שְׁלֹשָׁה שֵׁמוֹת נִקְרְאוּ לוֹ לְאָדָם: אֶחָד מַה שֶּׁקּוֹרְאִים לוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ וְאֶחָד מַה שֶּׁקּוֹרְאִין לוֹ בְּנֵי אָדָם וְאֶחָד מַה שֶּׁקּוֹנֶה הוּא לְעַצְמוֹ טוֹב מִכֻּלָּן מַה שֶּׁקּוֹנֶה הוּא לְעַצְמוֹ" (מדרש תנחומא, פרשת ויקהל א').
המשוררת שיינא זלדה שניאורסון-מישקובסקי לקחה את הטקסט ממדרש תנחומא וכתבה סביבו שיר:

לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם
שֶׁנָּתַן לוֹ אֱלֹהִים
וְנָתְנוּ לוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ
לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם
שֶׁנָּתְנוּ לוֹ קוֹמָתוֹ וְאֹפֶן חִיּוּכוֹ
וְנָתַן לוֹ הָאָרִיג
לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם
שֶׁנָּתְנוּ לוֹ הֶהָרִים
וְנָתְנוּ לוֹ כְּתָלָיו
לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם
שֶׁנָּתְנוּ לוֹ הַמַּזָּלוֹת
וְנָתְנוּ לוֹ שְׁכֵנָיו
לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם
שֶׁנָּתְנוּ לוֹ חֲטָאָיו
וְנָתְנָה לוֹ כְּמִיהָתוֹ
לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם
שֶׁנָּתְנוּ לוֹ שׂוֹנְאָיו
וְנָתְנָה לוֹ אַהֲבָתוֹ
לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם
שֶׁנָּתְנוּ לוֹ חַגָּיו
וְנָתְנָה לוֹ מְלַאכְתוֹ
לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם
שֶׁנָּתְנוּ לוֹ תְּקוּפוֹת הַשָּׁנָה
וְנָתַן לוֹ עִוְרוֹנוֹ
לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם
שֶׁנָּתַן לוֹ הַיָּם
וְנָתַן לוֹ
מוֹתוֹ

השיר שנעשה פופולארי לאחר מלחמת יום הכיפורים נהפך מאוחר יותר לשיר שמסמל את השואה, והוא מוקרא תמיד בטקסי יום השואה.
בעצם המשוררת שיינא זלדה שניאורסון-מישקובסקי  לא הוסיפה שום תובנה חדשה לפסוק ממדרש תנחומא על מנת לקושרו לשואה.
נכון הנאצים מחקו את שם היהודים ונתנו להם מספר, אבל הפסוק ל"כל אדם יש שם" פירושו שיש אמנם שם לכל הנרצחים, אבל יש גם שם לכל הרוצחים.
השיר יכול להנציח גם את היטלר שהרי הוא "אדם עם שם", השם "שיקלגרובר" שקיבל מהוריו, והשם "היטלר" שלקח לעצמו, והשם והמוניטין שצבר לו בעיני מיליוני מעריציו עד היום.
כלומר יכול השיר להנציח שם של כל אדם, אבל באותה מידה גם שם של "לא אדם". (אם נגדיר "אדם" במובן של מענטש).
לא מובן אגב למה החליפה שיינא זלדה שניאורסון-מישקובסקי בשירה את המילה "אדם" כבמקור והחליפה אותו ב"איש", ולמה לא ב"אישה"?
לכן לקחתי את הפסוק ממדרש תנחומא וצירפתי לו משמעות הנוגעת רק לרצח יהודים.

לְכָל אָדָם יֵשׁ שֵׁם
לְכָל אָדָם יֵשׁ שֵׁם שֶׁנָּתְנוּ לוֹ הוֹרָיו,
בְּאַהֲבָה לְמַמֵּשׁ חֲלוֹמָם,
לְכָל אָדָם יֵשׁ שֵׁם שֶׁנָּתְנוּ אוֹהֲבָיו,
לְהַגְשִׁים בּוֹ אֶת כָּל תִּקְוָתָם.

לא אֹהַב אֶת הַשֵּׁם הָמָן, עַל כִּי הָגָה הַשְמָדָת יְהוּדִים.
לא אֹהַב אֶת הַשֵּׁם מֻחַמַּד, עַל כִּי חיסֵל את יְהוּדֵי עֲרָב,
וְדָרַשׁ כִּי תְּנַאי לִגְאֻלָּה הוּא הַשְמָדָתָם כָּלִיל.
לא אֹהַב אֶת הַשֵּׁם בּוֹגְדָן, עַל כִּי רָצַח רְבָבוֹת, וִּבִקֵּעַ הָרוֹת.
לא אֹהַב אֶת הַשֵּׁם אָדוֹלְף, עַל כִּי תִּכְנֵן הַשְמָדָה וְכִמְעַט גַּם הִצְלִיחַ.

לְכָל אָדָם יֵשׁ שֵׁם שֶׁנָּתְנוּ לוֹ הוֹרָיו,
בְּתְּפִלָּה שֶׁאוֹתָם הוּא יִּרַשׁ,
וְגַם שֵׁם שֶׁקְּנֵה לְעַצְמוֹ בְּחַיָּיו,
עַל כָּל שֶׁעָשָׂה, אוֹ יִמַּ"שׁ.

