האספסוף הפשיסטי שהתאסף מול בית ראש הממשלה בירושלים, האספסוף שאינו מכבד את הדמוקרטיה הישראלית ובחירת העם ומאיים בהפיכה גלויה בנימוק של "רצון העם" ו"הגנה על הדמוקרטיה", מהווה סכנה ממשית לדמוקרטיה הישראלית.
דומה שהשנאה, ההסתה, והאיום עברו כבר כל גבול.
הנה דוגמה קטנה המאירה את דמות האספסוף.
שכן שגר ממול לבית רה"מ, עולה חדש, יורד למפגינים כדי להתחנן לשקט כי בנותיו לא מסוגלות לישון... ונתקל בסירוב לשקט מצידו של אדם גס ואלים בשם חיים שדמי שעונה לו: "זה ראש ממשלה סכנה גדולה לדמוקרטיה. אתה אמריקאי לך לאמריקה! אתה מסתנן מחוק השבות, תעבור דירה..." וממשיכים בהסתה פרועה נגד נתניהו: "נעיף אותו הכול יסתדר!" "צריכים לחסל אותו!!!"
https://rotter.net/forum/scoops1/642776.shtml
ודוק: לא ננצח בבחירות ע"י שכנוע העם, אלא נעיף אותו בכוח בהפיכה.
תומך הפשיזם חיים שדמי, וקבוצת הפשיסטים הזו מהווה סכנה מוחשית לדמוקרטיה הישראלית.
גם הסופר [...] סמי מיכאל קפץ מיד על המהפכה המתקרבת, "על הבסטיליה הנהנתנית של נתניהו" לדבריו. ובמאמר קורא לנתניהו: "נתניהו, מעא-סלאמה" (ידיעות 17.7.20).
האם יעמוד כוחו של נתניהו להציל את הדמוקרטיה הישראלית מאויביה?
ההסתה הגיעה לידי כך שהזמר דן נייבורגר-ניב הידוע בכינוי "מוקי", שיצא להפגין מול ביתו של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, נטש את המקום, ואמר: "נתקלתי במפגן של שנאה שמכוון באופן אישי אך ורק אל מול ראש הממשלה ובני משפחתו. לא זו דרכי ולכן הלכתי."
https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5766852,00.html
 
