הוצאת שוקן ירושלים ותל-אביב, 1982, 112 עמודים
[במקור: עם ציוריו של דני קרמן]
ספר ראשון בסדרה
מסעות אַבַּבֶּטֶן וקפיטן יוֹקִי

פרק שני
המשימה: לגלות אל"ף ו"ו צד"י רי"ש בי"ת יו"ד רי"ש שי"ן ו"ו עי"ן.

החללית 'נגה' ניצבה על המדף, ליד מיטתו של רני, אורותיה האדומים והירוקים נצצו חליפות, צלחת הרדאר [המק"מ] הסתובבה, המחשבים בפנים עבדו, מצלמות-הטלוויזיה פעלו, והאנטנות שידרו וקלטו אותות ממרחקים.
קפיטן יוקי והסופר אבבטן יצאו מן החללית. אבבטן היה מוקטן עתה במדחס-החלל של טרנופולסקי, ונראה כבובה שמנה וקטנה שכפתורי חולצתה נפרמו בלחץ הכרס הזעירה. השניים ניצבו על שפת מיטתו של רני, ובירכו אותו לשלום בסיסמה הסודית –
– – – – –
(אסור לי לגלות את הסיסמה, רק בעוד חמש שנים, לאחר שיחליפו את מערכת-הקשר של החללית, וזו הקודמת תתיישן, יתאפשר לי לגלות. הדבר הזה קשור, כידוע, גם למטוסי אזהרת-הרדאר-המוקדמת של האמריקאים, אשר ברשותם ציוד-הקשר הכי משוכלל בעולם).
רני ענה להם בחלקה השני של הסיסמה –
– – – – –
ושאל מה הביא אותם אליו הלילה.
קפיטן יוקי הפשיל את אשנב-המגן השקוף שבקדמת קסדתו הלבנה ואמר:
"הגיעה אליי הודעה מוזרה:
"אל"ף ו"ו צד"י רי"ש בי"ת יו"ד רי"ש שי"ן ו"ו עי"ן.
"המקום המדוייק:
"יו"ד מ"ם אל"ף ו"ו מ"ם רי"ש שי"ן רי"ש שי"ן.
"אתם מבינים בזה משהו?"
שעה קלה הרהרו אבבטן ורני באותיות ולבסוף הודו:
"הצלחנו לגלות רק את המילים – אוצר, ים."
"טוב. נדמה לי שאני הצלחתי, בעזרת 'צפנת פענח', המחשב של החללית 'נגה', לפענח כליל את החלק השני של ההודעה, אבל עדיין אינני יכול לגלות לכם, וגם לא לספר כיצד הגיעה ההודעה אליי. מחר בבוקר אנחנו טסים. הכיוון הכללי – דרומה."
"לקוטב הדרומי?" הגיב רני בשמחה.
"לא. הרבה יותר קרוב." אמר קפיטן יוקי. "בסביבות אילת."
"אם אני לא טועה," העיר רני בחשיבות, "בשביל לטוס לסביבות אילת אין כל צורך בחללית!"
"נכון, אפשר לנסוע באוטובוס," אמר אבבטן, שאהב כידוע לישון על הספסל האחורי בשעת הנסיעה, "ולעצור במזנון של קיבוץ יוטבתה ולטעום מן האשל והיוגורט שהם מייצרים במחלבה המצויינת שלהם."
"שמעו," אמר קפיטן יוקי, "את החללית נשאיר כאן, ואני אוציא מתא-המטען שלה את מטוס ה'כפיר' המשוכלל התלת-מושבי החדש שקיבלתי רק לפני ימים אחדים לטיסת-מבחן."
מטוס הסילון בצבע כסף מבריק עם כנפי-השפמונים בקדמתו, שהוציא קפיטן יוקי מהחללית 'נגה', נראה כמו מחזיק-המפתחות של "כפיר" אמיתי, אך רני ידע כי בקלות רבה ייכנסו אליו שלושתם, ובעזרת מדחס-החלל יגדל המטוס בהמראתו ויהיה ככל מטוס "כפיר" אחר המשרת בחיל-האוויר הישראלי.
"חבל," העיר אבבטן, אשר הבין כי לא יעצרו בדרך לטעום גביע אשל ויוגורט טרי ביוטבתה, וגם לא יהיה כמעט זמן לישון בנסיעה. ואילו רני התיישב על מיטתו ואמר:
"ובכן, נוסעים?"
"לא," אמר קפיטן יוקי. "עדיין לא. הלא עכשיו לילה. נישן כאן שלושתנו יחד ובבוקר נשכימה קום ונטוסה דרומה."
רני התאכזב. אבל אבבטן היה מרוצה. ההודעה הסודית לצאת למבצע הגיעה אליו הערב, לאחר הארוחה הדשנה, שעה שהתכונן כבר ללכת לישון. מיד השתרע על הסדין הלבן, ליד הכר של רני, ונרדם. לצידו שכב בזהירות, בחליפת-החלל הלבנה שלו, קפיטן יוקי, ולצידם ניצב מטוס ה'כפיר' אשר אלמלא החשכה ששררה בחדר היה מבריק למרחקים, והוא מתודלק ומצוייד היטב להמראה בבוקר. שולי המיטה המצופים בסדין נראו כמסלול-המראה רחב ונוח עד מאוד, וחסרים היו רק אורות המסלול בצדדים.
רני החל נרדם לקול נחרותיו של אבבטן השמן הקטן, אשר נשמעו כאילו הן מגיעות ממרחק רב מאוד. אבל הנה החל נשמע בחדר רעש אחר, של מטוס זר, שהלך והתגבר בגיחות-פתע סיבוביות – מתקרב, גח ונעלם. רני התעורר ורצה להזעיק את ידידיו לצאת להתקפת-נגד ולהפיל את מטוס-האוייב, אבל אז הוצף לפתע חדרו באור שחדר פנימה כאשר אבא פתח את הדלת ובידו מְכַל-ריסוס נגד יתושים; הוא ריסס בזהירות לעבר הקירות, כדי שלא לפגוע ברני, שמיהר לעשות עצמו ישן. אם הבחין אבא במטוס ה"כפיר" וביוקי ואבבטן השוכבים למרגלותיו, זאת אין לדעת, אולי חשב שאלה הם צעצועיו של רני.
הדלת נסגרה. נעשה חושך. היתוש נעלם. רני נרדם. במהירות הבזק חלף הלילה. בבת-אחת נשמע צפצוף אלקטרוני הבוקע משעוניהם של קפיטן יוקי ואבבטן בן עצל.
הגיעה עת לצאת למסע.

המשך יבוא