הודאה בטעות
סוף סוף הייטנר צודק גם כעסקן מפלגתי, וגם כ"ראציונאלי" כאשר הוא נאלץ להודות שלדבר על "טרור חקלאי", כלומר ש"החקלאות היא טרוריסטית זה טמטום" ("חדשות בן עזר" 1487) שהרי ברור שחקלאות אינה יכולה לעשות טרור.
השאלה האם כעסקן פוליטי הוא יפסיק את האובססיה שלו להמשיך בשקר המכובס ולקרוא לטרור ערבי-מוסלמי נגד חקלאים יהודים "טרור חקלאי"?
אני מהמר שלא. כשם שבאראכ חוסיין אובמה מעולם לא אמר את המילה: "טרור מוסלמי."
נחיה ונראה.
"שתיקה כהודאה דמיא." לשמחתי בשתיקתו אישר הייטנר את כל שאר דברי הביקורת שכתבתי עליו.

אברמוביץ מוּטֶה מושחת ומשחית
קביעתה של מיכל לרנר-סנונית המתנאה בעצמה כ"שמאלנית"* שכל המבקר את אמנון אברמוביץ ("משפיך מילות גנאי" בלשונה הציורית) הוא "אוויל משריש" ("חדשות בן עזר" 1487), מלמדת על התנשאות טיפוסית, מאידך קביעתה שהוא "עיתונאי ופרשן בלתי מוטה" מלמדת על חוש ההומור המוצלח שלה.
אמנון אברמוביץ' אינו עיתונאי כלל, הוא פובליציסט. אצלו יש רק מאמרי דעות, וכולן מוטות.
אברמוביץ הוא חוטא ומחטיא ואחד הגורמים המשפיעים ביותר על השחיתות בחברה הישראלית ע"י "איתרוגו" של כל פוליטיקאי מושחת, ובלבד שיתמוך בכיבוש ערבי-מוסלמי.
כך נהג אברמוביץ – החל מאריאל שיינרמן-שרון, ועד איש השמאל הקיצוני, העבריין אהוד אולמרט.
"איתרוג", מושג המפתח שהמציא אברמוביץ ממשיך להשחית את המדינה.
לפי אברמוביץ', כמו שבסוכות שומרים על האתרוג, כך על התקשורת להגן על שחיתויות כל פוליטיקאי ובלבד שהוא מגשים את מטרותיו הפוליטיות של אברמוביץ.
מושגים נגזרים: "איתרוג" ("אתרוגיזציה").
https://www.youtube.com/watch?v=HsNUN1YWFLw
מובן שמטעמים פוליטיים בנימין נתניהו אינו זוכה ל"איתרוג" דומה ע"י אברמוביץ, והוא מואשם על ידיו בשחיתות איומה.
ביחס לניסיונות להעמיד לדין את נתניהו אמר אברמוביץ: "אם נתניהו היה הולך על ממשלת אחדות עם הרצוג 'אתרוג היה לימון לעומתו.'"
http://rotter.net/forum/scoops1/530994.shtml
כלומר ה"אימפרטיב הקטגורי", הכלל המוסרי הגדול שטבע קאנט: "עשה מעשיך רק על פי אותו הכלל המעשי אשר, בקבלך אותו, תוכל לרצות גם כן כי יהיה לחוק כללי" – מוחלף בעיקרון מוסרי חדש של אברמוביץ: המוסר תלוי אם אתה בעד כיבוש ערבי, או מתנגד לו.
אברמוביץ מכשיר כל שחיתות ובלבד שתביא לכיבוש ערבי-מוסלמי של יהודה ושומרון. אצלו המטרה מקדשת את האמצעים.
עיתונאי חייב לראות את האמת כנר לרגליו. פוליטיקאי (בניגוד לעיתונאי, כפי שהסברתי על העסקן הפוליטי הייטנר), אינו יכול ע"פ מקיאבלי להיות איש מוסר. הוא חייב להיות שקרן ורמאי.
עיתונאי שהוא בעצם פוליטיקאי, כאברמוביץ', שהוא מושחת ומשחית – מן הדין שיסולק מהזירה הציבורית.
(דווקא ה"ביביסטים" מעריכים את אברמוביץ וטוענים שהוא משמש נכס לליכוד מפני שב"ביביפוביה" שלו, ובשנאתו הפתולוגית לנתניהו, הוא מביא לו מנדטים בגלל האנטגוניזם שהוא יוצר).
הנה, ראו, בניגוד לקביעתה של לרנר-סנונית ש"אברמוביץ אינו מוטה". אברמוביץ בעצמו מסביר שהוא תמיד מוטה בהתאם למטרתו הפוליטית:
https://www.youtube.com/watch?v=rkgIoyVECTw
אין ספק מיכל לרנר-סנונית הינה בעלת חוש הומור מצוין.
(אבוי, היא בלשונה "תשפיך" עליי עכשיו מילות גנאי, ובגלל ביקורתי על אברמוביץ תגדיר אותי "אוויל משריש").

