היהודים תמיד אשמים
ח"כ יאיר גולן (מישהו יודע את שמו המקורי?) – ממרצ, המומחה במציאת "סימנים" בארץ הדומים לשנות השלושים באירופה, מצא "סימן" נוסף.
בדיוק כפי שהיטלר בנאומו המפורסם ברייכסטאג ב-1939 האשים את היהודים באחריות למלחמה: (הנה נאומו המפורסם:)
https://www.youtube.com/watch?v=93eHO2z_GnM
כך גם יאיר גולן ממש כמו היטלר, קבע שהימין הוא האשם בטרור הערבי. ודוק: לא הערבים אשמים בטרור, הימין אשם:
https://rotter.net/forum/scoops1/602349.shtml
ברור. הרי היהודים תמיד אשמים בכל במיוחד במותם. הנה "סימן" מובהק נוסף לדמיון של ישראל שנות השלושים.
והנה צץ קפץ עוד מסמן סימנים. ח"כ עומר ברוצלבסקי-בר-לב, מ"העבודה", גם הוא מאשים את היהודים בטרור הערבי.
https://rotter.net/forum/scoops1/602544.shtml
ועוד סימן לשנות השלושים
אדם נוסף המתמחה במציאת סימנים לדמיון לשנות השלושים הוא רונן צור, היועץ האסטרטגי של בנימין גנץ. ה"עייצס גייבער", רונן צור, כינה את נשיא ארה"ב "רונלד אדולף נשיא פסיכופט."
https://www.mako.co.il/news-politics/2020_q1/Article-73737b6f177ef61026.htm
אי אפשר שלא לקרוא למוצאי הסימנים הללו, שלעולם לא ימצאו סימנים לדמיון אצל הדיקטטורות הפשיסטיות הערביות, בשם פשוט – "מכחישי שואה".
אפילו מטאטא יורה
דומה שמעולם לא ירד מנהיג ישראלי לשפל כזה. ללא שמץ בושה האקטיביסט הפרו-איסלמי, העבריין, אהוד אולמרט, ראש הממשלה לשעבר, מתעתד לקיים מסיבת עיתונאים משותפת עם אבא של מאזן, בתגובה משותפת נגד תוכנית טראמפ. בתגובה לשאלה, ענה אולמרט: "אבו מאזן אישית ירה? מה קרה? אני לא מבין?"
https://rotter.net/forum/scoops1/602300.shtml
נכון, אולמרט צודק. אבא של מאזן באמת לא ירה אישית. גם היטלר מעולם לא ירה אישית. רק מטאטא יורה.
כדי להשכיח את גועל הנפש מאולמרט הנה הביצוע הנפלא של אריק איינשטין לשירו של איציק מאנגר:
https://www.youtube.com/watch?v=KXQ_XppB8Nc
מה בין "יהודים-ערבים ל"ערבים-יהודים"
פעם אחרי פעם חוזר אורי הייטנר על אי ההבנה שלו את המושגים "יהודי-ערבי" והמושג "ערבי יהודי", ועל אי הבנתו את ההבדלים ביניהם. (אורי הייטנר, "המצאה אנטי-ציונית", "חדשות בן עזר" 1512) הייטנר טועה ומטעה.
הנה מה שכתבתי לו כתגובה על אי הבנתו זו לפני ארבע שנים:
https://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/hbe01151.php
הההגדרה הנכונה – "יהודים-ערבים"
במאמר הביקורת שלו על הרצנזיה של דוד זונשיין על ספרו של מנחם קליין "קשורים: הסיפור של בני הארץ" קובע אורי הייטנר: "אין חיה כזאת 'יהודי-ערבי'. זהו אוקסימורון. זו זהות מומצאת בידי אידיאולוגיה פוליטית הזקוקה לה." ("חדשות בן עזר" 1149).
אז נכון שהמונח "יהודים-ערבים" נתמך ע"י אקטיביסט פרו-איסלמי, אנטי-ציוני, ואנטי אשכנזי – פרופסור יהודה שהרבני-שנהב:
https://he.wikipedia.org/wiki/יהודה_שנהב
אבל אין בעובדה זו לפסול את המושג. פשוט משום שהוא המושג הנכון. בהינתן שהמונח "אשכנזים" אינו כולל רק את יהודי אשכנז (גרמניה) אלא בהכללה את כל יהודי אירופה, איך נכנה בכינוי משותף את כל היהודים מארצות ערב? מה המשותף בין יהודי מעיראק, תימן ומרוקו?
