בשנת 1963 פרסם אהוד בן עזר את ספרו "המחצבה" המתאר יחסי עבודה במחצבה הסמוכה לכפר עולים מעיראק וכורדיסטן.
הספר שהיה הראשון מסוגו בספרות העברית שעסק בעלייה ההמונית של יהודי ערב זכה להצלחה מסחרית ונמכר בעשרות אלפי עותקים. הספר עובד ע"י הסופר למחזה, והוצג בתיאטרון, ואף הופק על פיו סרט. (אהוד בן עזר, "המחצבה", עם עובד תל אביב, 1963).
https://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=21670
איתרע מזלו של בן עזר ושנה אחרי שפירסם את ספרו, עולה חדש מעיראק, שמעון באלאס, פרסם ב-1964 את ספרו "המעברה" העוסק בנושא דומה – ודן את ספרו של בן עזר לשיכחה.
לא עזר כאן שמו "בן עזר" – שיכול היה להתפרש כשם של יהודי-ערבי. אהוד בן עזר היה אשכנזי.
שמעון באלאס היה קומוניסט אנטי-ציוני שבצוק העיתים נאלץ ב-1950 להגר לישראל. היה לו מספיק שכל לא לנסות להגשים את תורת מרקס-לנין-סטלין במולדתו עיראק, שם היה וודאי מוצא עצמו בכיכר השוק על עמוד התלייה כמנהג העיראקים, (שכֶל שלא היה לעולים אשכנזים מרוסיה ששבו לבריה"מ לקומם שם את הקומוניזם) – והוא החל את דרכו בארץ כקומוניסט-סטליניסט במק"י, ועבד בביטאונה "קול העם".
את הספר "המעברה" כתב באלאס בערבית, ותירגם אותו בעצמו לעברית. הישג ספרותי.
הספר פורסם בעזרתו ובתמיכתו של חבר הכנסת ממפא"י, דוד פאתאל, גם הוא עולה מעיראק. (שמעון באלאס, "המעברה", עם עובד, 1964). שמעון באלאס היה הראשון בארץ שהגדיר את עצמו "אני יהודי-ערבי," ולכן האקטיביסט הפרו-איסלמי, האנטי-ציוני, והאנטי-אשכנזי, יהודה שהרבני-שנהב, רואה בבאלאס את "האב הרוחני של השמאל המזרחי." (יהודה שהרבני-שנהב, "שמעון בלס היה האב הרוחני של השמאל המזרחי", "הארץ", 3.10.19)
https://www.haaretz.co.il/gallery/literature/.premium-1.7928262
ולכן גם ספרו של שמעון באלאס "המעברה" משמש עד היום ככלי פוליטי בידי האקטיביסטים הפרו-איסלמים, האנטי-ציונים, והאנטי-אשכנזים מבין היהודים-הערבים המזהים את הציונות עם האשכנזיות.
לאחרונה פורסמה ב"הארץ" ביקורת על ספרו "המעברה" מאת כפיר כהן. (כפיר כהן, "המאבק על כינון אוניברסליות אחרת, שהמזרחים עצמם לא ידעו את שמה", "הארץ" 28.4.20)
https://www.haaretz.co.il/literature/prose/.premium-1.8802077
(האם כפיר כהן הוא ד"ר כפיר כהן-לוסטיג?)
https://www.vanleer.org.il/he/people/כפיר-כהן-לוסטיג
"מותו של הסופר שמעון בלס," כותב כפיר כהן, "זימן את הציבוריות הישראלית לשוב ולדון במושג 'יהודי-ערבי' כאפשרות פוליטית." כפיר כהן, מציע לקרוא את הרומאן "המעברה" דרך דמותו של הדמות הראשית ברומן, יוסף שאבי.
שמו של שאבי נגזר מהשם "שעבי", עממי בערבית, ואכן הוא דמות אהודה בקרב תושבי המעברה. ועם זאת, שאבי הוא דמות מיוסרת מאוד, שכן בעוד כלפי חוץ הוא כפוף לחובה לשרת את הקולקטיב היהודי-ערבי, הוא עצמו (כאשכנזים) מתעב וסולד מאנשי המעברה היהודים-הערבים, ומעולמם הצר והגשמי.
הייצוג של היהודים-הערבים כגוף דוחה ומושך של הנאה וכתיאור של קולקטיב העולה מן הטבע איננו מקרי. קובע כפיר כהן, הוא מציין בעיה פוליטית בייצוג יהודים-ערבים.
בדיון הפוליטי באסיפה הכללית מספר אבו-נעמן, מהגר מעיראק, ליוסף שאבי סיפור מן העבר בעיראק שעניינו מאבק אנטי-קולוניאלי בין הבדווים והאנגלים.
אבו-נעמן מספר על רגע שבו אישה מהשבט הבדווי יוצאת להילחם בצבא האנגלי לבדה. היא בזה לגברים הפחדנים שנשארים מאחור, מסתערת לבדה, ונהרגת מיד על ידי האנגלים. בעלה ושאר השבט חוזים במחזה קשה זה ומסתערים על האנגלים והורגים את כולם.
שאבי לא לוקח את הסיפור ברצינות ופוטר אותו כ"אגדה". ועם זאת, בחלקו האחרון של הרומאן משהו מן האגדה בעבר כמו מגיע בחזרה אל תוך המציאות בהווה. בחלק האחרון, לאחר כישלון האסיפות, כלומר כישלון המערכת הפוליטית הייצוגית, כשכל הגברים נמצאים בעבודה, המשטרה תוקפת את תושבי המעברה, והנשים הן אלו שמגינות על עצמן, ובמיוחד אישה אחת המתחילה את המגננה.
והנה המסקנה של כפיר כהן: "מכיוון שהפרקטיקה המחקה את האוניברסליות של המדינה נכשלה, עלתה פרקטיקה פוליטית אחרת באותה תקופה והיא העימות הישיר. היו לא מעט עימותים ישירים כאלו. שניים נחקקו בזיכרון הציבורי: ואדי סאליב והפנתרים השחורים."
היהודים-הערבים שבחרו בפרקטיקה זו, קובע כפיר כהן, "לא לוו את האוניברסליות שלהם מן המדינה אלא נכנסו למאבק על כינון אוניברסליות אחרת שהם עצמם לא תמיד ידעו את שמה." והמסקנה הפוליטית העכשווית שלו היא: "הגיעה העת שזקיפות הקומה תעמיד גם מחשבה והתארגנות פוליטית חדשה שבבסיסה אוניברסליות אחרת."
מהי בדיוק כוונתו באותה "אוניברסליות אחרת" הוא אינו מסביר. הכוונה מן הסתם היא לאוניברסליות ערבית של ערבים-מוסלמים, ויהודים-ערבים (או אולי ערבים-יהודים כהגדרת אש"פ) כנגד האשכנזים המייצגים לדידם את העם היהודי (שאינו ערבי) ואת הציונות.