הגיבור הלאומי החדש – אסף אמדורסקי
כפרפרזה על מכתבו המפורסם של מרדכי אנילביץ "חלום חיי חלום חיי קם והיה. זכיתי לראות הגנה יהודית בגטו בכל גדולתה ותפארתה."
http://www.y-m-museum.co.il/info/museon/museon-008.htm
הצהיר כתב "הארץ" אורי הורוביץ, משגב: "חלום חיי קם והיה – אמדורסקי הצית אש והצעירים הצטרפו."
"חלום חיי קם והיה. זכיתי לקחת חלק עם עוד אלפי ישראלים בהפגנת זעם, תקווה ואחווה סוחפת מול הבונקר המבוצר בבלפור..." אולי עוד לא יום הבסטיליה, אבל בהחלט ריחות של משפחת אנטואנט באוויר...
"הניצוץ הגיע מאסף אמדורסקי. דווקא אמדורסקי. לך תבין. זה מדהים. ראיתי אותו בשלוש הפגנות בשבוע האחרון. הוא נראה בוער, תחת שליחות. זה מעורר השראה".
(אורי משגב, "אמדורסקי הצית אש הצעירים הצטרפו, חלום חיי קם והיה", "הארץ", 16.7.20)
https://www.haaretz.co.il/opinions/.premium.highlight-1.8996511
הנה קם לישראל גיבור לאומי חדש. אסף אמדורסקי. ומה בעצם הצהיר הגיבור הלאומי החדש, המהפכן אסף אמדורסקי? נאום הגיבור הלאומי החדש:
"מכיוון שהנאשם מבלפור החליט לבדו (פה אחד, קרחת אחת) לעצור את כל ענף המוזיקה, מחר 14.7. יום נפילת הבסטיליה. כל מי שיש לו אפשרות להשיג לפיד בוער (תנועות הנוער למשל, שנסגרו אף הן על ידי הנוכל בעל הבלורית עם התו הסגול) או סתם סיר או צופר מוזמן לסור לבלפור להשמיע את מחאתו בצורה ברורה וישירה!
לביבי יש קרחת!
מחר!
רחוב עזה, ירושלים
19:30 מפילים את הבסטיליה
תביאו שחפ״צים כי הכלבלב לביטחון פנים כבר הזמין את היס״מ ואולי גם את מג״ב... ככה זה בדיקטטורות, מפעילים את שירותי הביטחון נגד העם..."
https://rotter.net/forum/scoops1/641583.shtml
ואוּ, מרשים. אמדורסקי לא סתם רבולוציונר דה לה שמאטע. ממש דנטון, או רובספייר הישראלי.
מזל שהמרשתת זוכרת הכול, והיא מזכירה לנו איך הגיבור הלאומי הנחוש, אסף אמדורסקי, שהתחמק משירות בצה"ל, ברח מפחד מהארץ בעת המצוקה הנוראה של ימי הפיגועים באינתיפאדה השנייה ("אינתיפדת הקצה").
"ערך החיים חשוב לי והאידיאולוגיות והדתות והלאום והדגלים יכולים להיכנס לי לתחת," אמר אז הגיבור הלאומי אמדורסקי בראיון ל"סופשבוע" של מעריב. "אני פשוט רוצה לחיות. יש לי ויזת אמן, אני, מיכל והילדה נוסעים לניו יורק ב-1 ביוני, בדיוק כשנגמר החוזה על הדירה כאן, ולא נשארים פה.
"אני מפחד למות, אני מפחד שהיקירים שלי ימותו בשלב מוקדם מדי ממה שמגיע להם... יש לי יצר הישרדות שאני רוצה לחיות וערך החיים חשוב לי והאידאולוגיות והדתות והלאום והדגלים יכולים להיכנס לי לתחת. אני פשוט רוצה לחיות. כאן אני לא יכול להיות אדם, אני יכול למות מחר. אני פשוט חרד לקיום של עצמי."
האולפן של אמדורסקי שוכן סמוך לקפה ביאליק, בו התפוצץ בשבוע שעבר מחבל מתאבד. "אני ידעתי שיהיה פיגוע בביאליק, אני אמרתי את זה. כבר חודש לא ישבתי שם, סירבתי לעשות שם פגישות. אני מפחד מהדבר הזה נורא ולא יושב בבתי קפה כבר כמה שבועות."
גם ויזת האמן שברשותו של אמדורסקי הפכה את המהלך לקל וברור יותר. "אם היה יותר פשוט היום לעבור לגור באמריקה, אני מבטיח לך, היית רואה השבוע נהירה של אלפים."
https://e.walla.co.il/item/208516
אלה גיבוריך ישראל...
 
ככל שיהיה יותר רע יהיה יותר טוב
הרבולוציונרים האנטי-דמוקרטים החדשים מאמצים את העיקרון המיוחס לוולדימיר איליץ' אוליאנוב, הידוע בכינוי לנין: "ככל שיהיה יותר רע יהיה יותר טוב!" ומנסים בכל דרך לגרור את ישראל לכאוס פוליטי וכלכלי תוך עידוד מכוון של התפשטות מגפת הקורונה.
 