מישעיהו ליבוביץ ליעקב ליבוביץ – מאשכנזי לפרענק
גדול הדור הקודם, מרן הרבי ישעיהו מליבוביץ הריגאי, הקפיד תמיד ללמד שהמשיח הוא תמיד בגדר זה שיבוא, לעולם לא בגדר זה שבא.
הפולמוס שלו כוון במיוחד נגד שניים. האחד, נגד רבי מנחם מנדל הלובביטשי, שחיקה את ישו הנוצרי והכריז על עצמו כמשיח בן דוד שמת ועתיד לשוב בשנית, וחסידיו הכריזו עליו,, ממש כחסידיו של ישו כהתגלמות אלוהים,
והמאבק השני שלו היה נגד "גוש אמונים" שראה בו משיחיות שבתאית, ולטענתו ברגע שהרוח המשיחית תתנפץ, הם יהיו כשבתאים וימירו דתם.

יעקב ליבוביץ
אחד המושפעים מהשבתאים היה יהודי אשכנזי שקיבל את הכינוי "פרענק". שמו המקורי של יעקב פראנק, מייסד כת הפראנקיסטים, היה "יעקב בן יהודה לייב", או: "יעקב לייבוביץ'".
הכינוי "פרענק" הוא למעשה הצורה היידית של הכינוי "פראנק" או "פראנקו" שציין בקהילות הספרדיות דוברות הלאדינו את מי שהגיע אליהן מצרפת או מאירופה.
אותו יעקב ליבוביץ הדגיש תמיד את כינויו זה "פראנק" להראות שהוא דווקא אשכנזי.
יעקב ליבוביץ (1726-1791) נולד בפודוליה. עגנון טען שנולד בעירו בוטשאטש, ומשם עבר צעירותו לרומניה לטשרנוביטש וסניאטין. בגיל שתים-עשרה החל לעבוד כשוליה אצל סוחר מבוקרשט שלקחו עמו לטורקיה. כסוחר באריג טקסטיל ואבנים יקרות, ובהיותו בן 26 התחתן עם חנה כהן בת סוחר אשכנזי מהעיר ניקופול שבבולגריה. עיסוקיו המסחריים הביאוהו לערי הממלכה העותאמנית, עד לאיזמיר וסלוניקי. כך חי שנים רבות בתחומי האימפריה העות'מאנית, הושפע מהשבתאים ובמיוחד מבני כת ה"דונמה" (ה"הפוכים" או ה"מאמינים"), כלומר היהודים שהתאסלמו בעקבות שבתי צבי.
יעקב פראנק (לייבוביץ'), התערה היטב בקהילה היהודית-הספרדית, דיבר לאדינו שוטפת והמיר את שם משפחתו ל"פראנק", כפי שכונה אז בפי השבתאים הסלוניקאים. בגיחותיו לעיירות פודוליה פשטה השמועה, לגנאי, על הופעותיו של ה"פרענק" במחוזותיהם. השם "פרענק" היה כינוי מקובל ביידיש, בקהילות אשכנז, לגבי ה"אחר", היהודי-הספרדי.
בין השנים 1752-1755, בעת שחי באיזמיר ובסלוניקי, הפך למרכז תנועת השבתאים הנסתרים דונמה. ליבוביץ-פרנק החל "להתנבא" וטען שהוא גלגולו של שבתי צבי, ושהוא המשיח. אחת הפרקטיקות הדתיות פולחניות של יעקב ליבוביץ, היתה אורגיה מינית (בדומה לפולחן המיסטי של טקסי המיסטריות היווני לכבודו של דיוניסוס) כשהיו רוקדים סביב אישה ערומה (אפילו עם בתו ה"מטרוניתא הקדושה") מנשקים אותה וקוראים לה "מזוזה". לאחר טקס כזה ב-1756 בעיירה לנצקורן בגליציה, התפרץ המון זועם לבית, ובני החבורה מבצעי האורגיה הוסגרו לשלטון הפולני, ויעקב ליבוביץ-פרנק שהיה נתין עותומני גורש לתורכיה ושם התאסלם.
(כאן אי אפשר שלא להזכיר את סיפורו היפה של הסופר היהודי ספרדי-פולני יצחק לייבוש פרץ על המאבק בשבתאים ובאורגיות מיניות שקיימו. יצחק לייבוש פרץ, פסוקי דזמרא או יוחנן שואב המים ו"האורח חיים". https://benyehuda.org/read/1109 – קראו ותיהנו).
בשנת 1759 חזר פראנק עם חסידיו לפולין, ופנה אל הכנסייה הקתולית והצהיר על רצונו להתנצר, כאלף מבני הכת התנצרו בטקסים פומביים. פרנק עצמו התנצר בטקס חגיגי בוורשה, במעמד אוגוסט השלישי, מלך פולין, ששימש סנדקו. במהרה התברר לכנסייה כי בסתר ממשיכים בני הכת בפולחניהם המיוחדים, ומתייחסים אל פרנק כמשיח וכאל, (ולא אל ישו), ומפנים תפילותיהם אליו. פרנק נעצר בידי האינקוויזיציה של ורשה, והוגלה למעצר במנזר בעיר צ'נסטוחובה, שם שהה שלוש עשרה שנה. הוא וקהילתו השתלטו ממש על המנזר הקדוש הפולני לכבודה של ה"מטקה בוסקה" המדונה השחורה. (לפי הסופרת הפולניה אולגה טרקצ'ו מערת הקבורה של חסידי הכת שימשה בימי השואה מערת מסתור לכמה יהודים). לימים תנאי מאסרו שופרו והוא קיבל שם את חסידיו בגלוי.
