מרבים לצטט את הפסוק המפורסם: "מְהָֽרְסַ֥יִךְ וּמַחֲרִיבַ֖יִךְ מִמֵּ֥ךְ יֵצֵֽאוּ" (ישעיהו מ"ט י"ז), אבל בדרך כלל לא במובן הנכון. המובן הנכון של הפסוק הוא פשוט שמהרסייך ומחריבייך יצאו ממך החוצה, ולא יישארו בפנים וימשיכו להרוס ולהחריב.
והנה אנו עדים להגשמת הנבואה. אקטיביסטים פרו-איסלמיים רבים התומכים בכיבוש ערבי-מוסלמי יוצאים מן הארץ. ומה המשותף לכולם? למרות האידיאולוגיה שלהם, אף אחד מהם לא הלך לארץ ערבית-מוסלמית לחיות תחת כיבוש ערבי-מוסלמי. כולם עזבו רק בשביל בצע כסף, בשביל רווח כלכלי. נכון, הם היו עוזבים בשביל בצע הכסף בכל מקרה, אבל זה רק מבליט את צביעותם האידיאולוגית והמוסרית.
(שני ליטמן, "הם הובילו כאן תנועות שמאל, אך התייאשו ונדחקו להגר. סיפורם של הגולים החדשים", "הארץ", 22.5.20)
https://www.haaretz.co.il/magazine/.premium-MAGAZINE-1.8860845
המהגר הארגנטינאי ממוצא יהודי, קלאודיו איתן ברונשטיין (הוסיף לשמו פתאום גם את השם אפריסו) איש תנועת החרם הערבי הב.ד.ס.מ. מייסד ארגון "זוכרות" התומך בחיסול ישראל, החליט לרדת לבלגיה עם אלאונור, בת זוגו הבלגית שאביה צ'רקסי.
("אני תולה תקוות ב-BDS, זה הדבר היחידי המשמעותי שקורה כרגע בשטח," מסביר בורנשטיין, "מהבחינה הזאת לגלות פוליטית כזאת יכול להיות תפקיד משמעותי.")
קצת מוזר. הרי קלאודיו ברונשטיין כארגנטינאי היה אמור לרדת דווקא לספרד, להזכיר להם שם את ה"נכבה" שעשו הספרדים לערבים, ולפעול שם פוליטית למען כיבוש ערבי-מוסלמי מחודש של ספרד, ואשתו הצ'רקסית הרי היתה אמורה לרדת לצ'רקסיה ולהיאבק נגד הכיבוש הרוסי של צ'רקסיה. האם מעתה הם יפתחו במאבק נגד הוואלונים והפלמים בבלגיה למען הגירה ערבית-מוסלמית לבלגיה עד הפיכת בלגיה למדינה ערבית-מוסלמית?
גילוי נאות. לפני עשרים שנה ניסיתי לשכנע אותו להזכיר באתרו "זוכרות" את אל-מדינה וית'ריב בערב, מקום טבח ("הנכבה") ביהודי ערב שביצע מוחמד, והוא סירב. "הערבים," אמר, "אינם כובשים... ואיראן לא רוצה להשמיד את ישראל..."
ברוך שפטרנו.
גם עמיתו, מהגר מארגנטינה ממוצא יהודי, גם הוא, האקטיביסט הפרו-איסלמי, איש חד"ש, ד"ר מרסלו סבירסקי (58) ירד לאוסטרליה. לפני שעזבו, סבירסקי ומשפחתו גרו במשגב בגליל. הוא היה פעיל בחד"ש ועמד בראש עמותת "קול אחר בגליל" שעסקה בפתיחת היישובים הקהילתיים לאוכלוסייה ערבית. באוסטרליה הוא ממשיך בפעילות הפוליטית, בעיקר בהסברה של תנועת החרם הערבי על ישראל. "אני מאוד מחויב לזה," הוא אומר. הוא משמש ראש המחלקה לפוליטיקה וללימודים בינלאומיים, ומלמד על ההיסטוריה והפוליטיקה של ישראל ופלסטין. "כשעזבתי הרגשתי שזה סוג של בגידה, שלא נשארתי לתת כתף. הדרך להתמודד עם התחושה הזאת היא להמשיך להיות מחויב למאבק הפלסטיני."
