הוצאת שוקן ירושלים ותל-אביב, 1983, 191 עמודים
פרק רביעי
ישיבת פיענוח בעוגת שוקולד.

ואז, בחצות הלילה, הופעל מכשיר-הקשר מעצמו, ורני שמע:
"בוקר טוב, רני חזרתי הכדורה! עבור – "
"איזה בוקר טוב?" מילמל רני מתוך שינה, "הלא לילה עדיין, לא? עבור – "
"בחלק הכדור שאליו הגעתי עתה השעה היא שעת בוקר, מה נשמע בכדור? עבור – "
"בכדורגל או כדורסל? עבור – "
"התעורר כבר, רני! בכדור-הארץ, עבור – "
"ממשיך להסתובב, אני חושב, עבור – "
"שמעתי שבכמה בתי-ספר מלמדים עכשיו ברצינות גמורה שהשמש מסתובבת והארץ עומדת על מקום אחד מששת ימי בראשית, כמו שכתוב בתנ"ך, עבור – "
"אם כך, אז האמת על מצב כדור-הארץ נמצאת באיזשהו מקום באמצע, לא? עבור – "
"לא! רני, זכור זאת כל ימי חייך, בדברים האלה אין פשרות, אין אמצע בין אמת ושקר! ישנם רק אמת – או שקר. בקיצור, רני, מה חדש בכדור? אני רוצה ללכת לנוח אחרי המסע הקשה, עבור – "
"שום דבר מיוחד, קפיטן יוֹקי, מחוץ לכך שהמכשיר שלך השאיר לי באוויר איזה שיר, עבור – "
"הס! הס! לא השארתי לך שום מכשיר! מיד אני בא, ותכין שלוש כפות, אל תשכח! עבור – "