בשנת 1768 שלח פרנק שליחים לראשי הכנסייה האורתודוקסית הרוסית, כשהוא מצהיר כי ברצונו לעבור לדתם עם עשרים אלף יהודים נוספים, וכי ממשלת פולין מנסה למנוע זאת באמצעות מאסרו. הרוסים דחו את פנייתו של פרנק.
עם הכיבוש הרוסי של פולניה ב-1772 שחררו הרוסים את כל האסירים הפולנים בצ'נסטוכובה ביניהם את פרנק והוא עבר להתגורר בברין שבמורביה. והקים חצר מעין מלכותית,
בקיץ 1775 נפגש פרנק עם הקיסרית מריה תרזה, מלכת מורביה, וניסה לשכנע אותה כי פעולותיו נועדו לבשר את הנצרות בקרב היהודים. הקיסרית לא השתכנעה ופרנק גורש מהממלכה.
לאחר נדודים של מיספר שנים השתקעו פרנק וחצרו באופנבך הסמוכה לפרנקפורט שבגרמניה. הוא רכש את ארמונו המפואר של הנסיך, וכינה עצמו "ברון פון אופנבך". באופנבך הגיעה חצרו של פרנק לשיאה ושימשה מרכז לכל הריכוזים הפרנקיסטיים באירופה. שם מת ב-1790.
את מקומו תפסה בתו רחל, או בשמה הנוצרי אווה, שעוד בחייו שימשה לצידו דמות מרכזית בפולחני הכת וכונתה "המטרוניתא הקדושה". בשנת 1816, לאחר שעוקלו נכסיה, מתה אווה בחוסר כל.
לאחרונה פירסמה הסופרת הפולנייה אולגה טרקרצ'ו, כלת פרס נובל לספרות, ספר עלילתי על יעקב ליבוביץ פרנק, בשם "ספרי יעקב – או המסע הגדול דרך שבעה גבולות, חמש שפות ושלוש דתות מרכזיות" (י-ם, 2020)
https://carmelph.co.il/book/1ksiegi-jakubowe/
"כתבתי על אדם כריזמטי, פסיכופת, קוסם ורמאי," כתבה הסופרת. הנה הראיון עם הסופרת ב"ישראל היום":
https://www.israelhayom.co.il/article/750141
זה לא הרומן הראשון על יעקב ליבוביץ פראנק. רומן היסטורי עליו נכתב ע"י יורם בר. יורם בר, יליד 1955, חבר קיבוץ שובל, עיתונאי וסופר שנפטר ממחלה טרם זמנו.
http://www.shoval.org.il/viewpage.asp?pagesCatID=9805&MemorialPage=1&Personkey=gf15g0g870878317832138321vx2&siteName=shoval
הספר, "נר בצהריים", מביא את סיפורם של משיח השקר פראנק ועדתו דרך גיבור הספר, נחמן, רבה של העיירה בוסק בגאליציה. רוב הדמויות המופיעות בספר – היו קיימות במציאות. והעלילה מבוססת על עובדות היסטוריות. (יורם בר, "נר בצהריים", י-ם, 1995)
https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001319896/NLI
הספר של יורם בר מסתיים בסיפורו של משה דוברושקה, בן דוד של יעקב פרנק, שהתנצר לקתוליות שינה שמו לתומס פון שיינפלד (יעני אציל יונקר-פרוסי) ואחר כך עבר לצרפת בשם יוניוס פריי. (יוניוס ממשפחת ברוטוס, ופריי בגרמנית Liberté,) ונהפך לאיש "שמאל". הוא הצטרף למפלגת היעקובינים, והפך לאחד ממנהיגיה. (כידוע ישבו היעקובינים בקונבנסיון הצרפתי מצד שמאל של האולם, ומכאן מקור המושג "שמאל" שאין לו שום קשר לאקטיביסטים הפרו-איסלמיים בארץ הקרויים משום מה "שמאל"). ב-5 באפריל 1794 נשלח ע"י רובספייר (עם דנטון) לגיליוטינה.
https://en.wikipedia.org/wiki/Moses_Dobruška
https://fr.wikipedia.org/wiki/Junius_Frey
הנה ראו גילגולי שמו של יהודי, ממשה דוברושקה, לתומס פון שיינפלד, ליוניוס פריי... (הנה לכל מלעיזי חשיבות ציון השם המקורי...)
על גלגוליו של דוברושקה כתב החוקר גרהרד גרשם שלום, "קריירה של פרנקיסט, משה דוברושקה וגלגוליו", (י-ם 1982)
https://kotar.cet.ac.il/KotarApp/Index/Chapter.aspx?nBookID=100040849&nTocEntryID=100044295

