* שיניתי את דעתי – מאז הבחירות האחרונות, חזרתי שוב ושוב על מסר אחד – צו השעה הוא ממשלת אחדות, שמשימתה העיקרית תהיה פיוס לאומי, מיתון הקיטוב והשסע, ולשם כך על שתי המפלגות הגדולות, כולל המפלגה שנתתי לה את קולי – כחול לבן, להתפשר ולהגיע להסכמות. זאת, בפרט כיוון שהאלטרנטיבה היחידה לממשלת אחדות היא בחירות חדשות, בזבזניות ויקרות, המשך השיתוק הלאומי כתוצאה משלושה סיבובי בחירות וכן הלאה.
שיניתי את דעתי. אירועי הימים האחרונים שיכנעו אותי, שאי אפשר להקים ממשלת אחדות עם נתניהו. ככל שמתקרבת הכרעת היועמ"ש על הגשת כתב אישום לנתניהו, הוא מידרדר והולך, מאבד כל רסן, משתולל ומגביר את מלחמתו למיטוט מדינת החוק הישראלית ומוסדותיה.
הוא שילח את נער השליחויות שלו אמיר אוחנה, למתקפה שלוחת רסן נגד מדינת החוק, כדי להלך אימים על מנדלבליט לקראת הכרעתו; להעליל על הפרקליטות עלילה ברוח "הפרוטוקולים של זקני הפרקליטות" ולהסית אישית הסתה חמורה, ממוקדת ומסוכנת נגד שי ניצן וליאת בן ארי, שאותם הוא סימן למוסתים.
המעי הגס של נתניהו, בנו יאיר, מי שמשחרר את מה שנתניהו עוצר בתוכו כדי לשמור על שאריות פאסון של ראש ממשלה, החריף את תדירות ועוצמת השפרצת מסרי האיום, ההסתה והשנאה שלו לכל עבר.
נתניהו משגר מפגינים להפגנות ליד בית היועמ"ש כדי להפחיד אותו לפני הכרעתו, ונאומי ההסתה הנשמעים באזניהם – אוזניים תיצלנה.
הוא שולח את נעריו להטריד עדי מדינה כדי להפחידם ולשבש את הליכי משפטו.
אם כך הוא נוהג לקראת החלטה על כתב אישום, לאן הוא עוד עלול לרדת אם יוגשו נגדו כתבי אישום ובמהלך משפטו.
ברור שכחול לבן אינה יכולה לשמש עלה תאנה להידרדרות הזאת. ודאי שכחול לבן לא תוכל להיות שותפה לממשלה שהאוייב שנגדו היא נלחמת הוא מדינת החוק הישראלית. וברור, שבמצב הצבירה שבו הוא נמצא, אין סיכוי שנתניהו יקיים התחייבויות כמו רוטציה ונבצרות.
לכן, שיניתי את דעתי. הגעתי למסקנה שאין אפשרות לממשלת אחדות עם הליכוד, כל עוד נתניהו עומד בראשו.
אולם המציאות הפוליטית לא השתנתה. שתי האפשרויות היחידות שעל הפרק הן ממשלת אחדות או בחירות חדשות. כל מה שכתבתי בגנות בחירות חדשות תקף, אך כנראה שאין ברירה.
בחירות חדשות, עשויות להפיל את נתניהו, להכות בו ולפרק את ה"בלוק" שהקים. מכה כזאת עשויה להביא להעמדת מנהיג נורמטיבי ושומר חוק בראשות הליכוד ולאפשר ממשלת אחדות. היא גם עשויה לשכנע מפלגות מגוש הימין–חרדים להיות פרטנריות לממשלה בראשות כחול לבן.
כדי להצליח בכך, המשימה של כחול לבן היא למשוך קולות רבים ככל הניתן של אנשי הימין הממלכתי, של ליכודניקים שמאסו בביביזם, של אנשי הציונות הדתית שדי להם להיות שבוייו של נתניהו והם מתנגדים לסמוטריצ'יאציה של הציונות הדתית, באנשי הימין השפוי שבחרו בעבר ב"כולנו"; לשכנע את המוני הליכודניקים שבבחירות האחרונות בחרו להישאר בבית או ללכת לים, לעשות צעד נוסף ולתמוך בכחול לבן.
אלא שלמרבה הצער, כחול לבן עושה הכול כדי להרחיק אותם ולהרחיק את עצמה מן השלטון. תמונת הפגישה של גנץ עם עודה וטיבי היא ממש הענקת תמונת ניצחון במתנה לנתניהו. הדיבורים על האופציה הדמיונית ההזויה של ממשלת מיעוט בתמיכת הרשימה המשותפת, גורמים לנזק בל ישוער לכחול לבן.
יש לקוות שכחול לבן תתעשת, תסיר את האופציה הזאת מן הפרק, לא תמשיך במגעים עם המשותפת ותחזור לנהוג כמפלגת מרכז. למרות הנזק שכבר נגרם, אני מאמין שניתן להתקדם ולנצח בבחירות (בדרך יש להיפרד לשלום מן הגחמה המזיקה של 'צה רוטציה).
כמו לנתניהו, גם לגנץ אין אפשרות להקים ממשלה. לכן, מוטב שיחזיר את המנדט לנשיא, נלך לבחירות וכחול לבן תסתער בכל העוצמה על הבוחר.

