בספרה המרתק של אניטה שפירא, "צומת ביל"ו – שלושה ביל"ויים וארץ ישראל", ספריית אפקים, עם עובד, 2019. עוקבת שפירא אחרי שלושה צעירים יהודיים רוסיים חברי תנועת ביל"ו. חיים חיסין, יעקב צ'רתוק, וזאב וולף ולדימיר דובנוב. המעקב המרתק שעושה אניטה שפירא הוא בעקבות מכתבים שהעבירו השלושה ביניהם.
מסתבר כי הרעיון הציוני או ליתר דיוק "הציונות המעשית" נהגה כבר 14 שנים לפני הקונגרס הציוני הראשון. זאב וולף ולדימיר דובנוב (1858-1940) היה אחיו הבכור של ההיסטוריון שמעון דובנוב. הוא הצטרף לתנועת ביל"ו ועלה לארץ ב-1883. במכתב לאחיו שמעון דובנוב, שנשלח אחרי עלייתו לארץ הוא כותב לאחיו ההיסטוריון:
"האומנם אתה סבור, כי המטרה היחידה של נסיעתי לכאן היא להגיע לסידור עצמי? --- לא! מטרתי הסופית שלי, כשל רבים אחרים, היא נשגבה, רחבה ועצומה, ואף-על-פי כן אין לומר שהיא אינה ניתנת להגשמה. המטרה הסופית, או pia desideria [איטלקית: תוחלת הלב], היא להשתלט במשך הזמן על ארץ-ישראל ולהחזיר ליהודים את עצמאותם המדינית, אשר אבדה להם זה כאלפיים שנה. אל-נא תצחקו, אין זו הזייה. האמצעים להשגת מטרה זו עשויים להיות: ייסוד מושבות חקלאיות ומושבות למלאכה בארץ-ישראל, הקמת כל מיני מפעלים ובתי-חרושת והרחבתם ההדרגתית; בדיבור אחד, יש להשתדל שכל האדמה וכל התעשייה תהיינה בידי היהודים. מלבד זאת יש להרגיל את הצעירים ואת בני הדור הצעיר שיגדל להשתמש בנשק (בתורכיה הפראית-חופשית אפשר לעשות הכול). ואז יגיע אותו יום נהדר, אשר על בואו ניבא ישעיהו בנחמותיו הפיוטיות הנלהבות. אז יכריזו היהודים על עצמם, עם נשק ביד (אם יהיה צורך בכך) קבל עם ועדה, כעל בעלי המולדתם הישנה. ואין חשיבות בכך, שהיום הנהדר ההוא יבוא בעוד חמישים שנה ויותר. חמישים שנה אינם אלא רגע לגבי מפעל שכזה. הסכימו-נא, ידידי, כי זוהי אידיאה נהדרת ונשגב." (אניטה שפירא, צומת ביל"ו, עמ' 103)
שנתיים אחרי שעלה לארץ ירד וולף זאב ולדימיר דובנוב חזרה לרוסיה, ולא חזר לארץ. הוא מת באופן לא ברור ב-1940.
אחיו, ההיסטוריון שמעון דובנוב, שהיה אנטי-ציוני ויצר את תורת המרכזים היהודים בהיסטוריה, ודגל באוטונומיה יהודית, נרצח בגטו ריגה.
יעקב צ'רתוק וחיים חיסין ירדו גם הם לרוסיה, אך שבו לארץ ישראל והיה להם חלק מפעל הציוני. מאוד מעניין לשער, אם הרצל היה עולה לארץ, האם היה גם נשאר בה?
[אהוד: מאוד מעניין שפתח-תקווה, שנוסדה ב-1878 וקדמה לקומץ הביל"ויים, ואשר מאות איכריה ובני משפחותיהם – רובם לא רק שלא ירדו מהארץ אלא נאחזו באדמתה כל ימיהם (אולי ניתן לכנותם "חובבי ציון" המעשית) – פתח-תקווה זו הושכחה לגמרי מתולדות העלייה הראשונה, הנזקפת כולה לזכות קומץ העולים הביל"ויים, שחלקם ירד מן הארץ – אבל כנראה היו להם כבר אז יחסי ציבור טובים יותר.
