ושוב מופגזת אלטלנה
והסֶזון, שוב, בלי לחדוֹל,
כשהשנאה מאז, עודֶנָה,
הרי היא שוב כאן, וּבְגָדול.
עוטָה מילים של צוף ויופי,
נוטֶפֶת טון של התנשאות,
כְשֶבַּאַחֵר רואים רק דוֹפי,
אבל שָׁרים הם על רֵעוּת.
טובלים ושֶׁרֶץ בְּיָדָם,
על דמוקרטיה מדַבְּרים,
תוך התעלמות כי זה העָם
בקלפי סָח דברים ברוּרים:
מי מנהיגו ומה הדרך
ומה "נאור" ומה עָכוֹר,
ויש לו דֶגֶל, יש לו עֶרך,
ולא הדגל השחור.
אתם השולפים סכינים בשידור,
תגלו למולכם עם נבון וסָדוּר:
אתם , בני זימְרי, הקשיבו נא טוב:
בתיבת הקלפי – זה אנחנו הרוב,
ושוב לא נספוג ה"תותח הקדוש",
דמֵנו מכם – אנחנו נדרוש.