מקיאבלי בספרו "הנסיך" (פרקים 15,18) מסביר כי פוליטיקאי לא יכול להיות טוב לב, נאמן וישר. אם הוא באמת בעל תכונות אלו, הוא ייפול בהכרח.
דומה שמרגע שאורי הייטנר הפך לעסקן פוליטי-מפלגתי, האמת שוב אינה נר לרגליו.
בשבוע שעבר הוא השתמש בשפת השקר "טרור חקלאי" שפגע בקיבוצו. דבר שכמובן לא קיים. חקלאות לא יכולה לבצע טרור. הייטנר נמנע מאמירת האמת "טרור ערבי-מוסלמי" נגד חקלאים יהודיים, ע"מ לא לעורר את חמתה של הרשימה הערבית המשותפת (בשנאת ישראל) שבה תלויה מפלגתו.
והפעם הוא יוצא בהתקפה חריפה נגד נתניהו תוך סילוף ההיסטוריה.
היייטנר כותב: "יש הבדל גדול בין הערצת בגין והערצת נתניהו. הערצת בגין היתה הערצת אדם ישר, נקי כפיים, טהור מידות, סגפן, אידיאליסט, מכבד חוק, מעריץ (בהגזמה, בעיניי) את מערכת המשפט, ממלכתי (למרות שלא פעם סטה מדרכו לחוסר ממלכתיות), מטיף לאחדות לאומית". ("חדשות בן עזר", 1483)
האומנם?
לא מניה ולא מקצתיה.
והנה העובדות:

1. מייצ'סלב בגון – מנחם בגין לוקח את הקופה ומפקיר את חברי תנועתו למוות.
בגין כיהן כנציב בית"ר בפולין, מנהיג של כשישים אלף חניכים, כפסע לפני כניסת הנאצים לוורשה נכנס בגין לבנק הדואר, לקח את הקופה, 150 אלף זלוטי, ברח עם אשתו לווילנה, והשאיר את חניכיו למות. מה עשה בכל הכסף לא ידוע. סכום השווה לאלף דולר (של אז) הוא נתן לנוכל פולני שהבטיח לעזור למשפחתו. (אבי שילון, הביוגרפיה של בגין).
אדם פרטי שהצליח לברוח מציפורני הנאצים – ראוי להלל, אבל מנהיג הבורח עם הקופה כדי להציל את עצמו ומשפחתו בלבד, אינו ראוי לתואר מנהיג. לשם השוואה, מרדכי אנילביץ', חבר השומר הצעיר, אנטק צוקרמן וצביה לובטקין מ"דרור", שברחו גם הם, חזרו מווילנה לוורשה לעמוד בראש חניכיהם, והקימו את הארגון היהודי הלוחם.
הסיפור על בריחתו של בגין פורסם רק ב-1990, בספרו של נתן ילין-מור "שנות בטרם". אילו היה הדבר מפורסם לפני כן, ספק אם היה בגין מצליח להיבחר לתפקיד ציבורי כלשהו. לכן גם מנע בגין את הנצחתם של הבית"רים לוחמי הגטו.

2. מייצ'סלב בגון מבצע ניסיון פוטש נגד ממשלה חוקית בעיצומה של מלחמת השחרור.
מיד לאחר הכרזת המדינה הותקפה ישראל ע"י כל צבאות ערב. בעיצומה של מלחמת השחרור, כשצבא הכיבוש המצרי נמצא 30 ק"מ מתל אביב, פתח בגין בפּוטְשׁ מזוין נגד הממשלה החוקית וצה"ל. בגין הבריח מצרפת אונייה שבה כ-900 איש, ונשק רב, וסירב למסור אותו לצה"ל בנימוק שירושלים אינה חלק ממדינת ישראל.
האונייה – "אלטלנה", עגנה בחוף כפר ויתקין והוחל שם בפריקת הנשק על-ידי אנשי ארגון האצ"ל שלפי ההסכם הצטרף כבר לצה"ל. משם עברה האונייה לחוף תל אביב. בתגובה לדרישה למסור את הנשק לצה"ל נתן בגין הוראה לחיילי צה"ל חברי האצ"ל לשעבר, לערוק מצה"ל ולהילחם עבורו נגד חיילי צה"ל. העריקים גנבו עימם מספר משוריינים והתחילו במלחמה נגד חיילי צה"ל.
בבוקר 22 ביוני הורה בן גוריון לעשות את כל הצעדים הדרושים כדי לסיים את הפוטש ולהביא את האונייה ל"כניעה ללא-תנאי." בעקבות הוראה זו הפעיל צה"ל את כוחותיו, כולל ירי בתותח-שדה על האונייה, שגרם להצתתה ולנטישתה. בעימות בין צה"ל לאצ"ל נפלו 3 שלושה חיילי צה"ל, ו-16 חיילי אצ"ל, חלקם עריקים מצה"ל.
ה"תותח הקדוש" הזה, כפי שבן גוריון כינה אותו, הוא שקיים את הריבונות של ממשלת ישראל החוקית, בעצם ימי המלחמה המרה עם צבאות האוייב, והוא שאיפשר את הניצחון במלחמה.
בכל מדינה בעולם, גם דמוקראטית, כל אדם המבצע פּוטְשׁ מזוין נגד ממשלה חוקית בזמן מלחמה, היה מועמד מיידית אל הקיר. בן גוריון החליט שלא לעשות כך לבגין. בן גוריון מנע מלחמת אזרחים שאותה התחיל בגין. בכושר רטורי-דמגוגי שיכנע בגין את שומעיו שדווקא הוא זה שמנע את מלחמת האזרחים. בן גוריון, ורבין שנקלע באקראי לקרב, ראויים לתהילת עולם על דיכוי הפּוטְשׁ, שאיפשר את הקמת המדינה.

