"מתבשלים כאן זמנים חשוכים מבחינה כלכלית ופוליטית, ולכן אני שׂמח שאני יכול להתנתק מהכול. אף אחד לא יודע היכן אני נמצא, וההערכה היא כי אני נעדר. אני בסדר, למרות כל האנטישמיות בקרב חברַי הגרמנים."
(אלברט איינשטיין במכתבו אל אחותו מריה לאחר שעזב במפתיע את ברלין, 11 שנים לפני עליית הנאצים לשלטון, מתוך ראיית הנולד שרבים לא התברכו בה).

כְּשֶׁנֹּחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים בְּדוֹרוֹתָיו אֵרֵחַ
זוּגוֹת שֶׁל בַּעֲלֵי-חַיִּים, זָכָר וּנְקֵבָה
לִפְנֵי הִפָּתַח אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם בְּשֶׁצֶף שִׁטְפָּן הַקּוֹלֵחַ
וְזוּג אַחַר זוּג בְּשִׁלּוּב וּמִזּוּג שְׁלוּבֵי זְרוֹעַ עָלוּ לַתֵּבָה

נִכְנַס לְשָׁם גַּם זוּג שֶׁהִסְתַּנֵּן וְהִתְפַלֵּחַ
שֶׁלֹּא עַל פִּי הַתֶּקֶן שֶׁל זוּגוֹת מִשְּׁנֵי מִינִים
שֶׁאִלּוּ הָיָה נֹחַ חָשׁ בּוֹ לֹא הָיָה סוֹלֵחַ
עַל הֲפָרַת הַתְּנַאי הַדּוּ-מִינִי לַמֻּזְמָנִים

לַהַפְלָגָה הַזֹּאת, וְאֶת הַזּוּג יוֹצֵא הַדֹּפֶן
שֶׁל שְׁתֵּי נוֹסְעוֹת סְמוּיוֹת הִוּוּ שְׁתֵּי נְקֵבוֹת שֶׁשְּׁמָן
"קִנְאָה" וְ"שִׂנְאָה" שֶׁחָדְרוּ שָׁם בְּאֹפֶן
מְאֹד בִּלְתִּי לֵגָלִי וְהִסְתִּירוּ אֶת עַצְמָן

בְּשֵׁיט הַהִנָּצְלוּת הַזֶּה מִן הַמַּבּוּל וְתֶכֶף
כְּשֶׁהַמַּבּוּל פָּסַק וְכָל נוֹסְעֵי אוֹתָהּ תֵּבָה
עָלוּ לַיַּבָּשָׁה שֶׁכֵּן כְּבָר לֹא הָיְתָה נִתֶּכֶת
שִׁפְעַת הַמַּיִם מִשָּׁמַיִם – וּבָחָרָבָה

הֵחֵלוּ הַחַיִּים לִצְמֹחַ כְּמוֹ עָלֶה וּפֶרַח
וְשֵׁם וְחָם וְיֶפֶת לֹא הָיוּ עֲרִירִיִּים
וְצֶאֱצָאֵיהֶם הוֹלִידוּ את נָחוֹר וְתֶרַח
וְתֶרַח אֶת אַבְרָם אֲבִי אֲבוֹת הָעִבְרִיִּים

וְאֵלֶּה אֶת הַיְּהוּדִים – אוֹ אָז, בִּשְׁווּנְגּ פָטָלִי
יָצְאוּ פִּתְאֹם צֶאֱצָאֵי אוֹתָן נוֹסְעוֹת סְמוּיוֹת
שֶהִתְפַלְּחוּ אֶל הַתֵּבָה בְּשׁוּ-שׁוּ לֹא לֵגָלִי
הֲלֹא הֵן הַקִּנְאָה וְהַשִּׂנְאָה הָעֲשׂוּיוֹת

מִן הַנָּמוּךְ מִכָּל נָמוּךְ, הַצֹּרֶךְ הַפְּסִיכוֹטִי
לִשְׁפֹּךְ אֶת כָּל הָאַגְרֶסִיבִיּוּת הַחַיָּתִית
מִתְּהוֹם הַ-id, אוֹתוֹ מַרְתֵּף אָפֵל, יִצְרִי, כָּאוֹטִי
עַל כָּל שָׂעִיר לַעֲזָאזֵל, עַל כָּל קְבוּצָה דָּתִית

