זה שנים רבות, כמעט מיום היווסדות העיתון, אני מקבל למייל שלי פעמים בשבוע את "חדשות בן עזר". והנה בחודשים האחרונים הגיליון אינו מגיע לכתובת המייל שלי למרות היותי ברשימת ההפצה של העיתון.
האם הסיבה היא התערבות של האקרים איראנים, או שונאי ישראל אחרים?
תעלומה.

[אהוד: אינך היחיד שלמרות שכתובת המייל המדוייקת שלו נמצאת ברשימה התפוצה, אינו מקבל את הגיליון, ואני נאלץ לשלוח את הגיליונות למכותבים האלה באופן פרטני. אני חושב שהסיבה היא טכנית. תקלות בחלק מן הרשתות, וממליץ לכולם לעבור להשתמש ב-.[g-mail

דמעות תנין
"גם לי יש בן עם צרכים מיוחדים, ובינואר הוא יהיה בן 25, בערך בגילו של אל־חלאק, שהיה בן 32 כששוטרים ירו בו כמו כלב בחדר אשפה בעיר העתיקה בירושלים..." כותב רוגל אלפר, "צופה באביו של אל־חלאק בטלוויזיה, עשיתי משהו שמעולם לא עשיתי בזמן צפייה בחדשות. בכיתי."
(רוגל אלפר, "חייו וזמניו של איאד אל חלאק", "הארץ" 31.5.20)
https://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.8885347
ממש הפתעה. לרוגל אלפר יש רגשות. רוגל אלפר ממש בכה.
באמת מי לא יבכה על טרגדיה כזו כמו מותו של גבר אוטיסט שלא חטא מימיו ומת ללא עוון כתוצאה מאי הבנה נוראה? אבל מתי בעבר בכה רוגל אלפר על רצח בכוונה תחילה של יהודי?
להיפך בכל רצח של יהודי רוגל אלפר בז למשפחתו של הנרצח, ובז לרגשותיה, כי כאן מדובר ביהודים.
אפילו בנושא האוטיזם מתייחס רוגל אלפר באכזריות רבה לבנו האוטיסט, ובשעה שדאג לבתו לדרכון אמריקאי שתינצל מהסכנה בחיים כאן – הוא לא דאג כלל לבנו האוטיסט והשאירו בלב הסכנה.
https://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.2734140
דמעות תנין של צבוע.