[אהוד: כאשר פרופ' גרשון שקד [כן, היה פעם פרופסור לספרות עברית בשם הזה] ערך את סדרת הטלוויזיה "לשון המראות" [1993] לתולדות הספרות העברית, בטלוויזיה הלימודית, הוקדש בה פרק שלם לספרות הישראלית שעסקה בהשתקפות העליות של עדות המזרח. למרות שהסרט "המחצבה" [1990] כבר היה קיים, וקלטת שלו נשלחה לעורכי הסדרה לפי בקשתם, הם התעלמו ממנה, וממני כסופר – כלומר, מקיומם של הספר "המחצבה" [1963] והסרט שנעשה על פיו – ובמקומם המחיזו לפרק הזה, בצורה לא הכי מבריקה, קטעים אחדים מ"המעברה" של שמעון בלס, שיצא לאור שנה אחרי "המחצבה".
לימים גם הוצא "המחצבה" מרשימת הספרים המומלצים לקריאה בבתי-הספר התיכוניים בטענה שהמחבר אינו "מזרחי" אותנטי אלא אשכנזי! – ו"המחצבה" גם הוסר, לאחר תלונתו של ניסים קלדרון – מרשימת הספרים של "ידיעות אחרונות" שהבליטה, דומני ביובל החמישים למדינה – בזה אחר זה ספרים לפי עשורים בספרות הישראלית. וכך, ברשימה המתוקנת שנדפסה מאוחר יותר באותו מוסף לספרות, בעריכת זיסי סתוי – אכן השמיטו את ספרי "המחצבה"!]

מה היו משיגים יותר היהודים-הערבים?
העולה מעיראק, הסופר פואד אליאס נאסח חלסצ' אלי עמיר, קובע: "לו אנו ניהלנו מו"מ איתם (הערבים) זה היה אחרת, לא שהיו מוותרים לנו יותר, אבל האווירה היתה אחרת, ולנו לא יכלו לומר אתם מוסקובים זרים. אנו בני האיזור, בני ערב, דוברים את שפתם ואוהבים את תרבותם-תרבותנו". ("חדשות בן עזר" גיליון 1534)
קביעה מוזרה. ואפילו אם נסתכל על מולדתו עיראק בלבד. ערב הקמת מדינת ישראל היו בעיראק כ-130 אלף יהודים, וקצת יותר נוצרים, כ-140 אלף. כיום עיראק נותרה נקייה לחלוטין מיהודים, וכמעט נקייה מנוצרים.
ודוק: הרי הערבים-הנוצרים חולקים את לאומיותם הערבית עם הערבים-מוסלמים, והם הם הרי אלו שבכלל המציאו את מושג "הלאומיות הערבית", או את מושג "האומה הערבית" כאנטיתיזה למושג "האומה המוסלמית". והנה לא עזרה להם העובדה שכאן מדובר בערבים ולא ביהודים.
כל השטחים הכבושים ע"י הערבים (כיום רק 13 מיליון קמ"ר) היו כולם נוצריים. עוד בתחילת המאה העשרים היו הנם עדיין כעשרים אחוז ערבים-נוצרים, וכיום לא נותרו בהם כמעט ערבים-נוצרים. אז מה שווה השפה והתרבות המשותפת?
מעבר לזה אני תמה כיצד הסופר אלי עמיר, שאני מעריך ביותר את ספריו והשכלתו הרבה כותב: "אנו אוהבים את תרבותם-תרבותנו"?
יכול היה להיות צנוע יותר ולומר "חלק מתרבותם". האם אלי עמיר אוהב את התרבות הערבית-המוסלמית המבוססת על הגזענות האנטי-יהודית, תרבות הרואה בדברי מוחמד לפיהם יש לרצוח את כל היהודים הקופים והחזירים גם את תרבותו שלו?
https://www.youtube.com/watch?v=__6iZlzwcF8
האם מכיר אלי עמיר ערבי-מוסלמי אחד שלפי תרבותו דברי מוחמד אלו הם גזענות, ולא מופת מוסרי?