מוזר שבאוסטרליה הוא אינו נאבק למען שחרור האבוריג'ינים, או למען כיבוש ערבי-מוסלמי של אוסטרליה.
זוג הנאהבים, פרופסור עדי אופיר, ובת זוגו, ד"ר אריאלה אזולאי, שני האקטיביסטים הפרו-איסלמיים שאמנון רובינשטיין הגדירם כגזענים ניאו-נאצים:
https://www.haaretz.co.il/misc/1.722544
על שום שלדבריהם ישראל היא "שיירים ארורים של אירופה" – "ערימת הזבל של אירופה, אתר ניסויים בטיהור אתני, ובעלת משטר המייצר ומשווק עוול בשיטתיות." (מוסף "הארץ" 3.8.01) – (למעשה עדי אופיר הוא הזבל. אריאלה היא לא זבל כי היא לא מאירופה. היא ממרוקו) – גם הם ירדו מהארץ, אבל לא למרוקו, אלא לאמריקה. עדי אופיר מתנאה בכך שהוא "פילוסוף של הרוע," ובעצם מגלם את הרוע עצמו.
אזולאי, כאקטיביסטית פרו-איסלמית, השיגה לעצמה משרה באוניברסיטת בראוּן ברוד איילנד, וכחלק ממנה גם מישרה לבן זוגה. וחיה שם על חשבון האינדיאנים בשעה שהגיונית לפי האידיאולוגיה שלה היה עליה לא לחיות באמריקה כאפרו-מרוקנית ע"ח הילידים, אלא לשוב למולדתה מרוקו וללחום שם נגד הכיבוש המרוקאי של סהרה המערבית, ובכלל נגד הכיבוש הערבי של מרוקו ובעד שיחרור הבֶּרְבֶּרִים מכיבוש ערבי.
ד"ר אריאלה אזולאי עצמה סירבה להתראיין ל"הארץ", ושלחה את התגובה הבאה: "אני לא סומכת על העיתונות ולא מעוניינת להיות מיוצגת על ידה; אני תומכת בחרם ולא מעוניינת להתראיין לעיתון ציוני; את מה שיש לי לומר על העובדה שנולדתי להיות 'ישראלית' כצורת שליטה של המדינה בגופם ובנפשם של נתיניה ואזרחיה ועל הסירוב שלי לזהות את עצמי בקטגוריה הזאת 'ישראלית' כתבתי בהקדמה לספר החדש שלי ואין לי מה להרחיב על זה; ובנוסף, הגירה מתוך תחושה של חוסר אפשרות לחיות במקום שבו נולדת כי את משמשת לשמור את אלה שגורשו ממנו בחוץ היא דבר כואב ואין לי שום עניין לשתף בכאב הזה קהל ציוני שמתכחש לכאב ולאובדן שמדינת ישראל הסבה וממשיכה להסב בראש ובראשונה לנציגיה הפלסטינים ובאופן שונה לאזרחיה היהודים."
עדי אופיר, לעומתה, בכל זאת אומר בכנות ש"המקום אליו עבר – ארה"ב – אחראי לעוולות מחרידות. במובן הזה, ארה"ב היא מקום נורא, ומאז שטראמפ נבחר זה נעשה מקום הרבה יותר נורא. --- הזוועתון שלנו הוא זוועטוט. העולם כולו הולך מדחי אל דחי, אולי לקראת סופו. המפעל הקולוניאלי הציוני הוא פסיק קטן בתוכו. --- אני נהנה להיות יהודי גלותי."