מפונקים ועשירים
בתגובה לכתבה על האקטיביסטים הפרו-איסלמיים שירדו מהארץ ותרצו זאת מנימוקים אידיאולוגים, (שני ליטמן, "הגולים החדשים", מוסף "הארץ", 22.5). פירסמה שותפתם לדרך, האקטיביסטית הפרו-איסלמית, אילנה המרמן, כתב אשמה וביקורת נגדם תוך האדרה עצמית.
(אילנה המרמן, "מה שיש לי לומר לגולים החדשים", "הארץ" 5.6.20)
https://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.8896955
"ובכן, עמיתיי לשעבר, יש לי חשבון עימכם. ולא מפני שהיגרתם. כל אחד ואחת מכם, כמו כל מהגר שעוזב את ארצו מרצונו, בחירתו היא עניין פרטי, אחת היא מה הניע אותו: מישרה טובה, חינוך טוב לילדים, בית נאה, אהבה... אדם לא נולד להיות עבד למדינה שנולד בה. זו השקפתי הנחרצת, ואני מאחלת לכם כל טוב. המחלוקת שלי עימכם – שרובכם (כמוני עד עכשיו) חייתם בישראל ברווחה חומרית, וגם לא נשקפה לחייכם סכנה של ממש – המחלוקת היא על כך שאתם קושרים להגירתכם כתרים של הגירה אידיאולוגית. וזה מה שאתם עושים על פי הדברים המצוטטים מפיכם, אף שאתם הגונים דייכם להזכיר את הנוחות האישית שזכיתם בה. ואמנם, שלא כמיליוני פליטי מלחמות ורדיפות הנמקים היום בְּמחנות וחיים בזבל, לכם היה החופש הכלכלי והאישי להגר מבחירה."
פה בארץ, טוענת המרמן ובצדק, הרוב אינם יכולים לרדת מן הארץ.
המרמן מוסיפה ולועגת לאקטיביסטית הפרו-איסלמית, פרופסור אריאלה אזולאי, שסירבה להתראיין לכתבה בעיתון "הארץ" בנימוק שהוא עיתון ציוני, בעוד שעיתון "הארץ" דווקא משמש לה, ולרבים כמותה במה לעמדותיהם האנטי-ציוניות.
(אגב אותה אקטיביסטית פרו-איסלמית, אריאלה אזולאי שהוגדרה ע"י אמנון רובינשטיין כניאו-נאצית עם בן זוגה עדי אופיר עקב האמירה שהישראלים הם "פח האשפה של אירופה," והמתנאה בהיותה ערבייה-יהודייה, היא בת ליהודייה אשכנזייה, ממשפחת פרדסנים עשירים מרחובות, רק אביה מאלג'יריה, כך שגם היא נכללת בעצם כחלק מן "האשפה" האירופאית הזו).
לא פחות לועגת המרמן לאקטיביסט הפרו-איסלמי, חנן חיבובסקי-חבר, שמגלותו כפרופסור מכובד בהרווארד הוא מבקר את הסופר יזהר סמילנסקי, כאשר לו עצמו חסַר האומץ, לא רק לירות בחייל כובש ומגרש – כמו שהוא, חיבוסקי-חבר דורש מהגיבור המתלבט של חירבת חזעה – אלא אפילו רק אומץ להתעלם מהמחסומים ולהבריח דרכם משפחות לבלות על חוף הים. כפי שהמרמן עצמה מתנאה בכך שהיא עושה כאשר בניגוד לחוק היא מבריחה שב"חים לישראל.
[אהוד: ביום עיון ליצירתה של דודתי אחות-אבי המשוררת אסתר ראב, שהתקיים לפני שנים בקמפוס האוניברסיטה העברית בהר הצופים, חנן חבר כמעט גירש אותי מן האולם בגלל קריאות ביניים אחדות שלי, ולימים כתב על שירתה מאמר או פרק בספר – שלא הבנתי בו אף מילה!]
הרי בדומה לכל האקטיביסטים הפרו-איסלמיים, להמרמן לא חשוב כלל שלטון החוק ולא חיזוק בית המשפט, אם הוא אינו תורם לכיבוש ערבי-מוסלמי של הפשיזם האיסלמו-נאצי-ג'יהאדיסטי.
גברת המרמן קובעת ש"החברה פה גזענית. ישראל היא מדינת אפרטהייד. יש לכתוב ולומר זאת, ולקרוא להטיל עליה חרם מדיני, כלכלי ותרבותי. ולא מפני שהיא המדינה הכי איומה בעולם – ארה"ב גרועה ממנה אלף מונים – אלא מפני שהיא תלויה בתמיכה בינלאומית, וסנקציות עליה יהיו יעילות... אבל עדיין אפשר וראוי להפר את החוק ולכתוב זאת מכאן."
לגברת המרמן הקוראת להפרת החוק ולביטול שלטון החוק, באמצעות הטלת חרם על ישראל כאמצעי לכיבושה ע"י הפשיזם הערבי-האיסלמו-נאצי, נאמר: "שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו כי (עושה) חרם הוא," והאוחזים בחרם בחרם יאבדו.

עומר ברגותי מייסד הב.ד.ס.– המטרה סופה של ישראל
עומר ברגותי מייסד ארגון החרם הערבי הב.ד.ס. (בו תומכת גברת אילנה המרמן, ויהודים רבים אחרים) מסביר מה מטרת ארגונו: חיסול מדינת היהודים והפיכתה למדינה ערבית-מוסלמית.
"אם הפליטים ישובו לבתיהם (בישראל) כפי שקוראת תנועת ה-BDS, מה יישאר מן המשטר הציוני? לא תהיה מדינה ציונית כמו זאת שאנו מדברים עליה (ישראל בת-ימינו) והמיעוט הפלסטיני יהפוך לרוב פלסטיני במדינה הנקראת כיום ישראל."
https://rotter.net/forum/scoops1/632024.shtml
האם האזרחית הגרמנייה, אילנה המרמן, (ומרעיה) תישאר כמיעוט יהודי במדינה ערבית-מוסלמית תחת שלטונו של אבא של מאזן או סינואר?