אבישי בן חיים ותורת הקונספירציה הגזענית האנטי-אשכנזית
"הגמוניה מתגוננת"
העיתונאי הזהותן "יהודי-ערבי-מערבי-מוגרבי", אבישי בן חיים, מציג תורת קונספירציה אנטי-אשכנזית.
התכנסות 11 שופטי בג"ץ לדון בתוצאות ההצבעה הדמוקרטית של מיליונים, קובע בן חיים, זה הרעיון של האליטה הישראלית האשכנזית להחליש את הדמוקרטיה הישראלית המסכנת את ההגמוניה האשכנזית הישנה. מאבק שהתחיל ב-1977.
המטרה של בית המשפט היא לעשות תהליך של קרימינילזציה, ולהפליל את היהודים-הערבים. החפים תמיד, לדידו של בן חיים, מכל אשמה עקב עצם היותם יהודים-ערבים.
דווקא התפיסה הגזענית האנטי-אשכנזית של בן חיים היא-היא המסכנת את הדמוקרטיה הישראלית. (אבישי בן חיים, הגמוניה מתגוננת, ישראל היום, 4.5.20)
https://www.israelhayom.co.il/opinion/757229
ודוק: כל עירוב של אינטרס חיצוני במערכת המשפט והצדק מסכן את הדמוקרטיה.
לא פחות מסוכנת היא תורת המשפט של העיתונאי האשכנזי אמנון אברמוביץ שקבע שכל התומך בכיבוש ערבי יאותרג ולא יישפט בלי קשר למידת שחיתותו.

עשרים שנה לנסיגה מלבנון
משה מזרחי-רז מעודד את הטרור הערבי
ד"ר צאלח אלנעאמי "חוקר ענייני ישראל" שחי בעזה תרגם לערבית את הציוץ של איש מר"ץ משה מזרחי-רז: "יצאנו מלבנון נצא גם משומרון. החזירו את החיילים הביתה!" – ומוסיף: "זו עדות נוספת שמוכיחה שהבחירה ב'מקאומה', (בהתנגדות-טרור) היא הבחירה המועילה ביותר בהתנהלות עם 'אלה', שהרי הם לא מבינים אלא שפת הכוח."
https://mobile.twitter.com/MoranT555/status/1260566719896182791
האקטיביסט הפרו-איסלמי משה מזרחי-רז מעודד מהצלחת טרור החיזבאללה, ומעודד את טרור החמאס.

לא שמאל – אקטיביזם פרו-איסלמי
קיתונות של בוז וחרפות אני חוטף תמיד על שאני מגדיר את מה שמכונה משום מה בארץ "שמאל" – "אקטיביזם פרו-איסלמי", שהמהות שלו היא תמיכה בכיבוש ערבי-מוסלמי, אבל פעם אחר פעם אני מקבל הוכחה להגדרתי זו.
ב-23 בינואר 1948, בעיצומה של מלחמת השחרור, בעת הפוגה קצרה בקרבות, התאחדה מפלגת "לאחדות העבודה" עם מפלגת "השומר הצעיר", והוקמה "מפלגת הפועלים המאוחדת" (מפ"ם). נציגי המפלגות התכנסו באולם "בית העם" בתל אביב. הבמה היתה עטורה בדגלי הלאום והמעמד. כתובת: "המעפילים יעפילו" התנוססה על הקיר. לקול תופים וחצוצרות נערך מצעד הדגלים והקהל שר: "תחזקנה" ו"האינטרנציונל."
המפלגה החדשה ראתה את עצמה כמוקד הפעילות של האליטות ביישוב: הקיבוצית, התרבותית והביטחונית. במציאות של המלחמה היה ייצוגה של מפ"ם בקרב הפיקוד הבכיר בעל משמעות עצומה. רוב מפקדי החטיבות היו חברי מפ"ם, וכן סגן הרמטכ"ל ושני מפקדי החזיתות. רוב הקצינים הבכירים היו חברי "הקיבוץ המאוחד", ולכן במהלך המלחמה נהנתה תנועתם מיוקרה שתורגמה למעמד בתוך המפלגה.
כל חבר שהתפקד למפלגה קיבל פנקס חבר בצבע אדום שבו נכתב: פועלי כל הארצות התאחדו! / מפלגת הפועלים המאוחדת בארץ ישראל. / פנקס חבר" על החתום בנקובר.
"המפלגה מאוחדת ביסודות המחשבה, במגמות המעשה ובהכרת ייעודו ותפקידיו של מעמד הפועלים בעם ובעולם.
"א. המפלגה מאוחדת בראיית הציונות כפתרון לשאלת היהודים בדרך קיבוץ גלויותיו של העם היהודי וריכוזו הטריטוריאלי, תקומתו הלאומית, התחדשותו הסוציאלית, עצמאותו המדינית, החברתית, והתרבותית בארץ-ישראל. התפקיד המרכזי בחיי העם הוא הגשמה דחופה של הציונות בדרך של עלייה המונית, שתהא הולמת בהיקפה ובקצבה את זעזועי התקופה והכרעותיה: יצירת מקורות קליטה והתיישבות רחבת-מידות; שידוד מערכות סוציאלי לתקומת עם עברי עובד, מעורה בכל ענפי המשק והכלכלה, מחייה שפתו ומעצב תרבותו, עומד ברשות עצמו ומחשל עתידו הסוציאליסטי, תוך חתירה לברית עם המוני העמלים הערבים בארץ.
"ב. המפלגה מאוחדת בראיית התפקיד ההיסטורי של המלחמה המעמדית-המהפכנית ושל הקמת שלטון פועלים לחיסול הקפיטאליזם וכל צורות השעבוד הלאומי והסוציאלי – לכינון חברה סוציאליסטית אל-מעמדית ועולם של אחוות-עמים. המפלגה רואה עצמה חלק בלתי-נפרד של תנועת הפועלים המהפכנית במלחמה להדיפת כוחות הריאקציה הקפיטליסטית-אימפריאליסטית, המסכנת את שלום העולם, ולעקירת גילויי הפאשיזם, הגזענות והאנטישמיות; להבטחת העלייה הפוליטית והסוציאלית של המוני העובדים: לכיבוש עמדות-המפתח במשק ובמדינה בידי המעמד העובד; להגנת מדינות הדמוקרטיה העממית החדשה ולחישול ברית אמת של עמים שוחרי חופש ושלום. המפלגה תטפח קשרים עם תנועת הפועלים המהפכנית בעולם ותיתן ידה לאחדות בינלאומית לוחמת, מקצועית ומדינית, של מעמד הפועלים, שתיכון על עצמאותו הלאומית של הפועל בעמו ועל ברית אמיצה בין פועלי העולם וברית-המועצות, מדינת-הפועלים הראשונה, המקיימת את מפעל-הבנייה הסוציאליסטי הגדול של דורנו ומגשימה את ייעודיה ההיסטוריים של מהפכת אוקטובר – ייעודיו של מעמד הפועלים בעולם כולו. המפלגה, הממזגת את ערכי התרבות היהודית והאנושית ושואבת ממקורות התורה המהפכנית וממסורת-הגבורה של הסוציאליזם, תייסד את פעולתה בחינוך ובהסברה על השקפת-העולם ושיטת המלחמה המעמדית של המרקסיזם. המפלגה תשקוד על עיצובה של תרבות-עבודה עברית ובניין חיים חלוציים וסוציאליסטיים.
"ג. המפלגה מאוחדת במקורותיה החלוציים והפרולטאריים, בשאיפתה למיזוג המלחמה המעמדית והיצירה הסוציאליסטית בעיר ובכפר, בבניין מפעל ההתיישבות העובדת והקיבוצית ובטיפוח התנועה החלוצית בקרב הנוער היהודי והפועלים היהודים בכל תפוצות הגולה ככוח מארגן ומדריך בחינוך, בהכשרה ובעלייה. המפלגה מאוחדת בהכרת שליחותה של תנועת הפועלים העברית בארץ ותפקידה הלאומי המשחרר של המלחמה המעמדית וההגמוניה הפועלית בציונות ביישוב. המפלגה תילחם לעצמאותה המעמדית של תנועת הפועלים בכל שטחי החיים ולחיזוק אחדותה של ההסתדרות הכללית ותשאף לאחדות לוחמת, מעמדית-מדינית של כלל פועלי ארץ-ישראל."
ודוק: מפ"ם הוקמה לפני הקמת המדינה ולכן דיברה על הגשמת הציונות בכל ארץ ישראל ולא רק בגבולות תוכנית החלוקה של האו"ם, שדווקא מפלגת "השומר הצעיר" התנגדה לה.
גישתה של מפא"י לסוציאליזם היתה יותר פרגמאטית מאשר מרקסיסטית; מפא"י חתרה להתקדמות חברתית כללית יותר, ולא לתפיסת השלטון בידי הפועלים. לעומת זאת מפ"ם דגלה ב"השתלבות בעולם המחר", הוא העולם האמור לשרור בכל אתר ואתר עם התפשטות הקומוניזם.
לימים שאלת היחס לבריה"מ ולסטלין הביאה לפירוק מרכיביה חזרה, ומפ"ם נשארה מפלגת "השומר הצעיר" בלבד, אבל עקרונותיה נשארו 1. ציונות. 2. סוציאליזם. 3. אחוות עמים, כמו בלוגו של ביטאונה "על המשמר".