האם נכנה אותם "ספרדים"? – הכינוי "יהודים ספרדים" כולל למשל יהודי כבנימין זאב הרצל, או סופר כ-י.ל. פרץ, אבל אינו כולל יהודי כעבדאללה-עובדיה יוסף, או סופר כפואד אליאס נאצח ח'לסצ'י (אלי עמיר) העיראקיים.
האם נכנה אותם "מזרחיים"? – הכינוי "יהודי מזרחי" מתאים למשל ליהודי כיוסף טרומפלדור (יליד פיאטגורסק בקווקז) אבל אינו מתאים ליהודי כאריה מכלוף דרעי המוגרבי-מערבי-מרוקאי. (אגב דרעי גם אינו ספרדי. דרעי הוא שם של שבט בֶּרְבֶּרִי).
מכאן, אם המשותף בין יהודי ארצות ערב אינו המרכיב הספרדי ולא המרכיב המזרחי, הדבר המשותף היחיד הוא היותם יהודים מתרבות ערבית-מוסלמית. יהודים שלשונם היתה ערבית (בעגות שונות) ולכן הכינוי המשותף לכולם הוא "יהודים-ערבים".
בהגדרה זו אין שום נתינת תוקף למציאות של יחסים טובים בין יהודים לערבים – שמעולם לא היתה. לכן אין כל פסול בהגדרה הזו, ונהפוך הוא, בפסילת ההגדרה יש אולי שמץ גזענות.
לעומת זאת פסול המונח "ערבי-יהודי".
המונח "ערבי-יהודי" הוא מונח של הלאומנות הגזענית הערבית. מונח המצוי בבסיס האמנה הפלישתינאית המפורסמת (שטרם בוטלה), מונח שאוחזים בו אבא של מאזן, הרשימה המשותפת (בשנאת ישראל), ותומכיהם, כגון מכחיש העם היהודי, הפולני-האוסטרי, האנטישמי, שלמה זנד – הטוענים כי אין כלל עם יהודי. היהודים הם רק דת. לכן היהודים אינם זכאים למדינה.
לפי האמנה הפלישתינאית יש ערבים מוסלמים, נוצרים, דרוזים, ויהודים, כשם שיש פולנים קתולים ופולנים-יהודים. ודוק: לפי הגדרתם אין מדובר ב"יהודים-ערבים", או ב"יהודים-פולנים", אלא ב"ערבים-יהודים", וב"פולנים-יהודים".
לסיכום:
א. המושג "יהודי-ערבי" הוא מושג לגיטימי המכליל את היהודים שחיו במרחב התרבותי הערבי בדיוק כפי שיש יהודים-רוסים, או יהודים אתיופים.
ב. המושג "ערבים-יהודים" הוא מושג שקרי פרי הגזענות האנטישמית (הערבית והקומוניסטית) השוללת את קיומו של העם היהודי ומתייחסת ליהודים אך ורק כדת.
מתן בסתר
אי אפשר שלא להעריך את ח"כ הכנסת יחיאל משה טרופר על תרומתו האצילה, תרומת כליה לחולה שאינו מכיר, ועל כך הוא ראוי לתהילת עולם. יחד עם זה מוטב היה לולא היה המעשה הנאצל הזה נקשר לקמפיין הבחירות שלו לכנסת. לולא היה מארגן לעצמו סרט מצולם בזמן מרוץ הבחירות המפאר את מעשהו. יש ביהדות מושג שנקרא "מתן בסתר". וזה היה המעשה הראוי לעשותו בזמן הזה.
מה בין רעידת האדמה בחיפה לג'נין
השבוע היתה רעידת אדמה חזקה למדי בחיפה. יודעי דבר טענו שרעידת האדמה נבעה מנגיעה עוצמתית של אישה מזרחית שהביאה לפיצוץ את רון מוסא-כחלילי שקבע כי מניסיונו האישי נגיעת מזרחית היא לאין שיעור עוצמתית הרבה יותר מנגיעת אשכנזית.
רון מוסא-כחלילי, הגזען האנטי-אשכנזי והאקטיביסט הפרו-איסלמי האנטי-ציוני תמך גם השבוע בסרט השקרי והאנטישמי של הגזען הערבי-מוסלמי מוחמד בכרי, "ג'נין ג'נין".
https://rotter.net/forum/scoops1/601834.shtml
כל הארץ דגלים דגלים (של אש"פ)
בתגובת נגד לתוכנית טראמפ המציעה לערביי המשולש (רק בהסכמה) להיות תחת כיבוש ערבי במדינת פלסטין, הפגינו כולם רק עם דגלי אש"פ. ללא דגל ישראלי אחד.