בעצם גם בארץ היה אופיר יהודי גלותי שטוף שנאה עצמית.
ברוך שפטרנו מהם.
האקטיביסט הפרו-איסלמי, הקומוניסט איש חד"ש, פרופ' אילן פפה, ירד לבריטניה הגדולה על שום שהיא הכובשת הגדולה בהיסטוריה, ומי כמוהו מעריך כיבוש. כאקטיביסט פרו-איסלמי היושב בלונדון הוא אינו רחמנא ליצלן פטריוט אנגלי, אלא תומך בכיבוש ערבי-מוסלמי של הפשיזם האיסלמו-נאצי-ג'יהאדיסטי – את בריטניה, ונאבק למען הגירה חופשית של ערבים לבריטניה למען הפיכתה למדינה ערבית-מוסלמית. אין ספק, אילן פפה הקומוניסט מחד"ש הוא דמות מאוד אהובה ע"י האנגלים. לפחות על ג'רמי קורבין.
ברוך שפטרנו.
האקטיביסטית הפרו-איסלמית, יעל לרר, ממייסדי בל"ד, ומועמדת לכנסת מטעמה, העוזרת האישית של מחבל החיזבאללה עזמי בשארה, שהקימה את ההוצאה לאור אנדלוס, לא ירדה לאל-אנדלוס כדי להילחם שם למען כיבוש ערבי מחודש של ספרד, אלא לצרפת. מן הסתם היא נלחמת שם למען כיבוש ערבי-מוסלמי של צרפת לפחות עד פואטייה, המקום הצפוני ביותר אליו הגיע צבא הכיבוש הערבי בצרפת.
ברוך שפטרנו.
האקטיביסט הפרו-איסלמי, אהוד אלוני, בנה של שולמית אדלר-אלוני, שבזיקנתה נהפכה לאקטיביסטית פרו-איסלמית אנטי-ציונית – ירד לאמריקה, לניו יורק, לתפוס את מקומם של הילידים שם. הרי בניגוד לאדמות תל אביב, אדמת ניו יורק נקנתה רק בסחורות בשווי – 60 גילדרז שהם 24 דולר. שם בניו יורק עוסק אודי (לא חמודי) בקידום החרם הערבי נגד ישראל.
ברוך שפטרנו.
תקצר היריעה לסקור את כולם, אז בשורה התחתונה נברך על כך שכל המהרסים והמחריבים ייצאו החוצה. בשורה משמחת. "מהרסייך ומחריבייך ממך יצאון" – כמשמעות הנכונה של הפסוק – יצאו החוצה ממך, יצאו מישראל. בתקווה שכל האקטיביסטים הפרו-איסלמים, שאינם מסתפקים ב-13 מיליון קמ"ר של שטחים הכבושים ע"י הערבים ונאבקים למען כיבוש ערבי-מוסלמי של הפשיזם האיסלמו-נאצי-ג'יהאדיסטי – את ישראל, יצאו מישראל וילחמו בארצם החדשה למען כיבוש ערבי בשטחים ששוחררו מכיבוש ערבי כצרפת וספרד, ומשטחים שטרם היו תחת כיבוש ערבי כאנגליה, אמריקה, בלגיה וכדומה.

אורי הייטנר כ"אידיוט שימושי" (ובלי שימוש)
במקום לענות על ביקורתי מדוע הוא ממשיך להשתמש בביטוי השקרי "טרור חקלאי" (במקום טרור ערבי-מוסלמי נגד חקלאים יהודים), שימוש שללא ספק מזכה אותו בתואר "אידיוט שימושי בשירות התעמולה האנטי-ציונית רוויית השנאה והשקר" – מאשים אותי אורי הייטנר דווקא באשמה זו, וזאת משום שאני לדבריו משתמש בביטוי "יהודי-ערבי", או "ערבי-יהודי". ("חדשות בן עזר" 1542).
