אנחנו והאירים
יהודים באירלנד היוו תמיד מיעוט קטן, כמה אלפים.
רק במאה ה-17 נפתח בית כנסת בדבלין, בעקבות הסרת האיסור על יהודים לגור באיים הבריטיים, שעליו הכריז אוליבר קרומוול, לאחר שמלך אנגליה אדוארד הראשון גירש את היהודים מאנגליה במאה השלוש עשרה.
הגירה לאירלנד החלה רק לאחר הפוגרומים "סופות בנגב" 1880, בעיקר לדבלין וקורק.
האירוע האנטישמי החמור ביותר בתולדות אירלנד מכונה "הפוגרום של לימריק". בשנת 1878 החלו משפחות יהודיות להגיע ללימריק.
ביום ראשון של חג הפסחא בשנת 1884 החל גל של מחאות אנטישמיות, כאשר אישה יהודייה הוכתה וביתה ניזוק בידי המון מוסת. בשנת 1892 הוכו שתי משפחות.
בשנת 1904 נשא כומר מקומי דרשה בה כינה את היהודים "מלווי ממון בינלאומיים" ודרש את שיחרורו של האיכר האירי מעולם של היהודים. הכומר הפציר בנוצרים שלא לסחור עם היהודים. היה זה תחילתו של חרם כלכלי שכונה "הפוגרום של לימריק". במשך שנתיים נמנעה אוכלוסייתה הקתולית של לימריק (להבדיל מהמיעוט הפרוטסטנטי) מלסחור עם היהודים עד שאחרוני היהודים עזבו את העיר.
היהודים הגיעו לעיר קורק הסמוכה במטרה להפליג ממנה לארצות הברית, אולם תושבי העיר הראו כלפיהם אהדה, הציעו להם להתארח בבתיהם וביקשו מהם להישאר באירלנד ולהשתקע בעירם. גם הכנסיות בקורק הציעו ליהודים הנמלטים מקלט בתחומיהן.
למרות היות היהודים אחוז קטן באוכלוסייה, היתה בה אנטישמיות רבה.
 
אין כספרות כדי להראות את נפש האומה
ליאופולד ויראג-בלום, גיבורו הספרותי של הסופר ג'ימס ז'ויס, בספרו "יוליסס" (אודיסאוס בלטינית) יצא ביום 16.6.1904 למסע בדבלין, מסע שהכניס את "זרם התודעה" לספרות העולם.
הרומאן המהפכני מתרחש כולו ביום אחד, שמתחיל בבוקרו של 16 ביוני 1904, במגדל "מרטלו" (מגדלי שמירה עגולים שהקימו הבריטים לאורך חופי אירלנד), בסנדיקוב שבמפרץ דבלין, אצל הסטודנט לרפואה באק מיליגן, שבו עשה סטיבן דדלוס את הלילה, ומסתיים כשליאופולד בלום חוזר לביתו (אחרי בילוי בבית הזונות של בלה כהן) במונולוג המפורסם של מולי אשתו.
המסע של בלום מקביל למסע ל"אודיסיאה". (יוליסס הוא שמו הלטיני של אודיסיאוס).
ג'ויס השיב לשאלה מדוע בחר ביהודי (בעצם בלום אינו יהודי) לדמות הראשית ביצירתו יוליסס, שעלילתו מתרחשת ב-1904:
"בלום יהודי? כן, כי רק זר היה מתאים. יהודים היו זרים בדבלין בעת ההיא. לא היתה עוינות כלפיהם, אבל בוז היה גם היה, אותו הבוז שאנשים תמיד מראים כלפי הבלתי-ידוע."
אוליבר סנט ג'ון גוגארטי, שהיו חברו של ג'ויס עד שדרכיהם נפרדו, כתב ב-1906 שני מאמרים אנטישמיים חריפים שהתפרסמו בביטאונה של מפלגת "שין פיין": "היהודי אין לו כסף, מכיוון שהוא חי בארץ ענייה, אך הוא יודע למצוץ את המיטב שבה. דמו רווי בתולעים, והוא משמין מריקבון. כבן אמיתי לאביו, הוא סוחט באלף אחוזים... אני יכול להריח יהודי, ומשהו רקוב באירלנד."
ולסיפור. בשעה שיהודה ראב הגיע מהונגריה ויסד את פתח-תקווה, הגיע אביו של ליאופולד, רודולף ויראג, מהונגריה לאירלנד, ונשא לאישה אירית-קתולית בשם אלן.
ויראג בהונגרית פרח, לכן הוא אימץ את שם המשפחה האנגלי בלום – פריחה.
ליאופולד בלום אינו יהודי ולא עבר ברית מילה, ואף נטבל לנצרות, אך הוא משמר מאביו באופן מתמיה מסורות יהודיות, הוא השתתף בליל הסדר, והוא מביע אף עניין בציונות.  כאשר הוא מתעניין לקנות אדמה בארץ ישראל מ"אגודת נטעים".
https://he.wikipedia.org/wiki/נטעים_(אגודה) https://he.wikipedia.org/wiki/נטעים_(אגודה)
ג'ויס מעמיד את בלום בקונפליקט תמידי בין מוצאו היהודי ללאומיותו האירית. כשנשאל לאיזו אומה הוא משתייך? תשובתו של בלום היא: "אירלנד... אני נולדתי כאן. אירלנד." עם זאת, בהמשך הוא מוסיף: "גם אני שייך לגזע שסבל משנאה ומרדיפות. גם עכשיו. ממש ברגעים אלה. בשנייה הזאת."
בהמשך שואל אחד מהנוכחים, "אחרי הכול, למה שיהודי לא יוכל לאהוב את ארצו כמו כל אחד אחר?" – ונענה: "בתנאי שהוא יהיה בטוח קודם איזו ארץ היא ארצו."
בפרק "איתקה", בתשובה לשאלה "איזה המנון זימר בלום?" – בלום לא שר את המנון אירלנד, אלא את שתי השורות הראשונות של "התקווה" בעברית, היחידות שבלום זוכר מההמנון:
KOLOD BALEJWAW PNIMAH NEFESCH, JEHUDI, HOMIJAH
בהשוואה לידידו סטיבן דדאלוס האירי, בלום הוא היהודי. בפרק "איתקה" מדקלם דדאלוס בלדה אירית עממית, ובלום מדקלם כנגדו קטע משיר השירים. בלום מייצג את היהודים וסטיבן את האירים. על השאלה "אלו נקודות-מגע התקיימו בין השפות האלו (עברית, אירית) ובין העמים שהשתמשו בהן?" אחת התשובות היא "שיקום ציון בכנען והאפשרות של הענקת אוטונומיה פוליטית או האצלת סמכויות לאירלנד."
בכל מקרה האירים האנטישמים רואים בו בבלום, את היהודי הזר. והספר מלא בביטויים אנטישמיים.
בפרק הראשון של הרומאן, "טלמכוס", מתקיימת שיחה בין סטיבן דדלוס לבין מר דיזי מעסיקו שאומר: "שים לב היטב, מר דדלוס – אמר – אנגליה נתונה בידי היהודים בכל מקומות המפתח: כספים, עיתונות. ונוכחותם היא הסימן לשקיעה של אומה (...) הם מוצצים את לשד האומה."
דדלוס מגן על היהודים, אך ללא הועיל. בסוף הפרק אומר מר דיזי: "רציתי רק להגיד לך," אמר. "אירלנד, כך אומרים, יש לה הכבוד להיות המדינה היחידה שלא רדפה אף פעם יהודים. ידעת את זה, לא? ואתה יודע מדוע? (...) מפני שאף פעם לא נתנה להם להיכנס..."
בפרק טלמאכוס אומר היינס כי כבריטי אינו רוצה לראות את ארצו נופלת לידי היהודים מגרמניה, וכי זוהי בעייה לאומית.
בפרק נסטור מתבדח מנהל בית הספר האנטישמי, דיזי, על כך שאירלנד מעולם לא רדפה יהודים, "מפני שאף פעם לא נתנה להם להיכנס," ועל אנגליה הוא אומר: "אנגליה נתונה בידי היהודים...נוכחותם היא הסימן לשקיעתה של אומה..."
באותו פרק, על היהודים: "הם חטאו כלפי האור... רואים את החושך בעיניים שלהם. וזאת הסיבה לכך שהם נודדים על-פני-האדמה עד היום הזה."
בפרק הקיקלופים מתבטא "האזרח", אנטישמי מובהק, שדמותו מבוססת ככל הנראה לפחות בחלקה על מייקל קיוזאק, מייסד האגודה האתלטית הגאלית, מיספר רב של התבטאויות. בהן:
"פאטריק הקדוש יצטרך שוב לנחות בבאליקינלר בשביל לנצר אותנו... אחרי שהרשינו ליצורים כאלה לטמא את הארץ."
"...הנה לך יהודי! הכול רק בשביל עצמו. ערמומי כמו עכברוש של בית שימוש. מאה לחמש."
גם מוטיב עלילת הדם מופיע ב"יוליסס". בפרק "האדס", בו בלום מהרהר במוות ובמתים "זה הדם ששוקע באדמה נותן חיים חדשים. אותו הרעיון כמו היהודים שאמרו עליהם שהם הרגו ילד נוצרי." ובהמשך ב"איתקה", כאשר סטיבן מדקלם את "הבלדה על הארי יוז", העוסקת בנערה יהודייה שעורפת את ראשו של ילד נוצרי.
 