שנאה עצמית
סבו של אוליאנוב-לנין היה יהודי מז'יטומיר, ישראל בלנק, שהמיר את דתו והפך לאלכסנדר בלנק. אביו, משה בלנק, המיר את דתו אף הוא, בזקנתו, ושינה שמו לולדימיר, וימים אחדים לאחר מכן כתב לצאר ניקולאי הראשון מכתב הלשנה על הציבור היהודי. בין השאר כתב בלנק כי "היהודי שונא את הנוצרי ואינו זוכר את כל הטובה שהוא מפיק ממנו," והתנצל על שהמרתו לנצרות התעכבה שנים רבות.
"נטבלתי רק לאחר מות אשתי," הסביר, "כדי לסיים את חיי באמונה האמיתית." עוד כתב כי יש ברוסיה יהודים רבים החושבים כמוהו, בנושא היחס לנוצרים, אבל הם שותקים משום שהם פוחדים מנשותיהם.
משה דמיטרי בלנק, אשר פתח את מכתבו (בעברית), ב"לאדוננו הקיסר ירום הודו ברחמים, אשר הוא אב לכולם," והמשיך (ביידיש) ב"אדונינו הקיסר גומל חסדים רבים ליהודים בצווים שלו, המחייבים אותם לשלוח את ילדיהם לבתי-ספר ממשלתיים," סיים בבקשה: "רצוני שילחצו על היהודים," הפציר, "כך שלא יוכלו ליהנות מן הנוצרים." וגם: "יש להורות להם לא לנסוע אל רבנים, ושרבנים לא יסעו אליהם, כי הם (הרבנים) מסיטים אותם מדרך הישר."
השירות החשאי ציין שהכותב ידוע כ"טרחן".
כמובן שבתקופה הסובייטית אסור היה להזכיר את מוצאו היהודי של אוליאנוב-לנין.
(חגי חיטרון, "היהודי משה כותב לצאר ניקולאי: היהודים ברוסיה שונאים את הנוצרים, מכתב שכתב הסבא רבא של לנין מוכיח שהיה יהודי וגם אנטישמי", "הארץ", 15.7.2005)
https://www.haaretz.co.il/misc/1.1027565
 
לנין מכפר קאסם
ואם בלנין עסקינן, הרי ערבי-מוסלמי-סוני, אזרח ישראל בכפייה (המכנה עצמו פלישתי) בשם לנין אלטורי. מכפר קאסם, הורשע ב 2005 בניסיון סיוע לחטיפת חיילים ע"י החמאס. ובסיוע לרצח רפי כהן תושב רמלה.
אתמול הוא השתחרר מהכלא וחזר כגיבור לאומי הביתה אל הכפר.
https://rotter.net/forum/scoops1/641852.shtml
לנין המקורי ודאי לא היה מתיר לאחד כזה לחיות... קל וחומר להפוך לגיבור לאומי בכפרו.
 
מאכילים בדואים
אין ספק כי הסרטון של רועי עוז המכונה רוי בוי "להאכיל בדואי" הוא התגלמות צרופה של גזענות עם התנשאות מחליאה שיש לגנותם בכל פה.
https://www.youtube.com/watch?v=3rbw8C-GXt8
ועם זאת, בכל זאת משלמי המיסים (בכמעין "ג'יזיה" הפוכה) אכן מאכילים בדואים. לפי נתוני תשלומי הביטוח הלאומי ישנן 5,829 רווקות בדואיות שלהן 23,855 ילדים.
https://rotter.net/forum/scoops1/641532.shtml
 
חייל בדואי מהלל את פלסטין
חייל מהפזורה הבדואית מהלל את פלסטין: "לא אוהב את ישראל." החייל העלה לרשתות החברתיות סרטונים בהם הוא מצלם את עצמו חמוש במדי צה"ל, ואת החיילים והנעשה בבסיס בו הוא משרת בדרום הארץ, על רקע מסרים נגד ישראל.
גורם צבאי שצפה בסרטונים אמר: "עצם המחשבה שחייל חמוש בצה"ל מפרסם סרטונים נגד מדינת ישראל צריכה להטריד את הקצונה הבכירה, זה דבר שלא יעלה על הדעת. גם אם אין בסרטונים שהעלה החייל מסר של איום ישיר על חיילים אחרים, הבחירה שלו לצלם בבסיס ולהעלות אותם בליווי המסרים הללו כשיש לו גישה כה קרובה לחיילי צה"ל ולנשק, מטרידה."
אחרי שהסרטונים והמידע הועברו לצבא הוא אישר אמנם שהחייל יטופל על ידי מפקדיו שצפו בסרטונים אך סירב לפרט אם יהיה עונש ומה הוא.
https://www.mako.co.il/pzm-soldiers/Article-68aec35c2bd4371026.htm
 