מרבית מייסדי המושבה, כמו משפחות שטמפפר, ראב, גוטמן, ברנט ואחרים, היו "עולים חדשים", ממבשרי העלייה הראשונה. רק יואל משה סלומון ובני-משפחתו היו ילידי הארץ].
רק דוקטרינת דוריאל
הטקטיקה המתוחכמת של מוחמד יאסר ערפאת היתה להציג את עצמו תמיד כ"פעיל שלום" היוצא נגד הטרור של החמאס, בעוד הוא עצמו לא רק שעודד את הטרור החמאסי, אלא הקים בעצמו את ארגון הטרור הג'האדיסטי של אש"פ, "השהידים של הקצה" (כתאאב שוהאדת אל אקצה) מיסודו של הג'יהאדיסט מרואן ברגותי.
מוחמד יאסר ערפאת חזר ואמר כי רק שלטון מלא שלו על כל השטח יאפשר לו למנוע את הטרור. חסידיו הישראלים שתמכו בו לחצו להעביר לו את כל השטח והכוח בנימוק כי רק הוא ימנע טרור, בהסתמך על אמרתו של רבין שלערפאת אין בג"ץ ואין בצלם, שימנעו ממנו את המלחמה בטרור של החמאס.
הסיבוב האחרון בעזה הביא לתופעה דומה המבשרת רעות לישראל.
עד עתה ראתה ישראל בחמאס את האחראי לכל פעולת טרור מעזה, מעתה החמאס הוא הבחור הטוב שישראל מנסה להגיע להסדרה עימו בתקווה שימנע את הטרור של הג'יהאד האיסלמי, ואילו הג'יהאד האיסלמי הוא הבחור הרע שרק איתו יש לנהל מלחמה.
המדיניות של נתניהו כלפי עזה נחלה כשלון חרוץ ואחרי התבוסה האחרונה היא מקבלת תפנית שלילית עוד יותר. מדיניות ההסדרה של נתניהו נכונה עקרונית, אבל היא יכולה להיות ישימה רק לאחר שתאומץ ותופעל דוקטרינת דוריאל.
דוקטרינת יוסף דוריאל ז"ל: כדי לנצח (ניצחון משמעו הרתעה וסיכול) לא חייבים להיכנס קרקעית לעזה. כדי לנצח צריך לאמץ את הדוקטרינה שהגה יוסף דוריאל ז"ל (יוסף דוריאל, "ללמוד מהחיים", "חדשות בן עזר" גיליון 628):
"על כל מקום ממנו נורים רקטה או פצמ"ר, או בלוני תבערה על ישראל, יש להוציא אולטימאטום לתושבי רצועת עזה, שיישמע בכל העולם – שכדי למנוע פגיעות באזרחים שאינם לוחמים – הם נדרשים בהתראה של 3 שעות לפנות רצועת שטח של 4 ק"מ מנקודת הירי על ישראל, שטח שיוכרז כאזור מלחמה האסור לשהייה לאזרחים, ובשפה הבינלאומית – "קורדון סניטר". Cordon sanitaire"" איסור השהייה בשטח זה ייאכף בהפגזה מאסיבית, ואז השטח יופצץ וייכתש. כך ניתן יהיה לכתוש מן האוויר כל שטח וכל מנהרה מהם נורית אש. יש להמשיך בכתישה זו בנחישות ובאורך רוח עד שארגון החמאס יסכים לנקות את כל רצועת עזה מרקטות. אסור להסכים להפסקת אש ללא תנאי זה."
רק לאחר אימוץ דוקטרינת דוריאל ניתן יהיה להגיע להסדרה. אסור להמשיך במדיניות הנוכחית. האחראי על המחדל של המדיניות בעזה הוא כמובן בנימין נתניהו, אבל הוא גם הסיכוי הגדול לתיקון המדיניות.
