכז הגדה המערבית.
(רבת עמון ודגניה הן בגדה המזרחית).