* יעקב חזן הגדיר בזמנו מה ההבדל בין "שמאלי" ל"שמאלני": "שמאלני" – אדם שאומר "שמאל אני".

לא סנגור ולא קטגור – גם וגם בהתאם לאמת
בניגוד לדברי משה גרנות שאני מסנגר על נתניהו ("חדשו בן עזר" 1487), לא כתבתי שום סנגוריה על נתניהו. יצאתי רק נגד ה"ביביפוביה" – מחלת הנפש של שנאת נתניהו התולה בו את חוליי העולם כולו, ומעוורת את המחשבה הפוליטית.
אגב אם במוסר ובשחיתות עסקינן (מקיאבלי: פוליטיקאי אינו יכול להיות טוב ישר ונאמן) הרי החשדות נגד בנימין גנץ, בפרשת "המימד החמישי", גבריאל אשכנזי בפרשת הרפז, וחברת "שמן משאבי נפט וגז" , יאיר למפל-לפיד ביחסיו עם מוזס, איווט אביגדור לובוביץ-ליברמן שעדי תביעה נגדו נעלמו, ואהוד ברוג-ברק ששתק בחקירה, קנה קולות בכסף והיה שותף לעסקיו של אפשטיין (מה קורה עם תביעת הדיבה?) – אינן חשדות פחותים מאלו של נתניהו, בעוד שכושר ההנהגה שלהם הוא בוודאי פחוּת.

"הערבים הנוהרים לקלפיות" – מי מממן אותם?
איש מרץ עיסוואי פריג' (שבגלל אהוד ברוג-ברק לא הצליח להיכנס לכנסת), מסביר שעליית אחוז ההצבעה במגזר הערבי לטובת הרשימה הערבית (המאוחדת בשנאת ישראל) שאינה מכירה בקיומו של העם היהודי, בזכותו להתקיים, ובזכותו למדינה, והכוללת את התנועה האיסלמית הטוענת שע"פ מוחמד יש לרצוח את כל היהודים – הושגה באמצעות מימון של יהודים אמריקאים:
https://mobile.twitter.com/patriotim20/status/1187055113816477696

הקשר המרוקאי נגד האשכנזים והציונות (1)
"מרוקאֵי כל הארצות התאחדו!"
"זיארה" היא שמה של תערוכה חדשה בירושלים המארחת אמנים מרוקאים מישראל ומחוצה לה, שאת כולם מאחדים השורשים המרוקאיים שלהם.
מארגן התערוכה עמית חי כהן מספר שההשראה לתערוכה היא ביקור שלו בכפר הבֶּרְבֶּרִי הקטן טיזגי, במרוקו, שם גר סבו, כשממול לבית היה מסגד. "זיארה" בערבית זה ביקור או עלייה לרגל למקום קדוש.
הערבים המרוקאים, הוא מסביר, חושבים שהיהודים יצאו לזיארה-ביקור בירושלים ויחזרו.
"פעם יהודים מרוקאים היו חולמים על ירושלים, נוהרים אליה, היום כשהיא הפכה לעיר יומיום, הם נוהרים למרוקו לחפש בה קדושה,״ הוא מסביר.
התערוכה היא תצוגת תכלית של אמנות מרוקאית מודרנית, או כמו שהוא מתאר אותה ״חוכמה מרוקאית״. אמנים יהודים ומוסלמים מישראל, מרוקו ומשאר העולם, יציגו זה לצד זה, כאשר הדבר שקושר אותם יחד הוא הזהות המרוקאית המשותפת והביטויים שלה ביצירה שלהם, באסתטיקה ובתפיסת עולמם. (האם שירת הלל למלך מרוקו?)
https://www.haaretz.co.il/gallery/art/.premium-MAGAZINE-1.7993450
(חן אלמליח, "מרוקאֵי כל הארצות התאחדו!", "הארץ", גלריה, 19.10.19)
לתערוכה המרוקאית יש כמובן מימד פוליטי אנטי-אשכנזי, כאשר האשכנזים מסמלים למרוקאים את הישראליות והציונות.
״הישראליות צימצמה למרוקאים בארץ את עולם הדימויים. הוויזואליה שלנו הפכה להיות שיכון ובצק," אומר כהן. מרוקאיות למעשה זה מערכת קודים, רשת חברתית גלובלית. היא הדרך של נער מקרית גת להגיע אל העולם הגדול. כמו שהישראליות צימצמה את המרוקאיות. התערוכה רוצה לצמצם את הישראליות ובתוכה את הסיפור האשכנזי, למימדים הנכונים שלה."
"יש לערבים מרוקאים," מסביר כהן, "הרבה מה ללמד את מי שחי פה."
מעניין באמת מה יש להם ללמד? האם את אופי המשטר המלוכני המדכא? האם הכיבוש הערבי של מרוקו, ודיכוי הילידים הבֶּרְבֶּרִים, האם כיבוש מערב סהרה, האם העוני והניצול הנורא? האם זכויות הנשים והלהט"בים?
מה לכל אלו ולאמת – העיקר הוא "צמצום הישראליות והסיפור האשכנזי"!