3. מייצ'סלב בגון – מנחם בגין מנסה להשתלט על הכנסת בעזרת המון מוסת ולמנוע את הסכם השילומים:
ב-7.1.52 אירגן בגין עשרות אלפי מפגינים שהסתערו על הכנסת במטר אבנים וניסו לכבוש אותה כדי למנוע החלטה המאשרת את הסכם השילומים. צריך היה לערב את כוח צה"ל כדי למנוע את השתלטות ההמון המוסת של בגין על הכנסת.
https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3306796,00.html
https://www.youtube.com/watch?v=oXTGpbzQXsc
ודוק: גם מפ"ם ואחדות העבודה התנגדו להסכם השילומים, אבל לא העלו על הדעת לכבוש את הכנסת.

4. מייצ'סלב בגון – מנחם בגין, מסית נגד הקיבוצים "המיליונרים עם בריכות השחייה":
במערכת הבחירות הסוערות של 1981, בנאום בחירות בקריית שמונה, הסית בגין את תושבי עיירות הפיתוח נגד הקיבוצים וטען שהגורם לקיפוח של תושבי עיירות הפיתוח הם "הקיבוצניקים המיליונרים, עם בריכות השחייה."

5. בגין מסית נגד האשכנזים. נאום הצ'חצ'חים (לאן נעלם המרוקני?)
בנאום בחירות לכנסת העשירית, 27.6.81, פתח בגין את נאומו בהסתה נגד אנשי הקיבוצים שהניפו דגלים אדומים, מול אנשי הליכוד המניפים דגלי תכלת לבן. הוא קישר בין תנועת העבודה לבין ברית המועצות, שסיפקה נשק לאויבי ישראל ושלחה עצירים פוליטיים למחנות ריכוז. לאחר מכן טען כלפי הקיבוצים: "הם שונאים קפיטליזם, אבל אוהבים את הקפיטל!" (ובייחוד בריכות שחייה).
לאחר מכן הגיע שיא הנאום. בגין סיפר להמון, שבעצרת המערך עמד על הבמה שחקן צעיר, וכאן הסתכל בגין בדף להיזכר בשם שהוא קרא במיוחד במבטא אשכנזי-פולני במלעיל "דודו טופז", וציטט את דבריו. אחר כך טען שעד היום הוא בכלל לא שמע את המונח "צ'חצ'חים", והפעם הפלא ופלא הוא ביטא את המילה "צ'חצ'חים" בלעג מכוון דווקא במלרע, ולא במלעיל האשכנזי-פולני.
לאחר מכן תיאר בגין כיצד כל תומכי המערך הריעו לדבריו של טופז (במלעיל), ואז פנה לדבר את הקהל שלו: "בני עדות המזרח שלנו היו לוחמים גיבורים גם במחתרת. פינשטיין היה ממוצא אירופאי – איך קוראים לו אשכנזי (במלעיל) משה ברזני היה ספרדי מעיראק הם פתחו בליבותיהם רימון יד: לחצו! אשכנזי, עיראק, יהודים! אחים! לוחמים!"
בגין: נאום "הצ'חצ'חים":
https://www.youtube.com/watch?v=Tx4vdUqOW2o
וכאן נשאלת שאלה. מובן לכל מדוע הסית בגין נגד האשכנזים שזוהו אצלו עם אנשי המערך, אבל לא ברור מדוע זה מנחם בגין הזכיר בנאומו רק אשכנזי ועיראקי, ואינו מזכיר מרוקני? הרי העיראקים תמכו ברובם במפא"י ואחר כך במפלגת העבודה, והמרוקאים הם-הם קהל התומכים הנאמן שלו.
בסדרה "הליכודניקים" הסביר ח"כ לשעבר, יחיאל חזן, ("המצביע הכפול" בעל המוח) שהמרוקנים חשבו אז את בגין למרוקני.