סמי אבו שחאדה – מפיץ מחלות
לא ישראל – פלסטין
ח"כ סמי אבו שחאדה, הערבי-המוסלמי איש בל"ד, מהרשימה הערבית המשותפת (בשנאת ישראל) הופיע להפגנה כשהוא לובש חולצה עליה מפת ישראל עם הכיתוב פלסטין.
בראיון עימו הסביר אבו שחאדה כי הוא קורא למפה הזאת מפת פלסטין, ולא מפת ישראל.
הפתרון לסכסוך, לדברי אבו-שחאדה, הוא הקמת שתי מדינות בין הירדן לים – אחת מדינה פלסטינית (ערבית-מוסלמית) והשנייה "מדינת כל אזרחיה" עם שוויון מוחלט ליהודים ולערבים, אשר לא תיקרא בשם ישראל.
https://www.inn.co.il/News/News.aspx/438875
כמובן, לפי הרשימה הערבית המשותפת (בשנאת ישראל) לאחר שיבת צאצאי הפליטים הערבים-המוסלמים, תיהפך גם היא למדינה ערבית-מוסלמית.
מסתבר שבנוסף למחלת הגזענות שלו הפיץ סמי אבו שחאדה גם את מחלת הקורונה ולאחר שנדבק בה הלך והדביק את חברי מפלגתו. והביא לביטול דיוני הכנסת, המוסד אותו הוא רוצה ממילא לחסל.
https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5741991,00.html

המסר הציוני החבוי בנאומו של הרב מאיראן
הרב יהודה גראמי, רבה הראשי של טהרן, הופיעַ בטלוויזיה האיראנית ואמר כאנוס בפקודת אדוניו: "אנחנו יהודי איראן רוצים לשלוח את המֶסֶר הזה לציונים ובראשם לנתניהו. דְעוּ לכם שאתם הציונים לא מְיַיצְגים את היהדות ולא מְייצגים את העם היהודי, אתם מְייצגים רק רַעיון של תְנועה פוליטית שרַעיונותיה ועֲרָכֶיהָ נוגדים את הרַעיונות והעֲרָכִים של תורתנו הקדושה והדת היהודית."
https://buzznet.co.il/video/48773/
זה אותו הרב שהשתתף גם בלוויית רב-המחבלים קאסם סולמאני, ואמר שם: "השם ייקום דמו."
https://www.israelhayom.co.il/article/722007
אבל כדאי לשים לב למסר הסמוי שמעביר הרב האנוס. במסר שלו נגד הציונים כביכול הוא מכריז: "אתם לא מייצגים את העם היהודי."
ודוק: התפיסה הגזענית הערבית-פרסית-מוסלמית אינה מכירה כלל בקיומו של העם היהודי, אלא רק בקיום הדת היהודית. והנה הרב האנוס כופר בגזענות זו וקובע יש עם יהודי.
זוהי מהות הציונות – שעליה מכריז הרב האנוס בין השורות. יש עם יהודי!
לכו והשוו למשל את דבריו עם דברי הגזען האוסטרי-פולני, מכחיש העם היהודי, פרופסור שלמה זנד.