הקשר המרוקאי נגד האשכנזים והציונות (2)
הפורטוגלים החדשים
"צמצום הישראליות והסיפור האשכנזי."
למרות "התרבות המרוקאית הנפלאה שניתן ללמוד ממנה," משום מה המרוקאים בישראל אינם ממהרים לממש את זכותם לקבל אזרחות מרוקאית ודרכון מרוקאי ולשוב למרוקו. האופנה החדשה של המרוקאים היא דווקא לקבל דרכון פורטוגלי שיאפשר להם כניסה לאירופה האשכנזית.
והנה הפורטוגלי החדש – השחקן זאב נחום רווח (נקרא ע"ש זאב ז'בוטינסקי ונחום סוקולוב) בן השמונים מתנאה בפורטוגליותו. בהיותו אזרח פורטוגלי.
https://round-table.co.il/?p=12512
מה ילמדו המרוקאים את הפורטוגזים?
זה הזמן להזכיר כי הרצל היה יהודי ספרדי ורוב יהודי מרוקו לא. וכמובן לא יהודי עיראק ובהם הרב המנוח (שהתחזה לספרדי) עבדאללה-עובדיה יוסף.

הקשר המרוקאי נגד האשכנזים והציונות (3)
המרוקאים-האשכנזים החדשים, וגרמניה הישנה
"תל אביב נבנתה מכספי הנאצים"
כבר כתבתי על אנגלה מרקל שבדומה לפאוסט, הדמות הגרמנית ביותר שיצר יוהאן וולפגנג פון גתה, בה שכנו שתי נשמות.
Zwei wohnen, ach! in meiner Brust
Die eine will sich Seelen von der andern trennen.
"שְתֵּי נְשָמוֹת בְּקִרְבִּי שוֹכְנוֹת, אַחַת לִרְעוּתָהּ צָרוֹת וְעוֹיְנוֹת." (תרגום יעקב כהן)
גם אצל אנגלה דורותיאה מרקל, קנצלרית גרמניה, שוכנות שתי נשמות.
מחד מרקל חוזרת תמיד על מחויבותה של גרמניה לביטחון מדינת היהודים, ומאידך היא מכניסה להסכם הקואליציוני הנוכחי של ממשלתה סעיף נאצי לפיו שטחי יהודה ושומרון חייבים להיות "יודן-ריין", נאבקת נגד הכרה בירושלים כבירת ישראל, ומממנת גופי תרבות רבים העושים דה הומניזציה לישראל כהכשר לרצח עם כפי שעשו הנאצים.
https://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/hbe01383.php
במסגרת הנשמה הפאוסטית השנייה, מממנים הגרמנים שתי תערוכות מקבילות בתל אביב ובדסאו בגרמניה, המציגות את הסכם ההעברה בין הנאצים לראשי הציונות כהסכם פוגע שפגע בערפלישתים והביא לקרעים בין אשכנזים ליהודים-ערבים, (יהודים מזרחיים ומערביים מוגרבים), והמציגות את תל אביב כעיר לבנה שנבנתה מחומרי גלם נאציים.
בדומה למתי שמואלוף האקטיביסט האנטי-אשכנזי שירד לאשכנז כדי להיהפך לאשכנזי, המרוקאים, עילית אזולאי (ע"ש אזור במרוקו אבל במיתולוגיה המרוקאית "אישה זונה וחללה לא ייקח) – היושבת בשכונת שונברג בבירת הרייך ברלין, ובן זוגה יונתן טואיטו, שירדו לאשכנז כדי להיהפך לאשכנזים – משתתפים בתערוכה הגרמנית ומתאמצים להתאים עצמם לצייטגסט הגרמני-ארי, וגם (ואולי בעיקר) למימון הגרמני.
עילית אזולאי, מתעדת חומרים וחפצים שהתגלו בדירות של בית ליבלינג, כולם תוצרת גרמניה. והיא קובעת בלי להתבלבל (בשקר מוחלט): "אנחנו חושפים שרוב העיר הלבנה של תל אביב נבנתה למעשה מחומרי גלם וסחורות נאציות."
בן זוגה טואיטו מציג דיאגרמות, המספרים על ההשפעות השליליות של העליות על פלסטין, על זיהום הקרקע שהתעצם וגם על המתח בין אשכנזים ויהודים-ערבים שנוצר אחרי קום המדינה — כמו ריסוס בחומרי חיטוי של עולים ממדינות המזרח.
"היתה כאן חקלאות בת-קיימא של הפלסטינאים וכשהיהודים הגיעו הם ניסו למקסם רווחים והכניסו חומרי דישון," אומר טואיטו. "זו תערוכה ביקורתית. תמיד יש את המשפט המופרך של להפריח את השממה. איך אפשר להגיד דבר כזה? היו כאן עסקים והיתה כאן אוכלוסייה."
https://www.haaretz.co.il/gallery/art/.premium-MAGAZINE-1.8015963
(נעמה ריבה, "העיר הלבנה בתל אביב נבנתה מחומרי גלם נאציים", גלריה "הארץ" 23.10.19)
המסקנה מהתערוכות הגרמניות חדה וברורה: כל כך חבל שיהודי גרמניה לא הושמדו כי בכך היה נמנע נזק לערבים ולמרוקאים.
את הנזק הזה יש לתקן ע"י חיסול מדינת היהודים, והקמת מדינה ערבית-מוסלמית במקומה בה יזכו גם המרוקאים לזכויות כפי שקיבלו במרוקו.
(מעניין שהאמנים המרוקאיים בוחרים בכל זאת לחיות באשכנז, בבירת הרייך, ולא במרוקו).

מחמוד עבאס, להקים "קרן היסוד ערבית", שתסייע ליהודים-הערבים שנכזבו מישראל, לשוב לארצותיהם
כותב ערפלישתי בשם מופק מטר פירסם לאחרונה ביומון הרשמי של הרש"פ "אל-חיאת אל-ג'דידה", מאמר שכותרתו – "דרושה קרן הייסוד ערבית" – זהה לכותרת ספרון בן 14 עמודים שפירסם ראש הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס ב-1982.
בספרון זה סקר אבא של מאזן את פעילות התנועה הציונית  אחרי עידן בנימין זאב הרצל, בדגש על פעילותה של קרן היסוד בתחום גיוס כספים מחו"ל לביסוס היישוב הציוני בפלסטין והעלאת יהודים אליה, מאז הקמתה ב-1920.
בסוף הספרון קבע עבאס כי קרן הייסוד היהודית מיצתה את יעדיה וכיום לישראל אין עוד צורך בה. עם זאת, טען, יש צורך בהקמת קרן הייסוד הערבית, שתסייע ליהודים-הערבים שהובאו לפלסטין בכחש וחייהם בה הפכו לגיהינום, לממש את שאיפתם לברוח ממנה.
עבאס הדגיש כי עזרה כזו מצד הערבים היא אחת מצורות המאבק המשרתת את שני הצדדים: את היהודים שרוצים להגר מישראל ואת הפלסטינים שרוצים לשוב אליה.
http://www.memri.org.il/cgi-webaxy/item?5109
(הנה הדרך כיצד יוכלו היהודים המרוקאים באשכנז [גרמניה] להרוויח עוד כסף).