השבתאות המשיחיות המדינית
התחלנו בנבואתו של מרן ישעיהו ליבוביץ שניבא שבדומה לשבתאים, המתנחלים יתנצרו, ובכן אנחנו דווקא עדים לתהליך אחר, כאשר משיחיות "השלום", שהאמינה במשיח השלום מוחמד יאסר ערפאת (חתן פרס נובל לשלום), [ויקפדיה: מוחמד יאסר עבד א-רחמן עבד א-ראוף ערפאת אל-קודווה אל-חוסייני] – שהוא שיביא את השלום כי אין לו בג"ץ וב"בצלם"... ודווקא חסידיו היהודיים עוברים עכשיו תהליך ברור של התנערות מיהדות ואי הזדהות עם העם היהודי, תהליך של אקטיביזם פרו-איסלמי והזדהות עם הכיבוש הערבי של הפשיזם האיסלמו-נאצי-ג'האדיסטי. תהליך שסופו התאסלמות מוחלטת.

משיח השלום החדש – יחיא סינואר
אם דיברנו על משיחיות השלום של אקטיביסטים פרו-איסלמיים, אין דוגמה טובה מד"ר רונית מרזן המתנאה להיות "חוקרת של החברה והפוליטיקה הפלסטינית בקתדרת חייקין, אוניברסיטת חיפה". קשה להאמין שהתעמולה שמפרסמת ד"ר מרזן מוגדרת "מחקר", ושהיא מכונה "חוקרת".
"סינואר," כותבת מרזן, "אימץ שיח של משפחה וזכויות אדם," והוא רוצה ב"הסטה של חלק גדול מהמשאבים מהתעצמות צבאית להתעצמות אזרחית, והתקדמות להסדרה מדינית ארוכת טווח עם ישראל." לכן הוא מציע לישראל עסקת שחרור טרוריסטים רוצחים תמורת מידע על גופות החיילים והאזרחים האסורים אצלו, ומאיים שאם בעזה אנשים ירעבו ללחם או ימותו בגלל שאין מכונות הנשמה, אזי שישה מיליון "מתנחלים" ישראלים לא יוכלו לנשום, וישראל תצטרך לשלם "דמי חסות".
"סינוואר גם שולח את שר הביטחון הישראלי לעיין בפרק י"ז בספר יחזקאל כדי להזכיר לו מה צפוי לישראל, אם היא תמשיך להפנות את גבה לפלסטינים. על פי המשל בפרק, נשר גדול שזרע גפן וטיפח אותה, נבגד על ידה, לטובת נשר אחר. אך זו באה על עונשה והתייבשה. הנמשל: מלך בבל שהמליך את צדקיהו ופרס עליו את חסותו, נבגד על ידו לטובת פרעה מלך מצרים, ומעשה הבגידה הביא לחורבן הבית הראשון."
"מגפת הקורונה" כותבת החוקרת מרזן, "מזמנת לממשלת ישראל הזדמנות להתקדם עם יחיא סינוואר לעסקה של חילופי אסירים ושבויים, וחשוב למצות אותה."
(רונית מרזן, "כשסינוואר מצטט את משל הנשרים כדאי להקשיב לו", "הארץ", 17.4.20)
https://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.8772328
אין גבול לגיחוך. רונית מרזן האקטיביסטית הפרו-איסלמית התומכת בכיבוש ערבי-מוסלמי של הפשיזם האיסלמו-נאצי-ג'יהאדיסטי, המתנאה כחוקרת, מספרת לנו שסינואר מאמץ "שיח של משפחה וזכויות אדם". האם היא מזלזלת באינטליגנציה של הקוראים?
יכול היה סינואר באמת לאמץ שיח של "זכויות אדם" אם היה מכריז כי הוא מבטל את סעיף 7 באמנת החמאס לפיו החמאס מחויב לחסל את ישראל ולרצוח ע"פ דברי מוחמד את כל היהודים הקופים והחזירים:
https://www.youtube.com/watch?v=__6iZlzwcF8
יכול היה להכריז כי הוא שולל את דברי מנהיג החמאס, הוגה הדעות המוסלמי-סוני הגזען, ישמעאל הנייה, שהכריז כי אנחנו ננצח כי "אנחנו המוסלמים אוהבים את המוות כפי שישראל אוהבת את החיים!"
http://palwatch.org.il/site/modules/videos/pal/videos.aspx?fld_id=latest&doc_id=12243
יכול היה להכריז שבעד סיוע ישראלי במכונות הנשמה הוא ימסור מידע על גופות החיילים והאזרחים המוחזקים בידיו. אבל הוא כמובן אינו עושה זאת וממשיך להיאחז באידיאולוגיה האסלמו-נאצית שלו. ודוק: בניגוד לגרמנים ששמרו בסוד את תוכנית השמדת היהודים, החמאס מצהיר זאת בגלוי. רונית מרזן כתעמלנית של החמאס או כאידיוטית שימושית שומעת רק מה שהיא רוצה לשמוע. כשקוראים את מרזן אי אפשר שלא להיזכר בגרטרוד שטיין היהודייה האמריקאית הלסבית שהמליצה לתת פרס נובל לשלום להיטלר.

