* העם אמר את דברו – בהיותי בן 11 השתתפתי בהפגנה הראשונה בחיי. הייתה זו הפגנה של תנועות המחאה, בהנהגת מוטי אשכנזי ואסא קדמוני, בקריאה להתפטרות ממשלת גולדה בשל מחדל מלחמת יום הכיפורים.
ההפגנה התקיימה בגן הוורדים בירושלים באפריל 1974. קצת יותר משלושה חודשים קודם לכן, ב-31.12.73, חודשיים לאחר מלחמת יום הכיפורים, נערכו הבחירות, והמערך בראשות גולדה ניצח, עם 51 מנדטים. העם אמר את דברו, למרות המלחמה והמחדל.
ואכן, הממשלה התפטרה. ועד היום, המחאה נחשבת לאחת מפסגות הדמוקרטיה הישראלית.
איש לא העלה על דעתו לומר את השטות שהפגנות נגד הממשלה מנוגדות לדמוקרטיה, כי "העם אמר את דברו." העם הנו סך כל האזרחים, וכשאזרחים שאכפת להם מפגינים למען שינוי, הם חלק מן העם האומר את דברו. וכאשר מנסים לבצע פוטש נגד הדמוקרטיה, להעמיד את נתניהו מעל החוק ולהפוך את הכנסת לעיר מקלט לעבריינים, אין סיבה המצדיקה יותר יציאה לרחובות.

* אני תומך בשינוי חוק החסינות – הניסיון הנואל של נתניהו לחקיקה פרסונלית המשנה חוק יסוד כדי למלט עצמו ממשפט ולהעמיד את עצמו מעל החוק כל כך מסריחה, שלידה – ניסיון של נתניהו לקבל חסינות במסגרת החוק הקיים נראה נורמטיבי. אין זה מן הנמנע, שלנוכח הביקורת הציבורית, לא ישונה החוק ונתניהו ישיג חסינות על פי החוק הקיים.
ולכן חשוב לומר – החוק הפרסונלי הופך את השערורייה ליותר מבאישה, אבל עיקר הסירחון הוא בעצם הניסיון להימלט מאימת הדין, בכל דרך שהיא. החסינות נועדה להגן על ח"כים במילוי תפקידם, כדי למנוע מהשלטון לחסום אותם. למשל, שלא יעצרו בשל הפגנה בלתי חוקית, או בשל עליה להר הבית, בשל התבטאות קיצונית או שימנעו מהם ביקור אסירים וכד'. החוק לא נועד לחסן ח"כים החשודים בפלילים מפני משפט על ההאשמות נגדם. שינוי החוק ב-2005, ביוזמת הליכוד, היה תוצאה של שני מקרים שבהם ח"כים נהגו כגילדה ומנעו העמדה לדין של חבריהם. המיאוס הציבורי הביא את הכנסת להבין שעליה לשנות את החוק.
אין מנהיגות ללא דוגמה אישית, ומן הראוי שנצפה ממנהיגינו, בוודאי מראש הממשלה, להיות מופת של רמה מוסרית גבוהה לאין ערוך יותר מלא להיות עבריין פלילי. אבל לתת חסינות על עבירות פליליות?! איזה פרצוף יהיה למדינה שלנו? על מה נחנך את ילדינו?
אני בעד שינוי חוק החסינות. יש לשנות את החוק כך שיוגדר חד משמעית, שאין שום חסינות ושום אפשרות לחסינות על עבירות מסוג פשע (רצח, שוחד, אונס, גניבה, עבריינות מין וכד').

* תיק 5000 האוסטרי – בעקבות "מערכת יחסים נורמלית בין פוליטיקאי לתקשורת" נוסח תיקי 2000 ו-4000, סגן הקנצלר של אוסטריה נאלץ להתפטר מתפקידו. אפילו לא נפתחה חקירת משטרה. בעצם, בסך הכל גיא פלג קרא הקלטות מהמו"מ בין נוני מוזס ונתניהו, ושטראכה התפטר בתוך פחות מ-24 שעות, מפאת הבושה.