האם בגין הוא באמת המנהיג "הישר, מכבד החוק, והמטיף לאחדות", אותו מעריץ הייטנר?
האם אין דווקא הערצתו של הייטנר לבגין היא "דת אלילית" כמו שהוא מגדיר את הערצת אחרים לנתניהו?
האם נתניהו עשה משהו הדומה בקצה קצהו למעשי בגין אותו מעריץ הייטנר? האם ביצע פוטש מזוין? האם ניסה בעזרת המון מוסת לכבוש את הכנסת? האם הסית נגד הקיבוצים? האם הסית נגד האשכנזים?
אוי לנתניהו לוּ היה עושה אפס קצהו של מעשים דומים!
הייטנר מעיד על עצמו שהוא נגד נתניהו "מאהבה יוקדת לארץ ישראל, לעם ישראל, למדינת ישראל," אבל דומה שהתנגדותו נובעת יותר משנאה, מסינדרום הביביפוביה "שנאת נתניהו" הקשה ביותר.
ודוק: יכול הייטנר להעריץ את בנימין גנץ ולהתנגד לנתניהו גם ללא הערצת בגין.
אם אכן "אהבה יוקדת לארץ ישראל, לעם ישראל, ולמדינת ישראל" פועמת בליבו של הייטנר – שישתחרר מהביביפוביה "רק לא ביבי", ויפעל להקמת ממשלת אחדות לאומית עם בנימין נתניהו ובנימין גנץ. על בסיס תוכנית אלון ורבין. זה הטוב ביותר עכשיו לארץ ישראל, לעם ישראל, ולמדינת ישראל.
פתח ההזדמנויות לקבל הכרה בגבול בקעת הירדן הוא צר ועומד להסתיים.

על מה השמחה?
אי אפשר שלא לתהות על מקהלת השמחים על כך שטראמפ לא הגיב על תקיפת איראן את סעודיה, והפקיר את הכורדים.
שונאי נתניהו מרננים ושמחים במקהלה: קונספציית נתניהו נגד איראן קרסה!
לדידם של שונאי נתניהו מוטב שיעקרו לישראל שתי עיניים ובלבד שנתניהו יינזק.
ומה הם מציעים עכשיו בשמחתם? צריך ללכת להסדר עם אבא של מאזן!
על מה השמחה? הרי כל האקטיביסטים הפרו-איסלמיים, התומכים בכיבוש ערבי-מוסלמי של יו"ש, מסתמכים על כך שכוח בינ"ל ואמריקאי יישב בגבול הירדן ויערוב לביטחון ישראל.
ונניח, נניח, שאבא של מאזן יקבל את תוכנית השלום של אולמרט (דבר שלעולם לא יקרה) אז מיד עם נסיגת צה"ל הוא יחוסל והחמאס יתפוס את השלטון. או אז תחלוש איראן על נתב"ג.
אז על מה ולמה השמחה?

ומי תומך בכיבוש הערבי של כורדיסטאן?
לידיעת אלפי היהודים שתמכו בבחירות האחרונות במפלגה הערבית המשותפת (בשנאת ישראל).
הרשימה הערבית המשותפת (בשנאת ישראל) הינה רשימה גזענית אנטישמית שאינה מכירה בקיום העם היהודי, בזכות קיומו, ובזכותו למדינה. הרשימה מייצגת את הקומוניזם (רק"ח) הפשיזם הערבי (בל"ד) הפשיזם האיסלמו-נאצי – האחים המוסלמים החמאס שבמצעם השמדת היהודים (רע"ם תע"ל) כמו גם תמיכה בפוליגמיה, דיכוי נשים, הדתה מוסלמית, ונגד זכויות הלהטבי"ם, וכמובן בחיסול מדינת היהודים (זכות השיבה). תומכת בשלטונו של הקצב מדמשק אסאד, וכמובן בכיבוש הערבי של כורדיסטאן.
לאור כל זאת, כל התומך במפלגה זו, ומתנאה בהיותו "הומניסט" לא יכול שלא להזכיר את התנאותו של היטלר כשהצהיר: "אני הומניסט אדיר" –
( Ich bin so colossal human"")
הנה, החבר כסיף, היהודי של הרשימה הערבית המשותפת (בשנאת ישראל), תומך בכיבוש הערבי של כורדיסטאן:
https://twitter.com/ofercass/status/1182575625548320769https://twitter.com/ofercass/status/1182575625548320769
ואנחנו נשיב לו: הלאה האימפריאליזם והקולוניאליזם הערבי!
הלאה הכיבוש הערבי של כורדיסטאן.

