הוצאת שוקן ירושלים ותל-אביב, 1982
[במקור: עם ציוריו של דני קרמן]

פרק שלישי
יתוש גרוטאה על המסלול ולחמניות טריות במטוס ה"כפיר".

הבוקר האיר מבעד לחלון חדרו של רני, בעת ובעונה אחת נשמע הצפצוף האלקטרוני משעוני-היד הדיגיטאליים של קפיטן יוקי והסופר אבבטן בן עצל ששכבו מכורבלים בקצה השמיכה של רני, בצל הגבעה שהיתה הכרית שלו. אבל התעורר רק קפיטן יוקי, התמתח וקם לאיטו בחליפת-החלל הלבנה שלו, שאותה לא הוריד מעודו, וניגש אל מטוס ה"כפיר" התלת-מושבי המשוכלל שחנה לצידם על המשטח הענק של הסדין, מוכן להמראה, ושני הסנפירים בשפמו רוטטים לקראת המסע כשפמו של חתול המזדקר בהתקרבו לשמנצת.
קפיטן יוקי הוציא מְשַׁמֶנֶת וסך בזהירות את הצירים של גלגלי המטוס, ועוד כמה נקודות חשובות, כשהוא נזהר שלא לטפטף טיפה של שמן-למטוסים על הסדין הלבן של רני. ואחר טיפס והרים את חופת-הטייס השקופה ונכנס והתיישב בפנים כשהוא בודק היטב את מוט-הבקרה, לוח המחוונים, מדי הגובה, לחץ-האוויר והכיוון, המצפן הגירוסקופי, לוח הרדאר הירקרק, המפות, מסך המחשב שבו מצטיירים נתוני הטיסה והפעלת המטוס בכל המצבים והמטרות, מסיכות החמצן, מצב מנועי-הסילון וכמות הדלק; ולבסוף היה בטוח שהמטוס אכן תודלק וצוייד כהלכה לקראת הטיסה.
אחרי שגמר את הבדיקה ירד וניגש לאבבטן, שכמובן היה שרוע עדיין על גבו, הקורקבן בחוץ, נוחר; קפיטן יוקי משך אותו ברגליו וטילטלוֹ – לא התעורר. שום תחבולה לא עזרה. ואז הביא קפיטן יוקי בקבוק-תרמוס מלא קפה חם מהחללית 'נגה', שניצבה על מדף-הצעצועים של רני כשהיא נראית כחללית-צעצוע רגילה.
ריח קפה הטרי העיר את אבבטן טוב יותר מכל צלצול שעון-מעורר אלקטרוני, ועד מהרה התעורר גם רני, התלבש במהירות, ועד שסיים אבבטן את שתיית הקפה, הפעיל קפיטן יוקי את מדחס-החלל שלו, ורני הלך וקטן, והצטמק, ולא עברו רגעים רבים והוא התאים בגודלו לשניים האחרים, כלומר – קצת גדול מקפיטן יוקי, שהיה זערורי מטבעו, וקצת קטן מאבבטן, שהיה מבוגר ממנו ויכול להיות על פי הגיל אביו, אם לא סבו של רני.
שלושתם נכנסו לתא-הטייס של ה"כפיר", מצטופפים שם קצת בדוחק. קפיטן יוקי, במושב הטייס, הפעיל את מנועי-הסילון רבי-העוצמה, הסיע את המטוס לקצה המיטה, סובבו, הביא את המנועים לשיא פעולתם, הנמיך, (רני התפלא כיצד זה כל דרי הבית, והסביבה, אינם מתעוררים ורצים לראות מה מקור הרעש המחריד את שנתם, אך הוא שכח שהמטוס עתה הוא קטן-קטן, אולי כיתוש, ומי זה שומע קול של יתוש מזמזם בבוקר, אלא אם כן הוא עצמו, השומע, גודלו כיתוש?)
ואז הפעיל קפיטן יוקי שוב את המנועים במלוא העוצמה, להבי-הטורבינות חתכו את האוויר ודחסו אותו במהירות אלפי סיבובים בדקה, כנפי המטוס רעדו ובבת-אחת הוא השתחרר והחל רץ על פני הסדין –
אבל –
עוד בהיותו בתחילת ריצת ההמראה הבחין קפיטן יוקי בגוש אפור-בהיר כמו-מתקרב לעברם (כלומר, הם אליו) במהירות על המסלול, מורכב מוטות וחלקים שקופים, כאיזו גרוטאה של מסוק שנפל משמיים. במאמץ יוצא מן הכלל, שאפילו טייס מנוסה היה מתקשה לעמוד בו, הצליח קפיטן יוקי להטות את ה"כפיר" הצידה, למנוע את ההתנגשות ולעצור בקצה המיטה ממול. אילו חיכה עוד שתיים-שלוש שניות, לא היה ביכולתו לעצור את המטוס לפני ההמראה והיתה מתרחשת התנגשות נוראה.
לאט סב המטוס והתקרב, הפעם מצד שני, אל הגרוטאה שנחה ממש באמצע המסלול. שלושתם עצרו וירדו. ואת מי לדעתכם מצאו שם?
את היתוש.
כמובן,
היתוש שאבא של רני ריסס בלילה וגרם לו הרעלה קטלנית.
בכוחות משותפים אחזו בגופתו של היתוש והשליכו אותה מקצה המיטה אל התהום למטה, אל הרצפה. ואז שבו למטוס, התניעוהו פעם נוספת, וחזרו לנקודת הזינוק, והפעם עברה ההמראה ללא כל תקלה, ורק אבבטן התאונן על כאבים בגב. לאחר כחמש שניות של טיסה מהירה ניווט קפיטן יוקי בזהירות את המטוס הקטן אל בין שני שלבים ענקיים בתריס חדרו של רני, והחוצה, אל האור החזק, השופע, אל מרחב השמיים הכחולים.