על היין
משה אטינגר מביע תמיהה על העובדה שגנרל הס.ס. המופתי של ירושלים, חברו של היטלר, מוחמד אל חוסייני, נהג ליהנות משתיין יין. (במקרה זה מיין כרמל מיקבי זיכרון יעקב) למרות היותו מוסלמי. ("חדשות בן עזר", 1558).
אז במקרה זה המופתי צדק. היחס ליין באיסלם הוא מורכב.
מצד אחד יש בקוראן מצוות עשה ליין: "ומפרי עץ התמר והגפן תעשו שיכר, ומהם תתפרנסו יפה." (סורה 16 פסוק 67).
מצד שני יש אזהרה ממנו: "ישאלוך על אודות היין ומשחקי המזל. אמור, בשניהם טמון אשם גדול וגם תועלת לאנשים, ואולם האשם אשר בהם גדול מתועלתם." (סורה 2 פסוק 219), כלומר אין איסור מוחלט.
"הוי המאמינים, אל תקרבו לתפילה בעודכם שיכורים." (סורה 4 פסוק 43), כלומר מחוץ לתפילה מותר היין.
ויש גם הוראה להתרחק מהיין כלומר איסור: "הוי המאמינים היין ומשחקי המזל ובמות האלילים והחיצים, טומאה הם ומעשה שטן, על כן רחקו מעליהם למען תעשו חיל." (סורה 5 פסוק 90).
בכל מקרה, בגן העדן יקבלו המאמינים המוסלמים בנוסף לבתולות ולנערים יין לרוב: "זה משל גן עדן אשר הובטח ליראים: בתוכו נהרות של מים אשר לא יעכרו לעולם, ונהרות של חלב אשר לעולם לא יחמיץ ונהרות של יין ערב לחך השותים." (סורה 47 פסוק 16).
בדילמה הזו עסק אחד מגדולי המשוררים הערבים אבו נוואס.
 
אָסור לֵהָנוֹת מִמֶּנוּ  –  אבו נוּואס
 
אָסור לֵהָנוֹת מִמֶּנוּ
אַךְ אֲנִיִ צָרִיךְ לוֹ.
מַדּוּע מְנָעָוּהוּ מִמֶּנּוּ
הֵן בְּגַן-הֵעֵדֶן תִּמְצָאֶנּוּ!!
(תרגום עפרה בנג'ו שמואל רגולנט, "אבו-נוואס – שירי יין ואהבה", ת"א, 1999)
 
המשורר אַבּוּ נֻוַאס (בעל התלתלים) אלְ-חַסַן בְּן הַאנִי אלְ-חַכַּמִיּ (750-810 או 815) היה בן לאב ערבי ואם פרסייה, שחי בבגדד וכתב בשפה הערבית הקלאסית. חיבוריו נכללו, בין היתר, בסיפורי אלף לילה ולילה. להבדיל מרוב המשוררים של תקופתו שעסקו בחיי המדבר, הוא עסק בחיי הוללות, שתיית יין, ואהבה חד-מינית לנערים. בעקבותיו החלה השירה הערבית לעסוק בשירי יין הוללות ואהבה לנשים ולגברים, שירה שהשפיעה רבות על המשוררים העבריים בספרד שעסקו גם הם באותם נושאים.
בגלל האיסורים על שתיית יין פיתחו המוסלמים את מה שנקרא עד היום בערבית "אלכוהול". משקה משכר שלא מיין. מקור המילה אלכוהול הוא במילה העברית כחל (אבקה המשמשת לאיפור או כתרופה לעיניים); משם התגלגלה לערבית בשם אלכחל, שפירושו "אבקה טחונה" או "תמצית". המוסלמים ראו את הנוצרים השיכורים הם כינו אותם ״אלכוּחוּל״ ״מאופרים״ בגלל מראה עיניו של השיכור. בהשפעה הערבית התגלגלה המילה הערבית לאירופה "אלכוהול".
 
