ביצוע מדהים ביופיו!

הרקוויאם של ורדי הוא אחת היצירות המוסיקליות היפות והסוחפות ביותר ששמעתי אי-פעם בחיי. קונצרט הפילהרמונית במוצ"ש האחרון, שהיה גם קונצרט הפרידה ממנהלה המוסיקלי זובין מהטה הקשיש בן ה-83 (בגילי) לאחר חמישים שנה שבהן ניצח עליה – היה אחד הקונצרטים הנפלאים ביותר שזכיתי אי-פעם לשמוע. הרקוויאם (הבכורה היתה במילאנו ב-1874) של ורדי (1813-1901) בוצע שלשום בידי שתי זמרות, מרי אליזבת ויליאמס הנפלאה, סופרן, זימרתה העזה מסיימת את הרקוויאם. אולסיה פטרובה, מצו-סופרן. והזמרים גרגורי קונדה, טנור, ואולג טסיבולקו, באס. וכן שלוש מקהלות: הישראלית ע"ש גארי ברתיני, הקאמרית שליד האקדמיה למוזיקה בירושלים ומקהלת באך ממינכן. וכמובן התזמורת, בהרכב גדול, בניצוחו של מהטה, שהתנהל כשהוא נעזר כבר במקל הליכה וישב על כיסא מוגבה כל זמן הניצוח, כ-85 דקות, בלי הפסקה. נזכרתי כיצד גם ליאונרד ברנשטיין, בערוב ימיו, ניצח על הפילהרמונית כשהוא יושב.

רביעיית הזמרות והזמרים מילאה את ההיכל בקולות צלולים וחזקים כפי שכבר מזמן לא נשמעו בו. שלוש המקהלות גם יחד היו מיומנות להפליא וליוו את רגעי השיא של הרקוויאם. זה היה ערב מרגש ומדהים. מחיאות הכפיים הממושכות בסיום היו הוקרה לרקוויאם ולמבצעיו ולפרידה ממהטה גם יחד. ממש ערב היסטורי. אינני יודע אם בהרבה מקומות בעולם זוכים לשמוע קונצרט ברמה גבוהה כל כך כפי שהתברכנו בתל-אביב בפילהרמונית. תודה גדולה מאוד מגיעה להם.

לקונצרט נילווית תוכנייה וכן דפדפת של הטקסט בשלוש שפות, לטינית, עברית ואנגלית. כנראה שיש חוק בפילהרמונית שאת שמו של ישו אסור לכתוב בעברית, רק בלטינית ובאנגלית. לכן לפעמים מתרגמים אותו בתור מושיע, או בכלל לא מתרגמים, כמו Pie Jesu Domine – "אל מושיע ומיטיב." ואולי עובר הטקסט העברי צנזורה של הרב אבינר?