הרוח היכָּה בַּיָּם
והים דרש נקם
על כל המכות שהרוח היכה
ומכל הגלים אז עלתה זעקה
והֵתיזו קיצְפָּם ושָפְכוּ מְרֵירָתָם
וספינות נימלטו אל סיתְרי מיקלטם
וסידרי העולם נֶהֶפְכוּ בסופה,
אשר מי יְשוּרֶנָה, ואֵי הוא סוֹפה,
וברחו ציפורים אל צמרות העצים,
כשהגעש נימשך, וּכְפוֹרוֹ הֶעֶצים,
ורעָמים וברָקים
תיעתעוּ בשחקים
ושטפו זירמי עוז
נהרות ניתקים.

ורק זוג אוהבים בביקתה חמימה –
חיבקו זה את זה בִּלְפיתָה רְחוּמָה,
קשובים אל הרוח בשיר נשמה
חותרים אל הרי אררט בכמיהה
ליונה שבפיה – בשורת אדמה.