על פני ביריון בשוק מחנה יהודה

פרק מתוך היומן, 1999

28.1.99. יום חמישי. לפני-הצהריים אני נפגש עם א' בקפה אפרופו על בן-גוריון ואנחנו יושבים כשלוש שעות בשיחה שוטפת, האמת שלרוב אני מדבר. ממש תענוג לדבר איתה. אחד האנשים היחידים שזוכרים יחד איתי עבר כה רחוק ויחד עם זאת ערה מבחינה רוחנית ומלאה תרבות וידע.

אנחנו מדברים כמובן על פנחס שדה, וא' מספרת לי סיפור שבשעתו היה זכור לי במעורפל גם מפי פנחס, אבל עכשיו יש לי את הגירסה המקורית.

כאשר א' באה ללמוד בירושלים, בשנת 1959/1960 לערך, זה היה זמן לא רב לאחר שיצא לאור "החיים כמשל". לדבריה, אני נתתי לה לקרוא או הסבתי את תשומת-ליבה למאמר הביקורת החריף ומעורר-הסקרנות של קורצווייל על הספר ב"הארץ". לי זכור שגיליתי לה את הספר עצמו ואולי גם השאלתי לה לקריאה.

לאחר שנה עזבה א' את ירושלים והמשיכה ללמוד באוניברסיטת תל-אביב, שם הכירה את יצחק אורפז, שהשתחרר אז מהצבא או היה בתהליכי השתחררות, ואהב לשבת לידה בהרצאות אם כי לא היה ביניהם שום דבר.

בשלב מסויים היא שאלה אותו או הזכירה את פנחס שדה, ואז הוא אמר שאם היא רוצה הוא יכיר לה אותו, כי שדה עבר אז לגור בשכירות, או שקנה, את דירת הגג של אורפז ברחוב זמנהוף.

וכך יום אחד הופיעו בבית הוריה בגבעתיים יצחק ופנחס בטנדר הצבאי של יצחק. לקחו אותה לאיזה טיול. פנחס תיכף נקשר בה ולא פסק מלבוא לבית הוריה והיה יושב ומחכה לה שם שעות.

מאחר שלא ידעה איך להיפטר ממנו, וגם עמדה לפני בחינות, היתה נוסעת ללמוד אצל אחותה א' בירושלים.

פנחס הצליח, היא לא יודעת איך, לגלות את הכתובת של אחותה בירושלים, ויום אחד הופיע. הוא ישנו.

לקח אותן לטיול בירושלים והגיעו למחנה יהודה. הושיב אותן באיזה כוך, של קדוש, והיתה שם איזו בחורה, מזרחית, שרקדה קצת לצלילי מוזיקה, כניראה מהרדיו.

קדוש ביקש ממנה שתחדל לרקוד, כניראה משום כבודם של האורחים, וא', שנוכחותו של פנחס די הכבידה עליה, הזמינה את הבחורה לשבת לידם והתחילה לשאול אותה מה היא עושה ומאיפה היא.

פתאום נכנס גבר ענק, כניראה החבר של הבחורה, וכשראה שהיא יושבת לידם וא' מדברת איתה, פנה אל א' ואמר:

"מה זה, את עובדת סוסיאלית? את חוקרת אותה..."

פנחס קם, גובהו אולי היה כמחצית מן הביריון, ואמר לו שיסתלק.

הביריון דחף אותו.

פנחס לא נבהל, לקח את כוס הקפה והתיז אותה אל פניו של הביריון.

לקח הביריון כוס וזרק אותה על פנחס ופצע אותו במצחו. דם החל לשתות ממצחו אבל פנחס לא נבהל וכבר רצה להתנפל על הביריון. בעל-הקפה נבהל וחשש שתוזמן יזמינו משטרה. הוא הצליח להיפטר מהביריון והביא קפה לצקת על השריטה שבמצחו של פנחס.

ואולם פנחס לא נרגע ממה שקרה ומאז הוא האשים את א' שניסתה לגרום לביריון שיהרוג אותו ובקושי הוא ניצל.

א' אסרה עליו אז להמשיך לבוא אליה ואז הוא שאל אותה אולי יש לה מישהי אחרת להכיר לו, והיא הכירה לו את י'.

י' היתה אחות מעשית במושב בנגב, שבו שירתה א' בתור מורה חיילת. השתיים התיידדו והקימו קומונה לעצמן, צמחונית, לא עם שאר השליחים במושב.

[לימים נשא פנחס את י' לאישה].