* הנאשם ממנה את החשוד – מינויו של דוד ביטן, דווקא דוד ביטן, לשר בממשלת ישראל, היא תקיעת אצבע בעין של הציבור. הנאשם בשוחד נתניהו, שמנסה בכל דרך להימלט מאימת הדין, בוחר להכניס לממשלתו דווקא חשוד בשוחד. כך, עבירה גוררת עבירה ונתניהו הופך את ישראל למדינה מושחתת.
כל התירוצים של נתניהו, נבובים ככל שיהיו, והם נבובים, אינם תקפים במקרה של ביטן. הטענה ששוחד הוא רק כסף מזומן – כאן מדובר בכסף מזומן. הטענה שאין להעניש בהדחה מתפקידו אדם שטרם הוגש נגדו כתב אישום – כאן אין המדובר בהדחה, אלא במינוי. מינוי – דווקא של החשוד בשוחד.
דומה שהסיבה לכך שדווקא ביטן מונה, היא דווקא היותו חשוד בשוחד. זו המהות הדווקאית. הנאשם ממנה דווקא את החשוד. נתניהו מנהל מלחמת חורמה נגד ערכיה של מדינת ישראל כמדינת חוק ומשפט, וכבר איבד את כל מחסומי הבושה. הוא משתין מהמקפצה על הראש של כולנו.
הברחן שנמלט במפגן מביש של פחדנות ממשפט, ממנה לממשלה חשוד בשוחד, שמן הסתם גם הוא יברח וינסה להסתתר מאחורי החסינות.
נתניהו הופך את ממשלת ישראל לעיר מקלט למושחתים.
בנימין נתניהו הוא חרפה.

* דווקא – נתניהו כמעט פיטר את ציפי חוטובלי מתפקיד סגנית שר החוץ, כיוון שהשתלחה בגסות ביהדות ארה"ב. עכשיו הוא ממנה אותה, דווקא אותה, דווקא לתפקיד שרת התפוצות.
ציפי חוטובלי היא פוליטיקאית מוכשרת ולא דבק בה רבב, והיא ראויה בהחלט לכהן כשרה בממשלה. אך המינוי שלה, דווקא שלה, דווקא למשרד התפוצות, היא עדות לכך שנתניהו אינו מפעיל כל שיקול דעת ממלכתי.

* סכנה לבריאות הציבור – האם היינו מוכנים לאפשר למורה שנחשד בפדופיליה, אף על פי שטרם הורשע במשפט, להיות מורה של הילדים שלנו? הרי מבחינה משפטית, עומדת לו חזקת החפות. הרי ברור שלא היינו מוכנים לכך, והיינו דורשים את השעייתו עד פסק דין בעניינו. ואם היה מדובר בקבלה לעבודה בהוראה של אדם החשוד בפדופיליה – על אחת כמה וכמה. למרות חזקת החפות.
והנה, סגן השר ליצמן חשוד שבתוקף תפקידו סייע למנהלת בית ספר החשודה בפדופיליה, אך ורק כיוון שהיא שייכת למגזר שלו. חקירת משטרה הסתיימה בהמלצה להעמיד אותו לדין בחשד לשוחד, הפרת אמונים והדחת עדים בפרשה זו. וראש הממשלה, שבעצמו נאשם בשוחד, מינה אותו לשר הבריאות. לא פחות ולא יותר.

* לפתוח את בתי הסוהר – לתעשיית השקרים וההסתה יש תאוריית קונספירציה הזויה גם על "תפירת התיק" לדוד ביטן. הרי ברור שתפרו לו תיק. כי מרגע שחקירת המשטרה העלתה ראיות מפלילות חמורות ביותר נגד נתניהו, ועל סמך אותן ראיות הפרקליטות והיועמ"ש הגישו נגדו כתב אישום – ברור שכל מה שהמשטרה והפרקליטות מחליטים עליו אינו אלא עלילה ותפירת תיקים.
ולכן, אני מציע לפתוח לאלתר את כל בתי הכלא בארץ, ולשחרר לחופשי את כל האסירים, כולל מחבלים, רוצחים ואנסים, הרי הם נשלחו לבתי הסוהר בידי מערכות מושחתות שתופרות תיקים.

* עוד נרדף – גל עכור חדש – הפצת תאוריית קונספירציה חדשה ברשתות, על כך שגם התיקים של האנס הסדרתי משה קצב היו תפורים ומשפטו לא היה משפט צדק. מה עומד מאחורי הזוועה הזאת? זאת השיטה של "אויבו של אויבי הוא ידידי." אם הנאשם הברחן נתניהו הוא "אנחנו", הרי שמשטרת ישראל, פרקליטות המדינה ומערכת המשפט הם האוייב שלנו. אם הם שפטו את האנס הסדרתי, הרי שהאנס הסדרתי הוא אויבו של האויב שלנו. אם האנס הסדרתי הוא אויבו של האוייב שלנו, הוא "אנחנו". ואם הוא "אנחנו", הרי שכמו את נתניהו, גם אותו המערכת רודפת. וגם לו תפרו תיק. וגם אותו לא שפטו משפט צדק. פראייר האנס הסדרתי הזה. איך הוא לא קימבן לו חסינות?