[אהוד: אם נלך שוב לבחירות, נתניהו יתחזק ויוכל להקים ממשלה בלי כחול לבן ובלי ליברמן. לציבור כבר נמאס מההדלפות המלוכלכות שחוזרות ונשנות נגדו ונגד משפחתו. ההאשמות נגדו הן שטויות שמשפיעות על אנשים כמוך בגלל פלפולי פרקליטים שיכורי-כוח שנדמה להם שהם מנהלים את המדינה. אם השופטים לא יושפעו מההסתה התקשורתית הנובעת מהג'ורות של כותבים כמוך, נתניהו ייצא זכאי מהתיקים שנתפרו לו, וקח בחשבון שיש לו רוב גדול בציבור היהודי שמאמין בו, רוב שימשיך לתמוך בו בכל בחירות עתידיות!]

* אילו הייתי במקום גנץ – אילו הייתי במקום גנץ, על מה הייתי משוחח עם איימן עודה ואחמד טיבי? קודם כל, אילו הייתי במקום גנץ, הפגישה הזו לא היתה מתקיימת. הפגישה הזו פסולה מכל וכול, גם אם היא, כפי שאני מאמין, תרגיל טקטי (וגם כתרגיל טקטי – זה תרגיל מטומטם). אני מתבייש בגנץ, וכועס גם על מפלגתי, תל"ם, שלא הטילה וטו אולטימטיבי על הפגישה.
אבל בהינתן שהפגישה בכל מקרה מתקיימת, וגנץ היה מתייעץ איתי, הייתי מציע לו להפנות לשני הח"כים שורה של שאלות:
האם אתם מכירים בזכותו של העם היהודי להגדרה עצמית במדינת לאום ריבונית במולדתו, ארץ ישראל?
האם אתם מכירים בזכות קיומה של המדינה היהודית?
האם אתם מוכנים להשתלב כמיעוט במדינת ישראל, שהיא מדינה יהודית, בלי לנסות להפוך אותה למדינה אחרת?
האם אתם שוללים את טענת "זכות" ה"שיבה", שמשמעותה הטבעת מדינת ישראל במיליוני פלשתינאים?
בהנחה שאתם אנשי שלום – האם תתמכו בפעולה של ישראל לסגירת אונר"א, הארגון להנצחת הסכסוך הישראלי ערבי?
האם תשתלבו במלחמה של מדינת ישראל נגד טרור ה-BDS?
האם אתם מכירים בזכותה של מדינת ישראל להגנה על ביטחונה ועל שלום אזרחיה?
במלחמות שהיו עד כה בין ישראל לערבים, באיזה צד הייתם?
אם תפרוץ מלחמה בעתיד, באיזה צד תהיו?
כידוע לכם, כחול לבן מתנגדת למדיניות ההבלגה בגבול עזה ומתחייבת לתגובה קשה על טרור מן הרצועה. האם אתם תומכים במדיניות זו ומוכנים להיות שותפים לה?
כידוע לכם, במצע כחול לבן, שעליו תתבסס הממשלה, נאמר שירושלים השלמה והמאוחדת היא בירת ישראל בריבונות ישראל, בקעת הירדן היא ישראלית + תוכנית לפיתוח רבתי של הבקעה, תחודש הבנייה בגושי ההתיישבות שיהיו חלק ממדינת ישראל בכל הסדר, ורמת הגולן אינה ניתנת למו"מ. האם אתם תומכים בדרך הזו?
האם תיקחו על עצמכם לפעול למען התנדבות רבתי של הנוער הערבי בישראל לשירות לאומי אזרחי?
האם תיקחו על עצמכם לשתף פעולה עם משטרת ישראל בפעולה אמיתית נגד הפשיעה והאלימות במגזר הערבי, ולא תסיתו את הציבור לאלימות נגד המשטרה, כפי שהיה עד כה?
האם תיקחו חלק בכל פעולה לאכיפת חוקי הבנייה במגזר הערבי?
האם תשתפו פעולה עם צעדים להדברת הטרור החקלאי בישראל?
את ההחלטה אם לפתוח עימם במו"מ יש לקבל על פי תשובותיהם לשאלות הללו.