לא רק מרוקאים
"תקרית פילו-שמית" –
הבושה בה מתבייש ישראלי-אשכנזי בבירת הרייך
עפר אילני, כתב הארץ", אקטיביסט פרו-איסלאמי, איש המפלגה הערבית המשותפת (בשנאת ישראל), היושב בברלין בירת הרייך, ניסח לראשונה מושג חדש: "תקרית פילושמית".
"ישבתי עם חבר בבית קפה," מספר אילני, " בשולחן שלידינו ישבו גבר ואישה מבוגרים. לפתע הם הפנו את מבטם לעברנו, "אתם ישראלים, נכון?" הינהנו.
"רציתי להגיד לכם שאני בצד שלכם. אני תומך בישראל, מאז שידעתי משהו על החיים. אתם מדינה מתקדמת, מתורבתת, שמוקפת בפראים. מה שעושים לכם, זה פשוט שערורייה. צביעות. אתם לא חושבים ככה?"
הבטנו בו במבוכה. הוא החל לדבר בשבחו של נתניהו. "הלוואי שהיה לנו מנהיג כזה," הוא הצהיר, "גם אנחנו צריכים לבנות חומה." הוא ידע אפילו להגיד שנתניהו פתר את בעיית הפקקים בכבישי ישראל. "אני לא מחמיץ אף נאום של נתניהו באו"ם. תשאלו את אשתי איך הוא ממלא אותי בגאווה."
סימנו למלצר ומיהרנו לשלם ולהסתלק מהמקום. מה יכולנו לעשות? לקרוא למשטרה? להתלונן למרכז שמעון ויזנטל?
"תקרית פילושמית," מגדיר אילני, "היא הכינוי הראוי לסוג כזה של אירועים לא נעימים, שנעשים נפוצים יותר ויותר בשנים האחרונות. הכוונה היא להצהרת אהבה לישראל, לצה"ל או לנתניהו, שנכפית על השומע בלי שהביע את הסכמתו."
https://www.haaretz.co.il/magazine/underthesun/.premium-1.7992765
(עפר אילני, "תקרית פילושמית, הערצת ישראל הופכת לתקרית דביקה", "הארץ", 16.10.19)
הבנתם? באמת פשוט נורא ואיום, תקרית איומה ומזעזעת. מישהו תומך בישראל ולא דורש את חיסולה בשעה שע"פ אילני יש לחסלה ולהפכה למדינה ערבית-מוסלמית ברוח מפלגתו, המפלגה הערבית המשותפת (בשנאת ישראל).
"לפילושמיות יש קורבנות," ממשיך ומסביר אילני, "הפילושמיות עשויה להיות "פילושמיות רצחנית," שעשויה להגיע לכדי הצדקה לרצח עם." (כמובן שלא האיסלמו-נאציזם)
תמיכה בישראל היא כמובן פשע מגד האנושות, ומניעת רצח עם.

המדיניות הנאצית של תמר זנדברג
יו"ר מרצ לשעבר, תמר זנדברג, מכריזה ברוח חוקי נירנברג הנאציים, שהיא עומדת להגיש הצעת חוק לפיה יש לטהר את יצהר מיהודים במטרה להפכה ל"יודןריין":
https://www.facebook.com/tamarzandberg/photos/a.364343073695866/1713379315458895/?type=3&theater
הנימוק של זנדברג דומה לנימוק הנאצי של חיסול בנדיטים.
ודוק: בכל מתפרעי נוער הגבעות יש לטפל בדיוק כמו בטרוריסטים ערביים, אבל אם נלך בדרכה של זנדברג, יש לטהר מערבים כל יישוב ערבי בו יש טרוריסטים.
לאור מדיניותה הנאצית אי אפשר שלא להשוות את תמר זנדברג המתנאה בהומניותה עם היטלר שהתנאה במוסריותו כשהצהיר: "אני הומניסט אדיר" –
( Ich bin so colossal human)

הנכדים של יעל תמיר אינם עבריים עוד
מה יגיד משה שרת?
בראיון לרגל סיום עבודתה בשנקר, אומרת שרת החינוך לשעבר, יעל בורודובסקי-תמיר, שהדבר שהכי מפחיד אותה זה לא איראן עם הפצצה האטומית שיכולה לירות עלינו, ולא הכיבוש הערבי-מוסלמי המאיים עלינו, אלא רק ההדתה, ורפי פרץ.
https://www.haaretz.co.il/gallery/galleryfriday/.premium-MAGAZINE-1.7992449
(רוית הכט, "או שאת חלשה או שאת ביצ'ית, יולי תמיר מסכמת קדנציה בשנקר ומסבירה למה רפי פרץ מפחיד אותה", "הארץ", 16.10.19)
"אני מאוד רוצה שהנכדים שלי יחיו פה," אומרת תמיר, "אני רק מקווה שלא תהיה פה מדינת הלכה ויגידו להם ללבוש בורקה." (האם תמיר התבלבלה ועשתה טעות פרוידיאנית? הרי רק כיבוש ערבי-מוסלמי [בו היא תומכת] יביא לחיוב ללבוש בורקה...)
תמיר "אשת לפידות", הגיבורה מפני איראן והחמאס, אך הפחדנית מ"הדתה" ומרפי פרץ, מתנאה בשני נכדיה, ששניהם כבר אינם נושאים שמות עבריים, וספק גם אם יישארו ישראלים ויהודים.
מעניין מה היה אומר על כך משה צ'רתוק-שרת הקנאי ללשון העברית, שתמיר מתנאה בראיון בקשר המשפחתי שלה אליו.