החליף ומוסד החליפות
עם מותו של מוחמד בן עבדאללה ואמינה, נביא המוסלמים, וראש מדינת "האומה המוסלמית", ירש אותו בתפקיד כמחליף חתנו, סוחר בגדים עשיר בשם אַבּוּ בַּכְּר עַבְּד אללַּהּ בְּן אַבִּי קֻחַאפַה עֻתְ'מַאן בְּן כַּעְב א-תִּימִי אלְ-קֻרַשִׁי.
(אבו באכר נתן למוחמד את בתו בת השבע – עאישה, לאישה).
בניגוד למוחמד, המחליף, כלומר החליף, לא היה נביא ולא קבע את הלכות הדת אלא רק שימש כראשות ביצועית.
מוסד החליפות באיסלם הסוני היה קיים ממות מוחמד ב-632, עד 1924.
עד 1517 היו החליפים ערבים משבט קורייש, שבטו של מוחמד, ולאחר מכן שמשו בתפקיד הסולטנים העות'מניים.
ב-1924 ביטל מוסטפא כמאל אטאטורק (אבי הטורקים) את מוסד החליפות.
ב-2014 נעשה ניסיון לייסד מחדש את מוסד החליפות כאשר עיראקי בשם אִבְּרַאהִים עַוַּאד אִבְּרַאהִים עַלִי אלְ-בַּדְרִי, הכריז על עצמו כעל חליף, ואימץ לעצמו את שם החליף הראשון אבו באכר והוסיף לו "אל בגדדי" (הבגדדי) והקים את חליפות המדינה האיסלמית. (בהתחלה נקראה דעא"ש).
בשנת 2020 נוסד במדינת ישראל מוסד חדש, "מוסד החליפות" כאשר בנימין גנץ התמנה לתפקיד החליף (המחליף) המיועד של בנימין נתניהו.
מוסד החליפות הישראלי עוּגן בחוק בכנסת ישראל, והחליף המיועד זכה לסמלי שלטון כגון שיירת מכוניות, אבטחה, מעון רשמי וכיו"ב.
שאלה היסטורית, עד כמה זמן ישרוד מוסד החליפות הישראלי?

שביל הזהב
שביל הזהב או הדרך האמצעית הוא מושג מתורת המידות של הרמב"ם בהשפעת אריסטו. האדם לפי הרמב"ם צריך לשאוף להגיע לאיזון ולהיות בכל מידה ותכונה באמצעיתה, לאדם כזה קורא הרמב"ם "חכם".
מעל מקדש אפולו בדלפי היה כתוב "דע את עצמך," ו"הכול במידה."
העובדה שהן האקטיביסטים הפרו איסלמיים, והן הקיצוניים במתיישבי יהודה ושומרון – מתנגדים לתוכנית אלון-רבין-טראמפ – מוכיחה את הנכונות שלה. היא שביל הזהב, דרך האמצע, הדרך היחידה המבטיחה את ביטחון ישראל בלי לסכן את המבנה הדמוגרפי שלה.
"תפסת מרובה לא תפסת – תפסת מועט תפסת."
אם נתניהו ייכנע לקיצוניות הוא לא ייזכר בהיסטוריה.