אירלנד בין היטלר למוחמד אל חוסייני
בגלל העוינות הקשה של האירים הקתוליים לאנגלים, עוינות שהתפתחה במהלך מלחמתם לעצמאות, תמכה אירלנד הקתולית בגרמניה הנאצית במלחמת העולם השנייה.
ב-30 באפריל 1945, יום התאבדותו של היטלר, הגיע ראש ממשלת אירלנד דה-ואלירה לשגרירות הנאצית בדבלין, והביע את תנחומיו לעם הגרמני "על מות אדולף היטלר" המנהיג הנערץ על ידו.
למזלנו אירלנד לא השתתפה בהחלטת החלוקה של האו"ם מכיוון שהוכרה כמדינה ריבונית – רפובליקה, רק ב-1948, והתקבלה לאו"ם רק ב-1955. (ישראל ב-1949)
באפריל 2018 הגיע ראש עיריית דבלין, הלורד מישל מק דונצ'ה, לרמאללה לכנס הזדהות עם כיבוש ערבי-מוסלמי של ירושלים, כנס שעמד בסימן של הזדהות עם אישיותו של המופתי הירושלמי, גנרל ה-ס.ס. חברו של היטלר, מוחמד אל חוסייני שמיזג באידיאולוגיה שלו את הגזענות המוסלמית עם הגזענות הנאצית.
הלורד האירי, האקטיביסט הפרו-איסלמי התומך באימפריאליזם הערבי-מוסלמי ובכיבוש ערבי-מוסלמי, וכמובן בתנועת החרם נגד ישראל, הוכיח את ה"פיליסטיניות" שלו כאשר אמר ברמאללה ש"שני העמים, האירי והפלסטיני, היו קורבנות של אימפריאליזם.
https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5226677,00.html
https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5227449,00.html
וזאת בשעה שהם, הערבים-המוסלמים, היו נושאי האימפריאליזם. (עד היום בידיהם שטחים כבושים של כ-13 מיליון קמ"ר, יותר מכל אירופה).
הזדהותם המוחלטת של האירים עם הגזענות הערבית-מוסלמית הנאבקת לחיסול מדינת היהודים, ורצח כל היהודים – ניתנת לשינוי. יש להילחם נגד הגזענות האירית הרווחת בדעת הקהל האירי, וכמובן שיש לאסור על הגזען האירי, ראש עירית דבלין, להיכנס לשטח ישראל.
האנטישמיות והאקטיביזם הפרו-איסלמי של האירים הקתולים השפיעו אף על הפוליטיקה הפנימית של אירלנד. דיויד נוריס, סנטור אירי, רץ בבחירות לנשיאות אירלנד ב-1911.
בדעת הקהל עמדה לזכותו  העובדה שכאקטיסיבט פרו-איסלמי התומך בכיבוש ערבי-מוסלמי, הוא שהה תקופה ביו"ש בעזרה לערבים. אבל בסופו של דבר דווקא העובדה הזו עמדה לו לרועץ.
מתנגדיו גילו את העובדה שבתקופת היותו בארץ היה לו רומן עם האקטיביסט הפרו-איסלמי, עזרא נאווי (שהתפרסם בכך שהוא מתנאה בהלשנה על ערבים שמוכרים אדמות ליהודים כדי שיעשו להם זובור וגזנגה). זה כשלעצמו גם לא פגע בו, אלא העובדה שאותו עזרא נאווי כפדופיל – אנס נער ערפלישתי, ודיויד נוריס כתב מכתב בקשה לבית המשפט שיחונו אותו. פרסום הרומן שלו עם הפדופיל האנס הביא אותו לוויתור על מועמדותו. 
https://en.wikipedia.org/wiki/David_Norris_(politician)
 
מצ'ארלס בויקוט לב.ד.ס.
המדינאי האירי, צ'ארלס סטיוארט פרנל  1846-1891 Charles Stewart  Parnell‏פעל לקידום "שלטון הבית" לאירלנד, ונחשב לאחד ממבשרי העצמאות האירי. הרצל מאד הושפע ממנו וכתב ביומנו: "אני אהיה פרנל היהודי."
בשנת 1880 אירגן פרנל, במסגרת מאבק הבעלות על הקרקעות באירלנדי חרם מאורגן ראשון בהיסטוריה של אנגליה המודרנית נגד סוחר קרקעות בשם צ'ארלס קנינגהם בויקוט. מאז המילה "בויקוט" נהפכה בשפה האנגלית למילה "חרם".
השנה החליט הפרלמנט האירי לתמוך בתנועת החרם הערבי. ולהטיל "בויקוט" על ישובים יהודיים ביו"ש. דיויד נוריס, המאהב של עזרא נאוי, פרץ בבכי בעת שהפרלמנט האירי החליט על החרם נגד ישראל.
https://www.israelhayom.co.il/article/570701https://www.israelhayom.co.il/article/570701
 