*

לא הספיק רני לחזור בחשאי מן המיטבח החשוך עם שלוש כפות המרק בידו, וכבר הבזיקה בחדרו אלומת אור הפנסים הזעירים ורבי-העוצמה של החללית, המתקרבת ועוברת מבעד לחלון ונוחתת על מיטתו. ובעוד רגע כבר יצא ממנה קפיטן יוקי וניצב לידה, מאותת בפנסו. רני אסף את הכפות, מכשיר-הקשר, האולר, עיפרון, והמחברת – וכבר היה קטן והולך עימם עד שצנח מגובהי קומתו בחדר אל עיגול האור הזעיר שסימן קפיטן יוקי על מיטתו, ליד החללית "נגה", שהלכה והצטננה מלהט החיכוך במעטה האוויר האופף את כדור-הארץ, זו האטמוספירה.
לחצו ידיים, ללא התרגשות יתירה, כדרך חברים ותיקים השותפים להרפתקאות רבות. וקפיטן יוקי לקח מיד את המחברת וקרא בה.
"אני חושב שהיה לך מזל גדול, רני, שהצלחת לרשום את כל המילים. זה שנים רבות שאני מנסה לקלוט את המילים של הזַמָּר העברי הנעלם, ולא הצלחתי. לוּ ידעת כמה מסעות ערכתי במידבר, סחרחורת קיבלתי מרכיבה על דבשות-גמלים, והכול בתקווה שהרוח הנכונה, בכיוון המתאים, תפרוט על מיתר הרֻבַּאבֶּה – "
"גם לי לא היה קל, אבל עכשיו אני יודע מה שמו של כלי-המיתר הזה, רֻבַּאבֶּה."
"כן. זהו כלי-נגינה בן מיתר אחד, הנפוץ בין הבידואים גם בימינו, אף כי כיום נערי הרועים הבידואים אוהבים יותר לצאת למירעה עם טראנזיסטור. ועוד שמעתי כי כיום השתנתה הרֻבּאבֶּה עד כדי כך שבונים את תיבת-התהודה שלה מפחית של שימורים!"
"אבל השיר הוא בעברית!"
"הלא זה כל העניין. עלינו לפנות לעזרת מומחה שיסביר לנו. אולי איזה יהודי קורא לנו לעזרה ממרחק, מלפני שנים רבות, וקולו נותר תלוי באוויר כמו הפָאטָה-מוֹרְגָנָה?"
"אַבַּבֶּטֶן!"
"כך בדיוק חשבתי. מיד אני מתקשר איתו."
קפיטן יוקי הפעיל את מכשיר-הקשר הקבוע בחליפת-החלל הלבנה שלו, ועד מהרה נשמעו קולות: "מתל-אביב לעצלתיים, מתל-אביב לעצלתיים, אבבטן בּן עֶצֶל, שומע אותי? עבור – "
בתשובה נשמע קול נחרה נורא שבקע מהמגבר של מכשיר-הקשר וזיעזע אפילו את החללית "נגה" שניצבה על הסדין, לצידם, ואורות אדומים וצהובים מהבהבים בה לסירוגין. השניים מיהרו להחזיק בה, לבל תתהפך.
"היכן איתות לַאַבַּ"ע?" מילמל קפיטן יוקי, פתח אשנב בדופן החללית, העלה על צג המחשב 'צפנת פענח' את האותיות: לאב"ע, לחץ עליהן ומיד נשמעה חריקה סטריאופונית של שני מסורים חשמליים שלהביהם מתקרבים זה אל זה –
לא נעים!
(צג הוא הלוח המואר של המסוף המחובר למחשב, ובמחשב משוכלל מאוד כ"צפנת פענח" אפשר ללחוץ גם על אותיות וסימנים המופיעים על פני הצג עצמו, כאילו היו אלה מקשים להפעלתו. וההוראה – לאב"ע, הקבועה בזיכרונו של המחשב, היתה ראשי-תיבות של פעולה פשוטה מאוד: להעיר אבבטן בן עצל).
"די! די!" נשמעו קולות התעוררותו של אבבטן המבוהל, "אז אין לי כסף לשלם לבית-הדפוס! אז מה? תדפיסו ספרי-בישול במקום עיתונים לילדים?"
"אַבַּבּוּשִׁינְקָה – " התלוצץ קפיטן יוקי, "אל תיבהל! זה רק אנחנו, רני ואני – "
"מה אתם רוצים ממני באמצע הלילה?"
"לִילִיסִימָה התקשרה איתנו וביקשה מאוד שנעיר אותך כדי שתפסיק לנחור! – "
"ברצינות – "
(ליליסימה היא אשתו של אבטן).
"ברצינות, אנחנו זקוקים לך באופן דחוף!"
"מה שוב? משלחת לטימבוקטו? הטבעת של לטיפה? הסנדלים של בר-כוכבא? היונה של מוח?"
"נוח."
"נוח! לאררט? – "
"לא. אותך, בתור מומחה לספרות – "
"אוֹה," השתנה בבת-אחת קולו של אבבטן המרוחק, שהתעורר עתה כנראה לגמרי משנתו. "פניתם לכתובת הנכונה!"
קפיטן יוקי סיפר לו בקצרה על השיר שרשם רני, מבלי לרמוז, כמובן, מאומה על תוכנו, וביקש מאבבטן להיפגש עימם, מיד, וסירב לקרוא את השיר במכשיר, מטעמי סודיות.
"בתנאי," אמר אבבטן, "שניפגש בבית-הקפה הנחשב ביותר בעיר, שבו העוגות הכי טעימות! סופרים נוהגים לשבת בבתי-קפה כאלה עם המעריצים שלהם."
קפיטן יוקי לא התווכח וקבע מיפגש עם אבבטן בתנאי שיביא עימו סולם-חבלים. הוא הקפיץ אותו בשניות אחדות, מעצלתיים למיטתו של רני, וזאת באמצעות מכונית-המחץ שטסה הלוך-ושוב כשהיא מונחית באמצעות הנהג האוטומאטי. אין צורך לציין שקפיטן יוקי הוציא אותה מאחת המגירות שבחללית, וכי אבבטן הוקטן כדי להתאים למידתה. אולי גם אין צורך לתאר את אבבטן, אך ייתכן כי יש קוראים שטרם פגשו בסופר הגדול הזה, אזרח עצלתיים, עורך העיתון לילדים "העצלן הצעיר" וידידם של רני וקפיטן יוקי, על כן נתאר כאן בקיצור את הופעתו.