"הברית החדשה"
הבשורה החדשה של פטרוס (ביינרט)
שמעון כיפא (סלע) ביוונית פטרוס, אחד משליחי ישו, היה לפי המסורת הקתולית של ה"ברית החדשה" ממלא מקומו של ישו עלי אדמות, ובידיו "סמכות המפתחות" שהעניק לו ישו, כלומר התיווך בין אלוהים לאדם. ועל "הסלע" (כיפא) הזה, אמר  ישו, הוא יקים את האקלסיה (כנסייה, במקור אסיפת העם) שלו. (מתי ט"ז 18).
יורשיו של פטרוס הם האפיפיורים.
והנה קם שליח יהודי חדש בשם פטרוס, ומנסח "ברית חדשה", ומקים אקלסיה חדשה. (תמיד יש לחשוד ביהודים ששמם פטרוס או פאולוס). האפוסטול החדש נקרא פטרוס אלכסנדר ביינרט. (סלע ביוונית פטרוס, באנגלית פיטר, ברוסית פיוטר, בערבית בוטרוס, בצרפתית פייר, וכיו"ב).
פיטר אלכסנדר ביינרט הכריז בכותרת העמוד הראשון של המהדורה הבינלאומית של ה"ניו יורק טיימס" (וקודם לכן גם במהדורה האמריקאית): "אני לא מאמין עוד במדינה יהודית".
"הגיע הזמן לדמיין בית יהודי, שאינו מדינה יהודית."
https://www.nytimes.com/2020/07/08/opinion/israel-annexation-two-state-solution.html
פיטר אלכסנדר ביינרט, עיתונאי, שהוריו היגרו לאמריקה מדרום אפריקה וסביו מליטא ורוסיה, וסבתו אם-אימו ממצרים, (הוא מתנאה בכך רבות) המגדיר עצמו שומר כשרות ומבקר בבית כנסת, אימץ את האנטישמיות הערבית-מוסלמית, והוא אינו מכיר עוד בזכות העם היהודי לריבונות בארצו.
אליבא דפטרוס ב"ברית החדשה" שלו, (הברית בינו לבין העולם הערבי-מוסלמי), לכל העמים כולל העם הפלישתי המומצא יש זכות לריבונות. רק לא לעם היהודי.
האוטו-אנטישמיות היהודית היא תופעה ישנה ומוכרת. אוחזיה סבורים (ומקווים) שהאוחזים בה יזכו לאהבה רבה יותר משונאי ישראל. אין תימה אפוא שהאקטיביסט הפרו-איסלמי, "לורד האו האו" הישראלי, גדעון לואי (לוי) קפץ על הכרזתו של פטרוס כמוצא שלל רב, ומהלל את "הבשורה" החדשה הגזענית-אנטישמית המשקפת גם את דעותיו.
(גדעון לוי, "הבשורה הגדולה של פיטר בינרט", ("הארץ" 12.7.20)
https://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.8987203
כדי לשאת חן בעיני אויבי ישראל רבים מהיהודים הקרויים "ליברלים" בארה"ב חוזרים לתורה הרפורמית הקלסית לפני התקרבותה של זו לציונות, והיא "תורת התעודה" של עם ישראל. תורה הרואה בעם ישראל "ממלכת כהנים וגוי קדוש" בקרב כל העמים, החייב לשמר את ייחודו כדי למלא את משימתו. שליחותו להפיץ את האמונה באל אחד, ואת המוסר והצדק בעולם, או "מונותאיזם אתי" כפי שהיה מקובל לכנות זאת.
הם מחזיקים עצמם אנשי המוסר האוניברסאלי, למרות שלאמיתו של דבר הם גזענים-אנטישמים בעובדת אי הכרתם בזכות ההגדרה העצמית של העם היהודי, ובתפיסתם כי יהודים חייבים להיות תמיד תחת שלטון הגויים.
 
היהודים אינם ילידים, אלא "היהודי הנודד"
בדומה לשליח פטרוס אלכסנדר ביינרט, הנה דוגמה נוספת לדרדור יהודי אמריקה. ה"רב" אנדי קאן מטמפל עמנואל הרפורמי בניו-יורק קובע שהיהודים "אינם עם ילידי". 
https://mobile.twitter.com/Inbalgilmore/status/1282348498692841472
אנדי קאן המתנאה להיות רב, מאמץ למעשה את התפישה האנטישמית הנוצרית תפיסת היהודי הנודד "אחשוורוש" המקולל הנודד בעולם לעד.
https://he.wikipedia.org/wiki/היהודי_הנודד
כמובן שמטרתו כאוטו-אנטישמי לוותר במסגרת הכניעה ומחיקת הזהות העצמית שלו על זכויותיו של העם היהודי על ארץ ישראל.
בדומה ליהודים בגרמניה שסברו שהבעייה היא רק ב"יהודי המזרח" ה"אוסט יודה", סבור קאן כי ברגע שתיפתר בעיית יהודי ישראל ומדינת היהודים תיהפך לערבית-מוסלמית תיעלם האנטישמיות מניו יורק. אשליה.
 