ההוויה קובעת את ההכרה
נביא התנועה, קרל הלוי-מרקס, טען בכתבי הקודש שלו ש"ההוויה קובעת את ההכרה" וכוהניו מאיר ולד-יערי, ויעקב חזן, הבינו ולימדו שההוויה של העם היהודי קובעת בראש ובראשונה את התודעה שלו, שהיא הצורך להקמת מדינה יהודית ע"י שחרור ארץ ישראל מכיבוש זר והתנחלות בה. לאור זאת היה הפרקסיס של המפלגה הקמת קיבוצים על האדמות ששוחררו מכיבוש ערבי-מוסלמי. את זה הבין למשל בחדות העולה מווילנה, אבא קובנר.
אצל יורשת מפ"ם ההיסטורית, המהגרת ("הגאונית") מווילנה, גולדה זלטה שניפיצקי – זהבה גלאון, ההוויה שונה, ולכן גם התודעה.
גולדה זלטה שניפיצקי – זהבה גלאון, היא בורגנית עשירה ("פיליסטינית" כהגדרת מרקס), ומה לה ולמעמד הפועלים? בעלה פסח גלאון הוא בעל חברת תוכנה גליל C5 השווה מיליונים רבים.
https://www.yediot.co.il/articles/0,7340,L-4835508,00.html
כבורגנית עשירה קפיטליסטית (וכפיליסטינית כהגדרת מרקס) מתנגדת שניפיצקי-גלאון תמיד לכל התארגנות הפועלים.
"ראשי המפלגות צריכים להתחייב בפני אזרחי ישראל לנפץ את המונופולים, להחליש את הוועדים הגדולים, ולחזק את הרגולציה. אם מפלגה שהעומד בראשה יוסיף לשתוק, נדע בבירור למי מסורה הנאמנות שלו: לציבור או לעופר עיני וחבורתו." – הצהירה שניפיצקי-גלאון ב- 2012. (שי ניב: "הקפיטליזם של זהבה גלאון")
https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000792718
זהו לא שמאל אלא ניאו-ליברליזם פופוליסטי ימני.
ומה נותר אם כן אם לא סוציאליזם? המהות היחידה שנותרה היא התמיכה בכיבוש ערבי-מוסלמי, לכן אין תימה אפוא שגולדה זלטה שניפיצקי הכריזה כי היא עוזבת את ההסתדרות בגלל פרסומת לטובת תמיכה בתוצרת פועלי ישראל וביניהם גם תוצרת פועלים משילה.
https://rotter.net/forum/scoops1/625329.shtml
כי הרי מה לשניפיצקי-גלאון ולזכויות פועלים? מה לה ולשמאל? אצלה העיקר הוא אקטיביזם פרו-איסלמי המתבטא בתמיכה בכיבוש ערבי-מוסלמי.
הנה כי כן הוכחה כיצד מה שקרוי משום מה בארץ "שמאל" הוא בעצם אקטיביזם פרו-איסלמי.