Money makes the world go around
בסרט הנפלא "קברט" שרים ליזה מינלי ויואל גריי את השיר הבלתי נשכח "הכסף מגלגל את העולם".
https://www.youtube.com/watch?v=PIAXG_QcQNU
הנה גם בעברית:
https://www.youtube.com/watch?v=H3RA09wKuII&t=9s
לא יכולתי שלא לזמזם לעצמי את השיר כשקראתי את מאמרה המעניין של ארנה גולן על הכסף כשהביאה את השיר של זאב: "בעין חרוד טוב מאוד, אין שם כסף כלל," וסיפרה על ילדותה בקיבוץ, וכיצד חיה בלי כל תודעה של כסף. ("חדשות בן עזר", 1544)
אמנם אני מדור אחר, אבל אצלנו בקיבוץ מראשיתו ידע כל ילד שיש כסף ומה שוויו של כסף.
בשנת 1930 היה מצב בריאותו של אברהם קרמראז'-כנעני, ממייסדי גבת, בכי רע. תקפה אותו מחלת הקדחת, ולעתים מזומנות התאשפז בבית החולים המרכזי של העמק, ששכן בצריפים בעין חרוד ליד המעיין.
הפיתרון למצבים כאלו היה פשוט: קבלת שליחות לגולה הדוויה. גבת עדיין טרם החליטה על הצטרפות ל"קיבוץ המאוחד", אבל אברהם קרמראז'-כנעני גויס לשליחות מטעם ה"קיבוץ המאוחד", לתנועת "החלוץ" בפולניה. ואמנם, מיד עם בואו של אברהם לפולניה חדלו לחלוטין התקפות הקדחת. לאחר שבועיים ימים מיציאתו מגבת, ושישה ימים בפולניה. התאושש אברהם מהדיכאון שתקף אותו בימים האחרונים לפני נסיעתו. בגמר השליחות ב"החלוץ" חזר והביא עימו מתנה לגבת – פטיפון.
הפטיפון שהביא שכן אחרי כבוד בחדר האוכל, ואיפשר לחברים לשמוע מוסיקה. המתנה הזו הרשימה את החברים במאוד, ונראה היה שבשלה בלבד, הייתה כדאית השליחות כולה.
פניה ברגשטיין כל כך התרגשה מהפטיפון החדש שהביא אברהם, כך שהתיישבה ומיד כתבה שיר הלל לאברהם ולפטיפון. את המנגינה לקחו, כנהוג בקבוצת פינסק, מהחסידית הקארלינית. מאז הושר השיר הזה בכל חגיגה של יום העלייה על הקרקע.

פניה
כי נוסע אברהם
כי נוסע אברהם,
לפוילין המדינה,
מה תביא אברהמל'ה,
אוי לנו מתנה?
אוי יוי אוי יוי* אברהם מפליג,
אוי יוי אוי יוי אל תיסע לריק.
אברהם שוהה בפוילין,
למעלה משנה,
וחושב אוי מה לקנות,
לגבת במתנה?
אוי יוי אוי יוי מה אביא לגבת?
אוי יוי אוי יוי כסף לי מעט!

אוי יוי אוי יוי יש לי רעיון,
אוי יוי אוי יוי פטי פטי פון.