*
ככל שהתרומם המטוס כן התרחש בו פלא שנראה מנוגד לחוקי-הטבע. בדרך-כלל הולך וקטן מטוס המתרומם מן הקרקע. אך קפיטן יוקי לא היה טייס רגיל. במקביל למכשירי-הטיסה הפעיל גם את מדחס-החלל והגדיל את המטוס ונוסעיו בחזרה לממדיהם הרגילים, ולכן המטוס, שתחילה נראה קטן מטיסן, וגודלו הצטייר כמטוס הנמצא כבר גבוה-גבוה בשמיים, גדל והולך תוך כדי נסיקתו , ומשום כך – בעיני המסתכל בו מן הקרקע – נשאר גודלו קבוע כל אותה עת, כמידתו של טיסן קטן, ודומה כאילו אינו מתרחק כלל אלא נמצא כל הזמן תלוי בנקודה אחת בחלל.
ממרומים, מחופת-הטייס השקופה, היה המראה מרהיב. מגדל שלום. תל-אביב הענקית וכל הערים הסובבות אותה. עננים אחדים, כפקעות צמר-גפן, נותרו עד מהרה למטה. הים. נמל אשדוד ובו הספינות הקטנות, המזח והרציפים. כל דרום הארץ: מושבים, פרדסים, קיבוצים. הקיוסק של הקציצות הספוגות-שמן בצומת-אחים. עיירות וכבישים. באר-שבע. הכיפה המבריקה למרחוק של הכור האטומי בדימונה. הירוק התחלף באדמת ערוצים חומים-צהבהבים. זה הנגב. מצפה רמון. המכתש הגדול. התרמוס ובו הקפה החם עבר מיד ליד, והקפיטן יוקי אף הוציא, מי היה מאמין – סלסלה מלאה לחמניות חמות ופריכות, קוביות קטנות של חמאה קרה, וצלוחיות נייר-אלומיניום זעירות ממולאות בריבת אוכמניות שוויצרית שחורה וטעימה.
אבבטן הסופר כמעט שלא התבונן בשעת הטיסה בנוף אשר למטה. גם לא בענן קרוב אשר היה מופיע מדי פעם, תלוי ככתם לבן מתחתם, אלא זלל את הלחמניות הטריות בחמאה ובריבה, ואת הפירורים ניגב רק כל שלוש לחמניות.
רני אכל בנימוס לחמנייה אחת, לגם מן הקפה (הוא התבייש לבקש כוס קקאו. בחללית 'נגה' היה ברז מיוחד לקקאו חם. אבל במטוס "כפיר"? אפילו במטוס "כפיר" משוכלל תלת-מושבי טרם הגיע חיל-האוויר הישראלי לשכלול שכזה!) – והמשיך להתבונן כלפי מטה. הערוצים הקטנים היו מתלכדים לערוצים רחבים יותר והללו נופלים לוואדי רחב. על הקרקע הצטייר במהופך מעין גזע עץ השולח ענפים שמסתעפים לענפים דקים יותר, כמו בציור שטוח.
"אנחנו נוחתים בשדה-התעופה?" שאל רני.
"לא. זוהי נחיתה סודית."
השמש עלתה במזרח כשהיו בערך מעל באר-שבע ועתה הציפה את הנגב באור בוקר קריר (אם אפשר לומר על האור שהוא קריר), ואחרי רגעים אחדים הם עברו על פני יוטבתה. לרני התחשק מאוד לקחת למזכרת צלוחית נייר-אלומיניום עגלגלה אחת, סגורה, של ריבה, אבל התבייש. למטה ראו את הבריכות העגולות, המלאות מים ירקרקים-שחורים של מכרות-הנחושת בתמנע. אבבטן הכריז בקול מתנגן:
"ללא ספק לִילִיסִימָה דואגת לי מאוד שלא חזרתי כל הלילה הביתה לישון. ומה הפלא? אוכל אולי לצלצל אליה מאילת?"
"לא." אמר קפיטן יוקי. "הנחיתה שלנו סודית וחשאית."

המשך יבוא