אוֹ אֶתְנִית נְטוּלַת זְכֻיּוֹת, חַסְרַת אוֹנִים, נִרְדֶּפֶת
שֶׁדַּחַף הַהִתְעַלְּלוּת שֶׁל רֹב כְּלַפֵּי מִעוּט
מֵפִיק סִפּוּק סָדִיסְטִי מִסִּבְלָהּ כְּשְֶּׁהִיא נִדֶּפֶת
כְּמִין עָלֶה בָּרוּחַ מִכָּל פַּחַד וְסִיּוּט.

אֲבָל לַמְרוֹת אַלְפֵי שְׁנוֹת סֵבֶל בְּאוֹתָהּ פּוֹזִיצְיָה
שֶׁל הַגְלָיָה מִיְּדֵי בָּבֶל אוֹ מִיָּדָהּ שֶׁל רוֹמִי,
שֶׁל רְדִיפוֹת מַסְּעֵי הַצְּלָב, אֵימֵי הָאִינְקְוִיזִיצְיָה,
שֶׁל עֲלִילוֹת הַדָּם, וְהַפְּרָעוֹת, וְהַפּוֹגְרוֹמִים

וְהַשּׁוֹאָה הַהִיטְלֶרִיסְטִית – שְׁתֵּי הַמִּפְלָצוֹת
שֶׁל הַקִּנְאָה וְהַשִּׂנְאָה, הַזּוּג הָאֶפִּידֵמִי
(שֶׁהֵן מְקוֹר הַפִּגּוּעִים, מְקוֹר הַהַשְׁמָצוֹת
וּמְקוֹר בֵּית-הַגִּדּוּל שֶׁל הַסַּרְטָן הָאַנְטִישֵׁמִי)

עֵדוֹת לַתּוֹפָעָה הַמַּדְהִימָה שֶׁעַם נִרְדָּף
כָּאן יֵשׁ לוֹ הַחֻצְפָּה לִשְׂרֹד אֶת כָּל הַהַחְרָמוֹת כְּבָר
כְּעַם עַתִּיק שֶׁגַּם כַּיּוֹם בְּעֹז פּוֹתֵחַ דַּף
חָדָשׁ, כְּשֶׁשְּׁלַל אִימְפֶּרְיוֹת עַתִּיקוֹת לֹא קַיָּמוֹת כְּבָר

וְהוּא אֵינוֹ זָקוּק לְרַחֲמִים מִשּׁוּם צוֹרֵר
וּמָה שֶׁשּׁוּם אֻמָּה עוֹד לֹא עָשְׂתָה בְּשׁוּם הִיסְטוֹרְיָה
עוֹשֶׂה רַק הוּא: אֶת עֲבָרוֹ מַשְׂכִּיל הוּא לְעוֹרֵר
עַל אַף כָּל תָּאֵי-גָּאזִים וַעֲשַׁן כָּל קְרֶמָטוֹרְיָה

וְכָל פִּשְׁעֵי-שִׂנְאָה שֶׁל חוּלִיגָנִים צְמֵאֵי דָּם
בְּגֶ'רְסִי סִיטִי, פִּיטְסְבּוּרְג, מוֹנְסִי, הַאלֶה בְּגֶרְמַנְיָה,
בְּבָתֵּי-כְּנֶסֶת, בֵּין חוֹבְשֵׁי כִּפּוֹת שֶכְּנֶגְדָּם
יוֹצְאִים וַנְדָּאלִים בְּפָּרִיז וְלוֹנְדּוֹן בִּבְּרִיטַנְיָה,

כָּל הַקִּנְאָה וְהַשִּׂנְאָה הַזְּדוֹנִיּוֹת הָאֵלֶּה
שֶׁל כָּל יוֹרְשֵי הָמָן מוּל כָּל יוֹרְשָׁיו שֶׁל מָרְדְּכַי
אֵין בְּכוֹחָן לִמְנֹעַ כְּלָל אֶת הִתְעַצְּמוּת הַפֶּלֶא
שֶׁל יִשְׂרָאֵל פּוֹרַחַת וְשָׁל עַם יִשְׁרָאֵל חַי.
יוסי גמזו