הוא ירד ממכונית-המחץ (היורקת בנסיעתה, לפי הצורך, אש רקיטות מאחור) כשהוא ממלא את כל שלושת המושבים האחוריים – באחוריו. סופר גדול ושמן מאוד, פניו כירח עשוי בצק, שערו קצת מתולתל ומעט שיבה זורקה בו, וחתימת שפם על שפתו העליונה. חולצתו המקומטת מכסה בקושי את בטנו הגדולה, השעירה, הקורקבן מציץ החוצה, ורגליו נתונות בסנדלים רחבים אשר בהם נראות האצבעות, ובייחוד הבוהנים – כמו חמישה-חמישה פילים, מקטון ועד גדול מכל צד, כשמסתכלים עליהם מלמעלה.
לא נגלה באיזה בית-קפה נפגשו, כדי שלא להעליב את שאר בתי-הקפה בעיר, אבל נוכל להביא תיאור מדוייק של העוגה שבה נפגשו. זו היתה עוגה עגולה, מצופה שוקולד, בת שלוש קומות. הם נכנסו בקומה הראשונה מצויידים בפנס, בכפות שהביא רני, ובסולם-החבלים שמצא אבבטן בביתו. קומה זו היתה עשוייה שכבת קרם בטעם רום ואגוזים, המונחת על תבנית ביסקוויט פריך אפוי בחמאה, והקירות – שוקולד כהה, מוצק.
משם עלו לקומה השנייה – קציפת תות-שדה קרה שהיתה אף היא מוקפת קירות שוקולד, ולבסוף ישבו בקומה השלישית, שמרפסתה עשוייה עלים של קציפת-ביצים פריכה, אפוייה, וגגה מצופה קליפת סוכר לבנה ומעליה פזורים פירורי אגוזים, ובתוכה – דובדבנים כעמודים כרסתניים, אדומים, שאפשר להשעין עליהם את הגב.
כשישבו סוף-סוף, מנקים פירורים מתוקים מבגדיהם ומלקקים אצבעות, ביקש קפיטן יוקי מרני להוציא את המחברת.
(אתם שואלים – איך עלו וישבו בקומה השלישית מבלי לשקוע מטה-מטה בשכבות הקציפה והקרם? – ובכן, קפיטן יוקי דאג, באמצעות מדחס-החלל שלו, שתימצא כל אותה שעה מתחתם פיסה דחוסה מאוד של מציאות, של אוויר, שעליה יכלו להתהלך כאוות-נפשם מבלי ליפול. חוץ מזה הלא הם היו קלים מאוד!)
והיה להם קצת קריר כי העוגה היתה מונחת במקרר. אך קפיטן יוקי הקטין ומשך מערכת ספלי קפה ושוקו חם שנשאה אחת המלצריות (דבר שעורר מהומה לא-קטנה בבית-הקפה!) והם שתו ואכלו כשהם מגרדים בכפות מכל פינות העוגה. אבבטן התבונן במחברת, קרא פעמיים-שלוש והעיר:
"אין אף שגיאת-כתיב!"
רני הסמיק מגאווה, וקפיטן יוקי העיר: "מזלו של רני שבבית-הספר שלו מלמדים לכתוב בלי שגיאות. שמעתי שבכמה בתי-ספר עוברים היום לשיטה אחרת, יותר מודרנית – עם שגיאות! ואני מתאר לעצמי שבעוד כמה שנים ילמדו לכתוב רק את השגיאות!"
"נו, נו, אל תגזימו," אמר אבבטן, "ואל תלעגו לשגיאות-הדפוס שנופלות לעיתים ב'העצלן הצעיר'. הן לא באות באשמתי. הכול בגלל הסַדָּרִים והמגיהים שמתנכלים לי! יש נגדי בתל-אביב חבורה שלימה של אויבים ספרותיים!"
"ומה דעתך על השיר?"
"להדפיס אותו?"
"לא. לפענח אותו."
חזר אבבטן והתעמק בשיר. "ישנן שלוש אפשרויות," אמר. "לגשת עם השיר למחשב של אוניברסיטת-עצלתיים, להזין בו את המחשב – "
"מה, המחשב אוכל שירים?" תמה רני.
"לא. הוא קולט את המילים ומחשב מה היה יכול להיות הסדר המקורי שלהן בשיר. אפשרויות שנייה – שנמספר את המילים, נגזור אותן, ואולי אפילו נעתיק אותן בנפרד לכל אחד מאיתנו, ונשחק כאן כמו ב'שבץ-נא' עד אשר נצליח להרכיב את השיר המקורי – "
"נוכל לגזור את הקליפה הלבנה של ציפוי הסוכר – " התלהב רני, "ולכתוב עליה! כמו פסיפסים – "
"ומה האפשרות השלישית?"
"לסמוך עליי."
"אני סומך עליך." פקד עליו קפיטן יוקי, בקיצור.
ישב אבבטן וחשב, כתב ומחק ושוב חשב, ופתאום קרא בקול:
"אַאוּרִיקָה! אאוריקה! כאן יש חרוזים!"
ומרוב התרגשות חרשו סנדליו בקציפת התות-שדה הקפואה-למחצה והעיפו פירורים קרים לכל עבר, כמו שלג ורדרד.
"אל תִּבְטוֹש כל כך!" ביקש קפיטן יוקי, שניגב את קסדתו הלבנה, המוכתמת.
רני לא הבין את פשר הקריאה ואבבטן מיהר להסביר כי זו היתה קריאתו של ארכימדס בשבתו באמבטיה: "מצאתי! מצאתי!" – כאשר גילה כי כל גוף מאבד ממשקלו במים כמשקל המים שהוא דוחה, וכך היה האדם הראשון בעולם שקבע את חוק המשקל הסְגוּלִי.
אבבטן, בתור סופר גדול (ושמן מאוד) – היה סבור שברגע חגיגי זה עליו להשתמש במילה היוונית הידועה מן ההיסטוריה, למרות שכמו רוב בני-האדם, גם הסופרים – לא ידע כלל יוונית. נסלח לו על הניסיון הצנוע לעשות רושם, ונקשיב היטב כיצד דיקלם, ברגש רב, את השיר המפוענח שהכיל, כך מתברר, שלושה "בתים" (ואני מקווה שלא צריך להסביר מהו "בית" בשיר):

"כְּאָב הָיִיתָ לְגוֹאֲלֵנוּ
עֵת קָמוּ עֲלֵינוּ
בְּנֵי-בְּלִיַעַל לְהָרְגֵנוּ

אַתָּה הַשּׁוֹעֵט בַּכִּכָּר
בֵּין גֵּיאָיוֹת וָהָר
נָשִׂיא עַל אַרְיוֹת הַמִּדְבָּר –

אִלוּ קִיבַּלְנוּ עֲצַתְךָ בִּכְלֵי-זַיִן
סוֹפֵנוּ לֹא בָּא עֲדַיִין –
דַּם יְהוּדִים נִשְׁפַּךְ כְּמַיִם!

בְּעֲרִיכַת אַבַּבֶּטֶן בֶּן עֶצֶל."

המשך יבוא