כמובן שהזמר האנטישמי, ג'ורג' רוג'ר ווטרס, פעיל החרם הערבי, חגג שם את הכרזת החרם. עוד קודם לכן ווטרס תבע לסלק מדבלין את שני סמליה: ליאופולד בלום, ומולי מאלון. בשירו "להבה מהבהבת" Flickering Flame: הוא כותב כך:
"על ספסל בירכתי אולם המשפט
ישבו מולי מלון וליאופולד בלום
עד שהמשטרה הגיעה עם מטאטא חדש
וטיאטאה אותם משם."
 
https://www.youtube.com/watch?v=pXn0RwGhUf4 (דקה 6.55)
 
הנה השיר על מולי מאלון. מוכרת הצדפות ביום והזונה בלילה שהפך להמנונה של דבלין.
https://www.youtube.com/watch?v=MMmQzzUWWwc
 
ארקיע
הטיסה לדבלין, האמורה לקחת יותר מחמש שעות, התאחרה. קהל רב חיכה בחוסר סבלנות בשער היציאה בנתב"ג. צעירים רבים עם תינוקות. ישראלים יורדים שמצאו עבודה בתעשיית ההייטק בדבלין. כאלף ישראלים יורדים באירלנד מהווים חלק ניכר מהקהילה היהודית למרות שהם אינם חלק ממנה. כמה משפחות נוסעות לחתונה מעורבת עם איריות. אישה מספרת שהסבתא מודאגת. (בחזור הן תספרנה חוויות מהחתונה).
והנה קול אקורדיון. ופורצת שירה של פעם ומעירה את כל הקהל. "פרשים קוזקים עם גדודי בודיוני..." מסתבר שיש קבוצה המטיילת ומזמרת, הנוסעת בעולם ושרה. לאחר יותר משעה איחור עולים למטוס המלא כולו בישראלים. אין תיירים איריים. ארקיע מגישה בטיסה רק סנדוויץ עבש ושתייה. פקיד הגבולות האירי הנחמד והאדיב שם בחיוך חותמת על הדרכון.
 
דבלין
ליאופולד ויראג-בלום, גיבורו הספרותי של הסופר ג'ימס ז'ויס, בספרו יוליסס (אודיסאוס בלטינית) יצא ביום 16.6.1904 למסע בדבלין של יום אחד, מסע שהכניס את "זרם התודעה" לספרות העולם. יום זה נקרא מאז "יום בלום", ומצוין מדי שנה באותו תאריך.
אנחנו הספקנו לראות בדבלין קצת יותר. דבלין דומה ללונדון לפני גלי ההגירה. רחובות בסגנון אנגלי ג'ורג'יאני, כיכרות, פסלים. השפה השנייה המדוברת באירלנד אינה גאלית, אלא פולנית. כמאתיים אלף פולנים הגיעו לאירלנד. באחת המסעדות אני מבחין במלצרית בלונדינית נחמדה המדברת אנגלית במבטא פולני כבד. כשהיא מגישה לי את המנה אני אומר לה: "ג'נקוייה," – היא היתה מאושרת.
 
ארוחת בוקר אירית
ארוחת בוקר אירית מסורתית מלאה ועשירה. בשרים בכל הצורות. נקניקי דם לביבות בשר. חזיר שלם מעובד בצורות שונות. אין גבינות (רק לעיתים) וכמובן עגבניה מבושלת, שעועית. וביצים. אין ירקות. קשה.
 
[אהוד: אני זוכר לטובה את לחם הסודה האירי, הנלוש עם ריוויון  וחמאה, ללא שמרים והתפחה. מעדן נהדר].
 
פטריק הקדוש
אין אירלנד בלי פטריק הקדוש. פטריק, בריטי בן למשפחה נוצרית, נשבה בגיל 16 על ידי שודדים איריים, שש שנים היה עבד, ועבד כרועה צאן. במהלך התבודדותו עם הצאן נתגלו לפטריק, לפי המסורת הנוצרית, חזיונות דתיים, אשר עודדו אותו להימלט מן השבי. הוא נמלט מן השבי בגיל עשרים ושתים ושב לבריטניה על מנת להתאחד עם משפחתו.
חזיון שנגלה לו ציווה עליו להפיץ את הנצרות באירלנד, וכך להחזיר לשוביו טובה תחת רעה. לאחר שהכשיר עצמו במשך שתים עשרה שנים, שב פטריק לאירלנד, ניצר את עובדי האלילים, והפך את הכנסייה של אירלנד לחלק מהכנסייה הקתולית ברומא. על פי האגדה, לימד פטריק את אנשי אירלנד על השילוש הקדוש, והדגים זאת באמצעות עלה תלתן משולש, שהפך מאז לסמלה של אירלנד. לפי האמונה הנוצרית פטריק סילק מאירלנד את כל הנחשים. אבל יש האומרים כי זו אלגוריה לסילוק כל מעמד הכוהנים הדרואידים.
פטריק נפטר ב-17 במרץ 461 ויום זה הפך לחגם הלאומי של האירים – "יום פטריק הקדוש". לאירלנד אין יום עצמאות והחג הלאומי שלה הוא "יום פטריק הקדוש" הנחוג כל שנה ב-17 במרץ. החג הנוצרי-הקתולי "יום פטריק" נחוג גם בקהילות של צאצאי האירים ברחבי העולם.
אנחנו מבקרים בקתדרלת פטריק הקדוש הכנסייה הגדולה באירלנד. לפי המסורת הקתדרלה נבנתה על באר מים, שם הטביל פטריק לנצרות בסביבות שנת 450 לספירה. המבנה הושלם ב- 1270. עם בואם של ההוגנוטים הצרפתים הפרוטסטנטים לדבלין הוקמה בה קפלה המוקדשת להם. היום זו הקתדרלה הלאומית של אירלנד, אבל היא שייכת לכנסייה האנגליקנית. הנה המורכבות של אירלנד הקתולית.
(ג'ון קרוסמן, הידוע יותר בשמו הקודם מרדכי וענונו, מרגל האטום המשומד, הגר בכנסייה האנגליקנית בירושלים, קיבל מכאן תמיכה ועזרה, והזמנה לבוא לאירלנד).
אנחנו עוברים על קברו של יונתן סוויפט, מחבר גוליבר, ליד קבר אהובתו סטלה. בספר גוליבר סאטירה על האירים והאנגלים.
בטריניטי קולג' (Trinity College) שהוקם ע"י אליזבת הראשונה ב-1592, שמור ספר קלס (Book of Kells) – כתב יד לטיני מאויר של האוונגליונים מהמאה ה-9. את הספר קשה לראות מחמת הצפיפות, אבל התמונות של איוריו מוקרנות בגדול. הביקור בספרייה מרשים. חדר ארוך מלא ספרים. שם נמצא גם הנבל העתיק של אירלנד שנהפך לסמלה.
אם אירלנד בשנותיה הראשונות היתה מעין תיאוקרטיה קתולית, כיום המצב שונה. בעקבות פרשיות השחיתות והמין, מעמד הכנסייה הקתולית נמצא כיום בשפל שלא היה כמותו. בפרלמנט באירלנד התקבלו שני חוקים חשובים. זכות ההפלות, ונישואי להטב"ים.
אני ממליץ מאד על ביקור בגלריה הלאומית. יש שם יצירות נפלאות של קאראווג'ו, טיציאן, בוש ורבים אחרים, וזה גם חינם.
 
