תומכים בחרם הערבי
עיתון "הארץ" בבעלות שוקן, נבזלין, ודומונט שאוברג, יצא במאמר מערכת נגד החלטת הפרלמנט הגרמני לגנות את החרם על ישראל כאנטישמיות.
לדעת העיתון החקיקה הגרמנית היא הישג דיפלומטי ל"מכחישי הכיבוש" (למעשה למתנגדי הכיבוש הערבי-מוסלמי של הפשיזם האיסלמו-נאצי) ובראשם בנימין נתניהו, וגלעד ארדן שהוביל (בהתייעצות עם המוסד) את המאבק בחרם.
לדעת עיתון "הארץ" החרם על ישראל אינו אנטישמיות, ואינו מזכיר את החרם הנאצי על היהודים כי לדברי העיתון החרם על ישראל הוא: " ערוץ התנגדות לכיבוש (היהודי נ.ב.) שאינו דוגל באלימות." והסרת החרם, לדעת "הארץ", דווקא היא שתביא לאלימות כי "דה-לגיטימציה של מחאה פלסטינית לא אלימה דוחקת את הפלסטינים הנאבקים על שחרורם הלאומי אל עבר אלימות."
(מאמר מערכת הארץ , "הישג למכחישי הכיבוש" [היהודי נ.ב.] 20.5.19)
https://www.haaretz.co.il/opinions/editorial-articles/.premium-1.7256457
ודוק: תנועת החרם הערבי ב.ד.ס.מ. (מ. מזוכיסטים יהודים) אינה "תנועה אזרחית לא אלימה שמתנגדת לכיבוש" (היהודי) אלא היא תנועה גזענית אנטישמית התומכת בכיבוש ערבי-מוסלמי של הפשיזם האיסלמו-נאצי, והתומכת בגלוי בחיסול מדינת היהודים-ישראל באמצעות מה שהיא קוראת "זכות השיבה".
לומר שהערפלישתים-המוסלמים פועלים באלימות בגלל שגרמניה הכריזה על חרם על ישראל כאנטישמיות, היא אחת הבדיחות הטובות שנכתבו אי פעם בעיתון "הארץ".
אמנם בג"צ עיקר את חוק החרם בכך שהסיר את הסעיף המדבר על פסיקת פיצויים ללא הוכחת נזק, אבל עדיין הותיר את האפשרות לפגוע בתומך החרם ע"י מניעת פרסומים ממשלתיים ב"הארץ".
איפה כחלון?
עת לעשות. שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו כי (עושה) חרם הוא! האוחזים בחרם, בחרם יאבדו!
(החוק למניעת פגיעה במדינת ישראל באמצעות חרם התשע"א, 2011)
https://he.wikisource.org/wiki/חוק_למניעת_פגיעה_במדינת_ישראל_באמצעות_חרם
שוקן, דומונט שאוברג, ונבזלין תומכים בזכות הכיבוש הערבי-מוסלמי
עיתון "הארץ" בבעלות שוקן, נבזלין, ודומונט שאוברג, יצא במאמר מערכת נגד דברי שגריר ארה"ב בישראל, דוד פרידמן, לפיהם לישראל יש זכות לספח חלק מיהודה ושומרון:
"דבריו של שגריר ארה"ב בישראל דייוויד פרידמן השבוע, שמהם עולה כי ארה״ב נותנת אור ירוק לממשלת ישראל לספח באופן חד-צדדי חלק מהגדה המערבית, הם יריקה בפניהם של הפלסטינים וסימן מבשר רע לכל אלה ששואפים לפתרון צודק לסכסוך הישראלי-פלסטיני, המבוסס על חלוקת הארץ ועל הכרה בזכות ההגדרה העצמית של שני העמים.
"פרידמן אף האשים בנחרצות את ממשל נשיא ארה"ב לשעבר, ברק אובמה, בכך שאיפשר להעביר במועצת הביטחון של האו"ם ב-2016 את החלטה 2334, הקובעת כי ההתנחלויות (היהודיות) הן הפרה של החוק הבינלאומי. לדברי פרידמן, ההחלטה חיזקה את טענות הפלסטינים, כי 'כל הגדה המערבית ומזרח ירושלים שייכים להם.' לדבריו, 'אין ספק כי ישראל זכאית לשמור לפחות נתח מהגדה.
"פרידמן," טוען "הארץ", "טועה ומטעה. לישראל, מבחינת החוק הבינלאומי, לא עומדת זכות זו, כי מדובר בשטח כבוש שסיפוחו אינו לגיטימי. זו גם היתה עמדת הממשל האמריקאי עד כה."