ההשוואה המטופשת
המרצה באוניברסיטת חיפה, ד"ר רונית מרזן, "מומחית לפלסטינים ולערביי ישראל," ואקטיביסטית פרו-איסלמית התומכת בכיבוש ערבי-מוסלמי של הפשיזם האיסלמו-נאצי-ג'יהאדיסטי המוצאת תמיד נקודות זכות לחמאס– מדברת בראיון על השואה והנכבה, על רעיון הסיפוח, על ההנהגה הפלסטינית, על האסון שצפוי לישראל אם לא יימצא פתרון של שתי מדינות, ואיך כל זה מתקשר לספר "אוזו ומוזו מכפר קאקארוזו" של אפרים סידון
בסוף כל סמסטר, במין ריטואל קבוע, מקריאה ד"ר רונית מרזן לסטודנטים שלה בקורס "דת ולאומיות בחברה הפלסטינית" בבית הספר למדע המדינה באוניברסיטת חיפה את הספר "אוזו ומוזו מכפר קאקארוזו" של אפרים סידון. ולא מדובר בצעירים בתחילת שנות ה-20 לחייהם אלא באנשים בוגרים, חלקם בני 40 ו-50 פלוס, לחלקם יש נכדים.
"הספר מספר על שני אחים שרבו ביניהם," אומרת מרזן, "הם הקימו חומה וגידלו דורות של צאצאים שלהם הם סיפרו כי בצד השני של החומה יש מפלצת ואסור לעבור לשם. יום אחד, שני ילדים משני צדי החומה – אוזו מהצד האחד ומוזו מהצד השני – טיפסו על החומה, התוודעו זה לזו ושאלו האחד את השנייה איפה המפלצת. כל אחד מהם הזמין את השני לבוא ולראות שהמפלצת לא קיימת, ואז הם הבינו שכל מה שסיפרו להם היה עורבא פרח ושצריך לבדוק את העובדות עצמן. זאת החוויה המסיימת של הקורס, ואין לך מושג מה זה עושה להם."
באמצעות הספר של סידון מנסה מרזן להמחיש לסטודנטים מה קורה כשלא יודעים עובדות היסטוריות וכשאין פתיחות ורצון להכיר את האחר, וזו הסיבה לכך שהיא מלמדת כבר כמה שנים על השואה ועל הנכבה כשתי טראומות שהשפיעו כל אחת על העם שלה וכלקח אוניברסלי שלעולם לא יקרה עוד יותר לאף אחד, ומרגישה שיש לה תרומה ענקית בעניין זה.
("חיפה היא מודל לדו קיום אבל חלקי", חגית הורנשטיין ראיון עם ד"ר רונית מרזן, "כלבו", 11.7.20)
https://www.colbonews.co.il/magazine/81046/#comment-22318
 
[אהוד: הספר הפשטני של אפריים סידון הוא סילוף ההיסטוריה של ישראל, הטעיית הקוראים הצעירים, וליקוק תחת עמוק לאידיוטים המוסריים שלנו – ולכן כמובן התקבל בברכה בחוגים הנכונים, כנראה גם במערכת החינוך, אלה שטחו עיניהם מראות את המציאות שבה אנו חיים במזרח התיכון בעבר ובהווה וכנראה גם בעתיד].
 
