"רְאִי, אֲדָמָה, כִּי הָיִינוּ בַּזְבְּזָנִים עַד מְאֹד!"
(שאול טשרניחובסקי: "ראי, אדמה")

מְחִיר הָאַרְנוֹנָה וְהַמַּיִם עָלָה,
מְחִיר הַדִּיּוּר לֹא יָרַד,
מְחִיר הַמָּזוֹן בַּפִּסְגָּה הַתְּלוּלָה
וְכוֹחַ-הַקְּנִיָּה שֶׁל הָאֶזְרָח הוּא בַּמּוֹרָד.

וְרַק מְחִיר אֶחָד אֶצְלֵנוּ זוֹל מִיּוֹם לְיוֹם
וְאָנוּ מְשַׁלְּמִים עָלָיו בִּמְזֻמָּנִים שֶׁל דָּם
בְּכָל שְׁמוּרוֹת-הַטֶּבַח שֶׁל הַהֶרֶג הָאָיֹם
הַקַּר וְהַמֻּפְקָר שֶׁהוּא מְחִיר חַיֵּי אָדָם.

וְזֶה נִכָּר בַּכֹּל: בִּסְפִּיד הָרֶצַח בַּכְּבִישִׁים,
בִּצְנִיחָתָם שֶׁל פּוֹעֲלֵי בִּנְיָן מִן הַפִּגּוּם,
בִּבְעָלִים אוֹ בִּבְנֵי-זוּג הַמְּשַׁסְּפִים נָשִׁים,
בְּחוּשׁ הָאַחְרָיּוּת הָרַשְׁלָנִי וְהַפָּגוּם

שֶׁל הַהוֹרִים הַשּׁוֹכֲחִים תִּינוֹק בִּמְכוֹנִיתָם
אוֹ בִּבְרֵכַת-שְׂחִיָּה הַדָּנָה יֶלֶד לִטְבִיעָה,
בְּמִלְחֲמוֹת מִשְׁפְּחוֹת-פֶּשַׁע בָּן נִגְרָם מוֹתָם
שֶׁל קָרְבָּנוֹת חַפִּים בַּהֶפְקֵרוּת הַמַּזְוִיעָה,

בְּמֵאָה וּשְׁלוֹשִׁים אֶזְרָחִים יְשִׁישִׁים
שֶׁנִּמְצְאוּ זְמַן רָב אַחַר מוֹתָם מַחְרִיד הַלֵּב
בַּעֲרִירוּת גְּמוּרָה כְּשֶׁשְּׁכֵנֵיהֶם הָאֲדִישִׁים
אֵינָם יוֹדְעִים מְאוּם עַל סוֹף כֹּה טְרָגִי וְעוֹלֵב,

בִּזְחִיחוּתָם שֶׁל חַיָּלִים מְשַׂחֲקִים בְּנֶשֶׁק
אוֹ מְחַנְּכִים הַמִּתְעַלְּמִים מֵאַזְהָרוֹת-אַקְלִים
עַל שִׁטְפוֹנוֹת בָּעֲרָבָה שֶׁעָצְמָתָם עוֹנֶשֶׁת
וְזִרְמֵיהֶם הַמַּבְעִיתִים קוֹטְלִים וּמִתְנַכִּלִים

לַמְּעֻלִּים בְּנַעֲרֵינוּ וְנַעֲרוֹתֵינוּ
וּמָה שֶׁאַקְטוּאָלִי בְּלִי רַחִם וּבְלִי נַחֵם
הוּא פֶּרֶק ד' בִּ"דְבָרִים" הַשָּׁב לְהַזְהִירֵנוּ,
"וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד," כָּתוּב שֶׁם, "לְנַפְשׁוֹתֵיכֶם."

וּכְשֶׁהַחַזָּאִים בְּחֹרֶף זֶה מַתְרִים בְּצֶדֶק
בַּתּוֹשָׁבִים מִפְּנֵי הַקֹּר לוֹ מוּעָדִים הִנָּם
מַדּוּעַ אִישׁ אֵינוֹ מַצִּיע לַעֲשׂוֹת כָּאן בֶּדֶק
עָמֹק בְּקֹר לִבָּם שֶׁל אֲנָשִׁים מוּל בְּנֵי מִינָם?
יוסי גמזו