הייטנר חוזר ומתבלבל פעם אחר פעם בין המושגים "יהודי-ערבי", ו"ערבי-יהודי" – בעוד שני המושגים האלה שונים לחלוטין. בניגוד לדבריו של הייטנר, מעולם לא השתמשתי בביטוי "ערבי-יהודי" שהוא אכן ביטוי גזעני ערבי שאינו מכיר בקיומו של העם היהודי, בזכות קיומו, ובזכותו למדינה, עקרון המופיע בבסיס האמנה הפלישתינאית המפורסמת שלפיה יש ערבים-מוסלמים-נוצרים-דרוזים-יהודים וכדומה, אבל אין עם יהודי. יש רק דת יהודית.
האמת נמאס לי כבר להעיר לו, אבל הנה דוגמה אחת מהסבר שכבר כתבתי לו, ובעברית קלה בעבר:

הההגדרה הנכונה – "יהודים-ערבים"
במאמר הביקורת שלו על הרצנזיה של דוד זונשיין על ספרו של מנחם קליין "קשורים: הסיפור של בני הארץ" קובע אורי הייטנר: "אין חיה כזאת 'יהודי-ערבי'. זהו אוקסימורון. זו זהות מומצאת בידי אידיאולוגיה פוליטית הזקוקה לה." ("חדשות בן עזר", 1149)
אז נכון שהמונח "יהודים-ערבים" נתמך ע"י אקטיביסט פרו-איסלמי, אנטי-ציוני, ואנטי אשכנזי – פרופסור יהודה שהרבני-שנהב:
https://he.wikipedia.org/wiki/יהודה_שנהב
אבל אין בעובדה זו כדי לפסול את המושג. פשוט משום שהוא המושג הנכון. בהינתן שהמונח "אשכנזים" אינו כולל רק את יהודי אשכנז (גרמניה) אלא בהכללה את כל יהודי אירופה, איך נכנה בכינוי משותף את כל היהודים מארצות ערב?
מה המשותף בין יהודי מעיראק, תימן, ומרוקו?
האם נכנה אותם "ספרדים"? – הכינוי "יהודים ספרדים" כולל למשל יהודי כבנימין זאב הרצל, או סופר כ-י.ל. פרץ, אבל אינו כולל יהודי כעבדאללה-עובדיה יוסף, או סופר כפואד אליאס נאצח ח'לסצ'י (אלי עמיר) ה"עיראקיים".
האם נכנה אותם "מזרחיים"? – הכינוי "יהודי מזרחי" מתאים למשל ליהודי כיוסף טרומפלדור (יליד פיאטגורסק בקווקז) אבל אינו מתאים ליהודי כאריה מכלוף דרעי המוגרבי-המערבי-המרוקאי. (אגב דרעי גם אינו ספרדי. דרעי הוא שם של שבט בֶּרְבֶּרִי).
מכאן, אם המשותף בין יהודי ארצות ערב אינו המרכיב הספרדי ולא המרכיב המזרחי, הדבר המשותף היחיד הוא היותם יהודים מתרבות ערבית-מוסלמית. יהודים שלשונם היתה ערבית (בעגות שונות), ולכן הכינוי המשותף לכולם הוא – יהודים-ערבים. בהגדרה זו אין שום נתינת תוקף למציאות של יחסים טובים בין יהודים לערבים, שמעולם לא היתה. לכן אין כל פסול בהגדרה הזו, ונהפוך הוא, בפסילת ההגדרה יש אולי שמץ גזענות.
https://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/hbe01151.php
ודוק: המונח "ערבי-יהודי" פסול. המונח "יהודי-ערבי" לגיטימי לחלוטין.