הטעות המתודולוגית של מרזן
ד"ר מרזן מקבילה בין השואה לנכבה ומפספסת מבורות (או מפוליטיקה) את העיקר. כדי להבין את הערבים יש להקביל את הנכבה לא לשואה, אלא לשואת יהודי ערב או הנכבה של יהודי ערב.
מוחמד מחסל את יהודי ערב. רוצח את הגברים ומוכר את הנשים והילדים לעבדות (מלבד שתי נשים שהשאיר בידיו כשלל מלחמה) ואז מנסח תורה גזענית אנטי-יהודית: תורת מוחמד: היהודים הם קופים וחזירים שיש לרודפם להשפילם, לענותם, ולהשמידם (קוראן, סורה 5 פסוק 60,  סורה 7 פסוק 163, סורה 9 פסוק 29. חדית' אל-בח'ארי ומסלם).
דברי מוחמד הם הבסיס למלחמה הערבית נגד היהודים. בכל הפגנה הערבים צועקים: ח'ייבר ח'ייבר יא יהוד צבא מוחמד עוד ישוב"
הנה דוגמאות להפגנות ערביי ישראל:
https://rotter.net/forum/scoops1/637970.shtml
בעוד שהיו גרמנים שיצאו נגד הגזענות הנאצית, למרבה הצער טרם נמצא ערבי-מוסלמי שאינו גזען הרואה את דברי מוחמד (המובאים במצע החמאס ובדברי המופתי של אש"פ, ומהווים בסיס לפעולתו) לפיהם יש לרצוח את כל היהודים הקופים והחזירים – גזענות ולא מופת מוסרי.
https://www.youtube.com/watch?v=__6iZlzwcF8
אם אתם מכירים ערבי-מוסלמי כזה אנא הציגוהו.
את כל אלה לא מלמדת גברת מרזן ולא בכדי, כי אם היתה מלמדת לא היתה מועסקת עוד  באוניברסיטה [...].
 
חיפה עיר החזירים ניצלה לעת עתה
העיר חיפה עוברת מהפכה. מעבר להשתלטות החזירים על רחובותיה באין מפריע, העיר עוברת תהליך מתמיד של ערביזציה. אוכלוסייה יהודית מהגרת מהעיר, ואוכלוסיהי ערבית מכפרי הגליל מגיעה אל העיר. במידה רבה חיפה חזרה לימי המנדט כאשר ההבדל הוא שערבים רבים גרים בהדר והכרמל. באוניברסיטת חיפה יש כיום כ-50 אחוז סטודנטים ערביים.
רג'א זעתרא היווני-נוצרי שהסתערב בכפייה עקב הכיבוש הערבי, והמגדיר עצמו "פלישתי", איש חד"ש התומך בחמאס ובחיזבאללה, והמשווה את הציונות עם דעא"ש, ומאשים אותה בשותפות לשואה, ופעיל החרם הערבי הב.ד.ס. – העלה דרישה במועצת העיר חיפה להנציח את הזמרת המצרייה אום כולתום, ולקרוא על שמה רחוב בחיפה, והשגריר המצרי נתן את ברכתו.
https://rotter.net/forum/scoops1/641904.shtml
הוא לא הראשון. ניר ברקת ראש עירית ירושלים הקודם כבר שיבח את אום כולתום, והעיר ירושלים קראה רחוב ע"ש אנטישמית שקראה לטבוח ביהודים אום כולתום:
https://www.youtube.com/watch?v=x5onMdDarqM
 