(מאמר מערכת 10.6.19 פרידמן גורם נזק)
https://www.haaretz.co.il/opinions/editorial-articles/.premium-1.7344383
דורי גולד מראה במאמר ב"הארץ" כי בניגוד למאמר המערכת של "הארץ", "דבריו של פרידמן על זכויותיה החוקיות של ישראל להחזיק בחלקים מיהודה ושומרון אינם מתרחקים מהעמדה האמריקאית המסורתית."
"זה היה לב הוויכוח ב-1967 בין הנשיא האמריקאי, לינדון ג'ונסון, לראש ממשלת ברית המועצות, אלכסיי קוסיגין, סביב ניסוח הטיוטה שנהפכה בסופו של דבר להחלטה 242 של מועצת הביטחון של האו"ם. הנוסח הסופי של ההחלטה קורא לנסיגה של ישראל מ'שטחים', כפי שוושינגטון הציעה, ולא לנסיגה מ'השטחים' כפי שדרשה מוסקבה.
"הנשיא ג'ורג' בוש האב התייחס בדבריו בפתיחת ועידת מדריד ב-1991 לצורך ב'פשרות טריטוריאליות', אך לא לנסיגה מלאה.
"במכתבו לאריאל שרון מ-2004 קבע הנשיא בוש הבן, שחזרה מלאה לקווי 1967 'איננה ריאלית.' בוש, בדומה לשר החוץ בממשל קלינטון, וורן כריסטופר, הכריז שישראל זכאית ל'גבולות בני הגנה.'
"מאמר המערכת (של "הארץ") קובע, שלפי החוק הבינלאומי אין לישראל זכויות לשטחים שנתפסו ב-1967," אבל, טוען גולד, "הניתוח המשפטי החשוב ביותר בסוגיה זו נכתב ב-1980 על ידי סטיבן שוובל, שהיה היועץ המשפטי של משרד החוץ האמריקאי ונשיא בית הדין הבינלאומי לצדק בהאג. שוובל כתב, שמבחינה חוקית גרידא זכויותיה של ישראל בשטח שהיה פלשתינה, כולל ירושלים בכללותה, עולות על אלה של ירדן ומצרים. שורשיה של ישראל כמולדת ההיסטורית מוכרים במערך מרשים של מסמכים בינלאומיים, ובהם הצהרת בלפור מ-1917 וכתב המנדט מ-1922, מסמך בעל תוקף משפטי שהכיר בקשר ההיסטורי של העם היהודי לארצו."
(דורי גולד, פרידמן צדק, "הארץ", 111.6.19)
https://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.7359000
מי שרוצה לקרא יותר על זכויותיו המשפטיות וריבונותו של העם היהודי על ארץ-ישראל על-פי המשפט הבינלאומי, הנה:
http://www.news1.co.il/Archive/003-D-2711-00.html
ודוק: המדיניות של כל המפלגות הציוניות מאז 1967 (וגם של "הארץ" עד לאחרונה) היתה שלישראל יש זכות טבעית, היסטורית ומשפטית לספח לעצמה שטחים מיהודה ושומרון כאשר הוויכוח היה רק על כמות השטח.
ללא זכות זו אין כל אפשרות להגיע לגבולות "בטוחים" ברוח תוכנית אלון ורבין. לכן חבל מאוד שמפלגת "כחול לבן", ומפלגת "העבודה" – לא העלו על נס את הכרזתו זו של פרידמן.
יש עכשיו הזדמנות היסטורית להכרה אמריקאית בהכלת החוק הישראלי על שטחי C, ברוח תוכנית אלון המורחבת ורבין, לכל הפחות על חלקם, ואסור לנו חלילה להחמיץ את ההזדמנות ההיסטורית הזו.
מפלגת העבודה – להחזיר עטרה ליושנה
מפלגת "פועלי ציון" הציונית-סוציאליסטית, המפלגה של בורוכוב בן גוריון ובן צבי, הורתה של מפלגת העבודה, חרתה על דגלה בהמנונה "השבועה" את הנאמנות ל"הייליגער ערד" ארץ הקודש.
https://www.youtube.com/watch?v=osUO5y613U8
מפלגת "השומר הצעיר" מפ"ם, חרתה על דגלה את דיברות "השומר הצעיר":
א. השומר הוא איש אמת. "שפת אמת תיכון לעד". (משלי י"ב י"ט).