סמי אבו שחאדה, מועמד מטעם בל"ד לכנסת, תוקף את איציק שמולי המתנגד לתוכנית טראמפ, ואף משקר שמדובר בטרנספר, אבל בהתייחסו לדגלי פלסטין שהונפו בהפגנה, כתב שמולי כי "יש משהו צורם וצבוע שמפגינים ישראליים שמתנגדים, ובצדק, להיות מסופחים לפלסטין מניפים בגאון את דגליה."
מסביר אבו שחאדה: "הפלסטינים אזרחי ישראל, מניפים אותו ומזדהים איתו. לא בגלל שאיננו תופסים את עצמנו כאזרחי המדינה, אלא בגלל שהדגל הפלסטיני הוא הדגל הלאומי שלנו – סמל להיסטוריה, לחברה ולתרבות שאליה אנחנו גאים להיות שייכים."
(סמי אבו שחאדה, "איציק שמולי אל תעשה סיבוב על הדגל", "הארץ", 5.2.20)
https://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.8498365
מר אבו שחאדה לא מסביר מה מסמל הדגל הערבי. אז הנה ההסבר: הבריטים המציאו את העם העבר-ירדני, הפלסטיני, והעיראקי, והצרפתים את העם הסורי, והלבנוני. והדיפלומט האנגלי מרק סייקס (הידוע מהסכם סייקס פיקו) עיצב לערבים דגל. הדגל הערבי שעיצב מסמל את החליפויות המוסלמיות. השחור את החליפות הראשונה, הירוק את החליפות של השושלת הפטמית, הלבן את החליפות של בית אומיה, והאדום את החליפות של השושלת ההאשמית. זכותם של כל העמים, גם המומצאים לשאת את דגליהם ואת סמליהם שבחרו להם.
לגופו של עניין צודק שמולי. לא ייתכן להעביר את תושבי המשולש בניגוד לרצונם לכיבוש ערבי אלא בהסכמה ומרצונם. מאידך לא ייתכן מצב של גם וגם. לא ייתכן שערביי המשולש יהיו גם אזרחי מדינת ישראל, וגם ייאבקו (עם דגלי האוייב בידיהם) בעד חיסולה של מדינת ישראל. אין מצב של גם וגם. לוגיקה פשוטה. חוק הזהות והסתירה.
תמיהה נוספת היא מדוע זה בכלל מדבר נציג בל"ד לכנסת על הזהות הפלסטינית בשעה שלפי מייסד המפלגה עזמי בשארה היווני-נוצרי, שהסתערב בכפייה עקב הכיבוש הערבי, טוען שאין כלל ועיקר עם פלסטיני, וקיומו היא רק המצאה קולוניאלית:
https://www.youtube.com/watch?v=Myp2Zg05vbw
ח"כ מרב מיכאלי-קסטנר – נתניהו טוב ליהודים לא לישראלים
בתגובה לתוכנית טראמפ המאפשרת בהסכמה את העברת ערביי המשולש לכיבוש ערבי בפלסטין, צייצה ח"כ מרב מיכאלי-קסטנר מ"העבודה" כי העברת המשולש לשטח פלסטיני היא יוזמה של נתניהו שהוא טוב ליהודים, אבל לא טוב לישראלים.
"בבחירות 2015 אמר: הערבים נעים בכמויות. לבחירות. ב-19 א' חוק הלאום בלי שוויון. בסבב ב' מצלמות בישובים הערביים. עכשיו טרנספר לתושבות ותושבי המשולש. נתניהו – הסת ומשול. די."
https://rotter.net/forum/scoops1/601833.shtml
אם להגדרת מיכאלי-קסטנר היהודים אינם ישראלים, האם היא מגדירה את הערבים הקוראים לעצם פלישתים – ומשמם ובהתנשאות רבה היא מכריחה אותם לקרוא לעצמם ישראלים?
ג'וסף בורל – טורקמדה החדש
ממש כתומס דה טורקמדה האינקוויזיטור הגדול של ספרד בשעתו, מתהלך שר החוץ של האיחוד האירופי הספרדי כשהוא מאיים על ישראל שסיפוח ישובים ביו"ש לא יעבור ללא מענה. ולא די בכך, אלא שעוד אמר זאת בחזרה מביקור באיראן, ולאחר שהצהיר בעבר כי "אירופה תצטרך להתרגל לכך שאיראן רוצה להשמיד את ישראל." לדבריו, "אנחנו לא ילדים. יש לנו לקוחות פוטנציאליים, אינטרסים ואסטרטגיה, ואנחנו נמשיך לעבוד עם איראן. הם רוצים למחוק את ישראל, אין שום דבר חדש בזה. נצטרך לחיות עם זה."
https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5671971,00.html
למזלה של ישראל הוא פירסם את איומו רק על דעת עצמו.