אנטישמית גיבורת תרבות ישראלית
ב- 23 אוקטובר 1980, מיד לאחר פרוץ השלום עם מצרים, נסעתי לטיול במצרים. בכל טקסי שלקחתי, מיד פתח הנהג את הרדיו במלוא הווליום, והשמיע את שירתה של הזמרת המצרייה אום כולתום. "קוויס? מבסוט?" הוא שאל, קיווה לקבל טיפ שמן.
אני מודה, האוזן המזרחית (אוסט יודה) שלי, לא הורגלה במוזיקה שלה, וסבלתי ממנה רבות. (השתדלתי שזה לא ישפיע על הטיפ). בטיול השני שלי במצרים חמש שנים לאחר מכן דאגתי לבקש שקט. מאז דומני עד לאחרונה לא שמעתי את קולה הרם של אום כולתום. מה ידעתי עד אז על שירתה? כמעט כלום. ידעתי שהיא זמרת החצר של הרודן המצרי נאצר, ידעתי שהיא אנטישמית גדולה וקראה לטבח היהודים ערב מלחמת ששת הימים, שמעתי שכינו אותה בלעג "אום טומטום", ועשו פרודיה על שירתה:
עליזה רוזן בחיקוי לאום כולתום נואמת באו"ם. בהשתתפות נגני תזמורת קול ישראל בערבית של זוזו מוסא. מתוך תוכנית 12, אוקטובר 1974:
https://www.youtube.com/watch?v=Vy4QYyN3Tqg
פאטמה כזכור היה השם של הבת של מוחמד וחדיג'ה. לה ולעלי בן דודו של מוחמד נולדה בת שנקראה אום כולתום.
פאטמה איבראהים אל-בלתאגי‏ ידועה יותר בכינויה "אום כולתום"  (בערבית האימא של כולתום בעלת פרצוף שמן) היתה זמרת ומוזיקאית מצרייה, אחת הזמרות הידועות והאהובות בעולם הערבי. וכונתה גם "כוכב המזרח". יש הטוענים שהכינוי "כוכב המזרח" ניתן לה בהופעה שנתנה בחיפה בקולנוע עין דור.
אום כולתום הופיעה בארץ ב-1931 וב-1935 ואפילו באולמות של יהודים ציונים. קולנוע עין דור בחיפה, קולנוע עדן בירושלים, וקולנוע מוגרבי בתל אביב.
ב-10.5.35, ארבעה ימים לאחר ההופעות שלה במוגרבי, העיתון הערבי "אסלאמיה" זעם על עצם קיום ההופעה באולם השייך ליהודים: "אסון הציונות," כותב הוא, לא רק בזרם העלייה ובהפקעת הקרקעות בדרך קנייה, אלא באמצעים אחרים שהשפעתם עמוקה יותר. אחד האמצעים האלה הוא תל אביב. בה מחזירים הערבים ליהודים את הכסף שקיבלו בעד הקרקעות חינם כמעט. הרי הקרקעות הם נכס קיים ואילו הכסף שהערבים מקבלים מוצא על שעשועים וכדומה. כי מי מבין עמנו והלאומיים שבהם יעיזו לומר כי הם או משפחותיהם או בניהם אינם קונים את צרכיהם בתל אביב?" הערה נוספת: "בעל המאמר עושה חשבון המראה כי חלק מדמי הכרטיסים ירד לכיסו של בעל האולם, וחלק לעיריית תל אביב."
אחד המעריצים את שירתה של הזמרת המצרייה היה הרב עבדאללה יוסוף (עובדיה יוסף) אשר הכיר את שיריה במצרים והאזין להם כל חייו.‏
ככלל היהודים הערבים העריצו את שירתה של אום כולת'ום עת ביצעה את גדולי המלחינים המצרים והערבים, אבל אום כולת'ום שברה את ליבם כששרה ב-1967 – טרם מלחמת ששת הימים "אטבח אל יהוד," היהודים שאהבו את אום כולת'ום בכל ליבם כאבו כאשר הגברת הראשונה של הזמר הערבי, היתה לשונאת ישראל קיצונית, ובתקופת ההמתנה ערב מלחמת ששת הימים נשבעה מעל כל במה לשתות דם של יהודים, ולאכול לב וכבד חמים ומדממים שיעקרו מיהודים אחרי הניצחון וחיסול ישראל, ושרה בקול מלא פאתוס מתלהם ומסית:  "אטבח-אל-יהוד." באחד משיריה שרה "יש לי עתה רובה, קחו אותי לפלסטין."
דומה שהיום נהפכה לפתע אום כולתום לפופולארית בארץ. מעלים הצגה על חייה, מחקים את שירתה, ואף מנציחים אותה. אם בפולמוס סביב השמעת היצירות של וגנר נטען כי ניתן להפריד בין היצירה ליוצר, האם כאן ניתן להפריד בין ביצועי הזמר(ת) לאישיותו(ה)? – והנה הפתעה. בניגוד לירושלים ההצעה לקריאת רחוב על שמה נדחתה.
https://rotter.net/forum/scoops1/642792.shtml
השאלה היא אם רק נדחתה בזמן?
נעמן כהן