ב. השומר הוא נאמן לאלוהי ישראל לארץ אבותיו ולעמו. ("כל שהוא קבוע בא"י ומדבר בלשון הקודש - מובטח לו, שהוא בן עולם הבא." (ירושלמי שבת פ"א).
ג. השומר הוא אחיעזר ואחיסמך. ("ואהבת לרעך כמוך". ויקרא י"ט י"ח).
ברגע שמפלגת העבודה זנחה את דרכה המדינית ההיסטורית ומחקה את האידיאולוגיה הציונית שלה, ונטשה את דרך יגאל אלון ויצחק רבין, המדברת על פשרה היסטורית וריבונות בבקעת הירדן, ואימצה את דרך יריבתה ההיסטורית הפ.ק.פ. (היום רק"ח) – היא בדרך לפח האשפה של ההיסטוריה.
עדיין אין לאבד את התקווה. אפשר להחזיר עטרה ליושנה. השאלה מי יעשה זאת?
הסתירה של המפא"יניק
אברהם כץ עוז מתנאה בהיותו "מפא"יניק ותיק שעזב את מפא"י יחד עם שמעון פרסקי-פרס."
אברהם כץ עוז נטש אמנם את חברי קיבוצו ששלחוהו כשליח ציבור, (לא אבה לחלוק איתם את הפנסיה השמנה) ואת חברי מפלגתו, אבל לזכותו ייאמר שהוא תמך בהחלת החוק הישראלי על בקעת הירדן עוד מ-1979, וכעת הוא בעד "החלת ריבונות על בקעת הירדן ועל ריכוזי אוכלוסייה יהודית. (גוש עציון, קריית ארבע, ביתר עילית, גבעת זאב, מודיעין עילית, אריאל, שולי כפר סבא וכו')," והוא קורא לעשות זאת לאלתר. ("חדשות בן עזר", גיליון 1451)
בד בבד תומך אברהם כץ עוז בבחירתו מחדש של אהוד ברוג-ברק ליו"ר העבודה, כאשר לדבריו: "הוא הסיכוי הכי טוב ואולי היחידי, של 'העבודה' להישאר על הבמה."
סתירה. אהוד ברוג-ברק הוא הסכנה הגדולה ביותר של מפלגת העבודה, והוא בין האחראים הגדולים ביותר לקריסתה.
אהוד ברוג-ברק, כראש ממשלה הכושל ביותר והמסוכן ביותר בתולדות המדינה, נטש את עקרונות מפלגת העבודה ואימץ את מצע רק"ח כאשר הציע למוחמד יאסר ערפאת כיבוש ערבי-מוסלמי של 94 אחוז מיו"ש וירושלים תוך הפקרה גמורה של בטחון ישראל.
מינויו של ברוג-ברק ליו"ר העבודה אינו מתיישב עם "החלת ריבונות על בקעת הירדן ועל ריכוזי אוכלוסייה יהודית. (גוש עציון, קריית ארבע, ביתר עילית, גבעת זאב, מודיעין עילית, אריאל, שולי כפר סבא וכו'." – ואם חלילה הוא ימונה, הוא יגרור את מפלגת העבודה לפח האשפה של ההיסטוריה.
סמוטריץ' לא לבד
בזמן מצעד הגאווה פשטו על תל אביב עשרות קוריאנים וקוריאניות (ביניהם גם כמה אתיופיות) נוצריים, אשר ביקשו להושיע את נפשם של העוברים ושבים מהגיהנום הצפוי להם ע"י קבלתו של ישו משיחם.
למרות הדבקות במשימה לא נראה לי שהם הצליחו להושיע נשמות רבות.
בזכות העכבר
קורא בשם ב"צ (מתבייש מן הסתם, ובצדק, בשמו האמיתי) החליט לקחת את תפקיד טורקוומדה, גבלס, ז'דנוב, ואבו באכר אל בגדדי – ותובע מהעורך להטיל צנזורה על דברי ד"ר משה גרנות. ("חדשות בן עזר" גיליון 1451)
היות ואותי הם דווקא מעניינים, ואני מודע לכך שיש גם כאלו היוצאים נגד מה שאני כותב, יש לי עצה טובה ומועילה לב"צ שתוכל להרגיע את עצביו המעורערים, ולהוסיף בריאות לו, כמו גם לאחרים החשים כמוהו.
ב"צ, אם מאמר כלשהו משעמם אותך ועולה לך על העצבים, קח את העכבר בידך. שים לב באמצע יש גלגל קטן. גלגל את הגלגל קמעא, והופ, המאמר עובר למאמר הבא. ניצלת.