* מהלכים אימים – הלינץ' נגד גדעון סער נועד להלך אימים על ח"כים ישרים אחרים בליכוד, לבל ישכחו שמשימתם העליונה היא לחלץ את נתניהו ממשפט, ושישכחו משטויות כמו מצפון, אתיקה, נורמות וערכים. יש בסיעת הליכוד ח"כים ישרים רבים. השאלה היא כמה מהם אמיצים.

* אחדות לאומית – אהוד בן עזר מאשים את "כחול לבן" באחריות לכל דבר רע שיקרה כאן בשנים הקרובות, כיוון שאינם מצטרפים לממשלת אחדות בראשות נתניהו (כאילו שנתניהו רוצה בה).
אני דווקא תומך בכך ש"כחול לבן" תצטרף לממשלת אחדות בחמישה תנאים:
א. נתניהו יתחייב לא לנסות כל דרך מילוט מאימת הדין.
ב. נתניהו יתחייב שאם יוגש נגדו כתב אישום לאחר השימוע, בו ביום הוא יתפטר מתפקידו.
ג. נתניהו יתחייב לשים קץ למסע ההסתה נגד המשטרה, הפרקליטות, היועמ"ש ובתי המשפט.
ד. נתניהו יודיע שכל עוד בראש הממשלה ניצב חשוד בפלילים, לא יתקיים כל דיון על שינוי במעמד המערכת המשפטית, מפאת ניגוד עניינים קיצוני.
ה. תיקי המשפטים, ביטחון הפנים והתקשורת יהיו בידי שרי "כחול לבן".

* רצון העם – בדף הפייסבוק של בוגי יעלון, רובץ מארב אוטומטי של טוקבקיסטים, שפותח באש של "תגובות", על כל רשומה שהוא מעלה. עשרות "תגובות" של הסתה, נאצה וניבולי פה. אחת לדוגמה, מהרשומה האחרונה, כללה את המשפט: "שופטי בג"ץ צריכים לשבת מאחורי סורג ובריח."
אגב, אתמול קראתי בדף של אחד מתועמלני נתניהו הנחותים ביותר, שהעיתונאי מוטי גילת צריך לשבת מאחורי סורג ובריח. וניסיתי לחשוב, על איזה סעיף הם ייכנסו לכלא? והתשובה: כי זה "רצון העם".

* היד שמאכילה אותי – מישהו כתב לי, שכאשר אני מבקר את נתניהו, אני נושך את היד שמאכילה אותי, כי בזכותו ארה"ב הכירה בריבונותנו על הגולן.
עצם צורת החשיבה על "היד שמאכילה" אינה גישה של אזרח חופשי, אלא של עבד נרצע. בירכתי את נתניהו על חלקו בהצהרת טראמפ. אבל אני לא אוכל מהיד של אף אחד. ההכרה האמריקאית בריבונותנו בגולן, היא בראש ובראשונה הישג היסטורי של 52 שנות התיישבות בגולן של חבריי ושלי (אני רק 35 שנים). בזכות ההתיישבות ניצחנו חמישה ראשי ממשלה שהובילו לנסיגה מהגולן ולעקירת כל יישובי הגולן. אחד מהם הוא נתניהו, הן בקדנציה הראשונה והן בקדנציה השנייה. בעצם, עד מלחמת האזרחים בסוריה. בכך הצלנו את מדינת ישראל מאסון לאומי.

[אהוד: תודה לך, אורי, ששיכנעת את טרמאפ להכיר בגולן כחלק מישראל! – אני, "עבד נרצע" של נתניהו, חשבתי בטעות שההישג הוא שלו!]