שלושת הגנרלים של כחול לבן בנימין גנץ, גבריאל אשכנזי, ומשה סמולינסקי-יעלון לא גילו שום תוכנית אסטרטגית לפתרון המשבר בעזה מלבד התלהמות קולנית ריקה, והחשוב יותר הם לא יוכלו לבצע את דוקטרינת דוריאל מפני שממשלתם תלויה במפלגה הערבית המשותפת (בשנאת ישראל) שמנהיגה האחמדי, איימן עודה, הכריז שהרשימה המשותפת (בשנאת ישראל) לא תתמוך בשום ממשלה שתתקוף בעזה:
http://hadash.org.il/חכ-איימן-עודה-הרשימה-המשותפת-לא-תתמוך/
באותה המידה היום, ארבעים שנה למותו של יגאל אלון הנשכח מהציבור, לא תגשים מפלגת הגנרלים כחול-לבן את תוכנית אלון-רבין-טראמפ, ולא תספח את בקעת הירדן המהווה את הגבול הביטחוני של ישראל המבטיח את קיומה, מפני שבנימין גנץ הכריז כי בניגוד לבן גוריון, שסיפח את ירושלים המערבית וקבע אותה כבירת ישראל ללא הסכמה, ובניגוד ללוי אשכול שסיפח את ירושלים העתיקה ללא הסכמה, ובניגוד למנחם בגין שסיפח את רמת הגולן ללא הסכמה, הוא בנימין גנץ לא יספח את בקעת הירדן ללא הסכמה, כלומר לא יספח אותה כלל.
מפלגה התלויה בהסכמת הרשימה הערבית המשותפת (בשנאת ישראל) לא תקבל הסכמה כזו לעולם, ולכן אסור להצביע עבורה.
אירוניה היסטורית. דווקא הליכוד מיסודה של חירות שדגלה ב"ישראל השלימה" היא שאימצה את תוכנית אלון-רבין של פשרה טריטוריאלית, בעוד שמפלגת העבודה, מפלגתם של אלון-רבין אימצה את תוכנית רק"ח ההיסטורית.
הגזען האנטישמי עמירם גולדבלום
האקטיביסט הפרו-איסלמי הוותיק, עמירם גולדבלום התומך בכיבוש ערבי-מוסלמי של הפשיזם האיסלמו-נאצי-ג'יהאדיסטי, גילה את פרצופו האמיתי. עמירם גולדבלום הוא גזען אוטו-אנטישמי הדומה לגזענים האנטישמים הגרועים ביותר בהיסטוריה, וממש כעמיתו, אבא של מאזן, שהאשים את היהודים שהם טמאים ומטמאים.
וכך הוא כתב, בעמוד הפייסבוק שלו: "מסתירים מכם את האמת בגלל הבחירות – הנגיף מתפשט במהירות בישראל מאז שקבוצת קוריאנים ביקרה במערת המכפלה.
"באיטליה חוסמים עיירות וערים כדי למנוע התרחבות ההדבקה. בישראל צריך לחסום את אלעד ובני ברק ומודיעין עילית וביתר עילית ונתיבות ובית שמש וכן שכונות גדולות באשדוד ובירושלים."
בתשובה לשאלת גולשים הוסיף גולדבלום: "אני אומר את זה כמי שמבין מה קורה ומה יכול לקרות עם הנגיף הזה, אני עוסק בתרופות למחלות והקבוצה שלי מתמקדת עכשיו על קורונה, עזבנו כל דבר אחר.
"יש בהחלט מה לדאוג מאוד אם את מתכוונת להיות במערת המכפלה, מה שנראה לי הזוי כשמדובר בך. יש מה לדאוג אם את נכנסת לבתי כנסת בימים האלה – כאשר אוכלוסייה שביקרה במערה מבקרת גם בבתי כנסת."
לדברי הפרופסור, "יש במיוחד לדאוג אם את מתכוונת לטייל באחת מהערים המסוכנות יותר שציינתי (יש גם צפת, המפה קצרה מדי...) אבל גם זה לא נראה לי שיקרה. בקיצור – תתרחקי ממאה שערים ומהצפון של רחוב יפו..."