* האקדח מת מצחוק – בעקבות מתקפת רקטות הטרור מעזה על יישובים אזרחיים בישראל, הוציא ח"כ יאיר לפיד הודעה לפיה "ישראל היתה צריכה להגיב בעוצמה וללא היסוס לירי הרקטות מרצועת עזה. חמאס, ועוד יותר ממנו בכירי הג'יהאד האסלאמי, צריכים לדעת שישלמו בחייהם על כל התקפה נגד אזרחים ישראליים. על טרור צריך להגיב בכוח, לא במזוודות עם דולרים. תפיסת הביטחון מול עזה צריכה להשתנות."
אני חותם על כל מילה.
אבל יאיר לפיד יודע בוודאי, שממשלת מיעוט שקיומה יהיה תלוי ברשימה המשותפת לא תוכל לבצע את המדיניות הנכונה שהוא מציע. לכן, ברור שלא תקום ממשלה כזו. מה שלפיד כנראה אינו מבין, זה שנתניהו אינו מטומטם, והוא יודע שהאיום בממשלת מיעוט כזו הוא איום סרק, איום באקדח-מת-מצחוק, ולכן לא זו בלבד שהדבר לא ילחיץ אותו, אלא להיפך, הוא ייטיב למנף את התרגיל לטובתו ונגד כחול לבן. וכחול לבן תוכל להאשים בכך רק את עצמה.

* עסקת המאה – בן דרור ימיני, שיש לי אליו הערכה רבה ואני גם מסכים עם רבים מהדברים שהוא כותב, הציע בסופשבוע עסקה לפיה יסגרו כל התיקים הפליליים של נתניהו תמורת פרישה מכובדת.
זו הצעה גרועה מאוד. אני מתנגד עקרונית לעסקאות טיעון עם אישי ציבור, וככל שהם רבי מעלה יותר, כך עסקאות טיעון איתם פסולות יותר. לכן קראתי להתפטרותו של מני מזוז כאשר חתם על עסקת טיעון עם הנשיא קצב.
כפי שאין מקום בחיים הציבוריים למי ששומר על זכות השתיקה, וכפי שאין דבר כזה סגירת תיק של איש ציבור בטיעון של "חוסר עניין לציבור" כך גם אין מקום לעסקאות טיעון עם אישי ציבור, ובוודאי ברמה של ראש ממשלה או נשיא. העניין הציבורי הוא לברר את כל ההאשמות נגדם עד תום, בלי להשאיר עננה של ספק. אם איש הציבור יוכיח את חפותו, הדבר עדיף על כך שהחשדות ימשיכו ללוות אותו. אם יורשע, הדבר עדיף על כך שהחשדות יישארו בערפל.
אולם במקרה הזה, בן דרור אפילו לא מדבר על עסקת טיעון. בעסקת טיעון הנאשם מודה בחלק מן האשמות תמורת הקלה בעונש. כאן מדובר בסגירת טוטלית של כל התיקים. למה?
כאשר מדובר בדמות כמו נשיא, ראש ממשלה, שופט בית המשפט העליון וכד', אני מאמין ב"ייקוב הדין את ההר". יש למצות את ההליך המשפטי הגלוי עד תום. מידת הרחמים היא כבר עניין לחנינה, לא להליך המשפטי.
במקרה של נתניהו, מעבר לעניין העקרוני שהצגתי, קיימת בעייה נוספת. עסקה מהסוג שבן דרור מציע, רק תחזק את תאוריית הקונספירציה, כאילו תפרו תיקים לנתניהו כדי להפיל אותו מהשלטון. זאת תהיה הוכחת הזהב – הנה, בכלל לא מעניין אותם ההליך השיפוטי, כל מה שהם רצו זה להפיל אותו. ברגע שהוא יירד מהשלטון, הם השיגו את מטרתם ומסתבר שכל החשדות הללו כבר אינם מעניינים איש.
הבעייה המרכזית בכהונתו של נתניהו אינה מעשי השחיתות שבהם הוא נאשם (ויש לזכור שעומדת לו חזקת החפות) אלא המסע שלו למיטוט מדינת החוק באמצעות ערעור האמון של הציבור במוסדות החוק והמשפט בישראל. אם נתניהו יסיים את תפקידו אך אמון הציבור במדינת החוק יתערער עוד יותר ואמונתו בתאוריית הקונספירציה החולנית וב"פרוטוקולים של זקני הפרקליטות" תגדל – הנזק גדול יותר מאשר המשך כהונתו.
חשוב שנתניהו יסיים בהקדם את תפקידו, כדי לקדם תהליך של דה-ביביזציה בחברה הישראלית, ועיקרו – שיקום האמון של אזרחי ישראל במדינתם ובניינה מחדש של הממלכתיות הישראלית.