חיפה – עיר יפה
לאחר זמן רב יצא לי השבוע לבקר בחיפה.
שנים רבות לא יצא לי להיות בחיפה ברחוב ארלוזורוב, פעם רחוב מרכזי של הבורגנות האשכנזית החיפאית.
במפגש של רחוב בלפור התלול עם ארלוזורוב שכן פעם ה"געשעפט" של הדוד שלי, דוד וינטר, ספק קפה ספק קיוסק, ממנו כילד הייתי מקבל טבלת שוקולד מריר.
לימים סיפר לי פרופסור מכובד באוניברסיטה שכל יום שבת היה הולך עם אביו לבקר את דודתו, ואביו היה קונה שם לעצמו סיגריות אל-על שטוח, ולו – לילד, לא היה קונה אפילו צוקריה...
בדיוק ליד היתה חנות מוצרי החשמל של אבא של ירדנה ארזי, וכשהיא נהפכה לזמרת מפורסמת הוא זכה לכבוד גדול.
קצת למטה בבלפור היה בר משקאות אפלולי כמו באירופה. ולמטה ליד המפגש עם רחוב הרצל לפני המעבר התת קרקעי שחצה את הרחוב, היתה חנות צעצועים בשם "פינוקיו" שם בחלון הראווה נסעה בלי הפסק רכבת חשמלית. כילד קטן הייתי עומד שעות מול החלון וחולם על הרכבת החשמלית. היא היתה יקרה. מעולם לא קנו לי. (על הרכבות בהמשך)
השפעת רחוב בלפור הרצל על הספרות העברית:
https://www.haaretz.co.il/literature/study/.premium-1.2110001
רחוב ארלוזורוב והסביבה מאוכלס היום בעיקר בעולים רוסיים, ועל החנויות כתובות ברוסית. היקים הוותיקים עלו לכרמל, נפטרו, וצאצאיהם ירדו מהארץ, או עברו לתל אביב.
מפגש רחוב ארלוזורוב עם גאולה תמיד היה איזור ושכונה דתית, והאזור נשאר דתי.
בארלוזורוב נבנה בית מדרש ענקי של חסידי גור. כל האזור נראה כבני ברק או ירושלים.
הרחובות למטה מהרצל מאוכלסים בעיקר ע"י חרדים מעדות המזרח.

