עם הונק, רדז'ינסקי, ויינברג, ברהמס
והמקהלה הפילהרמונית מפראג
זה היה קונצרט בלתי-נשכח, אחד הטובים בעונה. תחילתו בקונצ'רטו בסול מינור לכינור ולתזמורת, אופ' 67, של המלחין היהודי מייצ'סלב ויינברג (1919-1996), עם הסולן הכנר הצעיר דוד רדזינסקי, שהוא נגן ראשי של התזמורת הפילהרמונית הישראלית. המנצח הנלהב היה מנפרד הוֹנֵק, ששלט היטב בתזמורת במשך כל הערב. נגינתו של רדזינסקי מעודנת מאוד, אולי בעיקר בגלל אופייה של היצירה, שהסיום השקט שלה מזכיר את הסיום השקט של התשיעית של מהלר ששמענו במוצ"ש רק לפני שבוע. את ההדרן שניגן, כתב אביו של הכנר, שישב בקהל.
לפי התוכנייה, ויינברג, שהיה מלחין פורה מאוד, היה ידיד קרוב של שוסטקוביץ, והשפעות של שוסטקוביץ ושל מאהלר ניכרות ביצירותיו. הקונצ'רטו (1960) מחזיק ארבעה פרקים, שכתובים בקצב סוחף, לעיתים כמעט צבאי, עם שיתוף רב מאוד של החצוצרות והתופים. אלה היו כ-26 דקות של הנאה צרופה וגם גאווה על מלחין יהודי שחי בתנאים לא-קלים ברוסיה ויצירתו הענפה הולכת ומתגלה בשנים האחרונות.
החלק השני של הקונצרט, שנמשך ברוטו כ-70 דקות, כלל את הרקוויאם הגרמני אופ' 45 של יוהנס ברהמס (1833-1897), שביצוע הבכורה שלו התקיים בקתדרלה של ברמן בשנת 1868 תחת שרביטו של המלחין, ושם נחל את אחת הגדולות שבהצלחותיו. הרקוויאם אינו הולך בעקבות הטקסטים המקובלים של התפילות הלטיניות כמו אצל ורדי וברליוז, אלא מבוסס על מילים מן התנ"ך, הברית החדשה וכתבים חיצוניים, הכול בגרמנית. פרקי תהילים מרכיבים את עיקר הטקסט.
את הרקוויאם שמענו לפני שנים רבות בלונדון, בניצוחו של הרברט פון קאראיאן. הזמינה אותנו חברתנו ריסה דומב, שלפני שנים אחדות הלכה לעולמה בגיל צעיר יחסית. היינו עייפים באותו יום, לאחר נסיעה לקמברידג', ולא זכרנו כמעט כלום מהביצוע ההוא.
הפעם חברו לביצוע הרכב גדול של התזמורת שנגינתה היתה מעולה, והמקהלה הפילהרמונית של פראג, שמונה כשמונים נשים וגברים והיא כיום אחת מן המקהלות הטובות בעולם ומופיעה לעיתים קרובות בישראל. ההאזנה לשירתה היא חווייה מרתקת וסוחפת, בייחוד הנשים. כשהן שרות נדמה שהשמיים נבקעו ושומעים שירה של מלאכיות – מחזה קולי מפעים ומרגש וגם סוחף. אסור להחמיץ הופעה שבה משתתפת המקהלה הנהדרת הזו, מה עוד שממדיו הענקיים של היכל התרבות מתאימים לה בצורה יוצאת מן הכלל.
בביצוע הרקוויאם השתתפו זמר וזמרת. הזמר הסיני הצעיר-יחסית שניאנג, באס-בריטון ענק בעל קול מדהים בעוצמתו, שכבש את היכל התרבות והעניק חווייה מוסיקלית נהדרת. זו לו הופעתו הראשונה עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית ויש לקוות שנזכה לשמוע אותו בעוד קונצרטים.
הזמרת סונהיי אים, סופרן, מדרום-קוריאה, בעלת קול צלול ונעים, קצת איכזבה כי לא הצליחה למלא בקולה את ההיכל. אולי האשמה בממדיה הגופניים הצנועים לעומת הענק הסיני.
שמנו לב לתופעה מעניינת – במשך כל שבעים הדקות של הרקוויאם לא נזקק איש מן הזמרים והמקהלה להרטיב את גרונו מבקבוק מים, ואילו בסביבה שלנו לא הפסיקו לשלוף בקבוקי מים קטנים ולשתות, כאילו אנחנו יושבים במידבר סהרה.
אהוד בן עזר