* אותה פלגנות – בהפגנה נגד מדינת החוק ובעד נתניהו, ליד ביתו של היועמ"ש עליו הם מנסים להלך אימים לקראת ההחלטה על כתב אישום לאלילם; לצד נאום דברי הבלע המשוקצים של ד"ר קידר עם תיאוריית הקונספירציה המטורפת על רצח רבין, נאם ארז תדמור, ממקורבי נתניהו ומאבות תאוריית הקונספירציה המטורללת על "מדינת העומק" הבדויה (הוא אף כתב על כך ספר). הוא אמר: "ילדי השמאל לא משרתים בגולני או במג"ב, אלא מנצלים את הצבא להתקמבן והולכים ל-8200."
דברי הבלע האלה מזכירים לי דברי בלע דומים שאמר דודו טופז בעצרת המערך בכיכר מלכי ישראל, לפני בחירות 81': "תענוג לראות את הקהל הזה, ותענוג לראות שאין כאן צ'חצ'חים שהורסים אסיפות בחירות... הצ'חצ'חים הם במצודת זאב. הם בקושי שי"ן גימ"לים, אם הם בכלל הולכים לצבא. כאן נמצאים החיילים ומפקדי היחידות הקרביות." אותה שנאה, אותה שחצנות, אותה התנשאות, אותה פלגנות, אותה הסתה.

* הג'ורה – הציטוטים מחקירתו של הג'ורה לבית בלופר, יאיר נתניהו, מצביעים על הקמפיין הצפוי לגדעון סער אם יתמודד על ההנהגה. הוא עלול להתמודד, אז הם מפיצים עליו שהוא אנס. בכך הם גם מאותתים לכל מתמודד פוטנציאלי מה צפוי לו. הג'ורה מכנה את מדינת ישראל "מדינת משטרה", כפי שמעלילים עליה אנשי BDS ותועמלנים אנטי ישראלים מן הזן של גדעון לוי ורוגל אלפר. את משטרת ישראל הוא מכנה גסטפו, כמו הגרועים במכחישי השואה. הוא השופר מס' 1 של אבא שלו.

* תסמונת האישה המוכה – תעשיית ההסתה של נתניהו מפיצה עלילה על גדעון סער שהוא אנס (ועל הדרך, על המשטרה שיודעת שהוא אנס אך לא חוקרת אותו, כי משטרה ססססמולנית לא חוקרת ססססמולנים כמו גדעון סער). והוא ממשיך לחתום על הצהרות נאמנות לנתניהו. תסמונת האישה המוכה.

* גבולות החופש האקדמי – דבריו המטורללים של ד"ר קידר, שניסה לטהר את הרוצח יגאל עמיר מאשמת רצח רבין, ברוח תאוריית הקונספירציה החולנית על הרצח וניסיונו לרמוז שפרס עמד מאחורי הרצח, שבוצע, כביכול, בידי מאבטחו של רבין יורם רובין, הם דברי בלע איומים ונוראים. טוב עשה ראש הממשלה (שדברי הבלע נאמרו בהפגנת תמיכה בו ונגד מדינת החוק) שגינה את הדברים והגדיר אותם "דברי הבל". טוב עשתה גם אוניברסיטת בר-אילן שגינתה אותו בחריפות.
לגבי החלטת האוניברסיטה לבטל את השתתפותו בכנס בינלאומי, אני אמביוולנטי. מצד אחד, זו החלטה הגיונית מאוד. מצד שני, יש בה איפה ואיפה, כיוון שבשם החופש האקדמי איש לא נוגע במרצים שעוסקים בהסתה פרועה נגד מדינת ישראל ובבדיית עלילות דם נוראיות על צה"ל, מטיפים להחרמת ישראל כולל החרמת האקדמיה הישראלית (שמידיה הם אוכלים). המנוולים הנ"ל לא פחות גרועים מד"ר קידר. אם אין גבולות לחופש האקדמי – הכול מותר. אם לא הכול מותר, יש לפעול באותה מידה נגד כל הסוטים.

* המכחישים – ה"תחקירים" ש"מוכיחים" שלא יגאל עמיר רצח את רבין אמינים כמו ה"מחקרים" שלא היו תאי גזים באושוויץ. הן רמת האמינות והן טוהר הכוונות של שתי תופעות ההכחשה – זהות.