בהמשך דבריו קשה למצוא משפט מגוחך יותר מזה של הייטנר כאשר הוא כותב על "אכזבתו" מ"מנהיגו" משה סמולינסקי-יעלון עקב רצונו להקים ממשלה עם הרשימה הערבית המשותפת (בשנאת ישראל) ובאותו משפט עצמו הוא ממשיך וכותב: "לא שיניתי את דעתי. גם היום, כאשר אני מתנגד לו ומאוכזב ממנו – אני רואה בו את האדם המתאים ביותר לראשות הממשלה. לבטח יותר הן מראש הממשלה, הן מראש הממשלה החלופי והן מראש האופוזיציה."
מאוכזב ממנו ומתנגד לו, ובה בעת ממליץ עליו.

שייך מואיז'ו הגדול – זמר המחאה המרוקני –
מגזענות אנטי-אשכנזית לשנאת נשים
במסגרת המאמץ שעושה עיתון "הארץ" להתנער מהתדמית האשכנזית שלו, ולקושש קהלים שונים, וכמובן מתוך מדיניותו לפגוע בציונות, הוא יסד בעיתון מדור בערבית, ומדור בעברית למען היהודים הערבים הקרוי "מזרחית מדוברת", המוקדש לתרבות הערבית של היהודים-הערבים. במסגרת זו פורסם מאמר המוקדש לדמותו של מי שמוגדר: "מזרחית מדוברת" – "חייו ומותו של אמן המחאה הבועט ביותר בישראל, שייך מואיז'ו, המוזיקאי הווירטואוז המרוקאי שהלך לעולמו, היה מהאמנים הפוליטיים החשובים כאן."
"המוזיקאי הווירטואוז המרוקאי" "שייך מואיזו" (משה אטיאס) נולד במקנס ב-1940 ועלה לארץ ב-1962. במרוקו עסק שייך מואיז'ו בתפירת מדים לצבא, ואילו בישראל החל בקריירה מוזיקלית. תחילה שר וניגן במנדולינה, ולאחר מכן עבר לקמנג'ה (סוג של כינור צפון אפריקאי). וחיבר כאלף שירים. הבמה המרכזית שלו היתה הילולות "הצדיקים", בישראל ומחוצה לה. החלק העיקרי של היצירה שלו היה שירים ערביים בסגנון השאבי האלג'יראי. במשך השנים הוא החל להקליט גם שירים בעברית, אבל לכל אורך דרכו המוזיקלית הוא הקפיד על השפה הערבית המרוקאית ושמר על מבטאו המקנסי.
לדברי חוקר המוסיקה סרוסי, דבקות זו בשפה הערבית-מרוקאית מייצגת את ההתנגדות של שייך מואיז'ו לאתוס הציוני הממוקד בשפה העברית ולתרבות הישראלית שהוא הוליד.
לפי חי כהן, "שייך מואיז'ו הוא קודם כל אמן פוליטי, אמן מחאה. הוא היה בין האחרונים שדיבר את הדור שלו דרך המוזיקה המרוקאית."
אחד המאבקים הפוליטיים הבולטים של שייך מואיז'ו היה המאבק נגד הרשעתו של אריה מכלוף דרעי בשנת 2000, שבמסגרתו נכתב השיר "אם לא אריה דרעי". שייך מואיז'ו לא היה חרדי, הוא היה מרוקאי יהודי מסורתי, שהתמיכה שלו בתנועת ש"ס נבעה ישירות מהביקורת הפוליטית החברתית שמתח על הממסד האשכנזי שקלט אותו ואת בני ובנות דורו.