מוזיאון הרמן שטרוק
בארלוזורוב 23 נמצא מוזיאון קטן שנבנה בביתו של האמן הרמן שטרוק.
הצייר היהודי והציוני הרמן חיים בן דוד שטרוק (1876 ברלין – 1944 חיפה), תלמידו של ישראלס, יליד ברלין, עלה לארץ ב-1922 והקים את ביתו, בית אבן בעל שתי קומות.
https://he.wikipedia.org/wiki/הרמן_שטרוק
בין היצירות המפורסמות שלו, דיוקן הרצל.
https://he.wikipedia.org/wiki/דיוקן_תיאודור_הרצל
המוזיאון נפתח בעשר בבוקר. אנחנו לבדנו מבקרים בו.
והנה הפתעה. מה מוצג במוזיאון? שום עבודה ציונית רחמנא ליצלן. מה כן מוצג?
תערוכה בשם "זפת וחלב".
מתוך ההסבר: "ייצוגי הנוף מצפינים סוגים שונים של הפעלת כוח, הקשורים לאימפריאליזם, לקולוניאליזם (היהודי) ולרוח הקִדמה, הכרוכה בניצול של משאבי טבע. לטענתו, ייצוגי הנוף הם תוצרים של ראיית עולם התופסת את הגבר הלבן המערבי כצופה אוניברסלי אובייקטיבי יחידי, בניגוד לעובדי אדמה "ילידים", או נשים."
תערוכה בשם "נוכחת נפקדת". מתוך ההסבר: "מבקשת לבחון את נושא המולדת בעבודותיהן של אמניות פלסטיניות עכשוויות."
תערוכה בשם "הרמן שטרוק – מולדת זרה". מתוך ההסבר: "התערוכה משקפת את תפיסת המולדת של שטרוק, היונקת מדימויי הנוף של הלאומיות הרומנטית הגרמנית. התערוכה בוחנת את יצירתו דרך המושג "היימאט Heimat – – מולדת בגרמנית. הנקשר לדימויים הפסטורליים של הכפר ולרעיונות של "תמימות וערכים פשוטים" הקשורים לרוח הקהילה והאומה. בדימויי הכפר." בתערוכה מוצגים תמונות של ערבים שיצר שטרוק.
https://www.shm.org.il/תערוכות/7586/"זפת_וחלב"
אוצרת התערוכה (כנראה גם מנהלת המוזיאון) היא מהגרת חדשה (בעיתון "הארץ" אין עולים, אלא רק מהגרים, כאן זה מתאים) מרוסיה בשם סבטלנה ריינגולד, ילידת נובוגורד.
האוצרת בפיליסטיניותה גם מדירה את הפלסטינים מערביותם.
אחת ה"יצירות" הבולטות בתערוכה היא דווקא יצירה של יהודי, ישראלי-לשעבר החי באמריקה, ושמה: "אינתיפדת הסכינים". הוא יצר סכינים משוננות בהן נדקרו יהודים, המעוטרות בפרחי פלסטין.
האם התערוכה מטרימה את חיפה של העתיד? מאוד ייתכן.

אנחנו ממשיכים לרדת בארלוזורוב. היתה שם בעבר חנות פרוות גדולה "קיינריך". השם נשאר, הפרוות אינן.
אנחנו יורדים בצידי גן בנימין כשמתחתיו נבנתה מזרקה חדשה, אבל המדרחוב שהיה פעם סואן שומם למדי.
מגיעים לבית הכנסת הגדול. רחוב הרצל, שהיה פעם רחוב מסחרי סואן עם חנויות מפוארות, בולט עכשיו בעליבותו. במקום בי"ס אליאנס סניף קופת חולים מכבי.
ברחוב סוקולוב הסמוך היה פעם קולנוע "דומינו" שאינו קיים יותר, ולמטה ב"החלוץ" היה קולנוע "רון" המפואר בו ראיתי את "סאלח שבתי", ואת "גבירתי הנאווה" שהיה סרט כל כך ארוך עד שפיספסנו את 301 – האוטובוס האחרון לעפולה, ונאלצנו לקחת אוטובוס לצ'קפוסט ומשם הגענו בחצי הלילה איך שהוא בטרמפים הביתה.