* שקר מוחלט – רוב מקרי הפשע הם מורכבים, יש בהם סיפורי רשומון וגם כשהם מפוענחים, לא הכול תפור עד הסוף. תמיד יש אי אלו ספקות וסימני שאלה.
לא כן רצח רבין. כאן הכול ברור. הרוצח נתפס מיד אחרי הרצח, עם האקדח שבו הוא רצח את רבין. הרצח תועד. הרוצח הודה ושיחזר. עד היום הוא עומד בהודאתו.
כל תאוריות הקונספירציה אינן אלא מסכת שקרים של אנשים שישבו בחדרים ממוזגים ובקור רוח מקפיא דם ארגו את מסכת השקר.
במקרה הזה אין שום תחום אפור. יש אמת אחת ברורה. וכל מה שאינו האמת הזו הוא שקר מוחלט.

* שקר הקשר – מן הראוי שבנאומיו בישיבת הכנסת ביום השנה לרצח רבין ובאזכרה הממלכתית לרבין, ייצא ראש הממשלה בנימין נתניהו חוצץ נגד תאוריות הקשר-השקר בנוגע לרצח. יש להפסיק להתעלם מן התופעה. יש לצאת נגדה ולהבהיר באופן המוסמך ביותר את מהותה השקרית.
שלושה ימים לאחר רצח רבין, מישהו ביקש להיפגש איתי.
"קרא," אמר לי, והושיט לי דף נייר, ועליו – משני צדדיו, בכתב יד עגול וגדול, שורה של שאלות וספקות הנוגעות לרצח.
הוא הביט בי, בשעת הקריאה, בסקרנות, כשחיוך לא מש מזווית פיו.
"נו, מה אתה אומר?" שאל אותי כשסיימתי לקרוא, וחיוך שביעות הרצון על פניו התרחב קמעה.
"אתה לא באמת מתכוון לזה..." הערתי, כמובן מאליו.
"אני לא מתכוון לכלום. בסך הכול שאלתי שאלות."
היה ברור לשנינו שהוא לא באמת מתכוון לזה, הוא לא באמת מאמין בזה, הוא בסך הכול מעורר ספקות.
סימני השאלה הללו, שלושה ימים בלבד אחרי הרצח, הם מעט המכיל את כל תאוריית הקונספירציה על רצח רבין על רגל אחת.
בדיוק לנייר הזה כיוונו חכמי הקבלה, כשציינו את הגימטריה: ספק = עמלק.
כבר למחרת הרצח, אולי עוד באותו הלילה, ישבו אנשים ובדם קר טוו את תאוריית הקשר.
הנייר הזה נוסח עם סימני שאלה. מאז, במשך 24 שנה, הם עמלים להפוך את סימני השאלה לסימני קריאה – וים של אידיוטים מאמינים לזה.

* עד שיתפגר – כל הסקרים והדיבורים על תמיכה בחנינה לרוצח ראש הממשלה יגאל עמיר לא מרשימים אותי. אני משוכנע לחלוטין שהנ"ל יינמק בכלא עד שיתפגר.

* מראשי המסיתים – אמנון אברמוביץ' השמיע בליל שבת בערוץ 12 תזכורת חשובה: "לא ימנים רצחו את רבין, אלא ימני אחד. לא דתיים רצחו אותו אלא דתי אחד."
אכן. ואלה בהחלט דברים חשובים, שהיו צריכים להיות מובנים מאליהם, אך כיוון שאינם כאלה, טוב שנאמרו.
אך לא אשכח לאברמוביץ' את הסיפור הבא. בדיוק שבוע לאחר רצח רבין, במוצאי שבת, הוזמנתי להשתתף ברב שיח בקיבוץ שדה אליהו בעקבות הרצח. בדרך לשם, שמעתי ברדיו דברים שהרתיחו את דמי (וציטטתי אותם בדיון).
אברמוביץ' דיווח על אירוע אחר לזכר רבין באותו ערב, ואמר שמגרש החנייה של האירוע היה מלא במכוניות עם הסטיקר "העם עם הגולן" והוסיף בנבזות "איזו צביעות."
היו אלה דברים נתעבים, שניסו לסמן את מתנגדי מדיניות רבין כשותפים לרצח. אברמוביץ' לא היה היחיד, ולי אישית יש עוד סיפורים רבים כאלה (אך לבטח פחות ממי שגם חובש כיפה). אז גם אם אברמוביץ' אומר את הדברים כעבור 24 שנים זה חשוב, אך למען ההגינות – טוב היה עושה אם גם היה מכה על חטא ומודה בהיותו מראשי המסיתים אחרי הרצח.