"ב'אם לא אריה דרעי' הוא למעשה מגולל את סיפורה של הקהילה שלו," אומר חי כהן. "זה טקסט קשה עם ביקורת נוקבת על הממסד האשכנזי, שמתחילה עוד בציונים במדינות ערב." בטקסט הזה מוצג דרעי כמי שנענש על ידי ממסד נקמני משום שהעז להשמיע את קולה של קהילתו:
"...שב בני על ידי שב / הט אוזן והקשב / עוד בארצות האוייב, תנועת הדרור חיפשה אותנו / ולאליאנס למז'רוב על התורה קלבונה (ואליאנס המקולל רדפו אותנו בגלל התורה) / קראו להם ציונים שחונכו בקיבוצים / בית חרושת לחילונים... חשבנו מושיעים לישראל ז'אבונה (הביאו אותנו) / ירדנו מהאוניות, בידינו ספרי תורות... אוי לאותה צרה, מהאונייה למעברה / בלי תפילין ובלי תורה... הלך הכבוד חבל... התביישנו בציציות / גזזו לנו הפיאות / גנבו לנו תינוקות... כמה הורדנו דמעות על התורה והשכינה / וגם אדמו"ריהם / התחננו להם / נישקנו רגליהם / פיל ישיבות לא קיבלונה (לישיבות לא קיבלו אותנו) / נזרקנו לפשע... בני, / אל תאמין להם, שקרנים שכמוהם / הרודפים אחיהם... ואל תשכח להם / לפי גבולות שיבונה (זרקו אותנו לגבולות) / הם בסביון בווילות ולבנקים ולגניבות / וספרדים פיל חובות ולצרות / לדירות עמיגור ולאפליות / כבר 50 שנה." (השורות בערבית-מרוקאית בשיר תורגמו בידי אבישי בן חיים, יוצר תורת הקונספירציה הגזענית האנטי אשכנזית לפיה בית המשפט פועל רק נגד יהודים-ערבים כדי למנוע מהם להיהפך להגמוניה).
עם זאת הקדיש השייך גם שיר ליצחק רבין: "לא נשכח אותך חבר / לא בדור זה ולא אחר / גם אם השלום יאחר / נמשיך צוואתך רבין // התגעגענו אליך חבר / רבין גיבור ישראל / קטונתי לספר / ומי ימלל גבורת רבין."
שייך מואיז'ו, ראוי לציין, לא התנכר לזהות הערבית שלו ומתוכה שאף לשלום בין העמים.
המסורת המרוקאית הגזענית שלו הביאה את שייך מואיז'ו לחבר סדרת שירים גזעניים שוביניסטיים ואף מיזוגניים בשם "ארוסיאת" (הרוסיות). הטקסטים בשירים אלה נגועים בסטריאוטיפים קשים על העלייה הרוסית ובעיקר על נשים ממוצא רוסי שעלו לישראל אחרי פירוק ברית המועצות. באחד משירי "ארוסיאת" מואיז'ו מאשים את הנשים הרוסיות בכך שהן "חטפו את המוח שלו" ולקחו ממנו כסף.
שייך מואיז' היה אמן מחאה רדיקלי פוליטי גזעני לא רק נגד אשכנזים, אלא גם נגד נשים.
(אינס אליאס, "מואיז'ו הגדול", "הארץ" גלריה, 15.5.20)
https://www.haaretz.co.il/gallery/galleryfriday/.premium-1.8840290

האם ייזכר בנימין מילקובסקי-נתניהו בהיסטוריה?
מעטים המנהיגים הזכורים בהיסטוריה (מחוץ לוויקיפדיה). כדי להיזכר ע"י העם על המנהיג לעשות מעשה מיוחד המטביע את זכרו לדורות. בעוד אלף שנה ייזכרו בתולדות ישראל החדשה רק שני מנהיגים בלבד: 1. דוד יוסף גרין-בן גוריון, מקים מדינת ישראל, והמנהיג המנצח במלחמת השחרור. 2. לוי יצחק שקולניק-אשכול, המנהיג ששיחרר את ירושלים מכיבוש ערבי במלחמת ששת הימים.
בהערת שוליים קטנה ייזכרו גם גולדה מאירסון-מאיר בגין היותה אישה. ראשת ממשלה שהצילה את ישראל במלחמת יום הכיפורים, ויצחק רוביצוב-רבין גם הוא ייזכר על שום שנרצח.