במהלך מדיני ארוך וממושך הצליח נתניהו בפעילות מדינית מבריקה להביא ליחסים הדוקים ואפילו אישיים עם צ'כיה, הונגריה, בולגריה, רומניה, אוסטריה ואיטליה שהתנגדו לפרסום גינוי ברוח זו ע"י האיחוד האירופי. הצלחת נתניהו היא כצנינים בעיני האקטיביסטים הפרו-איסלמים (המכונים בארץ משום מה "שמאל") שקיוו וייחלו לגינוי ולהחרמת ישראל.
דובר משרד החוץ ליאור חייט גינה את דבריו של בורט בייחוד על רקע שובו מאיראן, אבל זה לא מספיק.על נתניהו לומר לו את הדברים הבאים: "סניור בורט, כל ספרד היא שטח הנחשב ע"י הערבים כשטחים כבושים של אדמת ווקף קדושה, לכן מן הראוי שלפני שספרד תדבר על שטחי יו"ש, היא תיתן דוגמה ותשיב לערבים את השטחים שכבשה מהם, ולפחות את חלקם, האי פטרוזיליה הקטן ואת כל אל-אנדלוס שעליהם חולמים הערבים."
"אקיבוש הערבי"
יואל נץ מזכיר ובצדק את "אקיבוש" הערבי של ספרד ("חדשות בן עזר" 1512), ועל כך שהעולם מהלל את הספרדים שסילקו את הכיבוש הערבי ומוקיע את היהודים שעשו דבר דומה, אבל יש לזכור שהכיבוש הערבי היה גדול בהרבה:
פרדוקס הכיבוש
השטחים הכבושים היום ע"י הערבים הם 13 מיליון קמ"ר. יותר מכל אירופה. בעבר השטחים היו גדולים יותר. רק הצרפתים, הספרדים, הפורטוגזים, המלטזים, היוונים, האיטלקים, הארמנים, הגיאורגים, הפרסים, האזרים, והישראלים – הצליחו לסלק את הכיבוש הערבי. (המצרים והכורדים לא הצליחו).
אם היו היהודים מצליחים לכבוש 13 מיליון קמ"ר והיו בעולם 57 מדינות יהודיות, ורק מדינה מוסלמית אחת. אף אחד בעולם לא היה מדבר על "הכיבוש היהודי".
ה"פַזְעָה" של פרופסור עמירם גולדבלום
פַזְעָה ("אזעקה") הוא מושג בערבית שמשמעו אזעקת לוחמים בלתי סדירים מכפרי הסביבה לצורך פעולה צבאית. הלוחמים היו מביאים איתם את נשקם האישי מביתם ולאחר סיום הקרב היו חוזרים לביתם. פעולה זו איפשרה גיוס מהיר וקל של אנשים ונשק, במגבלה של צמידות מקום הקרב לריכוז אוכלוסייה ואי-יכולת לניהול קרב ממושך מאוד או קרב במקום מרוחק. הפזעה היא תופעה מסורתית עתיקת יומין, המונעת מכוח נאמנות למשפחה, לחמולה ולשבט, ממניעים דתיים, לאומיים, ומתאוות שלל.
במלחמת העצמאות היו מספר אירועי פזעה של ערביי ארץ ישראל בפיקודם של מפקדים מקומיים, כמו קרב ג' בשבט, ההתקפה על מחלקת הל"ה וההתקפה על הקסטל (במסגרת קרב הקסטל) במטרה לחלץ את גופתו של עבד אל-קאדר אל-חוסייני.
https://he.wikipedia.org/wiki/פזעה
והנה האקטיביסט הפרו-איסלמי, פרופסור עמירם גולדבלום, התומך בכיבוש ערבי-מוסלמי של הפשיזם האיסלמו-נאצי-ג'יהאדיסטי – יוצא ב"פַזְעָה" אזעקה, וקורא לערבים להקים מיליציות חמושות ולהילחם נגד מה שהוא מכנה: ה"מתחנבלים" היהודים, וקורא עוד לארגוני זכויות האדם (הערבי) לתמוך באותן מיליציות.