* גיס חמישי – מחבלים שנולדו לאימהות יהודיות שוב רגמו באבנים את לוחמי מג"ב. הגיס החמישי ממשיך לפעול נגד חיילנו. בוגדים ארורים.

* הצלת נפשות – במוסף השבת של "ידיעות אחרונות" מופיעה כתבה מרתקת על חוות "הרועה העברי", ליד כפר אדומים, המטפלת בנוער בסיכון, נוער שנשר ממוסדות החינוך, לרוב התנתק מן הבית, אינו מוצא את מקומו בשום מסגרת, מידרדר לסמים ולפשע. החווה היא מיזם של משרד החינוך, שנועד להציל נערים כאלה, להעניק להם משמעות, וזאת באמצעות חיים משימתיים של טבע, עבודה, עמל כפיים, סדר יום, לימודים וכד'. המטרה היא, שכל נער כזה יחזור למערכת החינוך ולחיק משפחתו.
יש מוסדות דומים בארץ. אחד מהם אני מכיר היטב, בגולן, סמוך למיצר. העושים במלאכה, עושים עבודת קודש. אין אנשי חינוך טובים, מסורים ומחויבים מהם. ההבדל בין "הרועה העברי" למוסדות אחרים, הוא שהנוער שהם מצילים הוא "נוער הגבעות", כלומר בני נוער נטושים ומנותקים שההידרדרות שלהם לעולם הפשע, היא לפשיעה האידיאולוגית. בדומה לנוער שמגיע למוסדות אחרים, גם הנערים האלה הם קורבן לפגיעה מינית, לאלימות במשפחה, לגירושין קשים, לטראומות בילדותם, וחלק באים ממשפחות נורמטיביות לחלוטין, אך לא מצאו את מקומם במסגרת הלימודים הקונבנציונלית, הנוקשה, ובוודאי לא בישיבות, שהדרישות הלימודיות שלהן קשות במיוחד, ולא כל נער מתאים למסגרת כזו. ההבדל, הוא שלאחר שנפלטו, הם נפלו ברשת שכביכול העניקה לחייהם משמעות ואידיאולוגיה. אלא שזו אידיאולוגיה אנרכיסטית, רדיקלית, כהניסטית, גזענית, שונאת גויים בכלל וערבים בפרט, מעודדת אלימות, שונאת את מדינת ישראל ורואה בצה"ל, בשב"כ ובמשטרת ישראל אוייב. כל המציל נער ממלתעות החיה הזאת, כאילו הציל עולם מלא. וחוות "הרועה העברי" כבר הצילה ומצילה עשרות.
הרעיון העומד מאחורי החווה הזו ושכמותה, הוא שהדרך הראויה והנכונה להתמודדות עם נוער כזה, היא חינוך ורווחה, לפני אכיפה וענישה. היא אינה מבטלת את הצורך באכיפה וענישה, אך קודם כל, צריך לנסות להציל כל נער כזה ולהחזירו למוטב; לחיים נורמטיביים, ללימודים, לגיוס לצה"ל, להיות איש עבודה ומקצוע, להיות אזרח טוב ושומר חוק שיקים משפחה טובה.
המחדל הגדול של מדינת ישראל, הוא הכישלון בטיפול בארגונים הציניים, המרושעים, הכהניסטיים – אלה שלוכדים ברשתותיהם את הנערים האומללים האלה, מדיחים אותם לאנרכיזם ולפשיעה האידיאולוגית ומאלפים אותם לראות במוסדות המדינה אוייב ולשבש כל חקירה, משפט וכד'. מדינת ישראל צריכה לפעול במקביל בדרכי חינוך ורווחה להצלת בני הנוער האומללים הללו, וביד קשה ואפס סובלנות כלפי הרוע המנצל את הנערים.

* החלטה היסטורית – כל הכבוד לבית הנבחרים האמריקאי שהחליט ברוב עצום, בתמיכת שתי המפלגות, על הכרה ברצח העם הארמני בידי טורקיה. זו החלטה היסטורית הראויה לכל שבח.
כיהודי, אני מתבייש במדינתי, מדינת היהודים, שמתחמקת מן הצעד המתבקש הזה. אנו, שנלחמים נגד הכחשת השואה, נותנים יד להכחשת רצח העם הארמני? למה? מפחד הרודן ארדואן?
בתקופת ירח הדבש ביחסים בין ישראל לטורקיה, ההימנעות מן ההחלטה המתבקשת תורצה בכך שחבל לחבל ביחסים עם בעלת בריתנו. היום, כאשר טורקיה היא בפועל מדינת אוייב, התירוץ להתחמקות הוא שבמצב המתוח והרגיש בלה בלה בלה. תירוצים.
הגיעה השעה!