* חדשות מרעננות – איני מכיר את המועמדת לתפקיד מבקר המדינה עו"ד מיכל רוזנבוים, אבל בעצם העובדה שהמפלגות החרדיות תמכו באישה כמועמדת לתפקיד, אני רואה חדשות טובות ומרעננות.

* יעד מדיני – החלטת הפרלמנט הגרמני להגדיר את BDS כתנועה אנטישמית, היא הוכחה לכך שאין לנו כל סיבה להתייאש מאירופה. על ישראל ועל הארגונים היהודיים באירופה להציב יעד מדיני – החלטות דומות בפרלמנטים נוספים באירופה.

* תועמלן אנטישמי – אין זה מקרי שדווקא גרמניה היא הראשונה להגדיר את ה-BDS תנועה אנטישמית. הרי הם מבינים משהו באנטישמיות ויודעים לזהות את התופעה.
הנה, תגובה אנטישמית של תועמלן אנטישמי על ההחלטה: "החלטה הזויה ומקוממת, שנובעת מסחטנות ישראלית. גרמניה הפכה לסוכנות התעמולה של הקולוניאליזם הישראלי."
התועמלן האנטישמי – גדעון האו האו.

* אחריות – אני מברך את נתניהו על חזרתו למדיניות העמימות באשר לפעילות בסוריה, אחרי שעברנו את הבחירות.

* הרתעה – לא יכול היה להיות לארגוני הטרור חלום מתוק יותר מפיגוע ראווה גרנדיוזי בעיצומו של האירוויזיון, שיהדהד מקצה העולם ועד קצהו (כדוגמת הטבח במינכן, אם לא למעלה מזה). העובדה שהם לא עשו כן, מעידה שלא איבדנו את כוח ההרתעה. האויב הבין שהתגובה על מעשה כזה תהיה כזו, שהוא לא יוכל לעמוד בה.
עובדה זו מעצימה את תחושת ההחמצה ממה שקרה כאן ב-14 החודשים האחרונים. בתקופה זו, האוייב הצליח לעצב כללי משחק ששחקו את ההרתעה הישראלית. על פי הכללים, כאשר הם פותחים במתקפת רקטות על האוכלוסייה האזרחית בישראל, צה"ל מגיב בתקיפות בעזה, אך ברגע שהם חשים שאינם יכולים עוד להכיל את התגובה, הם מחליטים על הפסקת אש וישראל מקבלת זאת.
כלל המשחק השני, הוא שהפסקת האש משמעותה הפסקת ירי הרקטות ותקיפות חיל האוויר, אך חזרה לשגרת טרור ההצתות, שאותם ישראל מכילה, ומבליגה עליהם.
על ישראל להשתמש בכוח הרתעתה כדי לשנות את כללי המשחק הללו. להעביר לידיעת האוייב, שמתקפת רקטות תביא לתגובה שרק ישראל תחליט מתי היא תסתיים, והיא תהיה קשה הרבה יותר מאשר בסבבים הקודמים, ושדין הצתה כדין רקטה. וברגע שהאוייב יפגע בריבונותנו בצורה זו או אחרת, צה"ל יכה בו בעוצמה רבה, הרבה יותר מאשר בשנה האחרונה.
יש לציין לשבח את שני הרמזים המרתיעים בסבב האחרון – החיסול הממוקד ומיטוט רבי קומות. היתה זו עליית מדרגה בתגובת ישראל, שעשויה לְגָבּוֹת את המסר המרתיע.
לצד כל אלה, אני בעד המשך והאצת מאמצי ההסדרה, אך בתנאי אחד – הפסקה מוחלטת של ההצתות ושל ההתפרעויות על הגדר.

* פרצוף עגל – הדבר שבלט במיוחד בפרובוקציה האנטי ישראלית של האיסלנדים באירוויזיון, היה המבע הריק והמטומטם על פניהם של הפרובוקטורים.

* ככה? – לא יפה. אירחנו אתכם כל כך יפה. נתנו לכם חומוס ושמש. ככה?