* מתלבשים על אייל ינון – תעשיית השקרים וההסתה החלה להתלבש על היועץ המשפטי לכנסת אייל ינון, שהוא מופעל בידי "הקרן" והוא ה"דיפ-סטייט" וכו' וכו'. ומיד השקרים מתחילים לזרום בקצף שיא בתעלות הביבים. מדוע? כיוון שחוות דעת מקצועית שלו עלולה לשבש את המנוסה הפחדנית של נתניהו מאימת הדין.

* הכל משועבד – אלה שברור להם שממשלת מעבר שלא נבחרה ולא זכתה באמון הכנסת, ושרים שמונו ללא אישור הכנסת, יכולים לעשות ככל העולה על רוחם ולהוביל מהפכות, כי בחוק לא כתוב במפורשת שהדבר אסור, משוכנעים שהכנסת הנבחרת, שתפקידה לפקח על הממשלה, חייבת להיות משותקת, אף שאין שום חוק הקובע זאת. הרי אילו היה רוב לתעלול החסינות הפחדנית, ועדת הכנסת הייתה מוקמת מזמן. אבל הכול משועבד לאינטרס של חסינות לברחן.

* השבתאות החדשה – כאשר התפוצצה בועת משיח השקר שבתי צבי, הרוב המוחלט של חסידיו והנוהים אחריו התפכחו ונטשו אותו. אבל היה קומץ נאמנים שהתאסלמו בעקבותיו.
כאשר אני שומע וקורא דברים של חסידי משיח השקר נתניהו, אני תוהה ביני לביני האם אותו חסיד יהיה מן המתפכחים, או מן הקומץ.

* שליחותה ההיסטורית – הדיכוטומיה בין ימין ושמאל בחברה הישראלית, הגורמת להקצנה בשני המחנות, היא רעה חולה וסכנה לעתיד החברה. השליחות ההיסטורית של כחול לבן היא לשבור את הדיכוטומיה הזאת, לשקם את המיינסטרים הציוני-ממלכתי-דמוקרטי ולהוות חלופה של מרכז חזק הנותן ביטוי לרוב הדומם שמאס בהקצנה.
לפיכך, הצעתו של עמיר פרץ לריצה משותפת של כחול לבן עם מפלגת העבודה ומרצ (!), ולהפוך בכך את כחול לבן לחלק מגוש השמאל – אפילו אם היה לה יתרון אלקטורלי, היא הצעה גרועה ואבן נגף בפני הגשמת שליחותה של כחול לבן.
אולם הרעיון הזה הוא רעיון רע גם מבחינה אלקטורלית. בשתי מערכות הבחירות האחרונות הוכח שרק המרכז יכול להוות חלופה ריאלית לשלטון נתניהו. לא בכדי, מנסה התעמולה של נתניהו בכל כוחה לצייר את כחול לבן כמפלגת שמאל. בא פרץ ומציע לכחול לבן לוותר על דגלה ולאושש את התעמולה נגדה.
הדרך של כחול לבן להחליף את השלטון מותנית בהצבעה של ליכודניקים שמאסו בשחיתות ובנתניהו ורוצים להחיות את ערכי הממלכתיות ומדינת החוק שהיו לחם חוקו של הליכוד ושל אנשי הציונות הדתית שמאסו בהקצנה הפוליטית והדתית, בחיבוק הדב של נתניהו ובלגיטימציה לתועבה הכהניסטית.
כל מאמציה של כחול לבן חייבים להתמקד באלקטורט הזה. הוויתור של יאיר לפיד על הרוטציה היה צעד חשוב במהלך הזה. כעת יש להדגיש ולהאיר בזרקור על המצע המדיני של כחול לבן; על המחויבות לשלמותה של ירושלים בריבונות ישראל, המחויבות לבקעת הירדן ותוכנית לאומית לפיתוחה, המחויבות לחידוש הבנייה בגושי היישובים וגם לקיום היישובים שמחוץ לגושים, הגדרת הגולן כאזור ישראלי לעד שאינו נתון למו"מ, הגדרת ההתנתקות כמשגה וההתחייבות לא לחזור עליו, ההכרה בחשיבותו של חוק הלאום, לצד המחויבות לחקיקה שתעגן בחוק יסוד את השוויון האזרחי לכל אזרחי המדינה ומדיניות הביטחון הניצית בסוגיה האיראנית, הסורית והחמאסית.
בטרם עמיר פרץ ומפלגתו יאמצו את הקו המדיני הזה, אין טעם אפילו לדון ברעיון של שילובם ברשימה של כחול לבן.