סילביה שניידר חיה קשת
מדינה עברית ללא שפה עברית
מדהים איך המהגרת הקשישה מפולניה (דרך צרפת), העיתונאית במיל, סילביה שניידר-חיה-קשת, מדברת על "מדינה עברית" ובעודה מדברת על "עברית" היא מתבטאת דווקא בפולנית רהוטה. "ישראל," היא אומרת, "היא דמוקטטורה פשיסטואידית, תיאוקרטית, מיליטריסטית, קפיטליסטית, קלפטוקראטית ופאלוקראטית."
https://www.haaretz.co.il/gallery/television/.premium.highlight-1.8806962
וַאוּ. איזו שפה! אבל איפה השפה העברית במדינה העברית?
האם סילביה שניידר-חיה-קשת, חושבת על פולניה, או סתם חולמת על כיבוש ערבי-מוסלמי של הפשיזם האיסלמו-נאצי-ג'יהאדיסטי?

עבדאללה-עובדיה יוסף – פה מלוכלך והשואה
יישר כוחו של פרופסור אשר מעוז על שעזר לסכל את מחיקת שמם של לוחמי הגטאות ומרדכי אנילביץ, והחלפתם בשמו של עבדאללה עובדיה יוסף. ("חדשות בן עזר", גיליון 1535).
יש לזכור כי הרב עבדאללה עובדיה יוסף הידוע בפיו המלוכלך בשל החרפות והגידופים שלו, הצדיק את רצח היהודים בשואה בכך שאמר שהם "גלגול של נשמות שחטאו."
https://news.walla.co.il/item/1514589
לפי המסורת היהודית אין מנציחים שם של רשע.

השמדת כנסת ישראל
ראש השב"כ לשעבר, כרמי גלקמן-גילון, שבתקופת כהונתו נרצח רבין, (שביפן היה מן הסתם מבצע חרקירי, ובשאר העולם שותק מבושה), פותח את פיו ומתריע מפני השמדה. בנאום שנשא בכיכר העיר האשים גלקמן-גילון את נתניהו וגנץ ב"השמדת כנסת ישראל". "הסכם נתניהו גנץ משמיד את כנסת ישראל."
https://www.haaretz.co.il/news/local/1.8798527
הבנתם? ההסכם הקואליציוני החדש הוא לדידו של גלקמן-גילון בעצם "ועידת ואנזה" חדשה.

ההמשך הבלתי מובן בשימוש במושג השקרי "טרור חקלאי"
פעם נוספת משתמש אורי הייטנר בכינוי השקרי "טרור חקלאי":
"אני רואה קשר ישיר בין מחדל צופר ונהריים, להבלגה וה'הכלה' של טרור ההצתות ולחוסר האונים מול הטרור החקלאי. בכל המקרים האלה בא לידי ביטוי חוסר האכפתיות של נתניהו וממשלתו כלפי החקלאות." ("חדשות בן עזר", 1537).
שקר! אין דבר כזה "טרור חקלאי". חקלאות אינה יכולה לעשות טרור. יש טרור של ערבים-מוסלמים נגד חקלאים יהודים.
בפעם האחרונה שתיקנתי את שפת השקר שלו כתבתי: "האם הייטנר משתמש בביטוי השקרי 'טרור חקלאי' ואינו אומר את האמת 'טרור ערבי-מוסלמי' בגלל רצונו לזכות בתמיכת הרשימה הערבית המשותפת (בשנאת ישראל) במפלגתו כחול לבן? ברור ששקר אינו תורם לפתרון הבעייה."
מהי אם כן הסיבה שהוא ממשיך בשקר הזה? האם רק הרצון להשטין, לטנף, ולהטיל סרה בנתניהו (שאכן ראוי לביקורת על חוסר תגובה ראויה לטרור הערבי-מוסלמי נגד חקלאים יהודים) הוא הגורם להמשך שימושו במושג השקרי שלו "טרור חקלאי"?

