כמה חבל, אזָל החג,
נמוג השקט, חֶרֶש פָּג,
הילת הרוגָע נסוגה
לִיְמֵי מירוץ בלי הפוגה.
חולף, כבר, גשם אחרון,
ויש פיצוי רק בדורון
של בוא אביב ופריחותיו,
לא עוד קור חורף, קץ לַסתיו.
צאי היונה מן התיבה,
עופי בנחת וּבְשוּבָה,
על ארץ שאחרֵי מבול,
יְקום, אכן, קִמְעָה חָבול,
אך חיה בו אהובתי,
אני לה עֶרֶב, היא לי – שְתִי,
מחיבורנו המקוּדָש –
יחדיו ניבְרא עולם חדש,
בו שֵם וְיֶפֶת וּבְנֵי חָם
יצמיחו קֶשת לפיתְחם,
עולם המחבק בחום
גם את אחֵר, גם תְַ'יָּתום
עקיבא נוף
בתום הפסח
רוצים גישה מלאה לכל הגיליונות?
הצטרפו לאתר וקבלו גישה לארכיון של למעלה מ-2,100 גיליונות עם אלפי מאמרים, שירים ויצירות ספרותיות.
הצטרפו לאתר