* סיכום האירוויזיון – לא ראיתי את התחרות, למעט שירו של קובי מרימי. אני יכול לקבוע שמכל השירים שראיתי – הוא היה הטוב ביותר. ובלי קשר – בעיניי הוא היה מקסים. ראיתי רק מאמצע המופע האמנותי – החל בעידן רייכל ואת ספירת הקולות. עידן רייכל היה מצוין. ננה בננה היתה בושה. מדונה היתה משעממת. בר רפאלי יפהפייה.
ואפרופו בר רפאלי – כשבני אסף היה בערך בן 17, בר רפאלי הופיעה על המרקע. אמרתי לו: "אתה רואה? כזאת אני רוצה שתביא."
ומה ענה החצוף? "תביא אתה. מה אתה רוצה ממני?"

[אהוד: בנך צדק. בר רפאלי באירוויזיון היתה קרש מהלך ומחייך].

* מחדל לאומי – תאונה, אפילו תאונה קשה, עלולה לקרות. העובדה שמישהו עשה טעות, אפילו אם היא גבתה חיי ארבעה פועלים, היא טעות, נכון יותר טעות פושעת, של אדם אחד.
אולם כאשר 20 פועלים נהרגים ב-20 יום בתאונות עבודה, ומיספר ההרוגים בתאונות במשך שנה הוא עשרות – זהו מחדל לאומי. מחדל, שמחייב שינוי דרסטי בהתמודדות המדינה עם הבעיה, בחקיקה, בפיקוח, באכיפה, בהכשרה ובהסברה. לשם כך יש ממשלה.
אין בקביעה זו, כמובן, להפחית מאחריותו של כל יזם, קבלן, מנהל עבודה ופועל.

* אפשר להתבולל בישראל? – גדעון סער נמצא תחת מתקפת מלקחיים של השמאלימין הרדיקלי, כיוון שלבתו יש חבר ערבי. מנהיג הקו-קלוקס-קלאן הישראלי בנצי גופשטיין הולם בו על התבוללות בתו, וכמוהו שליחים-טוקבקיסטים רבים שמנצלים את ההזדמנות להלקות אותו כנקמה על שאינו הולך בסך בתמיכה עיוורת במנהיג (שגם בנו יצא עם לא יהודייה, אגב) – ורון כחלילי מדבוקת שוקן שמח לאידו על כך ש"הגולם קם על יוצרו," כלומר סער הוא חלק מהגזענים/לאומנים שיצרו את האווירה הגופשטיינית וכו'. כחלילי מעודד זוגיות מעורבת דווקא כיוון שכמו גופשטיין הוא רואה בה התבוללות, והוא מסכם בשורת מחץ אוטו-אנטישמית טיפוסית:
"כשם שמאות עמים וקהילות נמחקו במהלך ההיסטוריה, כך גם העם היהודי צועד בגאון אל סופו."
מעבר לגסות הרוח של כניסה חודרנית לחיים אישיים של מישהי ושל עליהום ציני על פוליטיקאי בשל חייה הפרטיים של בתו, אומר אמירה כללית.
בימי המשבר בנושא מיהו יהודי, שפירק ממשלה ב-1958, אמר יצחק טבנקין, מנהיג הקיבוץ המאוחד, שההגדרה שלו למיהו יהודי אינה מי שאימו יהודייה, אלא מי שהנכד שלו יהיה יהודי. אני מקבל זאת. ואני רואה את המשכיותו של העם היהודי כחשובה מאוד, ורואה חשיבות רבה בכך שהיהודי כפרט יראה עצמו אחראי לכך.
אבל במדינת ישראל, המדינה היהודית, בעלת הרוב היהודי, שתרבותה יהודית, ששפתה עברית, אין סכנת התבוללות. ובמקרה של זוגיות בין יהודי/ה ללא יהודי/ה, סביר להניח שהלא יהודי יתבולל בתוך העם היהודי ולבטח צאצאיו וצאצאי צאצאיו (אלא אם כן היהודי בוחר ומצהיר שהוא יוצא מן העם היהודי ועובר לעם אחר).
לעומת זאת, בגולה, סביר להניח שהיהודי יתבולל בסביבת הרוב. לכן, ירידה מהארץ, למשל, מסוכנת לעתיד היהודי הרבה יותר מזוגיות עם לא יהודי בישראל. הסבירות שילדיו ונכדיו של היורד מן הארץ לא יהיו יהודים, גדולה לאין ערוך מהסבירות שילדיו של מי שהתחתן עם לא יהודייה בישראל ייצאו מן הקולקטיב היהודי.
לכן, משימתנו הציונית היא לחזק את החינוך הציוני ואת הזיקה של היהודים הישראלים לארצם, לעמם ולמדינתם כדי לצמצם את הירידה, לפעול להגברת העלייה לארץ של יהודים בגולה, ולחזק את הזיקה של יהודי הגולה למדינת ישראל וליהדות. וכן, לא לרדוף את היהודים בגולה שנישאים ללא יהודים, אלא לקרב אותם ואת בני זוגם ליהדות ולקהילה היהודית, כדי לא לאבד את צאצאיהם.