בירה תשמח לבב אנוש
אין אירלנד בלי בירה. איזו בירה? בירה גינס. היזם ארתור גינס יסד את החברה ב-1729 בהיותו בן 27, ומאז מייצרים באותו מקום בירה על שמו. במרכז המבקרים מוצג חוזה החכירה החלומי שהשיג מר גינס. 16,000 מ"ר לתשעת אלפים שנה בעלות של 45 פאונד לשנה. במבנה הענקי מוצגת כל שרשרת הייצור של הבירה. במחיר הכניסה זכות לטעימה. מקבלים פיינט (חצי ליטר). אני מבקש רק גלאס כוס, והאמת גם אותה אני לא מסיים. לא לטעמי.
בערב רחוב טמפל בר Temple Bar מלא בתיירים ותושבים השותים, לעתים עם מוסיקה אירית. האירים אוהבים את המוסיקה האירית.
לכל המקנא, נסו פעם לבוא לדיזנגוף בערב, הוא מלא אין ספור צעירים לא פחות מאשר בדבלין היושבים ושותים בקבוצות.
 
ריבר דאנס – ברגליים תח תח תח
אין אירלנד בלי מוסיקה אירית ובייחוד ריקוד אירי. בדרך כלל אינני חובב מחול אבל הביקור בהופעת "ריבר דאנס" הוא חווייה בלתי נשכחת. הריקוד האירי הוא בעיקר ברגליים. "ברגליים תח תח תח". מעין סטפס. למה רק ברגליים? ההסבר, כנראה מבחינת צניעות, או כדי שהאנגלים המציצים בחלונות לא יראו את הריקוד. הרקדנים והרקדניות מדהימים בריקוד, בייחוד הפרימה בלרינה, והפרימו בלרין, שניהם פשוט נפלאים. חוויה שאסור להחמיץ.
https://www.youtube.com/watch?v=cL2l5jY-nPs
https://www.youtube.com/watch?v=cL2l5jY-nPs
ביציאה עומדים כמה מבקשי נדבות, דווקא צעירים.
 
פארק פיניקס
פילדמרשל ארתור ולסלי, הדוכס הראשון מוולינגטון, המנצח הגדול של נפוליון בווטרלו, היה אירי-אנגלי פרוטסטנטי. את תחילת שירותו הצבאי עשה באירלנד. על האירים הוא אמר שזה שמישהו נולד באורווה זה לא אומר שהוא דווקא אירי... (גם ישו נולד באורווה).
למרות זאת שומרים האירים על זכרו באנדרטת הזיכרון בצורת אובליסק שבנו לו הבריטים בפארק פיניקס הנחשב לאחד הגדולים באירופה. לוח הזיכרון מברונזה עשוי מיציקת התותחים שנתפסו בקרב ולינגטון. בפארק גם גן החיות ושגרירות ארה"ב.
 
צוקי מוהר – רוח רוח למה לא תשכב לנוח
הנוף הנשקף משני הצדדים של תצפית צוקי מוהר (Cliffs of Moher) הוא מרהיב. הצוקים התלולים מתנשאים לגובה 210 מטרים מעל גלי החוף המערבי של האוקיינוס האטלנטי.  למרבה הצער הרוח נושבת כל כך חזקה עד שהיא כמעט מעיפה אותי למרות משקלי למטה, לאוקיינוס.
לראות את צוקי דובר מהמעבורת לאנגליה לא פחות מרשים.
 
גאלווי
העיר גלוויי (Galway), עיר נמל קטנה וחביבה השוכנת בצד המערבי של אירלנד המקביל לדבלין. רחובות קטנים ומדרחוב קניות יפה. יורד קצת גשם.
 
קונמרה
חבל קונמארה (Connemara) הציורי ובו אגמים, ביצות, יערות ורכסי הרים מתגלה לפנינו ביום יפה. הנוף אירי טיפוסי. אחוזת קיילמור והכנסייה הגותית שלה על שפת האגם מוקפת בגנים. 
 
שה וגדי גדי ושה
https://www.youtube.com/watch?v=BXo3WRO8ADE
נופי אירלנד למלא אורכה ורוחבה הם של אפרים וכרים ירוקים, ירוק תמידי. חלקות קטנות ומגודרות המנומרות בכבשים. אנחנו מגיעים לחווה אירית כפרית טיפוסית. גידול הכבשים אינו כלכלי, מסביר לנו הרועה המבוגר, והחווות מתקיימות רק בזכות הסבסוד שניתן ע"י האיחוד האירופי. הצעירים עוזבים את המקצוע ועוברים לעיר.
הרועה מדגים לנו איסוף כבשים על ידי כלבי בורדר קולי מאולפים. הוא שורק, וג'ני הכלבה החביבה יוצאת לדרך לקבץ את הכבשים למכלאה. למרות כל המאמצים כל פעם קבוצת כבשים אחרת מתחמקת, והשאר אחריה. מחזה מבדר ומעורר גלי צחוק. לעזרה באה כלבה אומללה החסרה רגל אך המפליאה לא רק בזריזותה אלא בהבנה פסיכולוגית של הכבשים והיא באה אליהם אט אט ובהפתעה, ורק לאחר שעה ארוכה נרשמת הצלחה כשכל הכבשים במכלאה.
ואז מדגים לנו הרועה גז ידני באופן מיומן.
פעם בקיבוץ היינו הולכים עם עדר גדול למרעה, ומחזירים אותו לדיר ברבע הזמן. כל העדר הלך אחרי המשכוכית והרועה. ההבדל הוא שבאירלנד הכבשים מפוזרות כל הזמן בשדה ובלי כלבים מאולפים קשה לאספם.
 
בארצו של ייטס – בין ייטס לביאליק
ויליאם באטלר ייטס: William Butler Yeats (1865-1939) המשורר הלאומי האירי, היה משורר, מחזאי ומיסטיקן אירי, חתן פרס נובל לספרות לשנת 1923. ייטס הוא אחד מן האישים הבולטים של הספרות האנגלית והספרות בכלל במאה ה-20. הוא היה שותף להקמת תיאטרון אבי בדבלין, והיה הכוח המניע מאחורי התחייה הספרותית האירית, ותחיית השפה הגאלית. כמשורר התחייה האירית הוא היה קשור לחוגים הפוליטיים שדרשו עצמאות מבריטניה. הוא אף כיהן בסנאט האירי במשך שתי קדנציות.
הנה שירו המפורסם והרומנטי:
 
אי האגם איניספרי
 
אָקוּם עַכְשָׁו, אֵלֵךְ לִי, אֵלֵךְ לְאִינִיסְפְרִי,
בִּקְתָּה קְטַנָּה אֶבְנֶה שָׁם מֵחֹמֶר וּזְרָדִים;
שׁוּרוֹת אָפוּן שָׁם תֵּשַׁע, כַּוֶּרֶת לַדְּבוֹרִים,
בְּהֶמְיַת מַעַר, לְבַדִּי.
 