המדרון החלקלק – האם תוכנית אותנסיה פסיבית?
הוועדה הציבורית לתעדוף חולים קשים בתקופת הקורונה המליצה להגביל את האשפוז במחלקות טיפול נמרץ, או את הטיפול בחולים מונשמים שסיכוייהם לשרוד נמוכים, אם משרד הבריאות יכריז על מחסור בציוד ובאנשי הצוות המסייעים להם. בנייר עמדה שהגישה הוועדה ביום שלישי למנכ"ל המשרד, משה בר סימן טוב, נכתב כי בנוגע לחולים אלה "יש לשקול הימנעות מהמשך טיפולים משמרי חיים שהם מחזוריים, כגון דיאליזה או תרופות לשמירת לחץ דם." לדברי יו"ר הוועדה, פרופ' אברהם שטינברג מבית החולים שערי צדק, "אנחנו לא מוכנים לנתק אדם ממכונת הנשמה, אבל כן מאפשרים הפחתה הדרגתית בטיפול בו. הדבר יקצר את חייו של החולה, אבל בלי שהרגנו אותו..."
לעומת זאת קבעה הוועדה שיש לעזור לפלסטינים ולמסתננים.
(אור קשתי, "ועדת אתיקה ציבורית: במקרה של מחסור, יש להגביל טיפול בחולים שסיכוייהם לשרוד נמוכים", "הארץ" 17.4.20)
https://www.haaretz.co.il/health/corona/.premium-1.8774508
כידוע הנאצים נקטו במדיניות של אותנסיה אקטיבית תוכנית T4
https://he.wikipedia.org/wiki/תוכנית_T4_-_אותנסיה
כאן בעצם מציעה הוועדה תוכנית לאותנסיה פסיבית, וזוהי סכנה גמורה למדרון החלקלק.

"שמאל" או אקטיביזם פרו-איסלמי?
קיתונות של בוז, חרפות וניבולי פה אני מקבל על כך שאני מגדיר את מה שקרוי בארץ "שמאל" כאקטיביזם פרו-איסלמי, והנה קיבלתי תנא דמסייע.
אקטיביסט פרו-איסלמי בשם נעם קמינר, שמגיל צעיר השתתף בהתארגנויות קטנות בעלות אופי סטודנטיאלי, בהן שי"ח (שפעלה בשנים 1968-1973), קמפו"ס באוניברסיטה העברית (1974-1984), "שס"י" — שמאל סוציאליסטי ישראלי (1975-1991), מת ב-2014 מסרטן (מחלה סמלית גם לחולי הקיבוצי של האקטיביסטים הפרו-איסלמיים), ולזכרו הוציאו עמיתיו אסופת מאמרים (יותר נכון רשימות) על "השמאל העצמאי בישראל 1967-1993".
אדם רז הסוקר את הרשימות בספר מגדיר אותו כך: "והיה מחננו טהרני, ספר על השמאל העצמאי בישראל, רק ממחיש עד כמה אנשיו מנותקים מהמציאות. באסופת המאמרים 'השמאל העצמאי בישראל 1967-1993' ימצאו הקוראים נוסחאות בומבסטיות, ז'רגון מרקסיסטי בצורתו הרדודה ביותר, דיכוטומיה בין הטוב המוחלט – אש"ף – לציונות הדכאנית, ושלל קביעות מופרכות ולא מנומקות על פעילותם של כמה עשרות אקטיביסטים, שהשפעתם על הפוליטיקה והחברה בישראל היתה אפסית." (אדם רז, "והיה מחננו טהור", "הארץ" ספרים, 17.4.20)
https://www.haaretz.co.il/literature/study/.premium-REVIEW-1.8762936
כל הפעילות הפוליטית של אלו המתקראים "שמאל", שהשתמשו בז'רגון כאילו מרקסיסטי ולא היה להם כל קשר למעמד הפועלים ולבעיותיהם, התמצתה רק באקטיביזם פרו-איסלמי, ובפעולות למען כיבוש ערבי-מוסלמי. הכיבוש הערבי נהפך אצלם לחזות הכול.
הנה עוד הוכחה שכל הקרויים משום מה "שמאל" הם בעצם רק אקטיביסטים פרו-איסלמיים הנאבקים למען כיבוש ערבי-מוסלמי של הפשיזם האיסלמו-נאצי-ג'יהאדיסטי.
לפחות ניתן להעריך את הרשימה הערבית המשותפת (בשנאת ישראל) העושה זאת בגלוי כרשימה ימנית גזענית אנטישמית פשיסטית קלריקלית שאינה מכירה בקיום העם היהודי בזכות קיומו ובזכותו למדינה, ומטרתה המוצהרת היא חיסול הדמוקרטיה הישראלית והפיכתה לדיקטטורה פשיסטית ערבית-מוסלמית בראש אבא של מאזן, אסאד (עודה) או סינואר בתיאוקרטיה מוסלמית, חליפות איסלמית (טיבי, מנצור עבאס) – לפחות הם כולם כנים וישרים בהצגת מטרתם.
אלו הקרויים משום מה "שמאל" שאין להם כל קשר למושג, פועלים לאותה מטרה כיבוש ערבי-מוסלמי של הפשיזם האיסלמו-נאצי-ג'יהאדיסטי אבל עם מלל שקרי בו הם משקרים בעיקר לעצמם.