בפוסט נוסף כתב גולדבלום: "מי שרוצה לשמור על נפשו – לא מתקרב למזוזות, לא מניח תפילין בדוכנים ברחוב, לא נכנס בזמן הקרוב למקומות ציבוריים בשכונות דתיות וחרדיות --- עד שיתברר שהנגיף בישראל חוסל – מומלץ להישמר מכניסה לבתי כנסת, מתנ"סים, אולמי חתונות, וגם...לקלפיות בבתי ספר ומקומות ציבוריים אחרים."
https://www.israelhayom.co.il/article/736263
הגזען האנטישמי עמירם גולדבלום חוזר על הטיעון האנטישמי הישן שהיהודים הם מרעילי בארות ומפיצי המוות השחור, תיאור שאומץ ע"י הנאצים לפיהם היהודים הם מפיצי מחלות בעולם. טיעון שהופץ ע"י גבלס בעולם בסרט שהפיק "היהודי הנצחי der ewige jude"
הנה ראו את הסרט הנאצי היהודי הנצחי וכיצד היהודים כחולדות מפיצים מגפה בעולם כולו.
https://www.youtube.com/watch?v=Oka6fi2g6-U&t=216s
איפה יאיר גולן שצריך אותו? כיצד הוא לא רואה בגזענות האנטישמית של עמירם גולדבלום סימן לשנות השלושים?
גילוי נאות. עמירם גולדבלום כינה אותי "נאצי" אך עקב איום בתביעה הוא מחק את דבריו.
הפתעה – מכתב מהמלכה
הפילוסוף האנגלי ג'ון לוק (1632-1704) הבדיל בין המושגים possession "חזקה ברכוש" שהתאימה למשטר הפיאודלי, לבין המושג Property שהוא קניין המוגדר בחוק ע"י המדינה. לוק המייצג את מעמד הבורגנות האנגלי קבע שלכל אדם יש זכות לחיים, לחירות, ולקניין הפרטי.
להפתעתי הרבה קיבלתי מכתב מהמלכה אליזבת אלכסנדרה מרי וינדזור סקסה קובורג גוטה. ליתר דיוק המכתב הגיע מהוד מעלתה HM Revenue & Customs.
במכתב שהגיע במעטפה חומה מרשימה לכתובתי מבקשת ממני המלכה לשלם לה את המיסים המגיעים לה, ומציעה לי באדיבותה להשתמש באתר אינטרנט ייחודי.
הפתעה. מה לי ולמיסים למלכה?
במכתב חוזר כתבתי למלכה שבקשתה מוזרה לי. הפעם האחרונה שהייתי בממלכתה היתה ב- 1996 ואין לי כל עסק בממלכה המאוחדת. מה פתאום ועל מה עליי לשלם מיסים?
במכתב תשובה ענתה לי המלכה שרשום אצלה שיש לי Property החייב במס.
עניתי לה מיד שתכתוב לי בבקשה איזה Property יש לי? מה רשום על שמי?
עכשיו אני מחכה בקוצר רוח להפתעת חיי. אולי כמו אוליבר טויסט אני אגלה שמוצאי ממשפחת אצולה בעלת רכוש, ואולי המלכה רוצה בכלל לתת לי איזה מבצר או ארמון שהועידה להארי ומייגן הסוררים.
אני ממתין בקוצר רוח להפתעת חיי.
תרשמו, אני ערבי קניבל
בהמשך לדברי המשוררים הקניבלים מחמוד דרוויש, (מכחיש העם הפלישתי "תרשמו אני ערבי ולא פלישתי") ופדואה טוקן המתאווים לאכול בשר יהודים, מכריז שייח' עלי אל-יוסף, איש דת פלסטיני-לבנוני, החבר באיחוד הבינלאומי לתמיכה בירושלים ובפלסטין, בתגובה להריגת הצעיר מוחמד סלמאן אל-חדאד בחברון, בעימות עם חיילי צה"ל: "ניתן לישראל[ים] מכה קטלנית בלב ונתלוש את הכבד והטחול מגופם."
על מצב הפלסטינים בלבנון, אמר: "(גורמים בלבנון) רוצים להכניע אותנו. לא נסכים לאזרוח פליטים פלסטינים בלבנון."
http://www.memri.org.il/cgi-webaxy/item?203_u
על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו על אשכנז (1)
איני יודע אם האקטיביסט האנטי-אשכנזי מתי שמואלוף שירד לאשכנז (גרמניה) על מנת להפוך לאשכנזי הצליח בכך, והאם הפך באמת לייֶקֶה, אבל מסתבר שהוא למד שם קצת את לשון אשכנז (גרמנית), והוא כותב משפטים באשכנזית (גרמנית) באותיות עבריות.