מַרְגּוֹעַ, אַט נוֹטֵף לוֹ בִּדְמִי, אֵדַע אֲנִי,
מִצְּעִיף שַׁחְרִית אֶל זֶמֶר-צְרָצַר נִטְפּוֹ מַנְחִית;
חֲצוֹת-לֵיל מוּפַז נֹגַהּ, וְיוֹם אַרְגְּוָנִי,
וְעֶרֶב מְלֵא מַשַּׁק חוֹחִית.
 
אָקוּם עַכְשָׁו, אֵלֵךְ לִי, כִּי יוֹם וָלֵיל, לָעַד,
אֶקְשֹׁב פִּכְפּוּךְ הַמַּיִם בַּלָּאט מֵעֵבֶר חוֹף;
בְּעוֹד עַל הַמִּדְרֶכֶת, אוֹ עַל פְּנֵי שְׁבִיל אֶצְעַד,
בְּעֹמֶק לְבָבִי אֶקְשֹׁב.
 
ייטס היה חבר באגודת סתרים מיסטית בשם השחר המוזהב – The Golden Dawn. (מעניין מה הקשר שלה למפלגתה הניאו-נאצית היוונית בשם הזה)
הסמל שבחר לעצמו הוא מגן דוד ועליו שמות המלאכים. "כרוב" בעברית, והכתובת הלטינית: Demon est Deus Inversus (השטן הוא האל במהופך).
 

 
https://he.wikipedia.org/wiki/השחר_המוזהב
 
ייטס פלירטט קצת עם התנועה הפשיסטית ורעיונותיה, אם כי בסוף חייו הסתייג ממנה.
הנה המורכבות של הלאומיות האירית. ייטס מחייה הלאומיות האירית הוא בעצם אנגלי פרוטסטנטי. תארו לכם את חיים נחמן ביאליק משורר התחייה העברי הוא נוצרי הכותב באנגלית – שפת השלטון הזר. האירים הם יותר אנגלים ממה שהם מוכנים להודות.
 
בנאות דשא ירביצני על מי מנוחות ינהלני
"ארצו של ייטס" Yeats Country tour היא נפלאה. איזור של יערות אגמים ונהרות. ייטס לא גר כאן אבל ביקר במקום בילדותו, והתגעגע אליו כל חייו, וביקש גם להיקבר בו.
 
השיט בלוך הרי זה משובוח
יום יפה. קצת מעונן, אנחנו מפליגים בספינה השטה על לוך גיל lough Gill – היפה והשליו. (לוך בשפה הגאלית – אגם).
(ביידיש לוך – חור. ביאליק הגדיר ביליארד: "שני ליצים אוחזים בעצים, מכים בביצים, וכל המכניס ללוך הרי זה משובוח").
לוך גיל שקט ושליו, והספינה שטה בשקט. ברמקול מקריאים את שיריו של ייטס. אנחנו מתכבדים בליקר האירי המפורסם- Baileys אייריש קרים, ליקר על בסיס שמנת, ויסקי וקפה, המוגש עם עוגיות ג'ינג'ר.
והנה אנחנו חולפים על האי אינספרי הקטן, עליו שר ייטס.
אני משום מה שר לי את שירו המיסטי היפה של טשרניחובסקי "אלגיה" (גלים גלים)
https://www.youtube.com/watch?v=NG0YH2zze3U
 
תנועת ההתנחלות הבריטית
Plantations of Ireland – ההתנחלות הבריטית באירלנד
ליד מעגן הספינה בית אחוזה מבוצר, טירת פֶּרְק - Parke`s Castle שנבנתה ב- 1609 ע"י מתיישב אנגלי בשם רוברט פרק שהפך חבר פרלמנט. ההתיישבות הבריטית היתה חלק מתהליך ה-Plantations of Ireland שהביאה לשינוי דמוגרפי באי.
https://en.wikipedia.org/wiki/Plantations_of_Ireland
הנה הסיבה שהאירים הקתולים מזהים אותנו עם הבריטים שנואי נפשם. (יש לשנות להם את ההשוואה  הזו, ואת זאת אשתדל לעשות בהמשך).
חדרי האחוזה משוחזרים להפליא. אין להשוות את הפאר של המתיישבים האנגלים לדלות שהיתה מנת חלקם של החלוצים בארץ בכלל, ובקיבוצים בפרט.
בעיירה הנחמדה סליגו Sligo עומד פסלו של ייטס. לא רחוק ממנו בית ייטס המיועד לתערוכות ולכנסים הקשורים בו. (למעלה בקומה השנייה יש שירותים מצוינים. ואם כבר הזכרנו שירותים, יש לשבח את האירים. בכל מקום יש שירותים נקיים, מים וסבון).
אנחנו מגיעים לדרמקליף על יד סליגו, שם ביקש ייטס להיקבר, ולשם הובאה גופתו מצרפת שם נפטר.  בחצר הכנסייה הפרוטסטנטית מצוי קברו. על הקבר כתוב:
"הבט בעין קודרתעל החיים, על המוותרוכב, דהר הלאה!"
בקבר נקבר כנראה רופא שיניים בלגי, ולא ייטס, אבל העיקר הסמל.
(גם נ נח נחמ נחמן מברסלב לא קבור באומן, והרמב"ם לא בטבריה)
 
דרי או לונדונדרי
אין גדר גבול בין הרפובליקה האירית, לצפון אירלנד האנגלית. הסימן היחידי שניתן היה להבחין בו עם חציית הגבול, היה שבמקום השלט המסמן את מיספר הקילומטרים לדרי השתנה השם ללונדונדרי.
על שטרות הפאונד האנגלי רשום כאן "בנק אוף אנגלנד", אבל ללא תמונת המלכה.
הנה בעיית הבעיות של אנגליה ואירלנד, בעיית ה-Backstop, בעיית הגבול בין הרפובליקה האירית חברת האיחוד האירופי, לבין בריטניה הרוצה לצאת ממנה. האם יהיה מחסום גבול למכס? האם יהיה ברקזיט קל, או קשה? בעיית ה-Backstop קורעת את הצדדים ומאיימת להשיג לאחור את כל תהליך השלום שכבר הושג באירלנד.
https://en.wikipedia.org/wiki/Brexit_and_the_Irish_border
 
גאווה – הסולידריות יחידה
הגענו לדרי, כפי שקוראים לה הקתולים, או ללונדונדרי, כפי שהיא נקראת ע"י הלויאליסטים הפרוטסטנטים, בדיוק לאירוע מצעד הגאווה. מרכז העיר מלא בנערים ונערות צעירים, אפילו ילדים, עם דגלי הגאווה. הנה מצעד גדול של אחווה וסולידריות שאינו מבדיל בין קתולים לפרוטסטנטים. בין רפובליקנים ללויאליסטים. אחוות הלהטבי"ם.
 