מוחמד בכרי – התעמולן האיסלמו-נאצי
כשם שהגרמנים עשו ליהודים דה-הומניזציה כהכשר לרצח עם, כך עושה גם התעמולה הערבית-מוסלמית. התעמולן הערבי-מוסלמי, מוחמד בכרי, יצר לאחר מבצע "חומת מגן" לנוכח אינתיפאדת הקצה (אינתיפאדת אל-אצה) והרצח במלון פארק בנתניה את סרט התעמולה "ג'נין ג'נין", שמומן בחלקו ע"י אש"פ.
https://he.wikipedia.org/wiki/ג'נין_ג'נין
כמיטב המסורת הגזענית האנטישמית הערבית-מוסלמית תוארו היהודים בסרט כפושעי מלחמה שביצעו טבח של אזרחים, ובסרט אף הוצגה סצינה מזויפת בה הוצגו טנקים דורסים פצועים.
לאחרונה בחודש פברואר התחדש משפט הדיבה נגד בכרי.
הסרט "ג'נין, ג'נין" הוקרן בסינמטקים של ירושלים ותל אביב, אבל חברי המועצה לביקורת סרטים הזדעזעו מן הסרט, וקבעו כי מדובר בתעמולה מסוכנת ושקרית הגובלת בהסתה, ואסרו את הקרנתו. בכרי עתר לבג"ץ (בית דין גבוה ל"צדק ערבי") והוא התיר ב-2003 את הקרנת הסרט, בטענה שאין הצדקה לפגיעה בחופש הביטוי, כאשר אין סכנה ודאית לפגיעה בסדר הציבורי.
חמישה חיילי מילואים מבין אלו שלחמו בג'נין הגישו תביעת דיבה נגד בכרי ושני הסינמטקים שהקרינו את סרטו, בטענה שיש בו לשון הרע. ב-2007 הסכימו הסינמטקים לפצות את החיילים ב-40 אלף שקל, וכך נחלצו מן התביעה והותירו את בכרי לבדו כנתבע יחיד. קרוב לשנה לאחר מכן דחה בית משפט מחוזי את תביעת הדיבה. וקבע שבסרט יש משום לשון הרע, אבל זו אינה מופנית אל חמשת התובעים עצמם אלא לציבור שלם, (דיבה נגד צה"ל ונגד היהודים בכלל הרי אינה נחשבת כלל דיבה...)
החיילים לא הרפו. הם עירערו לבית המשפט העליון, וביוני 2011 דחו גם שופטי העליון את הערעור. הם קבעו את הקביעה המוזרה כי "ג'נין, ג'נין" אמנם כולל שקרים, אבל אלה אינם מיוחסים לחייל מסוים מבין התובעים ולכן אין לקבוע שהוא הוציא דיבתם. (דיבה נגד צה"ל ונגד היהודים בכלל הרי אינה נחשבת כלל דיבה...)
ב-2017, הוגשה תביעת דיבה נוספת נגד בכרי בבית המשפט המחוזי בלוד. חבורת החיילים במיל' שלאורך שנים לחמה נגדו בבתי המשפט, הצליחה לאתר חייל מילואים שלא רק לחם בג'נין אלא גם מופיע בסרט בחטף, מרחוק. החייל הזה, נסים מגנאג'י, הוא שהגיש את תביעת הדיבה החדשה נגד בכרי, בסך 2.6 מיליון שקל, בתקווה שהופעתו בסרט תחייב את בית המשפט לפסוק לטובתו. הפעם, 15 שנה ממועד יציאתו של הסרט, בחרה סוף סוף המדינה להגן על שמם הטוב של חייליה ולהצטרף למאבק באופן רשמי: היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, החליט להתערב בתיק אזרחי בין שני פרטים והצטרף לתביעה.
בראיון חנפני ומלקק שעשתה נורית אנדרמן לעיתון "הארץ", מתאר בכרי את תובעי הדיבה, שכזכור הם חיילי צה"ל שהקריבו קורבנות רבים כדי לשמור על חיי האזרחים בג'נין כשבקלות ניתן היה לשטח אותה מלמעלה כמו שעושים הרוסים ואסאד בסוריה – כ"מזכירים לי את הפנאטים השבויים באיזה משהו אלוהי, קדוש וחולני. הם סוגדים לאבנים – הר הבית, הכותל – וגם לשכול, למוות, לאיזה פולחן קורבני, הם מסתובבים עם תחושה של קורבן."
בכרי אינו מצטער על השקרים שפרסם בסרטו, וכותב שהוא "מאשים אך ורק את הרוצחים של רבין. מהיום שהתחילו להסית נגד אוסלו."
"אבל מה שהכי כואב לי זה שמושיבים מולי אנשים זקנים, אבות שכולים, שאיבדו את היקר להם ביותר. אני רגיש לצער שלהם, מרחם עליהם, אבל הם שונאים אותי כי הם חושבים שאני עשיתי את זה. ואני לא. את האצבע המאשימה אני מפנה אל מי ששלח את הילדים שלהם למלחמה לא צודקת, בתירוץ של הגנה על הבית. להחזיק שטחים כבושים יותר מ-50 שנה, ולהתעלל באוכלוסייה שלמה בשביל כמה מאות מתנחלים – זאת לא הגנה על הבית. כי הצבא זה פרה קדושה. טוענים לטוהר הנשק ולצבא מוסרי, אבל אין צבא כיבוש שיכול להיות מוסרי."
פרופ' דוד צנגן, ששירת כרופא קרבי בקרב בג'נין והוא ממובילי המאבק נגד בכרי מגיב לבכרי:
"אני נלחם בכל דרך בשקר ובהסתה, כי אלה גורמים שפיכות דמים נוספת. זו המוטיבציה שלי בסיפור הזה. כך אני פועל ביומיום שלי כרופא שמטפל ביהודים ובערבים ועובד עם רופאים פלסטינאים, וכך אני פועל במאבק הזה נגד 'ג'נין, ג'נין'. אינני רוצה לפגוע באיש, אלא לעצור הסתה. מה שמפריע לי בעיקר בעלילה הזאת, מעבר לשקר, זה שהיא מרבה שנאה במקום להראות איך אנחנו מביאים לשלום ולחיים יחד במקום הזה. בכרי לא אמור לחרחר מלחמה, אבל סרטו הוא ניסיון לירות במדינת ישראל ולהסית אנשים שילכו להתאבד עלינו. למה להגיד שמילאנו את הבורות של ג'נין בילדים? למה לומר שהרסנו את בית החולים אם לא נורה לעברו אפילו כדור אחד? למה לראיין בסרט אדם שמספר שירו לו ביד וברגל, אבל אני טיפלתי בו בשטח ויודע, וגם סיכום המחלה מבית החולים העמק מוכיח, שאין שום פציעה מכדור ושכל הסיפור הזה לא נכון? זה ניסיון לעשות מאיתנו חיות כדי שבני עמו של בכרי ישנאו אותנו."
נציגות הלוחמים והמשפחות השכולות מהקרב בג׳נין במבצע ״חומת מגן״ הגיבה:
״בכרי הוא סוס טרויאני בשימוש ארגוני הטרור והרשות הפלסטינית. סרטו שטוף השנאה עדיין מופץ על ידו ועל ידי גורמים אינטרסנטיים, ומציג את מדינת ישראל, צה"ל ולוחמיו כרוצחים, חיות אדם ופושעי מלחמה. בית המשפט העליון קבע כי הסרט שקרי וזדוני, ולא עומדת לבכרי הגנת 'אמת דיברתי' או 'תום לב'. הערכאות המשפטיות השונות בישראל קבעו שגיבור הסרט, המפיק בפועל שלו ומשתתפים נוספים הם מחבלים שלחמו נגד צה"ל, והמימון הגיע משר ההסברה של הרשות הפלשתינית. בכרי ממשיך להפיץ את שקריו ולטעון כי חיילי צה"ל רוצצו ראשי ילדים לקירות, דרסו למוות בשרשראות טנקים 20 צעירים כפותים, הפגיזו עם טנקים את בית החולים במחנה ושרפו אותו. כל הדברים הללו לא קרו מעולם.
״ב-2002 אירע פיגוע באוטובוס בצומת מירון שבו נרצחו תשעה ישראלים. סייעני המחבל המתאבד הם ממשפחתו של בכרי, שנידונו על כך למאסר עולם, ואחד מהם הודה שעשה את מעשיו בהשפעת הסרט." – "הלוחמים והמשפחות השכולות בעיצומה של מערכה משפטית שמטרתה לפסול את המשך הקרנתו והפצתו.״
("מאז שביים את 'ג'נין ג'נין' התהפכו חייו של מוחמד בכרי. זה לא אומר שהוא מתחרט", נירית אנדרמן, "הארץ", 17.4.20)
https://www.haaretz.co.il/gallery/cinema/.premium.highlight-MAGAZINE-1.8745076
מוחמד בכרי, למרות יפי תוארו, הוא תעמלן איסלמו-נאצי ממשפחת מחבלים רוצחים מטעם החמאס הנמצאים בכלא:
https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2935194,00.html#n
כמיטב המסורת האנטישמית הערבית-מוסלמית והנאצית ובהמשך לדברי מוחמד (שהוא קרוי על שמו) שהכריז כי התנאי לגאולה היא רצח כל היהודים הקופים והחזירים:
https://www.youtube.com/watch?v=sHhG1IyfqXg
יצר בכרי סרט תעמולה אנטישמי גבלסי העושה דה-הומניזציה ליהודים במטרה להשמידם. ודוק: דברי מוחמד המחייבים את רצח כל היהודים אומץ גם ע"י אש"פ וארגון הרצח הג'יהאדיסטי שלו "השהידים של הקצה" (כתאאב שוהאדת אל-אקצה) מייסודו של הג'יהאדיסט הרוצח הסדרתי מרואן ברגותי, והג'יהאד של אש"פ שכונה "אינתיפדת הקצה" (אל-אקצה) שבתגובה למעשי הרצח שלו פעלו חיילי צהל בג'נין.
בניגוד לשקריו של בכרי, הכעס עליו אינו בגלל שהרג את החיילים; אלא בגלל שקריו על פשעי המלחמה שביצעו כביכול. בייחוד מצחיקה הקביעה של בכרי "אין צבא כיבוש שיכול להיות מוסרי" בשעה שהוא רואה את צבא הכיבוש של מוחמד כמופת מוסרי, והוא אינו מסתפק ב-13 מיליון קמ"ר של שטחים כבושים ע"י הערבים ורוצה צבא כיבוש ערבי שיכבוש גם את ישראל ודוק: לא רק את יו"ש או את הגליל בלבד.
יוליוס שטרייכר, התעמלן האנטישמי הנאצי, בעל עיתון דר שטירמר, היה הפושע הנאצי היחידי שנדון למוות בנירנברג רק בעוון הסתה אנטישמית. בארץ אין דין מוות אבל מוחמד בכרי ראוי שיקבל מאסר עולם על ההסתה האנטישמית שלו, ויישב בכלא עם משפחתו שרצחה תשעה בני אדם (יהודים ולא יהודים) במירון.