* הדרך הנכונה – גלית דיסטר אטבריאן השתלחה בכחול לבן במאמר ב"ישראל היום" שכותרתו "מלכודת הדבש של הימין הרך," וכולו ניסיון דמגוגי לצבוע את כחול לבן בצבעי הרשימה האנטי-ישראלית המשותפת.
המאמר הזה דווקא שימח אותי, כי הוא מעיד על היסטריה. כנראה שאכן יש גל משמעותי בין מצביעי הימין הממלכתי והשקול, הבוחן ברצינות ובחיוב הצבעה לכחול לבן, והמטרה של המאמר הוא להפחיד אותו. כאשר דיסטר אטבריאן כותבת על גורמים בציונות הדתית שרואים בכחול לבן אופציה שלטונית, היא כנראה יודעת על מה היא מדברת, ומבטאת פאניקה. היא נלחצת מהפתיחות ומהאוזן הקשבת לרעיונות שמבטאים בוגי יעלון, צבי האוזר ויועז הנדל, ולכן היא מנסה להציג אותם כ"מסך עשן", שמסתיר את כחול לבן האמיתית.
ואכן, מן הראוי שכחול לבן תציב בפרונט את בוגי יעלון, צבי האוזר ויועז הנדל, את כל הח"כים של תל"ם ואנשים נוספים שמייצגים גישה לאומית יותר, דוגמת חילי טרופר, אלעזר שטרן ואחרים. המסר של בוגי יעלון שהתחייב בראיון ל-ynet שהרשימה המשותפת והכהניסטים הם לא פרטנר לקואליציה עם כחול לבן, הוא מסר חשוב מאוד.
יש לקוות שכחול לבן תחזק את הקו הזה. זו הדרך הנכונה.

[אהוד: ראוי היה שאתה תציין שוב ושוב בגילוי נאות ושלא תסתיר – שאתה שייך לתל"ם, מפלגתו של יעלון – ואתה תומך בו וגם קיווית להיות מועמד מטעמו לכנסת].

* אופוזיציה למדינה – גדעון לוי משתלח בבני גנץ, יאיר לפיד ועמיר פרץ על תמיכתם הבלתי מסויגת בחיסול רב המרצחים סולימאני, כפי שתמכו בחיסולו של אבו אל-עטא, ומסקנתו היא שאין בישראל אופוזיציה.
יש בישראל אופוזיציה, אלא שזו אופוזיציה לממשלה, לא אופוזיציה למדינה. כיוון שלוי הוא באופן עקבי אופוזיציה למדינה, אך טבעי שהוא יהיה נגד כל צעד שהוא טוב לישראל. ולכן, ברור שהוא בעד סולימאני. כדרכו, הוא כותב בלעג שהמסר היחיד שיש לאופוזיציה הוא "רק לא ביבי." בדיוק כמו הביביסטים, הוא לועג למי שנאבקים נגד השחיתות ובעד אופייה המוסרי של המדינה ומציג זאת כהתנגדות אישית ללא תוכן. הרי מה אכפת לו, באמת, צביונה המוסרי של מדינה שהוא שולל את עצם קיומה ותומך בכל אויביה ושונאיה?

* איינשטיין צדק – אלברט איינשטיין צדק. אכן, אין גבול לטמטום האנושי. ואם יש למישהו ספק בכך, אפנה אותו לגיליון "הארץ" שלשום, למאמרו ההזוי של איל מגד "שלום עם סוריה עכשיו". הטמבל הציע למסור לסוריה את הגולן במסגרת הסכם שלום בתמורה לכך שהאיראנים יעזבו את סוריה. נו, גאון.