את המאבק על הדמוקרטיה יובילו הערבים
גברת יהודית קרפ, לשעבר המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, והיום חברה במועצה הציבורית של "הקרן לישראל חדשה" וארגון "יש דין", כותבת (ובצדק) שלא יכולה להיות דמוקרטיה בלי ערבים ומיד משווה כמובן את ישראל לגרמניה הנאצית. (יהודית קרפ, "דמוקרטיה בלי ערבים אין דבר כזה", "הארץ" 26.4.20)
https://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.8794165
אבל גברת קארפ משקרת ומטעה את הציבור בשקריה ממש כבתעמולה הנאצית בה היא מאשימה את ישראל. בשקריה מאשימה קרפ את הסירוב לעשות קואליציה עם הרשימה הערבית המשותפת (בשנאת ישראל) כהדרת ערבים באופן כללי, ולא כך הוא. אין מדובר אלא בהדרת מפלגה אנטי-דמוקרטית המצהירה בגלוי את מטרתה חיסול הדמוקרטיה הישראלית.
יהודית קרפ (ודומיה) מהווה סכנה גדולה לדמוקרטיה הישראלית. אין סכנה גדולה יותר לדמוקרטיה הישראלית ממתן לגיטימיות למפלגה גזענית אנטישמית החותרות במוצהר לחיסול הדמוקרטיה כפי שעושה יהודית קרפ.
גברת קרפ תומכת ונותנת לגיטימציה למפלגה פשיסטית גזענית אנטישמית, קלריקלית, "הרשימה הערבית המשותפת (בשנאת ישראל)" שאינה מכירה בקיומו של העם היהודי, בזכות קיומו, ובזכותו למדינה, ומטרתה המוצהרת היא חיסולה של הדמוקרטיה הישראלית והפיכתה לדיקטטורה ערבית פשיסטית, או תאוקרטית בצורת חליפות מוסלמית שבראשה אבא של מאזן, או אסאד (תמיכת עודה) או סינואר (תמיכת טיבי ומנצור).
ייתכן שגברת קרפ אינה תומכת הפשיזם האיסלמו-נאצי-גי'האדיסטי, והיא רק "אידיוטית שימושית" המובילה אליו, אבל אין ספק שלאור התנאותה כהומניסטית, היא לא יכולה שלא להזכיר את התנאותו של היטלר בהומניותו כשהצהיר: "אני הומניסט גדול – ( Ich bin so colossal human) וכמובן את המלצתה של היהודייה האמריקאית הלסבית גרטרוד שטיין להעניק להיטלר את פרס נובל לשלום.
לסיכום: אין מדובר באי לגיטימיות של ערבים ככלל, אלא רק במפלגה גזענית אנטישמית לכן יהודית קרפ מהווה סכנה אמיתית לדמוקרטיה הישראלית.
עמיתה לדעה, עיתונאי הארץ, יצחק לאופר-לאור, האקטיביסט הפרו-איסלמי הנאבק למען כיבוש ערבי-מוסלמי של הפשיזם האיסלמו-נאצי-ג'יהאדיסטי, מגיע למסקנה רדיקלית ממנה.
לאופר-לאור קובע שכל המפלגות היהודיות הן אנטי דמוקרטיות, ורק המפלגה הערבית המשותפת (בשנאת ישראל) היא דמוקרטית, לכן את המאבק לדמוקרטיה יובילו רק הערבים.
(יצחק לאור, "את המשך המאבק על הדמוקרטיה יובילו הערבים", "הארץ", 13.5.20)
https://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.8840427
לאופר-לאור זכאי ללא ספק לקבלת פרס נובל לטיפשות.

האם יישפט איימן עודה על תמיכתו בחיזבאללה?
בשנת 2013 פירסם חבר הכנסת ויו"ר הרשימה הערבית המשותפת (בשנאת ישראל) איימן עודה, מאמר בשבח החיזבאללה. במאמר, ח"כ עודה העלה על נס את מנהיג חיזבאללה, ש"הציג מודל התנגדות ייחודי" ואף "הקריב מאות שאהידים, ובהם בנו בכורו."
במאמר שפורסם באתר הערבי bldtna, הוא תהה כלפי ראשי הפלג האיסלמי שהביעו זלזול בנסראללה: "האם אתם רואים בו חץ איראני מורעל ותו לא?"
עודה גם ביקר אותם על שהשמיטו את תוארי הכבוד של נסראללה – "שייח'" ו"סייד". עודה העלה על נס את מנהיג חיזבאללה, ש"הציג מודל התנגדות ייחודי", וכתב כי הוא "ראש התנועה נגד הכיבוש הישראלי ומי שניצח אותו בשנת 2000 והוכיח את עצמו במקצועיות ובהקרבה בשנת 2006."
ארגון 'בצלמו' פנה ליועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, בדרישה כי יפתח בחקירה פלילית נגד ח"כ איימן עודה, על תמיכתו בחסן נסראללה. ב'בצלמו' ציינו כי מדובר בעבירה על חוק הטרור שאוסר האדרת מחבל או מעשה טרור. במכתב ששיגר מנכ"ל הארגון שי גליק, הוא ציין שורת מקרים הפוכים בהם הועמדו אנשי ימין לדין על מאמרים שונים חלשים בהרבה וכן הזכיר שהיועמ"ש נלחם בכניסת ד"ר מיכאל בן ארי מעוצמה יהודית ופסל אותו מלרוץ לכנסת על דברים חלשים בהרבה. לסיכום ציין מנכ"ל 'בצלמו', שככל שלא תפתח חקירה – יוכח שוב שישנה איפה ואיפה, ומה שמותר לערבים אסור ליהודים.
במכתב של לשכת המשנה לפרקליטות המדינה הגברת נורית ליטמן נכתב שבמאמר שנשלח חסר תרגום ולכן אין לפרקליטות דרך לבדוק את זה, ולא תפתח חקירה. הם אף מציעים לארגון בצלמו להתלונן במשטרה אם הוא רוצה.
מארגון 'בצלמו' נמסר: "יצא המרצע מן השק. הפרקליטות נותנת חסינות מבנית לחכ"ים ומסיתים ערבים. הנימוק המקומם שבכל הפרקליטות לא הצליחו למצוא תרגום למאמר ההסתה מוכיח שהכל מכור מראש.
"היועץ המשפטי לממשלה מסרב לגלות מנהיגות, לא חוכמה להעמיד לדין רק אנשי ימין או את ראש הממשלה – ובמנהיגי הציבור הערבי המסיתים בפומבי לא לגעת. אנחנו בטוחים שניתן להשיג תרגום ובטוחים שלו היה מדובר במקרה הפוך האיש מזמן היה נעצר."
עוד מסרו ב'בצלמו': "נזכיר שכנגד חברת הכנסת היבא יזבק עומדת בדיקה משטרתית שנפתחה אחרי דרישת משפחות הנרצחים וארגון בצלמו בפיגוע בנהריה בגלל פרסום בו שיבחה את סמיר קונטאר רוצח המשפחה מנהריה."
ב'בצלמו' מדגישים: "אנחנו נערער על ההחלטה ונפעל להעמדתם לדין של המסיתים הערבים גם אם הם חברי כנסת ויושבי ראש מפלגות."
https://rotter.net/forum/scoops1/622967.shtml
אגב לאור דעותיו האנטישמיות של עודה יש רבים המוסיפים לשמו הפרטי אות קטנה, את האות כ', וקוראים לו: איי(כ)מן עודה.

