[נוסח חדש]
ושוב מופגזת אלטלנה
והסֶזון, שוב, בלי לַחְדול,
כשהשנאה, מאז, עודֶנָה,
הריהי שוב כאן , וּבְגָדול.
עוטָה מילים של צוּף ויופי,
נוטֶפֶת טון של התנשאות,
כְשֶבַּאַחֵר רואים רק דופי,
אבל שָׁרים הם על רֵעוּת.
טובלים ושֶרֶץ בְּיָדָם
על דמוקרטיה מדבְּרים,
תוך התעלמות על כי העָם –
בקלפִי סָח דברים ברורים:
מי מנהיגו ומה הדֶרֶך
ומה "נאור" ומה עכוֹר,
ויש לו דֶגֶל, יש לו עֶרֶך,
ולא הדגל השחור.
שָם, צעדו כך הפאשיסטים,
נושאים הדגל השחור,
אחרי הדוצ'ה, מוסוליני,
הדמוקרטיה אז לשבור.
בכוח מאורגן, מופגן,
עלו על רומא במצעד,
עכשיו, מעתיקים לכאן,
מופע הקלפי הנבעט.
קוראים לפוטש ללא בחירות,
חורצים פסק-דין בלא משפט.
מול אֵש שלוחה בעיר לִבְעוֹר,
פורטים , כמו נירון, על כינור.

אתם השולפים סכינים בשידור,
תגלו למוּלְכם עָם נבון וסָדוּר.
אתם, בני זימְרי, הקשיבו נא טוב:
בתיבת הקלפי – אנחנו הרוב,
ושוב לא נספוג ה"תותח הקדוש",
דמֵנו מכם, אנחנו נדרוש.