בֵּין כָּל הַבִּזְיוֹנוֹת בָּהֶם הִכְתַּמְנוּ אֶת עַצְמֵנוּ,
בֵּין שְׁלַל מִקְרֵי הַבֹּשֶׁת, הַחֶרְפָּה וְהַכְּלִמָּה
בָּהֶם בִּמְקוֹם לִדְאֹג לִשְׁמָם הַטּוֹב שֶׁל בְּנֵי עַמֵּנוּ
(וְיֵשׁ סִבּוֹת רַבּוֹת לְכָךְ אֶצְלֵנוּ כְּאֻמָּה),
 
בִּמְקוֹם לִנְצֹר אֶת גַּאֲוַת-הַיְּחִידָה שֶׁלָּנוּ
כְּאוֹר וְלֹא רַק לַגּוֹיִּים, כִּי אִם בְּרֹאשׁ מוּרָם
בָּרֹאשׁ וְרִאשׁוֹנָה פֹּה לְעַצְמֵנוּ, לְכֻלָּנוּ
עַל כָּל יָפְיָהּ שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְכָל מַה שֶּׁתָּרַם
 
כָּל גּוּף וְכָל מִגְזָר לְיֻקְרָתָהּ הַקּוֹלֶקְטִיבִית
אֲנַחְנוּ נִתְקָלִים לְצַעֲרֵנוּ לֹא אַחַת
בְּהִתְפָּרְצוּת כִּעוּר כֹּה מַסְלִידָה וְדֶסְטְרוּקְטִיבִית
שֶׁיֵּש לְבָעֲרָהּ חָזָק, מִיָּד וּלְלֹא חַת.
 
אֲנִי מִתְכַּוֵּן, רַבּוֹתַי, לְגַסּוּת גִזְעָנִית וּמַמָּשׁ מִיזַנְטְרוֹפִּית
מִצַּד וָתִיקִים בַּיִּשּׁוּב מְבַשֶּׂרֶת צִיּוֹן הַמּוֹנְעִים מִבְּנֵיהֶם
לַחְלֹק אוֹתוֹ גַּן-יְלָדִים עִם יַלְדֵּי עֲלִיַּת הָעֵדָה הָאֶתְיוֹפִּית
בּוֹ יְלָדֶיהָ מִתְחַנְּכִים, יִשְׂרְאֵלִים כְּמוֹהֶם.
 
וַאֲנִי מִתְכַּוֵּן לַמַּצָב הַמַּחְרִיד שֶׁל גַּנִּים לָעֵדָה הָאֶתְיוֹפִּית
מוּל גַּנֵּי יַלְדֵּיהֶם שֶׁל הוֹרִים וָתִיקִים שֶׁקַּיֶּמֶת בֵּינָם הַפְרָדָה
וּמִדַּת הַשִּׁוְיוֹן הַחַיָּב פֹּה לִשְׂרֹר בֵּינֵיהֶם הִיא פְּרֵטֶנְזִיָּה אוּטוֹפִּית
אֲשֶׁר בָּהּ אַהֲבַת יִשְׂרָאֵל שֶׁכָּל-כָּךְ מִתְחַיֶּבֶת מַמָּשׁ נִכְחֲדָה.
 
בְּעַם כְּמוֹ שֶׁׁׁלָּנוּ שֶׁׁרַעַל אוֹתָהּ אַפְלָיָה גִּזְעָנִית הִתְנַכֵּל לוֹ
אַלְפֵי שְׁנוֹת גָּלוּת וְהִגִּיעַ לְשִׂיא מִפְלַצְתִּי בִּתְקוּפַת הַשּׁוֹאָה,
בְּעַם שֶׁמִּזּוּג גָּלֻיּוֹת הוּא עֲדַיִן אֶתְגָּר שֶׁיּוֹם-יוֹם מְחַכֶּה לוֹ
אָסוּר שֶׁאוֹתוֹ אְֶתְיוֹפַּרְטְהַיְד מַחְפִּיר יִתְקַיֵּם בּוֹ אֲפִלּוּ שָׁעָה.
יוסי גמזו