הטיפול הישראלי במגיפת הקורונה סיפור הצלחה
אם נתניהו לא היה מטיל סגר בעקבות הקורונה היה מואשם מיד ברצח של אלפי ישראלים, מכיוון שהסגר שהוטל מנע מוות המוני – מואשם נתניהו בהרס הכלכלה הישראלית.
מסתבר שהדוגמה של אי הטלת סגר בשוודיה, לעומת דנמרק לא הביאה להצלת הכלכלה: מחקר מדנמרק הראה שהצריכה הפרטית בשוודיה הפתוחה קרסה במידה כמעט שווה לדנמרק, שהטילה סגר מחמיר. מסקנות המחקר מחזקות את הטענה שהנסיגה הכלכלית נבעה מבחירת הצרכנים ולא מההגבלות. בשוודיה היו הרבה יותר מתים מבדנמרק, אבל הכלכלה נסוגה בצורה שווה.
שתי המדינות נחשפו בצורה דומה למגיפה, אולם דנמרק אכפה הגבלות קשות על פעילויות כלכליות וחברתיות, בעוד ששוודיה הגבילה בצורה מינימלית התכנסויות ציבוריות והשאירה את הריחוק החברתי בגדר המלצה. הניתוח בעצם רוכב על ניסוי שהתבצע באופן טבעי – המחלה שהתפשטה – ומשווה בין שתי מדינות שנקטו באמצעים שונים למניעת המחלה.
"הביקוש המצרפי נפל בכ-25% בשוודיה, בעוד שבדנמרק הוא נפל ב-29% – ארבע נקודות האחוז יותר," כתבו מחברי המחקר. "משמעות הדבר היא שרוב הנסיגה הכלכלית נגרמה על ידי המחלה עצמה, והיא מתרחשת בלי קשר לאכיפה ממשלתית של ריחוק חברתי או היעדר אכיפה כזו." (דפנה מאור, "לא הצילו חיים, לא הצילו את הכלכלה: מחקר חושף מה באמת קרה בשוודיה בזמן הקורונה", "הארץ" דה מרקר 12.5.20
https://www.themarker.com/wallstreet/.premium-1.8837984

שקץ תשקצנו ותעב תתבענו כי עושה חרם הוא!
האוחזים בחרם בחרם יאבדו!
37 אנשי אקדמיה ישראלים ויהודים קראו לפטר את ד"ר פליקס קליין, הממונה על המאבק באנטישמיות בגרמניה, בגלל התנגדותו להשתתפות פרופסור קמרוני שחור אנטישמי תומך החרם הערבי באירוע תרבות גרמני במימון ציבורי.
בחודש אפריל האחרון, ביטל ד"ר פליקס קליין את הופעתו של פרופ' אשיל מבמבה (Achille Mbembe), תומך החרם הערבי בפסטיבל "Ruhrtriennale" הפופולרי בגרמניה, בגין השקפותיו האנטי-ישראליות שהוגדרו ובצדק כאנטישמיות.
בין השאר מבמבה האשים את ישראל כי ישראל גרועה יותר ממשטר האפרטהייד לשעבר בדרום אפריקה ועליה להיות "מוחרמת ומבודדת גלובלית."
37 האקדמאיים, מתוכם 29 ישראליים, תומכי החרם הערבי בד.ס.מ. (מ. מזוכיסטים) פנו לקנצלרית גרמניה, אנג'לה מרקל, שר הפנים ושר החוץ הגרמני בדרישה לפטר את קליין "בעקבות מתקפתו שהם מגדירים "מבישה" על הפרופוסר תומך ה-BDS". בטענה כי דבריו בזכות החרם על ישראל אינם אנטישמיים ומוגנים ע"י חופש הדיבור.
ואלו שמות המרצים הישראלים שחתמו על המכתב המגן על פעיל החרם האנטישמי:
https://rotter.net/forum/scoops1/627788.shtml
הכי מגוחכת וצבועה ביניהם היא ללא ספק המהגרת ילידת מרוקו, אווה אילוז, שמשום מה אינה קוראת לחרם על מולדתה מרוקו – על כיבוש סהרה המערבית, ובכלל על הכיבוש הערבי של כל מרוקו בה מיעוט ערבי כובש שולט על הרוב הילידי הבֶּרְבֶּרי. אין גבול לצביעותה.
ועוד תומכי חרם, בהם גולדה זלטה שניפיצקי-זהבה גלאון, משה מזרחי-רז, קולט אביטל – פנו בעיתון האירי Irish Times בקריאה לממשלת אירלנד להשלים את חקיקת החוק שיאסור על ייבוא מוצרים מיו"ש. החותמים מסבירים שאימוץ החוק "יעביר מסר ברור לממשלת ישראל ולציבור הישראלי באופן כללי..."
https://rotter.net/forum/scoops1/626658.shtml
לכל המחרימים נאמר: "שקץ תשקצנו ותעב תתבענו כי עושה חרם הוא!" ו"האוחזים בחרם – בחרם יאבדו!"