הסתה בכיכר
בנאום מסית, חנפני ומתחסד, סיפר עמירם לוין: "הצלנו את ביבי מטביעה." הקהל הרב (שוחר "דמוקרטיה", ו"הומניזם") הגיב בקריאה: "חבל!"
https://rotter.net/forum/scoops1/621298.shtml

דן מרגלית – המטריד המסית
לאחר שבגין ההטרדות המיניות שלו סולק דן מרגלית בבושת פנים מהעיתונות העברית, הוא רוצה עכשיו לקבל לגיטימציה חוזרת, ומה קל יותר מהדרך הקלה, המהירה, והבטוחה, והיא ההסתה נגד נתניהו. בהפגנת הדגלים השחורים (במימון אהוד ברוג-ברק) קבע מרגלית שנתניהו הוא כמו הדרך של מוסוליני לשלטון, בשעה שהוא מגן הדמוקרטיה הישראלית.
https://rotter.net/forum/scoops1/621272.shtml
הנה שאלה היסטורית – איך הדמוקרטיה הישראלית לא העמידה את דן מרגלית לדין על מעשי ההטרדה המינית שלו?
מוסוליני אגב נתלה ע"י האיטלקים ביחד עם הפילגש שלו קלרה פטצ'י.

החמאס לא הוסר ע"י האיחוד האירופי מרשימת ארגוני הטרור
בתגובה למה שכתבתי: "החמאס לדעת יעקב רוב פועל ל'הבטיח את חרותה של פלסטין מהכיבוש הישראלי 'בשעה שלדבריו עצמו הוא פועל במטרה להחריב את מדינת ישראל ולרצוח ע"פ דברי מוחמד נביאם את כל היהודים בעולם. (מצע החמאס סעיף 7)." ו"רוב טועה ומטעה, החמאס עדיין מוכר ע"י האיחוד האירופי כארגון טרור." ("חדשות בן עזר", גיליון 1532).
עונה לי יעקב רוב: "אינני טועה ולא מטעה: אני מצרף את הסימוכין לנכתב כי בית משפט בכיר באירופה טען כי יש להסיר את החמאס מרשימת ארגוני הטרור אבל ברור שזה הזוי בבקשה לקרוא את המאמר לפי הלינק:
https://www.arabianbusiness.com/eu-court-says-hamas-should-be-removed-from-terror-list-575727.html"
ה"הוכחה" של רוב היא מעיתון Arabian Business מיום 18.12.2014. וזאת בשעה שבית הדין הגבוה לערעורים של האיחוד ביטל ב-26.7.2017 את ההחלטה הזו, וקבע  שהחמאס הוא ארגון טרור.
https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4994619,00.html

הטוב בעולמות האפשריים
בפאראפרזה על אימרתו של הפילוסוף הגרמני גוטפריד וילהלם פון לייבניץ (1646-1716) כי "עולמנו הוא הטוב שבעולמות האפשריים" – נאמר כי הממשלה החדשה היא הטובה שבאלטרנטיבות האפשריות.
טובה מממשלה הנסמכת על הרשימה הערבית המשותפת (בשנאת ישראל) וטובה מהליכה לבחירות בפעם הרביעית שמי יודע את תוצאתן.
על הממשלה החדשה (רצוי שתצמצם את מימדיה) לפעול במהירות לשלושה דברים: א. התגברות על מגפת הקורונה. ב. פתרון המשבר הכלכלי. ג. הכלת הריבונות הישראלית על בקעת הירדן.
אם הממשלה תצליח בשלושת אלו היא תצדיק את קיומה.
נעמן כהן