עיר ובליבה חומה
כמו ירושלים גם העיר דרי-לונדונדרי מוקפת חומה, אך להבדיל חומה שלא נפרצה מעולם. ב- 1689 היו 20 אלף פרוטסטנטים נצורים בלונדונדרי ע"י כוחות ג'ימס השני. המצור נמשך 105 ימים. אלפים מתו ברעב עד שהגיע הצי הבריטי לחלצם. כיום תלו הפרוטסטנטים כתובת גדולה מעל שכונתם: "לונדונדרי עדיין תחת מצור לא ניכנע."
Londondery west bank loyalists still under siege No surrender
לזכר הניצחון של ויליאם מאורנז' בקרב הבוין ב-1690 נוהגים חברי המסדר הפרוטסטנטי "מסדר אורנז'" (הוקם ב-1795) לקיים כל שנה מצעד ב-12 ביולי. המצעד שעבר דרך שכונות של קתולים הצית אלימות רבה. לאחרונה הם נמנעים מלצעוד בשכונות הקתוליות. אנחנו מסיירים על החומות היפות. בכל מקום מוצבים תותחים. מביטים על שכונת העוני הקתולית למטה. מעל השכונה הקתולית כתוב: "אתה נכנס עכשיו לדרי החופשית."
You are now entering Free Derry
רורי, המדריך שלנו בסיור, צעיר מזוקן בן 38, מציג את עצמו מיד כלאומן אירי-קתולי הנאבק למען איחוד עם הרפובליקה. הוא מספר שאביו שהיה פעיל פוליטי חינך אותו מילדותו על השפה הגאלית כך שלדבריו היא אצלו בגדר שפת אם כמו האנגלית. הוא גדל בצל מעשי הטרור והאלימות. המכונים כאן בכיבוסית "הצרות"   The Troubles – ששיאן הגיע ביום ראשון, ה-30 בינואר 1972 (מה שכונה לאחר מכן יום ראשון העקוב מדם), בו נורו למוות 13 בני אדם על ידי חיילים בריטיים במהלך מצעד לזכויות האדם באזור בוגסייד בעיר, והוא סובל מפוסט טראומה חמורה מכך.
הסברנו לו שבישראל המצב דומה. כל ניצולי השואה והנפגעים ממלחמות סובלים מפוסט טראומה.
אני מספר לו שבירושלים יש שני קברים של ישו. אחד לקתולים והשני לפרוטסטנטים.
"מהו הקבר הנכון?" הוא שואל.
"מי יודע," אני עונה לו.
"תשובה של יהודי," הוא אומר.
אני מוסיף ושואל אותו: המשותף בין כל האירים מהצפון והדרום הקתולים והפרוטסטנטים הוא שכולם מאמינים בבחור יהודי כאל – ישו, ובחור באנגלי כקדוש – סן פאטריק, אז במדינה חילונית דמוקרטית של היום עם שיוויון זכויות לקתולים איזו סיבה יש להילחם? האם השאלה אם האפיפיור הוא המתווך לישו, או לא, היא סיבה למלחמה?
"המלחמה," עונה רורי, "אינה דתית, אלא נגד שלטון אנגליה."
התשובה כמובן אינה מדויקת כי ההתנגדות לאנגליה בעיקרה מסומנת ע"י הדת, אבל הוא צודק בכך שהסיבות מורכבות יותר. (מעניין מה היה אם אנגליה היתה נשארת קתולית?)
מכל מקום, כל השוואה בין הסכסוך באירלנד לסכסוך הישראלי-ערבי (כפי שנוהגים אקטיביסטים פרו-איסלמיים לעשות) היא מופרכת ואינה כלל בת השוואה.
 
הסכסוך הישראלי-ערבי הוא גם דתי, אבל בין שתי דתות שונות. בניגוד לגרמניה הנאצית בה שמרו הגרמנים בסוד על תוכנית השמדת היהודים – הערבים-המוסלמים אומרים זאת בגלוי. במצע החמאס סעיף 7 ובדברי המופתי של אש"פ (מינוי אישי של אבא של מאזן) מצוטטים דברי מוחמד שעל פיהם יש לרצוח את כל היהודים הקופים והחזירים:
https://www.youtube.com/watch?v=__6iZlzwcF8
בעוד שיש גרמנים שהתנגדו לגזענות הנאצית, (ויש אירים המתנגדים למלחמה מכל צד) למרבה הצער טרם נמצא ערבי-מוסלמי שאינו גזען, ושרואה בדברי מוחמד אלו גזענות ולא כמופת מוסרי. (אם אתם מכירים כזה אנא הציגוהו).
בפן הפוליטי של הסכסוך טוענים הערבים שלעולם לא יכירו בקיום העם היהודי, בזכות קיומו, ובזכותו למדינה יהודית.
מורכבות המאבק בין הרפובליקנים הקתולים ללויאליסטים הפרוטסטנטים מתבהרת כאשר לשאלה אם הוא היה רוצה לעבור לרפובליקה? השיב רורי שלא, כי אנגליה נותנת ביטוח רפואי חינם והרפובליקה לא. נולד לו לאחרונה ילד, ואין ביכולתו לעמוד בתשלומי הרפואה ברפובליקה. הוא גם מתגורר היום בשכונה חדשה ומעורבת.
מסתבר שכתמיד התמונה אינה שחור לבן. לא כל הקתולים ששים לפרוש מבריטניה.
אז מה הפתרון? כסובל מפוסט טראומה, הוא אמר: "אני אולי בעד תורת גנדי."
סיפרתי לו על המכתב שכתב גנדי למרטין בובר ובו יעץ לו להציע ליהודים ללכת בתורת "אי האלימות" שלו שהיא בעצם תורתו של ישו, ולהגיש לגרמנים את הלחי השנייה, או אז הגרמנים לא יפגעו לרעה ביהודים. למרבה הצער התוצאה (בלי קשר לגנדי) היתה שרוב היהודים קיבלו את תורתו והלכו כצאן לטבח. לכן יש תמיד להילחם נגד הרע. 
אמרתי לו שאם בגלל שנאת האנגלים, הזדהות האירים הקתולים עם הנאציזם יכולה להיות מובנת, למרות שלא ניתן לקבל אותה, (למשל הזדהותו של דה-ולירה עם היטלר), ההזדהות של האירים הקתולים עם הפשיזם האיסלמו-נאצי אינה ניתנת להבנה. 
האירים, הסברתי לו, הופכים את המשוואה. הם משווים את ישראל לאימפריה האנגלית כאימפריה כובשת, אבל דווקא המלחמה של ישראל היא מלחמה נגד האימפריאליזם והקולוניאליזם הערבי והגזענות המוסלמית. השטחים הכבושים ע"י הערבים היום הם כ-13 מיליון קמ"ר, יותר מכל אירופה. רק הצרפתים, הספרדים, הפורטוגזים, האיטלקים, המלטזים, היוונים, הארמנים, והגיאורגים, הצליחו להשתחרר מהכיבוש הערבי. שאר העמים הכבושים לא. לכן הם, האירים, צריכים להיות סולידריים דווקא איתנו, ולא עם החמאס. (גזרו ושמרו מה להשיב לאירי קתולי אנטי-ישראלי).
על ההזדהות של דה-ולירה עם היטלר הוא לא שמע, אבל, הוא סיפר שביקר באושוויץ ולא הבין את הרשע הגרמני. על ההזדהות עם החמאס הוא שמע, והרגיש לא נוח, הוא סיפר שאביו הזמין לביתו את אורי גלר והיתה לו שיחה מאד מעניינת איתו, וביקש למסור לו ד"ש.
אנחנו מסיימים את הסיור עם רורי ליד אנדרטת זיכרון לאיש ה- IRAכשבראשה צלב קלטי, והוא קורא בפאתוס בשפה הגאלית את הכתוב על האנדרטה. חוץ מהמילים הללו לא שמעתי מישהו מדבר בגאלית. (דווקא בארץ הפכה הגאלית לפופולארית כשבמקום שמות עבריים מעניקים היום לילדים שמות גאליים, למשל במקום יוחנן (באנגלית ג'ון), נותנים את השם הגאלי שון, או ליאם – השם הגאלי לוילהלם).
 