אני עובר בביל"ו 10 – הבית של דודה חיה ודוד וינטר. הבית כמעט לא השתנה. אני מציץ לחדר הכניסה. הדיירים כולם רוסים. בכניסה לחדר המדרגות מציצים ברזלים מהתקרה. נראה שהבית שנבנה בשנות השלושים של המאה הקודמת, מתפורר.
כל חופש הייתי נוסע לביקור אצל הדודה והדוד. מהמרפסת בקומה השלישית ניתן היה לצפות בדירה של האחות של אבא חושי ראש העיר, שהיתה בצד השני של הרחוב, ותמיד הצצנו אם הוא בא לביקור.
בתור ילד מעולם לא ירדתי ברחוב ביל"ו עד סופו. זה מסוכן נאמר לי. והנה עכשיו אנחנו יורדים ברגל ברחוב ביל"ו עד לעיר התחתית.
עוברים את רחוב השומר, פעם רחוב של סלוניקאים היום יהודים חרדים. למטה בנוי מוסד גדול של חב"ד. חוצים את רחוב יודפת, ואבן גבירול.
בחלקו התחתון של הרחוב גרים ערבים. נמצא שם בניין אבן ענקי ריק שעליו תלויה כרזה ענקית של הכעבה.
והנה אנחנו בואדי סאליב בבניין הפירמידה.
http://pyramida-art.com/http://pyramida-art.com/
בניין הפירמידה (אין דמיון לפירמידה. לא ברור לי למה נקרא כך) הוא בניין גדול בן ארבע קומות ושני אגפים האמור לשמש מרכז אמנותי של חיפה במאמץ לשקם את ואדי סאליב ולהפכו לשכונת אמנים.
הבניין ריק כמעט לגמרי. למטה מוצגת תערוכה היסטורית על תושבי ואדי סליב היהודים.
באחד החדרים אנחנו פוגשים פסל בשם גבי בן חיים, יליד מקנס מרוקו, המראה לנו בלבביות את פסלי החימר היפים שהוא יוצר.
http://pyramida-art.com/גבי-בן-חיים/
גבי בן חיים יצר גם כאפיה הרקומה ביחד מדגמי הכאפיה האפורה הערפלישתית, האדומה העבר ירדנית, ובתוספת דגמי מגן דוד כסמל לאחוות עמים. לצערו הוא מספר שלא הצליח למכרה לחנויות תיירים.
ומיד למטה אנחנו מגיעים לשוק הפשפשים החיפאי ששופץ ויופה. השוק אינו גדול כמו זה של יפו, אבל בהחלט מעניין ושווה ביקור. לצערי לא מצאתי שום פיגורות תוצרת נעמן אותן אני אוסף.
משם הפסקה קצרה, אכלנו חומוס אצל "אבו מארון". המרוני?
https://humus101.com/?p=552
לדברי החיפאים זהו החומוס הטוב בעיר. (אכלתי בתל אביב חומוס טוב לא פחות).
בסכנת נפשות (איפה ראשת העיר ומשרד התחבורה?) חצינו משם את הכביש הסואן, ללא מעבר חצייה, המוביל למוזיאון הרכבת.
מוזיאון הרכבת הוא מוזיאון שנשאר עדיין מוזיאון ציוני, ומתאר את הנאראטיב הציוני. מוזיאון מרתק המספר על ההיסטוריה של הרכבת בארץ.
תחילת הסיור בישיבה בקרון רכבת בו מוקרן הסרט שיצר חיים פיינר-חפר על רכבת הקיטור האחרונה שאת שיר הנושא שלה "שיר הקטר" (לחן יוחנן זראי), ידע פעם בע"פ כל ילד עברי.
שיר הקטר בביצוע ליאו אלכסנדר אינזלסבכר – אריק לביא:
https://he.wikipedia.org/wiki/חיים_חפר
הסרט מראה את הדרך האחרונה של קטר הקיטור מבאר שבע לחיפה ויש בשיר המלווה אותו בתים נוספים שלא הושרו אז.
על מוזיאון הרכבת:
https://he.wikipedia.org/wiki/מוזיאון_רכבת_ישראל
אנקדוטה קטנה. נחשו מה היה השם של הקטר הקיטור המיתולוגי של רכבת העמק המוצג במוזיאון?
לא יאומן אבל שמו של הקטר המיתולוגי הוא: ביבי... ליתר דיוק BB1006