בספר שירים דו-לשוני שהוציא מתנאה שמואלוף בעצמו: ""איש בין יודן דיכטר" (כלומר, אני משורר יהודי), אבל כיהודי-ערבי הוא כותב: "איש בין שלאכט יודן, אימיגרנט, פון עיראק." (אני יהודי רע מעיראק) המהגר חוזר בברלין בירת הרייך לשורשי הגירתו כדי לחיות בארץ הגירה. ישראל היא רק איזו תחנת מעבר.
"איש שראייבה הבראיש / איש כותב עברית. / דו פראגסט וארום שרייבה איש הבראיש אין ברלין / אתה שואל למה כותב איש בעברית / ואללה לא יודע." באמת איש לא מבין למה?
שמואלוף מדבר על שלוש ערים החשובות בחייו, בגדד, חיפה וברלין. האם שמואלוף הוא היהודי הקוסמופוליטי שבשביל כסף יעשה הכול, הסטראוטיפ של היהודי לפי היטלר?
(יותם ראובני, "מלקט את חרוזי ההיסטוריה של אבותיו", "הארץ" ספרים, 21.2.20)
https://www.haaretz.co.il/literature/poetry/.premium-REVIEW-1.4677083
על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו על אשכנז (2)
אאוגניקה
אם שמואלוף מתאווה לברלין בירת הרייך בגלל החיים הטובים שבה והבריחה מהתרבות היהודית-ערבית המשתלטת בארץ, תרבות הדוחקת את התרבות היהודית-אשכנזית, הרי המשוררת אמירה הס, בת סלימה בת חיים יצחק יהודה, ילידת בגדד, משושלת מקובלים (ביניהם אסנת התנאית) שנישאה לעזרא בן ד"ר רות הס, וד"ר מאיר הס, יליד גרמניה, מציגה את תורת האאוגניקה:
"אורגזמות מסוגים מסוימים, יש להן השפעה על מהלך ימות חיים. אני ילידת בבל, הגעתי לישראל, בעקבות אורגזמה של הוריי שהביאוני אל היהדות, וגיליתי שיהודי עשוי כמה סוגי יהודים. יהודי ערבי. יהודי טהור אשכנזי.
"אני קצת ניטהרתי עם נישואי לייקֶה, ובתי (ניטהרה) לגמרי. (ירדה לאשכנז-גרמניה) ונכנס בה זין של יפה תואר גרמני-(ארי) והוא גבוה ודק מראה.
"יש לי נכד גרמניום. תמים. טהור. ענוג. קולו רך. נפשו דומני כמו לחן כמו סימפוניית מלאכי שרת ועליון."
(אמירה הס, שיר, אורגזמות מסוגים שונים, "הארץ תרבות וספרות", 28.6.19)
https://www.haaretz.co.il/literature/poetry/.premium-1.7405837
השלבים בהשבחת הגזע: ערבי – יהודי ערבי – יהודי אשכנזי – אשכנזי (גרמני) ארי טהור.
על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו על ציון
מסתבר שיש גם עיראקים מבגדד האוהבים את ציון. סיימתי לאחרונה את ספרו הנפלא של אלי עמיר, "נער האופניים", עם עובד, ת"א 2019.
בספר מתאר עמיר את ייסורי הקליטה של נער עולה, תחילה בקיבוץ של "השומר הצעיר" בחברת הנוער, לאחר מכן במעברה בכפר אוריאל, כפר העיוורים, ולאחר מכן בירושלים המחולקת של תחילת המדינה.
הספר מתאר תמונה רחבה של ישראל בראשיתה. הכול אמנם עם ביקורת על העוני, הקיפוח, החיים הקשים של העולים, אבל הכול עם אהבת ישראל אמיתית.