דרך הענקים – Giant Causway
יום יפה של קיץ אירלנדי (לא הגיהינום הצלוי של הקיץ הישראלי בלשונו של פן) ואנחנו מבקרים בתופעת טבע מיוחדת "דרך הענקים", אתר מורשת עולמי של אונסק"ו.
 Giant Causway – תופעה גיאולוגית ייחודית עם כ-40,000 עמודים משושים מאבני בזלת הצמודים זה לזה ליד חוף הים הצפוני של האי. על פי הסיפור ענק בשם פין מק'קול (באירית Fionn mac Cumhaill באנגלית Fionn McCool) קרא לדו-קרב את הענק בנאנדונר (Benandonner) שחי על האי הסקוטי סטפה (Staffa).
על מנת שיוכל הענק הסקוטי לעבור את מצר הים המפריד ביניהם, בנה עבורו פין מק'קול את סוללת הענק. אשתו נבהלה ואמרה לו להתחפש לתינוק כך יחשוב הענק שהוא גדול מתינוקו ייבהל וילך.
כשבא בנאנדונר לביתם לחפש את פין מק'קול דרשה האישה מהסקוטי להיות שקט שכן תינוקם ישן כעת. כשראה בנאנדונר את ה"תינוק" נבהל, שכן אם זה גודלו של התינוק, אזי בוודאי פין מק'קול גדול ממנו בהרבה. לכן ברח הענק הסקוטי בבהלה בחזרה לסקוטלנד, לאחר שהרס את הסוללה שחיברה בין שני המקומות, כדי למנוע ממק'קול לבוא בעקבותיו.
במרכז המבקרים במקום מוקרן סיפור האגדה הזה.
 
בושמילס – או ויסקי ישמח לבב אנוש
העיירה בושמילס  Bushmills – עיירה פרוטסטנטית חביבה. בתים קטנים המעוטרים בגינות פורחות. בכל מקום מונפים דגלי בריטניה. במרכז העיירה אנדרטה לנופלים במלחמה הגדולה (מלחמת העולם הראשונה).
בעיירה נמצאת המזקקה הראשונה של ויסקי באירלנד Bushmills Old שנפתחה ב- 1608.
מקור המילה ויסקי במילה האירית Uisce beatha שפירושה מי חיים. במזקקה מראים לנו את תהליך הייצור. ראשית הקלייה, הם מדגישים שהחומרים, גם המיובאים, שייכים לחברה אירלנדית. (מייסד המזקקה הוא סקוטי פרוטסטנטי). הוויסקי האירי, בניגוד לסקוטי, הוא לא רק מלתת מאלט. חדר הזיקוק מזכיר לנו בחומו את האקלים הישראלי, והיציאה ממנו את האקלים האירי.הוויסקי המזוקק שלושה זיקוקים מועבר ליישון בחביות שהכילו קודם שרי, פורת, או בורבון, היוצרות בו טעמים שונים. הוויסקי המשובח ביותר מיושן 20 שנה ומחיר בקבוק 150 פאונד. (אין צורך לקנות בחנות. אפשר לקנות בדיוטיפרי בשדה התעופה בדבלין הפתוח עד חצות). מחיר הכניסה למזקקה כולל גם טעימה. למרות שאני פרולטר בן פרולטר "זכיתי" דווקא במחלת האצולה האנגלית ה"פודגרה" כך שאסור עליי אלכוהול. למרות זאת אני מבקש לטעום את הוויסקי הטוב ביותר, המיושן 16 שנה.
אני לא מכיר את הפלצנות המקובלת כדי לתאר אותו (עפיצות, פירותי וכוד') אבל היה לי בהחלט טעים. לעניות טעמי הוא עדיף על "יוחנן המהלך" הסקוטי.
 
בלפסט
שטחה של אירלנד הצפונית או Ulstèr שהיא חלק מהממלכה המאוחדת הוא 13,843 קמ"ר. האוכלוסייה בה כמיליון ושמונה מאות אלף מחולקת שווה כמעט בין הפרוטסטנטים לקתולים. בלפסט, העיר הגדולה בה, מונה כ-300 אלף תושבים.בניגוד לערים אחרות באירלנד בלפסט עברה את המהפכה התעשייתית שעברה אנגליה והיא דומה בבנייניה לערים אנגליות דומות. במספנת העיר נבנתה הטיטניק ובעיר גם מוזיאון לזכרה. בפתח הנמל הגדול שני עגורני ענק בשמות שמשון וגוליית.
 
בית הכלא – Crumlin Road prison, Belfast
סטודנט צעיר ונחמד בשם דני מדריך אותנו בסיור בבית הכלא בבלפסט. בית סוהר – Crumlin Road prison, Belfast, בתשובה לשאלה הוא אומר בחוסר רצון שהוא קתולי. אנחנו מסיירים בחדרים ובאגפים של הכלא. על קיר חדר הגרדום רשימות המוצאים להורג. 16 שמות המוצאים להורג. האחרון הוצא להורג ב-1961.
http://www.capitalpunishmentuk.org/nirish.html
בין העולים לגרדום גם יהודי בשם אדי קולנס Eddie Culilens אזרח אמריקאי בן 26 יליד איזמיר שעבד עם אחמט מוסה בקרקסים נודדים. מוסה נרצח, וקולנס הורשע ברצח למרות שטען לחפות, ולא נמצא כל מניע לרצח. הרב שכטר נפגש עימו לפני ההוצאה להורג ואמר כי "קולנס גילה אומץ לב מעבר לדמיון. היו לו פנים חייכניות כשנפרד וחזר שוב ושוב שהוא עומד לפגוש את יוצרו בסיפוק מלא שידיו נקיות מדמו של אדם שנרצח." הוא הועלה לגרדום ב-13 ינואר 1932. אני מעיר לדני שעם כל הנוראות של הכלא, הוא הרבה יותר נחמד מבתי הכלא הבריטיים בירושלים ובעכו.
הוא מתעניין מהו שמם?
"אני לא יודע," אני עונה. "בית כלא בריטי." לא מצאתי בגוגל, אבל מן הסתם היה להם שם בריטי כלשהו.
 