https://www.zemereshet.co.il/song.asp?id=12400

(*בכל השירים בגבת היה תמיד אוי אוי אוי אוי. תמיד הייתי בטוח שזה קרעכצן יהודי עד שנסעתי לפולניה ושמעתי שירים פולנים וגיליתי להפתעתי שאוי אוי אוי הוא ביטוי שירי של פולנים גויים, והיהודים לקחו מהם).
מאז הושר השיר בכל חג משק, וכל ילד ידע אותו בעל פה, וכמובן ידע שיש בעולם, וגם בקיבוץ כסף, ובעזרת כסף ניתן לקנות כל דבר אפילו פטיפון.
נכדו של אברהם קרמראז'-כנעני החלוץ, יוסף (ספי) רכלבסקי, מחבר הספר "חמורו של משיח", נטש את הדרך החלוצית הפך ל"סרסור בורסה" המתפרנס מכסף ומפרוצנטים. (ההגדרה היא של סבו וסבתו).
הנה ההוכחה ש-"Money makes the world go around"
לימים הוכנסה בגבת שיטה של תלושים פנימיים הנושאים ערך כספי שאפשר היה להמירם בכסף או בערך כסף.
https://www.google.com/search?sxsrf=ALeKk03Qh6lKWRPf_VFdEWc2EVyYQuEy-Q:1591429841944&source=univ&tbm=isch&q=%D7%A7%D7%99%D7%91%D7%95%D7%A5+%D7%92%D7%91%D7%AA+%D7%AA%D7%9C%D7%95%D7%A9%D7%99%D7%9D+%D7%9C%D7%A7%D7%95%D7%A4%D7%94&hl=iw&sa=X&ved=2ahUKEwj4wKeT2uzpAhXOeZoKHZ4OBOsQsAR6BAgKEAE&cshid=1591429894720295&biw=853&bih=408
יום אחד נסעתי עם בן כיתתי דובי בנקיר לראות סרט בחיפה, וכשעלינו לאוטובוס הוא הוציא את הארנק, והיו בו רק תלושים של גבת. אופס. הקואופרטיב ההסתדרותי "אגד" לא הכיר בתלושים.
לימים עברנו ללמוד בבית הספר האזורי "העמק המערבי" ביפעת. הדיונים על המעבר לבית הספר האזורי ביפעת נמשכו כמה שנים, והיו קשים ומרים. הפינסקאים בגבת התקשו למסור את בניהם למערכת החינוך של ה"מפא"יניקים" – הפורשים. באחת האסיפות אף הוחלפו מהלומות.
שמונה עשרה שנים לאחר הפילוג, שבו בני "קבוצת פינסק" ללמוד אצל המפא"יניקים. בגבת נקרא ביה"ס: "כיתות המשך", ביפעת זה כבר היה תיכון רגיל.
והנה הפתעה – כל יום ראשון בשיעור הראשון, וכל יום שישי בשיעור האחרון, לימד המורה ישראל ביטמן.
ביטמן הגאליציאנער (לא מקבוצת פינסק שהתפלגה ליפעת) היה מופיע עם ז'קט ללא רבב שבכיסו עיתון "דבר" מובלט כשכותרת העיתון כלפי חוץ.
בגבת קראו את "למרחב" ביטאון "אחדות העבודה", אבל דווקא ביטמן החל ללמד מחשבה סוציאליסטית. מה שלא למדו כלל קודם בקיבוץ הסוציאליסטי יותר.
ביטמן היה יהודי יקר. אב שכול משני בניו. אדם בעל השכלה נרחבה, ויוצא תנועת "גורדוניה". מובן שחלק גדול מהשיעורים נישאו על משנתו של א. ד. (כך כינה ביטמן את א.ד. גורדון).
נושא "דת העבודה" של גורדון לא תמיד היה מונהר לגמרי לתלמידים. בתמונות הוא נראה תמיד נח. נשען על המעדר.
ביטמן לימד גם את משל הנעל הלוחצת של ההוגה הפולני לאשק קולקובסקי, ושאל את התלמידים: "למי יש יותר חופש לעשיר או לעני?"
תשובתו היתה: "תמיד העני חופשי יותר מהעשיר, מפני שאין הוא עבד לרכושו והוא יכול לעשות ככל העולה על רוחו."
לא כל התלמידים שאמורים היו ללכת לאחר הלימודים ולקטוף אשכוליות בפרדס, השתכנעו מדבריו שכך הוא. העשיר הרי לא צריך ללכת לקטוף אשכוליות ולכן הוא יותר חופשי.

יהודים-ערבים – ערבים-יהודים – אפרו-מרוקנים
בתגובה לאורי הייטנר, שלמרבה התמיהה אינו מסוגל להבין את ההבדל בין המושגים "יהודים-ערבים" ל"ערבים-יהודים" – כותבת חווה ליבוביץ: "נעמן כהן נוהג ללעוג לאותם יהודים ממוצא מזרחי, שמצאו את עצמם בשורות השמאל הרדיקלי והאנטי ציוני והם שמגדירים את עצמם כערבים יהודים." ו"את אותם  יהודים מזרחיים ששונאים אשכנזים [דוגמת המוסיקאי אמזלג]". ("חדשת בן עזר", 1544)
אז הבהרה. חס וחלילה איני לועג לאף אחד. לא ליהודים-ערבים וגם לא לערבים-יהודים, וגם לא ליהודים-הערבים הגזענים האנטי-אשכנזים (הן הציונים והן האנטי-ציונים המזהים את הציונות עם האשכנזיות).
איני לועג, אלא רק מסביר את ההבדל בין המושגים.
"יהודים-ערבים" הוא מושג תרבותי המאחד את היהודים שחיו בתרבות הערבית. המאחד את יהודי מרוקו, עיראק, תימן.
כשם שהיהודים-הרוסים דיברו רוסית, היהודים-הצרפתים צרפתית, היהודים-הפולנים דיברו פולנית, היהודים-הערבים דיברו ערבית.
המושג "ערבים-יהודים" הוא מושג גזעני ערבי שאינו מכיר בקיומו של העם היהודי, בזכות קיומו, ובזכותו למדינה.