כל שאר המנהיגים יזכו, או כבר זוכים לצלול לתהום הנשייה. למרות ששנות כהונתו של נתניהו כראש ממשלה הן הארוכות ביותר ועולות במספרן על אלו של בן גוריון, לו היה מסיים את כהונתו כיום לא היה נזכר כלל בהיסטוריה למרות מעשיו, ותרומתו הבלתי מבוטלת. חיזוק כלכלי ומדיני של ישראל, מניעת כיבוש אפריקאי ע"י מיליוני מסתננים מאפריקה, ומניעת הקמת ריבונות ערבית-מוסלמית ביו"ש.
הסיכוי היחיד של נתניהו להיזכר בהיסטוריה (בכל מקרה הוא לא יהיה ראש הממשלה הראשון בכלא) – הוא אם יצליח לקבוע לעד את גבולותיה המזרחיים של ישראל שיבטיחו את ביטחונה, ע"י הגשמת תוכנית אלון-רבין-טראמפ, כלומר סיפוח בקעת הירדן. האם נתניהו ייזכר בהיסטוריה?

נתניהו פוגע במינויים לא ראויים
האחריות על הקמת הממשלה הגדולה, והבזבזנית השערורייתית מוטלת בראש ובראשונה על בנימין גנץ וגבריאל אשכנזי שדרשו מספר שרים גדול על מנת לשחד את חברי הכנסת שלהם שייאותו להיכנס לממשלה, אבל גם לנתניהו יש חלק במינויים לא תקינים, כאילו בכוונה כדי להכשילם, לא להתאים איש לתפקיד. מה ליואב גלנט ולחינוך? מה לאלי כהן הכלכלן ולמודיעין? מדוע לא אבי דיכטר ראש השב"כ? מה לאלקין ולמים? מה למרים סיבוני-רגב ולתחבורה שנה וחצי, ולחוץ שנה וחצי? סדרן העבודה הישן של הקיבוץ היה עובד הרבה הרבה יותר טוב.

רצח זקנים בשבדיה
שבדיה שאיחרה בהסגר הקורונה וזכתה לשבחים רבים מידי מתנגדי נתניהו על אף שמחקר הראה שבעצם המשק השבדי ירד כלכלית באופן דומה למשק הדני שהטיל סגר, יצרה בעייה חמורה יותר. הכותרת של "דגנס ניהטר", עיתון שבדי נפוץ ואיכותי: קשישים חולי קורונה קיבלו משככי כאבים כגון מורפין, מבלי שיראו רופא כלל. כשמשפחות דרשו, וטיפלו בהם – הם החלימו דווקא. הכותרת השנייה היא של פרופסור שאומר שלתת תרופות מסוג זה לקשישים עם מחלות ריאה זו "המתת חסד בפועל, אם לא גרוע מכך." כלומר העומס היה כל כך גדול שפשוט חולים בשבדיה לא קיבלו כל טיפול רפואי מלבד מורפין על מנת שימותו בלי ייסורים. ועוד שבדיה מציגה עצמה כרגישה לזכויות אדם.
https://rotter.net/forum/scoops1/629438.shtml

תנועת הנוער של איימן עודה קוראת לחיסול ישראל
"ברית הנוער הקומוניסטי הישראלי" פירסם לרגל "יום הנכבה" סרטון שבו יש קריאות לשחרור פלסטין מהכובש הציוני, והחזרת המגורשים של 1948 (זכות השיבה), קרי חיסול ישראל:
https://rotter.net/forum/scoops1/629603.shtml
ודוק: מדובר בתנועת הנוער שמנהיגה הוא איימן עודה מנהיג הרשימה הערבית המשותפת (בשנאת ישראל) שמשום מה נחשב מתון. אם זו מתינות, מי צריך קיצונים?