חומות ההפרדה – הלנו אתם אם לצרינו?
בסיור בבלפסט ושכונותיה מדריך אותנו קולין, סקוטי פרסברטיאני. הנה הזדמנות לשמוע גם את הצד השני. אנחנו מתחילים באוניברסיטת בלפסט Queen's University שנוסדה ב-1849. בהמשך במוזיאון לתולדות הסכסוך בצפון אירלנד, המביא תמונות ומוצגים משנות הסכסוך. במוזיאון מספר לנו קולין שהוא בניגוד לשני אחיו דווקא תומך באיחוד עם הרפובליקה. הוא חי תקופה באמריקה, יש לו גם דרכון אמריקאי ושם, הוא מספר, האירים הקתוליים מתקבלים בברכה, והפרוטסטנטים לא. מה שהכריע אצלו את הכף זו הבעייה הדמוגרפית – הריבוי הטבעי הגדול יותר של הקתולים.
הסברתי לו שבארץ הדמוגרפיה השתנתה והפריון של אישה יהודייה משתווה כבר לערבייה. והוא אומר שגם אצל האירים הקתולים יש שינוי. בדור הקודם היו שישה ילדים לאישה קתולית בממוצע, והיום רק שניים.
אנחנו מגיעים עימו לסיור בחומות ההפרדה בין שכונות הקתולים לפרוטסטנטים. החומות נבנו מרצון התושבים שביקשו להרגיש בטוחים יותר בתוך קהילתם. במקום נייטראלי מסוים בין החומות, אנחנו עוברים מול גן ילדים משותף. ילדים חמודים קתוליים ופרוטסטנטיים משחקים יחד. לא נראה שהם מתווכחים על השאלה אם האפיפיור הוא המתווך לישו או לא...
והנה ציורי הקיר המפורסמים על קירות ההפרדה. על קירות הקתוליים מובעת סולידריות אירית-קתולית עם הפשיזם האיסלמו-נאצי. מצוירת תמונה גדולה של הטרוריסטית לילה ח'אלד. ועוד תמונה המביעה סולידריות של אנשי ה-IRA עם המחבלים הערבים, ועוד מודעה גדולה Stand with Palestine.
ציור קיר נוסף הוא של עוף טורף עם מקור גדול והכתובת מתחתיו: ישעיהו 40 פסוק 30. הפרק מפורסם: "נחמו נחמו עמי". אני מחפש בגוגל את הפסוק: "וְיִעֲפוּ נְעָרִים, וְיִגָעוּ; וּבַחוּרִים, כָּשׁוֹל יִכָּשֵׁלוּ. לא וְקוֹיֵ יְהוָה יַחֲלִיפוּ כֹחַ, יַעֲלוּ אֵבֶר כַּנְּשָׁרִים; יָרוּצוּ וְלֹא יִיגָעוּ, יֵלְכוּ וְלֹא יִיעָפוּ." 
לא הבנתי בדיוק את הנמשל.
והנה הפתעה גדולה. לא רחוק מהקיר הקתולי נמצא הקיר הפרוטסטנטי. עליו רשומה כתובת גדולה בעברית: "העתיד הוא שלך אם יש לך את הרצון אם יש לך את האמונה." ומתחת הכתובת דגל ישראל ותמונת חייל צה"ל וכתוב: WE SALUTE YOU – בהמשך מופיע על הקיר סיפור חייו של ג'ון הנרי פטרסון John Henry Patterson;‏ (1867-1947), אירי בן לאב פרוטסטנטי ואם קתולית שהיה מפקד הגדודים העבריים במלחמת העולם הראשונה, וב-2014 נקברו הוא ורעייתו בחלקת הגדודים העבריים, בבית העלמין של מושב אביחיל. על שמו נקרא יוני נתניהו.
ועוד כתוב על ניצחון בריטניה וצ'רצ'יל במלחמת העולם השנייה. למרגלות השלט מבחינים בשרידי בקבוקי תבערה שמשליכים עליו תמיד הקתולים. משנאת ישראל השחיתו הקתולים גם את לוח הנחושת שציין את הבית בו נולד חיים הרצוג בבלפסט. (אביו הרב יצחק הלוי הרצוג, יליד לומז'ה בפולניה, שימש כרב הראשי בבלפסט ואחר כך בדבלין).
אין ספק, יש לעשות מאמץ רב לשנות את המשוואה אצל האירים הקתוליים, ולשנות את השקפתם המוטעית מוסרית ופוליטית – הזדהותם עם הפשיזם האיסלמו-נאצי.
 לא רחוק משם יש גם קיר ניטראלי שבו ניתן לכתוב דברים בזכות השלום.
בבית העירייה היפה, שנבנה ב-1903 יש תערוכה יפה על ההיסטוריה של העיר. בה מופיע סיפורו של חיים הרצוג נשיא המדינה ומוזכר גם אביו הרב. וכן על ההיסטוריה של רחוב ירושלים.
 
בנאות דשא ירביצני
לפני החזרה לארץ אנחנו מבקרים באזור כפרי ויפה מדרום לדבלין, האיזור היפה של הרי וויקלו (Wicklow). שם בגלנדלוך (Glendalough), שני לוכים (אגמים) ושרידי כנסיות הקדומות, שסביבם פעל סנט קווין במאה ה-6 לספירה, שנהרסו ע"י הפרוטסטנטים. לא רחוק משם גני פאורסקורט (Powerscourt House) ומפל המים הגבוה באירלנד 121 מטרים.
 
מתנה – לפריקון סגולה להתעשרות
הלפרקונים הם לפי המיתולוגיה האירית שדונים ננסים קטנים שנהפכו לסמל של אירלנד. הלפרקונים הם חובבי ממון מושבעים וידועים בעושרם. את אוצרותיהם הם מחביאים במקומות נסתרים מעיני כל אך ניתן להתחקות אחר עקבות האוצר אם מגיעים אל המקום בו נוגעת הקשת באדמה. אם תופסים לפרקון עם הזהב התעשרת. בכל חנות מזכרות מוכרים לפרקונים. אני קונה לכולם לפרקון עם חבית זהב כסגולה להתעשרות. בפולניה הסמל להתעשרות הוא יהודי עם מטבע. קניתי אחד כזה. לצערי לא התעשרתי. אולי הלפרקון יעזור לי יותר מהיהודי.
 
לסיום: מפאת קוצר היריעה לא הרחבתי יותר על הסכסוך ותהליך השלום. לכל המתעניין אני ממליץ על הרצאה (או טיול) של גליה פסח, המומחית הגדולה בתחום:
https://www.galiapesah.com/
נעמן כהן