יידישע מארוקאנישע פיראטן
שנים רבות לפני שהתדתה, שר אורי דז'אדק זוהר ביידיש את שיר הפיראטים האשכנזים:
https://www.youtube.com/watch?v=yABD2S1L124
שנים אחר כך שרה להקת "חיל הים" על "אידישע פיראטן" אבל בעברית, וציינה אפילו את מקורם:
"מביאליסטוק עד ווהליןמליטא ועד פוליןכל העם כבודנו ימללאיזה חברה יאטןיידישע פיראטעןשירבו כמותם בישראל!"
https://www.youtube.com/watch?v=Okm6LE7Aqpo
והנה, ברוח הימים האלו, די לאפלייה העדתית! יצא ספר קומיקס חדש על פיראט מרוקני, הרב פלאג'י. "שודדי המפרש השחור". מאת מושיק גולסט.
http://www.kinbooks.co.il/page_30557
דמות הקומיקס של פלאג'י בספר החדש "שודדי המפרש השחור" (הוצאת כנרת) מבוססת על דמות היסטורית שפעלה בים התיכון במאה ה-16 וה-17.
הרב פלאג'י עבד לאורך שנים ארוכות בשירותו של סולטן מרוקו כפיראט ודיפלומט, לסירוגין, ותקף בעיקר אוניות ספרדיות כדי לנקום בספרדים על גירוש ספרד.
https://he.wikipedia.org/wiki/שמואל_פאלאג'י
פלאג'י היה מהבולטים בשורה של פיראטים יהודים שפעלו באותה תקופה ולפי עדויות הוא העסיק בספינתו טבח יהודי, והקפיד שהמזון שיוגש בה יהיה כשר.
הסופר דן צלקה התרשם מדמותו של פלאג'י וחיבר סביבו רומן היסטורי ידוע ומצליח לנוער בשם "פרחיה בין שודדי הים" (1984).
ב-2017 יצא לאור ספרו של אילן שיינפלד "אשת הפיראט היהודי", שהוא רומן היסטורי מעמיק על משפחת פאלאג'י כולה. בספר המשפחה נקראת פלאח.
הוצאת ספר הקומיקס החדש על הפיראט פלאג'י, אינה רק ספרותית, אלא יש לה מטרה.
אמן הקומיקס מושיק גולסט, מחבר הספר, מספר שלא שמע על פלאג'י עד שהתחיל לחפש גיבור לרצועת קומיקס בהמשכים ומצא שהסיפור "מייצג במובן מסוים את סיפורה של יהדות מרוקו, שהוא יכול להעשיר את השיח התרבותי שלנו כיום."
"מרגש אותי להביא לתודעה הישראלית את המיתוס של פלאג'י ולהטיל אור על דמותו, שהיתה בעלת משמעות רבה בפולקלור של יהדות ספרד ומרוקו, ולצערי נשכחה."
האקטיביסט האנטי-אשכנזי, הישראלי לשעבר, מתי שמואלוף, אומר כי "דמותו של פלאג'י מכניסה לקומיקס הישראלי משהו שחסרונו מאוד הורגש: גיבור-על מזרחי שמבוסס על דמות היסטורית חזקה, משפיעה ומעוררת השראה. --- בגלל שההיסטוריה היהודית-ערבית לא נלמדת במערכת החינוך בצורה יסודית, לילדים ישראליים חסרים גיבורים מזרחיים שיכולים לשמש כדמויות מופת, שניתן לינוק מהם."
https://www.haaretz.co.il/gallery/literature/.premium-MAGAZINE-1.7947962
לא ברור למה ילדים יהודים-ערבים זקוקים דווקא לדמות של פיראט כדי לקבל השראה ממנו, אבל יהיה זה נזק גדול אם חלילה ייקחו השראה מדמותו של שמואלוף עצמו.
מתי שמואלוף, האקטיביסט האנטי-אשכנזי, הלוחם נגד התרבות האשכנזית ובעד התרבות הערבית, חש כל כך רגשי נחיתות בפני האשכנזים עד שהחליט לרדת לאשכנז (גרמניה) ולהיהפך לאשכנזי. ודוק: במקום לרדת לעיראק ארץ מוצא משפחתו בעלת התרבות הערבית העדיפה.
ועכשיו שאלה. כמה שנים ייקח למתי שמואלוף היהודי-הערבי היושב באשכנז בברלין בירת הרייך להפוך לאשכנזי? (ואפילו "אוסט-יודה" יהודי מזרחי?)
האם יצליח בכלל?
נעמן כהן