* סיכול ממוקד – חיסול אל-בגדדי הוא רמז לישראל, שהגיעה השעה לחזור לסיכולים הממוקדים.

* זאב זאב – ח"כ יאיר גולן זלזל באזהרתו של הרמטכ"ל מפני התמורות המסוכנות במזה"ת והאיומים החדשים על ישראל, ורמז שאלה דברים שנאמרו לקראת הדיונים על תקציב הביטחון.
כסגן הרמטכ"ל לשעבר, הוא מכיר את השיטה הזאת. ונכון, לא פעם לקראת הדיונים האלה (אני בספק אם כעת, באין ממשלה, יש דיוני תקציב) צה"ל ניפח את מפת האיומים. עוד בתקופת ממשלת בגין תיאר השר גדעון פת את הופעות האימים של בכירי צה"ל בדיוני התקציב "סיפורי כיפה אדומה."
אפרופו כיפה אדומה, אדבר דווקא על זאב אחר... זה מהסיפור על "זאב זאב". עודף קריאות שווא של "זאב זאב" מקהות את החושים וגורמים לזלזל בזאב אמיתי. אבל, כזכור, בסופו של הסיפור בא זאב אמיתי וטרף את כל הדיר.
הפעם צודק כוכבי. יש החרפה של האיום הביטחוני על ישראל. הגורם לכך אינו ישראל ולא האוייב, אלא ארה"ב. הבלגת ארה"ב על הפלת מזל"ט שלה בידי האיראנים, על מתקפות איראניות על כלי שיט מערביים ועל המתקפה על מתקני הנפט הסעודיים, ובעיקר נטישתה והפקרתה את הכורדים בצפון סוריה, שינו לרעה את מאזן הכוחות במזה"ת, חיזקו את איראן, את ביטחונה העצמי ואת חוצפתה ובכך הגדילו את הסכנה שתחריף את תוקפנותה נגד אויבותיה, ובראשן ישראל. (במצב הנוכחי המסר החשוב ביותר בחיסול אל-בגדדי, הוא איזשהו מסר של הרתעה, שאולי קצת יאזן את מסר ההתקפלות והפייסנות של ארה"ב).

* מלחמה קרה – חתמנו על הסכם שלום עם ירדן. במקום שלום חם קיבלנו מלחמה קרה.

* סרבן התפכחות – במאמר ב"ישראל היום" כתב יוסי ביילין על שניות בדרכה של ציפי לבני. מצד אחד היא מחויבת לתהליך השלום והקדישה לו את עשרים השנים האחרונות ומצד שני היא מתנגדת לחלוקת ירושלים ולזכות השיבה "שבלי פשרה כלשהי בהם לא יהיה שלום."
כזכור, אהוד ברק ואהוד אולמרט הציעו לערפאת ולאבו מאזן (בהתאמה) את חלוקת ירושלים. זה לא קידם כהוא זה את השלום.
וגם יוסי ביילין עצמו אינו מציע לקבל את תביעת "זכות" השיבה, אלא "פתרון ... סמלי וכספי לפליטים הפלשתינאים." את זה כבר אולמרט ניסה, וגם זה לא קידם כהוא זה את השלום.
כך שבשיטה של האשמת עצמנו בכך שהאוייב מסרב לשלום כי אינו משלים עם קיומנו, אפשר להאשים גם את ביילין...
כדאי לזכור, שב"הסכם" ביילין אבו-מאזן – אותו מתווה שיצר כסגן שר החוץ מאחורי גבם וללא ידיעתם של ראש הממשלה רבין ושר החוץ פרס, שבו הציע הצעות המנוגדות בתכלית לעמדת הממשלה כמו נסיגה מבקעת הירדן, הוא הגיע, כביכול, להסכמה עם הפלשתינאים שהם יקימו בירה באבו-דיס, הסמוכה לירושלים, ויכנו אותה "אל-קודס". איזה פתרון קסם!
בספרו "לגעת בשלום" הוא התגאה שהדרך הזאת תשאיר את ירושלים השלמה בידי ישראל בהסכמת הפלשתינאים. "מבחינת הפלשתינאים זה בוודאי הישג סמלי ואילו ישראל זוכה בהכרת הפלשתינאים ובעקבותיהם בהכרת העולם כולו בירושלים כבירתה. אני מניח שכל השגרירויות יעברו לירושלים בתוך זמן קצר" וכו' וכו' וכו'.
כעבור חמש שנים, ברק כבר הציע להם לא את אבו-דיס אלא את מזרח ירושלים כולל העיר העתיקה, והם דחו את ההצעה. ביילין, שר בממשלה, אמר אז שישראל לא הפכה כל אבן כדי להגיע לשלום... היום הוא מציע פשרות דומות בנוגע לתביעת השיבה, שאינן שוות יותר מהצעותיו היצירתיות בנושא ירושלים...
יוסי ביילין, סרבן התפכחות, לא למד דבר והוא ממשיך לדפוק את הראש בקיר.

