לִפְנֵי יָמִים סְפוּרים עָצַם אֶת שְׁתֵּי עֵינָיו לָנֶצַח
אֶחָד מִן הַטּוֹבִים בְּמַלְחִינֵינוּ, אִישׁ יָקָר
שֶׁתְּרוּמָתוֹ לְתַרְבּוּתֵנוּ צָצָה וְהֵנֵצָה 
מֵעַל גַּלֵּי הָאֶתֶר, עַל בִּימוֹת, אַךְ בְּעִקָּר

בְּבִצּוּעֵי לַהֲקוֹתָיו הַצְּבָאִיּוֹת שֶׁל צַהַ"ל
שֶׁאֶת חוֹבְבָנוּת-הַבֹּסֶר שֶׁצִּיְּנָה אוֹתָן
הוּא בְּלִי לֵאוּת הָפַךְ שָׁם עַל כָּל צַעַד וְכָל שַׁעַל
לְדֶרֶג מְלֻטָּשׁ הַרְבֵּה יוֹתֵר שֶׁל זִמְרָתָן

אוֹתָהּ שִׁפֵּר מִבְּלִי לְהִתְפַּשֵּׁר, בְּאֹרַח כְּרוֹנִי
בְּסַבְלָנוּת שֶׁל פֵּדָגוֹג וּבְעִדּוּד מַמְרִיץ
שֶׁל מַעֲבָר מִתְּחוּם הַקָּקוֹפוֹנִי לַהַרְמוֹנִי
וְקַפְּדָנוּת פֵּדַנְטִית שֶׁהוֹצִיאָה מֵהֶן מִיץ...

לִפְנֵי זְמַן-מָה, שָׁעָה שֶׁהוּא נִשְׁאַל כָּאן בַּתִּקְשֹׁרֶת
מָה דַּעֲתוֹ עַל תַּמְלִילֵי הַדּוֹר הָעַכְשָׁוִי
בַּזֶּמֶר הַיִּשְׂרְאֵלִי, הוּא לֹא חָסַךְ בִּקֹּרֶת
מֵעִלְּגּוּתָם וּרְדִידוּתָם, וּבְטִעוּן עִקְבִי

הִדְגִּישׁ כִּי כְּמַלְחִין, מָה שֶׁלִּפְנֵי הַכֹּל גּוֹרֵם לוֹ
לִדְלוֹת אֶת הַמֵּיטָב הַמּוּסִיקָלִי מֵעַצְמוֹ
הֵם טֶקְסְטִים עַל רָמָה וְכִי כַּיּוֹם מְאֹד צוֹרֵם לוֹ
חֶסְרוֹן רָמָה כָּזֹאת שֶׁהוּא אֵינוֹ חָדֵל לִצְמֹא

וּלְיַחֵל לָהּ גַּם כַּיּוֹם גַּם אִם זֶה לֹא בַּמּוֹדָה
שֶׁבָּהּ זִילוּת הַטֶּקְסְט מַתְנָה אֶת טִיב הַהַלְחָנָה
וְגַם כַּיּוֹם הוּא מַאֲמִין בְּלַהַט בַּמֵּתוֹדָה
שֶׁבָּהּ כֵּלִים שְׁלוּבִים הֵם גַּם תַּמְלִיל גַּם מַנְגִּינָה.

אֲנִי זוֹכֵר אֵיךְ עֲרָבִים שְׁלֵמִים יָשַבְנוּ שְׁנֵינוּ
בְּדִירָתוֹ בְּתֵל-אָבִיב בִּרְחוֹב אָלֶכְּסַנְדֵּר יַנַּאי
בְּמִין סִינֶרְגִּיָה שֶׁל טֶקְסְט וְלַחַן כְּשֶׁבֵּינֵינוּ
מִלִּים מִשְׁתַּלְּבוֹת בִּצְלִילִים וְשִׁירִים נוֹלָדִים בֵּין אָזְנָיו לְאָזְנַי

כְּמוֹ "לַיְלָה רִאשׁוֹן בְּלִי אִמָּא," כְּמוֹ "הַלַּיְלָה לַטַּיֶּלֶת"
וְ"שֶׁלֹּא לֶאֱהֹב אוֹתָךְ אֵיךְ אֶפְשָׁר?" וְכָמוֹנִי זוֹכְרִים לוֹ רַבִּים
מִכּוֹתְבֵי הַשִּׁירִים אֶת בִּרְכַּת כִּשְׁרוֹנוֹ שֶׁכָּל לַחַן נוֹלַד בּוֹ כְּיֶלֶד
שֶׁהוּא פְּרִי אַהֲבָה שֶׁאֵינָהּ מִתְפַּשֶּׁרֶת וּבָהּ נִיצוֹצוֹת מִתְלַבִּים.

הוּא הָיָה בְּלִי שׁוּם גֻּזְמָה מֶלַח הָאָרֶץ
כְּמוֹ פִּסָּה שֶׁל נוֹף נוֹכֵחַ וְקַיָּם,
כְּמוֹ פְּרִיחַת כַּלָּנִיּוֹת, כְּמוֹ סֶלַע, הַר, עֵץ, 
כְּמוֹ שַׁרְקִיָּה בֶּהָרִים וּדְכִי הַיָּם.

הוּא הָיָה מִין מַעֳיָן שׁוֹפֵעַ זֶמֶר,
הוּא הָיָה, כְּוָאדִי זֶה שֶׁלֹּא חָרַב,
תַּמְצִיתָהּ שֶׁל יִשְׂרָאֵל הַמְּפַזֶּמֶת
אֶת שִׁירָיו שֶׁל עַם חוֹזֵר אֶל נְעוּרָיו.

הוּא הָיָה הוֹוֶה מֵלוֹדִי שֶׁסְּפוּגוֹת בּוֹ
שְׁלַל אוֹקְטָבוֹת שְׁהִפְעִימוּ חֲוָיָה
וְלָכֵן כָּל-כָּךְ קָשֶׁה לִי לַהֲגוֹת בּוֹ
בְּמִלִּים שֶׁל זְמַן עָבָר כְּמוֹ "הוּא הָיָה..."
יוסי גמזו