* אילו היתה מנהיגות רוחנית ראויה לשמה – במשך שבעים שנה חיה יהדות בריה"מ תחת שלטון טוטליטרי עריץ, אנטישמי, שהפעיל את כל עוצמתו המעצמתית כדי למחוק את היהדות, כאומרים: "לכו ונכחידם מגוי, ולא ייזכר שם ישראל עוד."
אבל נצח ישראל לא שיקר, עם ישראל חי, ויהדות חבר העמים עלתה בהמוניה לארץ ישראל, למדינת ישראל. מדינת ישראל זכתה למתנה הציונית הגדולה ביותר בדורות האחרונים – עירוי דם דמוגרפי, שהבטיח את הרוב היהודי בישראל ותרומתו למדינה בכל תחומי החיים – במדע, ברפואה, בחינוך, בכלכלה, בספורט ובאמנות לא תסולא בפז. ונכון, רבים מהם אינם מוגדרים יהודים על פי דקדוקי ההלכה. אבל הם חלק בלתי נפרד מעם ישראל, השתלבו בחברה היהודית, בתרבות היהודית, ובניהם משרתים בהמוניהם כלוחמים וקצינים בצה"ל, ולדאבון הלב לא מעטים מהם גם מסרו את נפשם על קיום המדינה ושלום אזרחיה.
אילו היתה לנו הנהגה רוחנית דתית ראויה לשמה, שראויה לגודל השעה, היא היתה מוצאת כבר לפני 30 את הדרך להגדיר את כל העולים מחבר העמים כיהודים לכל דבר ועניין. אבל במקום הנהגה רוחנית, הרבנות מורכבת מחבר עסקנים חרדים, אנטי ציונים, ראשים קטנים, פחדנים שאינם מעזים ללכת צעד בלי לפזול אל הקיצונים מהם, שפוזלים אל הקיצונים עוד יותר, ולא זו בלבד שאינם עושים את המעשה הלאומי הגדול המתבקש – הם גם עושים הכול כדי למנוע גיור, להקשות על הגיור, להתיישר אחרי המחמירים שבמחמירים, בניגוד לכל אינטרס יהודי לאומי.
בכך, חבורת העסקנים המאוסה הזאת, ממאיסה לא רק את עצמה, אלא את היהדות על הישראלים.
ועכשיו, עומד לו הגבאי הראשי, ראש חבורת העסקנים החרדים, ובעזות מצח וחוצפה הוא מטיח דברי נאצה ובוּרוּת ומסית נגד בני עמו.
הרבנות החרדית היא חבר עסקנים-אפסים, חסרי תועלת. חבורת אנשים קטנים.

* שלא יתנצל – איני שותף לדורשים מ"הזכרון יעקב" להתנצל על דברי הבלע, השקר והבורות כלפי העולים מחבר העמים, כי אין שום צורך בהתנצלות צבועה של האיש הקטן הזה. הוא לא צריך להתנצל אלא להתפטר.

* בנות בצריח – "השמש יידום בין עזה ורפיח / ירח ילבין על פסגת החרמון / פרחים בקנה ובנות בצריח / ישובו לעיר חיילים בהמון." כך כתב דודו ברק.
חלפו חמישים שנה. השמש לא נדם בין עזה ורפיח; גם לא כאשר נסוגונו ממנה. להיפך. ועוד אי אפשר להניח פרחים בקנה. והחיילים עוד אינם שבים בהמונם לעיר.
אז לפחות נבואה אחת עומדת להתגשם – בנות בצריח.
וכמובן שהירח תמיד מלבין על פסגת החרמון.

* ביד הלשון: מכללה – במוסף תרבות וספרות של "הארץ" הופיע מאמר של שמואל אבנרי המספר על מעורבותו של ביאליק בפולמוס סביב קנצלר האוניברסיטה העברית ד"ר י"ל מאגנס והאוניברסיטה עצמה. הוא מצטט ברשימתו מתוך מאמר של ז'בוטינסקי ב"דואר היום" ב-1929, שנקרא "מכללתנו".
מכללה? מה קשורה כאן מכללה? כבר הוקמו כאן מכללות?
בעברית העכשווית, מכללה היא מוסד ללימודי המשך שאינו אוניברסיטה. יש מכללות אזוריות, מכללות טכנולוגיות ומכללות אקדמיות, יש הבדלים גדולים בין המכללות, אך המשותף לכולן הוא שאינן אוניברסיטאות. אי היותה אוניברסיטה הוא מאפיין כמעט מובנה בהגדרת המכללות.
אז למה התכוון ז'בוטינסקי? – לאוניברסיטה כמובן.
איך אומרים אוניברסיטה בעברית? נפתח את מילון אבן שושן בערך אוניברסיטה: "מכללה, מוסד להשכלה גבוהה." המילה הראשונה בערך אוניברסיטה הוא מכללה.
ועתה, נפתח את הערך מכללה: "אוניברסיטה, בית ספר גבוה..."
ובכן, המילה העברית לאוניברסיטה היא מכללה. אוניברסלי הוא כללי, ואוניברסיטה, שבה לומדים את כלל המדעים תורגמה למכללה. וכשז'בוטינסקי כתב על האוניברסיטה הוא כינה אותה מכללה.
אולם המילה מכללה, כצורה העברית של אוניברסיטה, לא נטמעה בשפה העברית. אך היא לא הלכה לאיבוד, והיא היתה לשם העברי למוסד על-תיכוני, כולל אקדמי, שאינו אוניברסיטה. כעת המילה מכללה היא הצורה העברית לקולג'.
אורי הייטנר