יהודי? ערבי? צרפתי?
ב-22.5.20 נפטר, כמעט בן מאה, מרדכי אלכסנדר בנילוש, הידוע יותר בשמו הצרפתי אלבר ממי.
אלבר ממי היה אחד הראשונים שהשתמש בביטוי "יהודים-ערבים". הוא נולד בתוניס ב-1920 למשפחה ענייה. אביו היה רצען, אימו אנאלפבתית. בבית דיברו ערבית-יהודית. הוא לא ידע ערבית ספרותית. בבית הספר אליאנס למד בשפה הצרפתית. משם עבר ללמוד פילוסופיה באוניברסיטת אלג'יר, ומשם לסורבון.
את פרסומו קיבל כשפירסם ב-1953 את ספרו האוטוביוגרפי "נציב המלח" בו תיאר את ילדותו תוך תיאור תהליך התמערבות (השתאכנזות) הצתרפתות של הקהילה היהודית בין שתי מלחמות עולם.
הוא כתב: "לקראת סוף תקופת התבגרותי נמאס לי להיות יהודי, או לפחות כך העזתי לספר לעצמי. בהתחלה לפחות, לא היה מדובר בתחושה של כעס אלא יותר בחוסר סבלנות ואירוניה. פרטי חיי בגטו בתוניס שהעסיקו אותי כל כך קודם לכן, נראו לפתע נלעגים. 'בעיות של ליליפוט', כפי שציינתי אז ביומני והוספתי: 'להיות יהודי זה יותר מכל גורל צר ומגביל' אז מדוע, כאשר חיי רק בראשיתם, אסכים לקבל על עצמי הגבלות כאלה? מדוע שאוותר על כל כך הרבה הרפתקאות נפלאות רק כדי להישאר מובס בקרב המובסים? רציתי לטעום כל מזון אפשרי וליהנות מכל עונג; אהיה גאה בגופי ובטוח במחשבתי, אתמודד בכל תחרות ספורט ואלמד על בוריה כל פילוסופיה."
"אני יהודי שניתק עצמו מן הדת היהודית ומן הגטו, ואינו יודע את התרבות היהודית."
מאידך הוא גם לא היה בן התרבות הערבית. הוא לא ידע ערבית ספרותית. תמיד נשאר תלוש בין היותו ערבי? צרפתי? יהודי?
אזרחות צרפתית הוא קיבל רק ב-1973.
בספרו "דיוקנו של יהודי" (1962) טען שהאנטישמיות לא שבקה חיים והיהודי מוסיף להיות בכל מקום יהודי ולעולם לא יהיה חלק שלם מן ההיסטוריה של ארץ מושבו, אף על פי שלעיתים קרובות יהיה קורבנה הראשון. ולכן הוא המשיך לתמוך בישראל "כאיש שמאל אני דוחה ללא היסוס את כל האשמות הללו מתוך דבקות ברעיונות הסוציאליזם. --- מלחמותיה של ישראל הן תוצאה של שאיפתה לשחרור לאומי משעבוד."
מכיוון שנישא לאישה צרפתית-קתולית צאצאיו יהיו לא ערבים ולא יהודים, אלא צרפתים, בדיוק כפי שבני היהודים-הערבים בארץ לא יהיו יותר יהודים-ערבים, בדיוק כפי שבני היהודים הרוסים לא יהיו יותר יהודים רוסים. כולם יהיו יהודים-ישראלים.
היהודי-הערבי, הישראלי לשעבר אמזלג-עילם – שהתנאה שירד לאמריקה, יהיה מוגדר שם "פוליטיקלי קורקט" "אפרו-מרוקני-אמריקאי" – אך בניו כבר לא יוגדרו אפרו-מרוקנים-אמריקאים, בגין צבעם הלבן, אלא סתם אמריקאים.
נעמן כהן