דרך עיני הנער נורי המקבל עבודה כנער אופניים-שליח במשרד ראש הממשלה נפרשות דמויות רבות. האב שירד ממעמדו בבגדד, האם המטופלת בילדים, הדודה נוני החרדית ומשפחתה שעלו לפני קום המדינה, וגם דמויות של אשכנזים. שרה ניצולת המחנות המוכרת סנדוויצ'ים בכנסת, הזוג שמשכיר לו חדר במלון שאיבד את כל ילדיו בשואה. וכמובן כל המנגנון האשכנזי, טדי קולק, והמנגנון ההסתדרותי בראשות מוישה בְּרֶם (השם היידשאיי בְּרֶם נכתב ביידיש ברעם האות ע היא אם קריאה המציינת E) שבלעדיו לא ניתן לקבל עבודה או קביעות בירושלים.
יותר מכל הספר מתכתב עם הממואר של עמוס קלויזנר-עוז, בספרו "סיפור על אהבה וחושך", והוא לא נופל ממנו. אולי להיפך.
הנער נורי מתקנא בנער עמוס עוז כשהוא נתקל בארכיון במכתב שכתב לבן גוריון חליף היהודים בלשונו, ובן גוריון עונה לו במכתב.
הוא מתקנא בשמו העברי היפה עמוס עוז ומחליט לעברת גם הוא את שמו מפואד אליאס נאסח חלסצ'י בתקווה שאז גם הוא יוכל לכתוב לבן גוריון.
שניהם גם עמוס עוז וגם הנער נורי נקלטו בקיבוץ, אבל נורי רק בחברת הנוער לא כילד חוץ רגיל כפי שנקלט בחולדה הנער האשכנזי עמוס עוז.
שניהם מתרשמים מאוד מחיי הקיבוץ ומהאידיאולוגיה של הקיבוץ. אבל הנער נורי מדגיש תמיד שהמשפחה קודמת לכול. קודם כל המשפחה מעל כל אידיאולוגיה, ולכן גם לא יעלה על הדעת שהנער נורי (בניגוד לנער עמוס) יגדל ויהפוך לחבר הטוב של הג'יהאדיסט הרוצח הסדרתי מרואן ברגותי, ואף ייתן לו את ספרו במתנה.
מעניין כשהנער נורי כותב על עיראק הוא אינו כותב על יחסי יהודים וערבים, אלא על יהודים ומוסלמים. כלומר היהודים אינם עם, אלא רק דת, וגם הערבים שם אינם עם, אלא דת. או שגם היהודים הם ערבים אבל בני הדת היהודית.
לא אאריך בכתיבה על הספר מפני שכבר נכתב עליו רבות. אני ממליץ עליו בכל פה. זהו ספר מרגש עם צחוק ובכי ביחד.
לסיום, המלצתי על הספר לבת של עולים מעיראק, אבל היא אמרה לי שבביתה מחרימים את אלי עמיר מפני שהוא לדבריה אמר דברי בלע על יהודי מוצול. מסתבר שגם לעיראקים רגישויות מקומיות משלהם.
דן שולקיס-שילון תומך בחמאס
בשעה שבניגוד להיטלר החמאס מצהיר בריש גלי כי מטרתו היא להשמיד את כל היהודים הקופים והחזירים (אמנת החמאס סעיף 7) מצהיר שדר הטלוויזיה לשעבר דן שולקיס-שילון הנפגש עם ריבלין שפגיעת החמאס בחיילי צה"ל היא מבחינתו פעולה לגיטימית.
https://buzznet.co.il/news/local/29983/
אז נכון שבתו של שילון ירדה לגרמניה ונישאה לערבי, אבל חתנו הוא ערבי-נוצרי שגם אותם יש לפי החמאס להרוג.
הבעייה היא שברגע שהחמאס הורג את חיילי צה"ל בפעולה שהיא לגיטימית לדבריו לא יהיו יותר חיילי מגן לאזרחים היהודים שאותם בא החמאס לרצוח.
האם רציחתו של שולקיס-שילון היא לגיטימית בעיניו? מסתבר שכן. כרבים אחרים שולקיס-שילון לוקה חמורות בסינדרום ויינינגר.
נעמן כהן
נעמן כהן
הציונות המעשית
רוצים גישה מלאה לכל הגיליונות?
הצטרפו לאתר וקבלו גישה לארכיון של למעלה מ-2,100 גיליונות עם אלפי מאמרים, שירים ויצירות ספרותיות.
הצטרפו לאתר