* הצעה – מוצע בזאת להחליף את שמו של עין פִיק בדרום הגולן לעין פֵייק, על שמו של טראמפ.

* מוסמך לידה – היום, ערב לג בעומר, לפני 24 שנים, היה היום המאושר בחיי. ביום הזה הייתי לאבא. היום שבו נולד עמוס, בני בכורי.
לקראת אותו אירוע, בזבזתי מזמני היקר על אחד הדברים המטומטמים ביותר שעשיתי בחיי, השתתפתי בקורס הכנה ללידה.
איני יודע איך זה היום, אך אז היה זה טרנד כל כך חזק, שמובן מאליו היה שכל יולדת ובן זוגה חייבים לעבור את הקורס. אחרת... איך התינוק ייצא? אז למדתי לנשום ובסך הכל הרגשתי כל כך פאתטי.
והכי מעליב, זה שלא קיבלתי בסוף תעודה שאני מוסמך ללדת.

* ביד הלשון: הכפר הירוק – לאחר מותו של בן גוריון בדצמבר 1973, הונצח שמו באתרים לאומיים כמו נמל התעופה לוד, קריית הממשלה ואוניברסיטת הנגב, וברחובות במרבית ערי ישראל.
מה שפחות ידוע הוא שבן גוריון הונצח כבר בחייו.
היכן? בכפר הירוק.
איך זה? הרי הכפר הירוק נקרא על שמו של לוי אשכול, יריבו המר ביותר של בן גוריון באחרית ימיו?
במקור, שמו של בית הספר החקלאי לא היה "הכפר הירוק", כלומר הכפר שצבעו ירוק, אלא "כפר הירוק", כלומר הכפר של הירוק. מיהו הירוק? גרין. ירוק ביידיש. גרין היה שמו המקורי של בן גוריון, בטרם עיברת את שמו.
מייסד הכפר, חתן פרס ישראל לחינוך גרשון זק, היה מקורב לב"ג והעריץ אותו (ואף היה יועצו לענייני תיכנון ובנייה) והחליט לקרוא לכפר על שמו, מתוך כוונה שיחנך על ערכי יישוב הארץ והפרחת השממה ברוח חזונו של בן גוריון. אך כיוון שב"ג לא הסכים להנצחה בחייו, זק התחכם.
אולם הרמז כנראה היה דק מן הדק עד שאיש לא הבחין בו. כפר הירוק כונה בפי כל – הכפר הירוק. ולאחר פטירתו של לוי אשכול (1969), נקרא המוסד: "הכפר הירוק ע"ש לוי אשכול".
אורי הייטנר