גאים בצביעותם
הצביעות של עידן רול:
‏לפני כמעט שנה, ב-10.6.19, מספר עמית סגל, נפגש בנימין גנץ עם שלושת חברי הכנסת הלהט״בים של כחול לבן, וביקש מהם ״למתן את הפרובוקציות״ במצעד הגאווה הקרב כדי לא לפגוע בסיכויים לקואליציה עם החרדים אחרי בחירות ספטמבר.
בתשובה לשאלה עידן רול, נציג הגאים במפלגת יאיר למפל-לפיד, הכחיש את הדבר לחלוטין.
והנה לאחר שבנימין גנץ כבר אינו המנהיג של רול, ומנהיגו למפל-לפיד יוצא נגדו, מספר עידן רול בדיוק את הסיפור הזה בוועדת בכנסת על מנת לפגוע פוליטית באמינותו של גנץ, וזאת בדיוק כאשר עידן רול תומך עם מפלגתו בהקמת קואליציה עם המפלגה ההומופובית, הרשימה הערבית המשותפת (בשנאת ישראל) שנציג "האחים המוסלמים"-החמאס" בה, מנצור עבאס, מכריז על תמיכתו בטיפולי המרה להומואים, בפוליגמיה, ובהדרת נשים והומואים.
עמדותיו ההומופוביות-לכאורה של יו״ר כחול לבן התחילו להפריע לרול בדיוק כשאדונו לפיד הסתכסך עם גנץ. לולא הסתכסכו, הוא לא היה אומר מילה.
https://rotter.net/forum/scoops1/627736.shtml
ובכלל קשה להבין את הגאים הרבים התומכים במפלגה שמטרתה המוצהרת אינה רק הרס הדמוקרטיה הישראלית, אלא גם אפליית והדרת גייז. למשל תומכה המשורר דורי מנור.

אדריאן לברקין והאזרח הגרמני הפלסטיני בירנבוים
בספרו "ד"ר פאוסטוס" שנכתב לקראת סוף ימי מלחמת העלם השנייה, והשלטון הנאצי בגרמניה, מקשר הסופר פאול תומס מאן בין המוסיקה הגרמנית להתמכרות לשטן כפי שמופיעה אצל גיבור ספרו, המלחין אדריאן לברקין, שהוא התגלמותו המודרנית של פאוסט.
האזרח הגרמני והפלסטיני (הישראלי לשעבר) דניאל מואיז בירנבוים כותב מאמר ב"הארץ" לרגל הקמת הממשלה החדשה בישראל.
ישראל, טוען מר בירנבוים, "משחיתה את הנכס העיקרי של ישראל הדמוקרטיה והצדק משתי סיבות הקשורות זו בזו: האתיקה של זיכרון השואה, ויחסה המתמשך אל הפלסטינים.
"האשמת הפלסטינים באנטישמיות היא מעשה בלתי נסלח. ראשית, משום שהם עצמם עם שמי; שנית משום שסירובם לקבל את הנוכחות היהודית בשטח שנהפך למדינת ישראל מבוסס על טיעון היסטורי, שאין לו שום קשר לאנטישמיות האירופית הנרחבת שבאה לידי ביטוי בזוועות השואה. "מובן שהעולם כולו, כולל הפלסטינים, חייב להכיר בשואה. יש לחקור ולהבין אותה כדי שהיא לא תישנה לעולם, בשום מקום. פרופ' אדוארד סעיד הפלסטיני הבין זאת היטב, ונלחם באיוולת ובאכזריות שבהכחשת השואה. הוא הבהיר כי אי-הבנה של החורבן האנושי של השואה והכחשתה ממניעים גזעניים יסללו את הדרך להישנותה."
(דניאל בירנבוים, "הזוועה והטרגדיה של השואה שייכות לאנושות כולה", "הארץ" 15.5.20)
https://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.8847086
נראה שלא בכדי קיבל הפיליסטיני בירנבוים אזרחות פיליסטינית. גם בורות וגם שקרים.
ראשית, לפי ההגדרה הגרמנית-נאצית של היטלר הערבים אינם שמים. היטלר דיבר על מאבק בין ארים ליהודים בלבד. מנהיג ערביי ארץ ישראל (שהתנגד להגדרתו כפלסטיני) המופתי מוחמד אל-חוסייני היה חברו הטוב של היטלר, הוא קיבל ממנו דרגת גנרל ס.ס. ועזר לו בהשמדת יהודי יוגוסלביה, ותיכנן את השמדת יהודי ארץ ישראל.
שנית, הגזענות הערבית-מוסלמית כלפי היהודים שמקורה בנביאם מוחמד אין לה כל קשר לכיבוש היהודי במלחמת ששת הימים.
שלישית, פרופסור אדוארד סעיד היווני-נוצרי שהסתערב בכפייה עקב הכבוש הערבי, חברו הטוב של "האזרח הגרמני" והפלסטיני בירנבוים, התנגד בכל מאודו לכל שלום עם ישראל, ולאוסלו בפרט, וגרס כי יש לחסל את מדינת היהודים למרות שידע את גורלם הצפוי של היהודים תחת הכיבוש הערבי-מוסלמי הגרוע יותר מזה של הערבים הנוצרים שנעלמו מכל השטחים הכבושים ע"י הערבים. (לא בכדי בחר סעיד לגור באמריקה) כלומר סעיד תמך דווקא בשואה נוספת ליהודים.
רביעית, בשעה שבניגוד לגרמנים, ששמרו בסוד את תוכנית ההשמדה, הערבים אומרים בגלוי כי מטרתם לרצוח ע"פ דברי מוחמד (המובאים במצע החמאס ובדברי המופתי של אש"פ) את כל היהודים הקופים והחזירים:
https://www.youtube.com/watch?v=__6iZlzwcF8
מגוחכת עד מאוד טענתו של האזרח הגרמני והפלסטיני בירנבוים, שאין להאשים את הערבים באנטישמיות. אין ספק, בדומה לאדריאן לברקין, גיבור ספרו של תומס מאן, גם הֶר בירנבוים מכר נפשו לשטן.
נעמן כהן