אם בכלל נמאס לך מכל העיתון, למעלה בקצה הדף יש סימן X – קח בידך את העכבר, הבא את סימן העכבר אליו, לחץ על הצד השמאלי של העכבר, והופ, כל העיתון נעלם. ניצלת.
ב"צ, זו מדינה חופשית אף אחד לא מכריח אותך לקרא משהו, אבל לאף אחד אין הזכות לעשות צנזורה ולמנוע קריאה מאחר.
ב"צ, השתמש בעכבר לבריאותך. ובא לציון גואל.
בזכות ביאטריס אבלין הול (Beatrice Evelyn Hall)
אמנם הסופרת ביאטריס אוולין הול (1868-1956) קצת הגזימה, אבל בכל זאת כדאי לזכור את אמרתה המפורסמת על חופש הביטוי.
בספרה "החברים של וולטר" שפורסם ב-1906 – כמאה ועשרים שנה לאחר מותו של וולטר, תיארה ביאטריס אבלין הול (Beatrice Evelyn Hall), כיצד יצא וולטר להגנתו של הפילסוף הצרפתי קלוד אדריין (שוויצר) הלווטיוס, שספרו נשרף ברחובות פריז לאחר ביקורת מהאפיפיור ומהרשויות בפריז, שאף הגלו אותו מפריז למשך שנתיים.
וולטר יצא להגנתו של הפילוסוף למרות שדעתו על הספר לא היתה חיובית.
אבלין הול סיכמה את דעתו (שהוא מעולם לא אמר): "אני שונא את דבריך אך איהרג על זכותך לומר אותם."
למה הגזימה? לא צריך להיהרג, אבל בהחלט חופש הביטוי (לא מוחלט) הוא ערך חשוב שיש להילחם עבורו.
לא לחינם הלך הזרזיר אצל העורב
על דין יששכרוב, פרדוקס השקרן ואוכלי הקורצה, כבר כתבתי:
https://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/hbe01296.php
והנה אנחנו מתבשרים כי המשטין ואוכל הקורצה דין יששכרוב עובר מדובר "שוברים שתיקה" להיות הדובר של הגזען והשקרן האחמדי, איימן עודה.
http://rotter.net/forum/scoops1/556846.shtml
"לא לחינם הלך זרזיר אצל עורב, אלא מפני שהוא מינו."
הצעה לסיור
ראש העיר חיפה מטעם מפלגת העבודה, עינת קליש, מזמינה את הציבור ל"סיור בבתים פלסטיניים נטושים של אלה שגורשו בזמן הנכבה."
בית הגפן בחיפה מקיים "פסטיבל בסימן תרבות פלסטינית", ואחת האטרקציות של הפסטיבל, המפורסמות באתר של עיריית חיפה היא: "סיור – בעקבות התרבות הפלסטינית האבודה."
לפי פרסום העירייה: "תווי העיר הפלסטיניים של חיפה נמחקים, ואיתם, לאט לאט, נמחקת ההיסטוריה הערבית של המקום הזה. חיפה היתה מרכז תרבותי פלסטיני חשוב לפני קום המדינה, ועם ניסיונות מחיקת ההיסטוריה הערבית שלה במהלך השנים על ידי השלטונות, גם ההיסטוריה התרבותית של העיר תמיד היתה בסכנת מחיקה.
"שכונת ואדי סאליב מסמלת את המחיקה הזו, על בתיה הפלסטיניים הנטושים של אלה שגורשו בזמן הנכבה. פעם שכונה תוססת באזור שהיה ליבה של העיר (העיר התחתית של חיפה). השכונה היום מסמלת את כאב הנכבה ואובדן הזהות הלאומית והתרבותית של הפלסטינים בישראל. פעם חיו, עבדו ויצרו פה פלסטינים רבים. כיום, מתוכננת לקום שכונת ״סאלי ואלי״ – כפר אמנים סינטטי על חורבות השכונה.
"מתכנן הערים עורווה סוויטאת יקח לסיור 'בעקבות התרבות הפלסטינית האבודה' בשכונת ואדי סאליב, וממנו נשמע מה היה פעם בשכונה, מה מתוכנן לקום ומדוע כן חשוב לשמור גם על הזהות הפלסטינית של העיר, לטובתנו כולנו."
http://rotter.net/forum/scoops1/557487.shtml
האמת, אם הייתי חיפאי, הייתי הולך לסיור.
נעמן כהן
התנחלות תל אביב, מרכז הגדה המערבית.
(רבת עמון ודגניה הן בגדה המזרחית).