https://rotter.net/forum/scoops1/601887.shtml
מעשה זה אינו תקדים בהיסטוריה. כבר בזמן מאורעות 1936 השתתפה היהודייה-התימנית שמחה צברי, פילגשו של מזכ"ל הפ.ק.פ. רדואן אל חילו, בארגון ובביצוע פעולות חבלה נגד יהודים.
https://he.wikipedia.org/wiki/שמחה_צברי
הסתה לאלימות או לטרור (תיקון מס' 66) תשס"ב-2002:
144ד2. (א) המפרסם קריאה לעשיית מעשה אלימות או טרור, או דברי שבח, אהדה או עידוד למעשה אלימות או טרור, תמיכה בו או הזדהות עמו (בסעיף זה – פרסום מסית), ועל פי תוכנו של הפרסום המסית והנסיבות שבהן פורסם, יש אפשרות ממשית שיביא לעשיית מעשה אלימות או טרור, דינו – מאסר חמש שנים.
(ב) בסעיף זה, "מעשה אלימות או טרור" – עבירה הפוגעת בגופו של אדם או המעמידה אדם בסכנת מוות או בסכנת חבלה חמורה).
האם מנחם מנדלבליט יורה על הגשת כתב אישים נגד גולדבלום?
לצעוק בוז
המנצח הישראלי לשעבר, מאיר ולבר, עושה קריירה מוסיקלית עולמית. הוא מכהן כמנהל מוסיקלי של הפילהרמונית של הבי.בי.סי. ומנצח על הפילהרמונית של מינכן. את רוב זמנו מבלה ולבר בגרמניה, שם הוא מכהן כמנצח האורח הראשי של הזמפר-אופרה בדרזדן, ומרבה לעבוד עם תזמורת הגוונדהאוז המצוינת בלייפציג. חלק ניכר מזמנו הוא נמצא במילאנו, שם גרות בת זוגו ובתו.
מאיר ולבר מספר על השיטה שלו לנגן מוסיקה מודרנית. "אם אני צריך לנצח על משהו שנחשב קיצוני אני מדבר עם הקהל. שתיים שלוש דקות, בפשטות, בלי הסברים דידקטיים, בעיקר כדי להוריד את מפלס הדריכות, לפרוק את הנשק, להבהיר שזה לא אני נגדכם אלא ניסוי משותף. בדרזדן, שהוא בית אופרה מסורתי ממש, הצלחתי השנה להעלות את האופרה של ליגטי, Le Grand Macabre. עם הסופרן הילה בג'יו שעשתה תפקיד נפלא והעיפה את האולם. קודם כל הקהל בא. אבל כולם לחוצים: 'מוזיקה מודרנית'. אני עולה ומתחילות צעקות בוז מחברי המקהלה שנשתלו בקרב הקהל. מתחילים לנגן את הפתיחה והם ממשיכים לצעוק: 'חרא של מוזיקה.' הקהל מבועת, ואז הוא מבין מה קרה, וצוחק. המתח מתפוגג. כולם נכנסו לאווירה של שיגעון ושל הומור, שהיא בדיוק מה שמייחד את האופרה הזאת. הבינו שגם המנצח משוגע, והכל בסדר. אפשר להירגע וליהנות."
לאחרונה הוציא ולבר ספר, רומן, בגרמניה, שזכה להרבה תשומת לב, וזכה לעשרות ביקורות, וחוזים שנחתמו עם הוצאה איטלקית ועם הוצאה צרפתית. אבל כמובן לא הוצאה ישראלית.
הספר, מבחינה פוליטית, הוא ספר אנטי ציוני. הספר מתחיל ונגמר כשהגיבור הוא בן 118, ניצול השואה המבוגר ביותר בישראל של 2038, מחליט לרדת מהארץ ולחזור לדירה הקטנה של הוריו בהונגריה. הוא מתאר מאורעות מרכזיים בתולדות מדינת ישראל אבל בדרך שונה מהנרטיב הרשמי של המדינה.
(אמיר מנדל, "למה המנצח עומר מאיר ולבר שותל בקהל אנשים שיצעקו בוז", "הארץ", 2.12.2019)
https://www.haaretz.co.il/gallery/music/classicalmusic/.premium-1.8201835
אז נלך לשיטתו של המנצח מאיר ולבר ונצעק לו בוז – אבל בוז אמיתי.
נעמן כהן
נעמן כהן
יאיר גולן מצא בהם סימנים –
רוצים גישה מלאה לכל הגיליונות?
הצטרפו לאתר וקבלו גישה לארכיון של למעלה מ-2,100 גיליונות עם אלפי מאמרים, שירים ויצירות ספרותיות.
הצטרפו לאתר