* שמן למדורה – כיהודי, יש לי מחלוקת עמוקה וחריפה עם הזרם ביהדות שדוגל בתפיסה ההזויה של "קול באישה ערווה". כליברל, אני מכיר בזכותם של יהודים בעלי השקפות שונות משלי לחיות את חייהם כהבנתם.
הרב פירר הוא יהודי חרדי, ואני חלוק באופן קיצוני על חלק מאורחות חייו. אך אורחות חייו הם בראש ובראשונה אורחות של חסד. מעטים האנשים שהקדישו ומקדישים את כל חייהם, במסירות אין קץ וללא כל תמורה, למען הזולת, ללא הבדל השקפה ומגדר, כמו הרב פירר. רבבות אנשים נעזרו ונעזרים ועוד יעזרו בו במצוקותיהם הרפואיות. הרב פירר הוא דמות מופת.
במקום להעלות את דמותו על נס, ולראות בו מי שעשוי להוות גשר בין חלקי החברה, בזכות מעשיו, החליטה קבוצה רעשנית להפוך אותו לסמל שלילי, כיוון שאירוע התרמה למפעל החסד שלו, היה ללא שירת נשים, בהתאם לאורחות חייו. אגב, מדובר באירוע לגברים ולנשים, ללא הפרדה ומחיצה, נשים נואמות בו ומנגנות בו, אלא שכל הזמרים בו – גברים. בעיניי, הקמפיין נגדו הוא סוג של טרפת, של מחרחרי ריב ומדון מקצועיים.
אין כל בעייה בכך שמי שאינו רוצה להופיע באירוע שזמרות אינן מופיעות בו, מבטל את השתתפותו באופן פרטי. אבל הקמפיין הזה, של מוסיפי השמן למדורת השנאה והפלגנות, הוא קמפיין מכוער.

* ביד הלשון: גנן – בתוכנית "שמונים וארבע" ב"כאן 11", המפגישה זקנים מדיור מוגן עם ילדי גן, הגן מנוהל בידי גבר.
מהו שם הזכר של גננת? גַּנֵּן או גַּנָּן?
את צורת גַּנֵּן, שנועדה להבחין בין גנן בגן ילדים לגנן בגינות נוי, אני מכיר כבר מנעוריי. אבל התשובה התקנית לשאלה היא גַּנָּן, בדומה לנַהָג וסַיָד. האקדמיה ללשון עברית מסבירה איך צורת גַּנֵּן באה לעולם ומדוע היא שגויה.
"עם ההתפתחות החברתית שהביאה גברים לעבודה בגן הילדים הגיעו אל האקדמיה פניות לאשר את שם בעל המקצוע 'גַּנֵּן' (או 'גָּנֵן'). לדברי הפונים, כפי שנוצרה הבחנה בין גַּנֶּנֶת (אישה העובדת בגן ילדים) ובין גַּנָּנִית (אישה העובדת בגן של צמחים), נחוצה הבחנה בין בעלי המקצוע הגברים. אומנם שתי צורות נקבה יכולות להיגזר משמות במשקל פַּעָל: גַּנֶּנֶת (כמו חַשֶּׁבֶת, מן חַשָּׁב), גַּנָּנִית (כמו סַפָּרִית, מן סַפָּר). ואולם צורת הזכר אחת היא: גַּנָּן. הצורה 'גַּנֵּן' (או 'גָּנֵן') נוצרה בתהליך המכונה בפי הבלשנים גזירה לאחור מן גַּנֶּנֶת, ויסודה בטעות."
עם כל הכבוד לאקדמיה, איני מסכים עם פסיקתה. ברור שהיא צודקת מן הבחינה הדקדוקית, אך הצורה גַּנֵּן נובעת מצורך אמיתי, והיא פתרון יפה מאוד. למה האקדמיה, שמכשירה קשקושים נוגדי הגיון העברית כמו "ראשת" (כאן אפילו אין השלמה עם שפת הדיבור, כי עד ההמצאה הפלצנית הזאת איש לא השתמש בה) ומלבינה שגיאות מסוימות בעברית, שהשתרשו והפכו לחלק מן השפה, מתעקשת דווקא במקום שבו היא באמת צריכה לגלות גמישות ויצירתיות? נשגב מבינתי.
אני אמשיך לומר גַּנֵּן.
אורי הייטנר