חד"ש מאיימת על חיילי צה"ל הסטודנטים
תא הסטודנטים של חד"ש פירסם סרטון מאיים של חיילי צה"ל במדים הלומדים כסטודנטים באוניברסיטה העברית בירושלים, וטען כי הם חיילי הכיבוש הצולפים בערבים חפים מפשע מתוך האוניברסיטה. חברי הכנסת של חד"ש (הנחשבים מתונים) גיבו את האיום הזה על חיילי צה"ל הסטודנטים.
https://rotter.net/forum/scoops1/629369.shtml
מובן שלמרות האיום האוניברסיטה לא עושה דבר נגד המסיתים והמאיימים. הנה עוד הוכחה מדוע היתה "הנכבה" עונש מוצדק אבל לא מספיק: מוצדק על כך שחברו של היטלר, מוחמד אל חוסיני, ארגן את העולם הערבי לחסל את מדינת היהודים ולהשמיד את יהודיה. לא מספיק, מפני שעדיין הערבים (החמאס והפת"ח) תובעים להשמיד את היהודים בעולם לפי דברי מוחמד.
https://www.youtube.com/watch?v=__6iZlzwcF8

יאיר למפל-לפיד ויו"ר כנסת ישראל
רב המרצחים, מוחמד יאסר עבד א-רחמן עבד א-ראוף ערפאת אל-קודווה אל-חוסייני (הידוע גם בכינויו אבו עמאר), היה ידוע בקריאתו למיליוני שהידים לעלות ולחסל את כנסת ישראל בירושלים.
https://www.youtube.com/watch?v=55aCmdagXMc
ה"עצעס גיבער" – יועצו של ערפאת ברצח יהודים,  אחמד כאמל אחמד א-טיבי, נפגש ברמאללה עם מאות ערבים-פלישתים אזרחי ישראל בכפייה, והם החלו ביחד עם ערפאת לצעוק את צעקתו: "לירושלים הולכים מיליוני שהידים," וערפאת ענה להם: "את דלת אל-אקצה נפדה בדם השהידים:
https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-1638149,00.html
בהקשר להר הבית אחמד כאמל אחמד א-טיבי מסית בנאום בהר הבית את הערבים לצעוק "חייבר חייבר יא יהוד, צבא מוחמד עוד ישוב":
https://www.youtube.com/watch?v=1I4ktRkOuA4
איימן עודה, מנהיג הרשימה הערבית המשותפת (בשנאת ישראל) נואם ברמאללה ומצטט את דבריו של ערפאת "לירושלים הולכים מיליוני שהידים," ומעודד את הערבים לצעוק ביחד עימו את מילותיו של ערפאת:
https://www.youtube.com/watch?v=38oOp-5m0B0
והנה אחמד כאמל אחמד א-טיבי מעלה את מועמדותו לתפקיד יו"ר כנסת ישראל על מנת שמיליוני שהידים יבואו לכובשה, ומפלגתו, הרשימה הערבית המשותפת (בשנאת ישראל) מצביעה עבורו. עד כאן אין הפתעה. הכול הגיוני.והנה הפתעה. מי עוד מצביע עבורו לתפקיד יו"ר כנסת ישראל? ניצן הורוביץ ותמר זנדברג ממר"צ (נו טוב, היא השתטחה על קברו של ערפאת והצליחה להתעבר). במחשבה שנייה גם כאן אין בעצם הפתעה, אבל הנה ממש הפתעה: אליעזר שטרן, עפר שלח, וקונסנטין-יואל רוזבוזוב מ"יש עתיד" הצביעו עבור טיבי לתפקיד יו"ר כנסת ישראל – בפקודת מנהיגם יאיר למפל-לפיד. (הרי "יש עתיד" היא מפלגה הבנוי על עיקרון ה"פיהרר פרינציפ").
https://rotter.net/forum/scoops1/628902.shtml
ממש הפתעה ממשית, תודו.
נעמן כהן