מֵרֹב רָקֵטוֹת שֶׁל "חָמָאס" מֵרְצוּעַת עַזָּה,
יוֹם עַצְמָאוּת וַהֲכָנוֹת אֵרוֹוִיזְיוֹן
כִּמְעַט פָּרְחָה מִדַּעְתֵּנוּ וּכְמוֹ גָזָה
מוּדָעוּתֵנוּ לַסְּפֶּקְטַקְל שֶׁל חֶזְיוֹן

תַּפְאוּרָתוֹ הַמִתְחַלֶּפֶת שֶׁל הַטֶּבַע
שֶׁאֶת נוֹפֵינוּ מְשַׁנָּה שִׁנּוּי כְּלָלִי
וּמְרַגֶּשֶׁת אֶת חוּשֵׁינוּ דֶּרֶךְ קֶבַע
כְּשֶׁמּוּל עֵינֵינוּ צָץ אָבִיב יִשְׂרְאֵלִי.

כְּשֶבַּשָּמַיִם הַכְּחֻלִּים צוֹחֶקֶת קֶשֶת
אוֹ כְּשֶכַּפְתּוֹר רִאשוֹן נִפְתַּח בַּצַּוְּארוֹנִים
וּכְשֶבַּגַּן הַצִּבּוּרִי אַחַר הַגֶּשֶם
כָּל עֵץ פִּתְאֹם יָרֹק כָּל-כָּךְ בָּעִנְיָנִים –

אָז הָאָבִיב נִכְנָס לָעִיר, לִידִיעַתְךָ,
וְאִם שָכַחְתָּ – שֶיִּהְיֶה בָּרוּר לְךָ
שֶבַּשְּוָקִים כְּבָר מַסְמִיקָה לָהּ הַוָּלֶנְסְיָה
וְשֶהַחֹרֶף הַזָּקֵן יָצָא לְפֶּנְסְיָה.

כִּי מִלְּפָנִים וּמֵאָחוֹר וּמִסָּבִיב
הָעִיר הַזֹּאת הִיא הוֹכָחָה שֶיֵּש אָבִיב
כִּי הַנּוֹפִים אֶצְלָהּ הוֹלְכִים וּמִתְגַּלִּים
כְּמִקְדָמָה פּוֹרַחַת עַל חֶשְבּוֹן הַקַּיִץ
וְהַפֵּרוֹת אֶצְלָהּ הוֹלְכִים וּמַבְשִילִים
וּמוֹצִיאִים לְךָ מַמָּשׁ אֶת הָעֵינַיִם
(וְזֶה הַכֹּל בְּאַשְמָתוֹ שֶל הָאָבִיב
שֶיִּכָּנֵס הָרוּחַ בַּאֲבִי אָבִיו...)

אַתָּה יוֹצֵא מִחוּץ לָעִיר וְכָכָה סְתָם פֹּה
תוֹפֵס שַלְוָה וּמִתְפָּעֵל: נוּ, מַה תַּגִּיד?
כִּי כָּל שָׂדֶה עוֹרֵךְ תְּצוּגַת-אָפְנָה חִנָּם פֹּה
וְכָל פַּרְדֵּס הוּא פַּרְפוּמֶרְיָה עֲנָקִית.

וְצִפֳּרִים שֶשָּכֲחוּ לִקְפֹּא מִקֹּר
נוֹתְנוֹת קוֹנְצֶרְט עִבְרִי יָשָר מִן הַמַּקּוֹר,
וְזֶה לְגַמְרֵי לֹא חָדָש אַךְ טוֹב לָדַעַת
שֶאַרְצְךָ שֶלְּךָ קְטַנָּה אַךְ מְשַגַּעַת.

כִּי מִלְּפָנִים וּמֵאָחוֹר וּמִסָּבִיב
כָּל אַרְצְךָ הִיא הוֹכָחָה שֶיֵּש אָבִיב
כִּי הַנּוֹפִים אֶצְלָהּ הוֹלְכִים וּמִתְגַּלִּים
כְּמִקְדָמָה פּוֹרַחַת עַל חֶשְבּוֹן הַקַּיִץ
וְהַפֵּרוֹת אֶצְלָהּ הוֹלְכִים וּמַבְשִילִים
וּמוֹצִיאִים לְךָ מַמָּשׁ אֶת הָעֵינַיִם
(וְזֶה הַכֹּל בְּאַשְמָתוֹ שֶל הָאָבִיב
שֶיִּכָּנֵס הָרוּחַ בַּאֲבִי אָבִיו...)

מֵרֹב שָנִים אִיש לֹא נִהְיָה צָעִיר עֲדַיִן
אַךְ כָּל שָנָה, מִמַּאי עַד יוּנִי לְפָחוֹת,
הַלֵּב פִּתְאֹם הוּא בֶּן עֶשְׂרִים, עֶשְׂרִים וּשְתַּיִם
וְהוּא אָלֶרְגִי לִפְרָחִים וַחֲתִיכוֹת.

כִּי כְּשֶעוֹבֶרֶת חֲתִיכָה בָּרְחוֹב – סוֹפְסוֹף
זוֹ פְּרוֹבוֹקַצְיָה מְהַלֶּכֶת עִם מַחְשֹוֹף
וּכְשֶעוֹבֶרֶת הִיא מִתַּחַת לִתְרִיסֵינוּ
אֲנַחְנוּ כְּלָל לֹא אַחְרָאִים לְמַעֲשֵׂינוּ.

כִּי מִלְּפָנִים וּמֵאָחוֹר וּמִסָּבִיב
כָּל חֲתִיכָה הִיא הוֹכָחָה שֶיֵּש אָבִיב
כִּי הַנּוֹפִים אֶצְלָהּ הוֹלְכִים וּמִתְגַּלִּים
כְּמִקְדָמָה פּוֹרַחַת עַל חֶשְבּוֹן הַקַּיִץ
וְהַפֵּרוֹת אֶצְלָהּ הוֹלְכִים וּמַבְשִילִים
וּמוֹצִיאִים לְךָ מַמָּשׁ אֶת הָעֵינַיִם
(וְזֶה הַכֹּל בְּאַשְמָתוֹ שֶל הָאָבִיב
שֶיִּכָּנֵס הָרוּחַ בַּאֲבִי אָבִיו...)
יוסי גמזו