הסימפוניה מס' 1 של פאול בן-חיים (1897-1984) לא נוגנה במלואה זה שנים רבות בפילהרמונית, ויפה עשה המנהל המוסיקלי החדש של התזמורת – המנצח והפסנתרן להב שני, שחידש את היצירה בניצוחו וגם הקדים לה סרט קצר שכולו הסבר ושבח למלחין וליצירתו. שני הוא זכייה של ממש לפילהרמונית ולקהל מנוייה, ובחירתו מוכיחה כי לא אלמן הוא עולם המוסיקה וכי כישרונות חדשים צומחים בו להפליא. כך גם כאשר ניגן יחד עם מרתה ארגריץ' בשניים ליד הפסנתר את שני ההדרנים שלה.
הקצב של הסימפוניה מס' 1 של בן-חיים הוא ממש מדהים וכובש. בייחוד הפרק הראשון והשלישי. להב שני ניצח בלהט, התזמורת התמסרה לו והקהל הגיב בתשואות ממושכות לאחר שנחשף ליצירה שאינה קלה ביותר וגם לא מתנגנת בזיכרון לאחר שמיעתה.
מרתה ארגריץ' הפליאה לנגן את הקונצ'רטו בסול מג'ור לפסנתר ולתזמורת של מוריס ראוול (1875-1937). נגינתה מלאה נעימוּת ועוצמה ומעוררת תחושה של שיתוף קליטה מלא איתה בהאזנה לה. היא אישה כבר לא כל כך צעירה, והדבר ניכר בהליכתה על הבמה, כשהיא משתדלת להיאחז מדי פעם במה שמצוי לידה במסלול הליכתה, אבל ליד הפסנתר היא מלכה! וגם כאן הקהל היה מלא התפעלות וגמל לה במחיאות כפיים ממושכות שהניבו גם את שני ההדרנים בשיתוף להב שני.
ראוי לציין כי הקונצרט כולו הוקלט וצולם במצלמות משוכללות, ויש לשער שגם מי שלא נוכח בו יזכה לראותו ולשומעו בערוצים השונים של הטלוויזיה והאינטרנט.
הקונצרט הסתיים בסואיטה מתוך "ציפור האש" {1919) של איגור סטרווינסקי (1882-1971) שעליה ניצח שני בעל-פה, ללא תווים, כאשר גופו הצנום חי את המוסיקה ומתנועע בקצבה לקראת התזמורת. סיפור האגדה של ציפור האש, המובא בתוכנייה, עזר להבין את ששת חלקיה של הסואיטה, שנוגנו בצורה מלהיבה ביותר. בייחוד דרמטיים היו המחול השטני של המלך קשצ'י, ופרק הסיום. גם כאן הקהל הגיב בתשואות ממושכות שהביעו אמון והוקרה לא רק ליצירה ולתזמורת המעולה – אלא גם למפגן הכישרונות של מנהלה המוסיקלי החדש של התזמורת, שזכה הערב לאמון מלא מצד הקהל. קהל איכותי שאי אפשר למכור לו "לוקשים".
הקונצרט החל בשעה שמונה בערב, וחרף השבת הגשומה ורבת השיטפונות – כבר בשעה שבע בערב – בבתי-הקפה ובפואייה לא היה כיסא פנוי, ובהמשך היכל התרבות היה מלא כמעט לחלוטין, ובקהל בלטו גם זוגות צעירים רבים.