עיר תחתית – המרכז המסחרי החדש ישן
שאפו ליונה יהב ראש העיר הקודם של חיפה. המרכז המסחרי הראשון הישן של חיפה שופץ בצורה נפלאה. כיכר פריז מוצא הכרמלית, רחוב נתנזון ושאר הרחובות הסמוכים נהפכו לאחד המקומות העירוניים היפים בעולם. האמינו לי, אני לא מגזים. ראיתי כבר מקומות יפים רבים בעולם. בתים ציוריים רחובות מקסימים, חנויות ובתי קפה פשוט מקסים סעו לבקר.
בערבי חמישי בלילה נאמר לי יש אירועים רבים של מוסיקה ובילוי.
משם הלכנו לרחוב הנמל המחודש. שוב שאפו ליונה יהב. הכול משופץ ויפה. בתי אוכל, מסעדות בתי קפה, גנים קטנים ציוריים. האוניברסיטה בנתה בניין חדש יפה וציורי העומד בינתיים ריק ומתעתד לאכלס סטודנטים. משום מה גם קמפוס הנמל עומד ריק.
בקצה רחוב הנמל, מקום שנקרא בניין 9, בו יש תיאטרון בובות וסטודיו ליצירת בובות. מקסים. לכו ותראו.
https://bait-9.com/
אנחנו יושבים בקפה ברחוב הנמל. המלצרית הצעירה והנחמדה כמעט שאינה מבינה עברית. בתי הקפה שם ברובם בבעלות ערבית וגם הלקוחות ערבים. בקושי נשמעת עברית.
חיפה חוזרת למצבה בזמן המנדט.
ראינו רק ממקצת חיפה. סעו לחיפה ותיהנו.

נעמן כהן
התנחלות תל אביב, מרכז הגדה המערבית.
(עזה היא בגדה המערבית, רבת עמון ודגניה הן בגדה המזרחית).