בדומה לחבריו מהרשימה הערבית המשותפת (בשנאת ישראל) ולאקטיביסטים הפרו-איסלמיים היהודים התומכים בכיבוש ערבי-מוסלמי של הפשיזם האיסלמו-נאצי ג'יהאדיסטי, גם הגזען הערבי-מוסלמי, ח"כ לשעבר, ג'מאל זאחאלקה, איש בל"ד מהרשימה הערבית המשותפת (בשנאת ישראל) מוגדר כמובן כאיש "מחנה השלום", אבל הוא כמובן אוייב השלום.
הנה ראו את דבריו: "אם בן זייד הפחדן, אם בן זייד המרגל, אם בן זייד הבוגד, מרים את הדגל הלבן, אנחנו נרים את דגל פלסטין."
https://twitter.com/YosephHaddad/status/1297143455026749440
(דגל פלסטין הוא דגל סייקס, המסמל את האימפריאליזם והקולוניאליזם הערבי, והגזענות המוסלמית של שלוש החליפויות המוסלמיות).
בתגובה עונה לו יוסף חדאד הנוצרי המגדיר עצמו: "ערבי-ישראלי, גולנצ'יק, נכה צה''ל, פעיל הסברה ו‏‏‏‏‏מנכ''ל עמותת 'ביחד-ערבים זה לזה' הפועלת לקירוב וחיבור בין המגזר הערבי לחברה הישראלית:
https://4il.org.il/he/latests_news/הכירו-את-יוסף-חדאד-ערבי-ישראלי-נכה-צהל/
"זאחלקה קורא לנסיך האמירויות בוגד בגלל נרמול היחסים עם ישראל, אני אדאג שבעולם הערבי ידעו שכחבר כנסת הוא נשבע אמונים לישראל ושבמשך שנים חיי ממשכורת על חשבון משלם המיסים היהודי והערבי בישראל. ועוד מסר קטן ממני אליך זאחלקה, אני מעדיף בן זאיד אחד על אלפים כמוך, הוא לפחות אמיץ אתה הפחדן!"
ובתגובה לערבייה שכותבת לו: "תדאג לספר להם גם על השירות הצבאי שלך בצבא הכיבוש, ואיך נרמסים יום יום זכויותיהם של פלסטינים לרבות ילדים ובעלי מוגבלויות חסרי ישע." – הוא עונה לה: "איזה צבא? זה שנלחם בחיזבאללה שירה טילים על העיר שלי נצרת והרג לא מעט ערבים ישראליים במלחמת לבנון השנייה? או זה שנלחם בחמאס שיורה טילים ובלוני אש על אזרחים וילדים? ואל תשכחי את איראן! – יש שני מיליון ערבים בישראל והצבא היחיד שמגן עלינו זה צה"ל למה? כי זה צבא הגנה לישראל."

ברוכים הבאים לצ'צ'ניה
"Welcome to Chechnya"
נשיא צ'צ'ניה, המוסלמי הקיצוני השולט בחסות פוטין, רומן קדירוב, הכריז כי בצ'צ'ניה אין להט"בים. כדי להוכיח את טענתו הוא פשוט משמיד אותם. שיטת הפעילות שלו אכזרית. אנשיו מגלים דרך התחזות ברשת – הומו או לסבית, תופשים אותם מענים אותם קשות כדי שיסגירו את המוכרים להם, ואחר כך רוצחים אותם. אם לא מתו בעינויים הקשים.
בערוץ 8 בהוט (גם ב-vod) מוקרן עכשיו הסרט "ברוכים הבאים לצ'צ'ניה". הסרט מתמקד בניסיון הימלטות של צעיר גיי בן שלושים, אחד המעונים מצ'צ'ניה, שהצליח להימלט מצ'צ'ניה, הסתרתו במעון מוגן סודי במוסקבה, והברחתו מחוץ לרוסיה. מכיוון שהצ'צנים הרוצחים והנוקמים חוששים מעדותו של הצעיר הם מאיימים ברצח כל משפחתו ויש הכרח להבריח את המשפחה מרוסיה. בנוסף מספר הסרט על צעירה לסבית בת 21 שדודהּ מגלה שהיא לסבית ומאיים עליה שאם לא תשכב איתו הוא יגלה את סודהּ והמשפחה תרצח אותה כנהוג. הצעירה מוברחת לאחת הרפובליקות במזרח, ומוסתרת שם תוך שהיא מחכה 6 חודשים להסכמת מדינה שתקלוט אותה במעמד של פליטה. בינתיים מגלים אותה בני משפחתה – והיא נעלמת וגורלה לא יודע.
העדות שנתן בגבורה רבה הצעיר בתביעה לחקירה מצד בית המשפט הרוסי לרצח הלהט"בים בצ'צ'ניה השייכת לפדרציה הרוסית נדחה ע"י המשפט הרוסי בתמיכת פוטין פטרונו של קדירוב.
סיפור קשה עצוב ומזעזע. אך מומלץ לצפייה.
דוד פראנס, הבמאי של הסרט "ברוכים הבאים לצ'צניה" פעל בחשאי עם רשת הלהט"ב הרוסית, קבוצה שהוקמה על מנת להציל צ'צ'נים מהקהילה ולמצוא להם מקלט במדינות אחרות. אך לפראנס היתה דילמה – לא הייתה לו אפשרות לחשוף את הזהויות או הפרצופים של הדמויות הראשיות. הרי חייהם תלויות בכך שהן יישארו אנונימיים. הרצחנות הצ'צ'נית-מוסלמית יכולה לצוץ בכל העולם ולפגוע גם לאלו שקיבלו אזרחות במדינה חדשה וזהות חדשה. בסרטים דוקומנטריים, מרואיינים אנונימיים בדמות מוצללת עם קול מעוות – או גרוע יותר, טשטוש או פקסול הפנים. בסרט "ברוכים הבאים לצ'צ'ניה", נקט הבמאי דייוויד פראנס, שיטה חדשה.
הפנים של הדמויות הוחלפו באמצעות טכנולוגיה מבוססת בינה מלאכותית. הן שייכות למעשה ל-22 מתנדבים שפניהם "הולבשו" על פני המשתתפים בסרט. רוב הפנים שייכות לאקטיביסטים מקהילת הלהט"ב בניו יורק. ה"כפילים" צולמו על במה עם מסך כחול ולאחר מכן מכונה המירה באופן דיגיטלי את פניהם לפנים של המצולמים המקוריים. גם חלק מהקולות שונו.
מטעמי בטחון לכל אורך הדרך, פראנס והעורכים שעבדו איתו על הסרט דאגו לפעול על כוננים מוצפנים, ובשום שלב לא איפשרו לקטעים המקוריים עם פני המשתתפים לצוף ברשת. הם אף נמנעו מעריכה של הקטעים המקוריים עם מחשבים שחוברו לפני כן לרשת. העריכה התבצעה במה שפראנס מכנה "בונקר ללא חלונות" בלוס אנג'לס. (ג'ייק קויל, "הארץ", 27.1.20)
https://www.haaretz.co.il/captain/software/.premium-1.8448267
למרות שהסרט מזעזע וקשה לצפייה הוא מומלץ ביחוד ליהודים האקטיביסטים הפרו-איסלמיים תומכי הכיבוש הערבי-מוסלמי של הפשיזם האיסלמו-נאציג'יהאדיסטי – תומכי הרשימה הערבית המשותפת (בשנאת ישראל). כתב "הארץ" איתי שטרן, המתנאה תמיד שהפך מדתי להומו גאה ולאקטיביסט פרו-איסלמי (בלשונו "איש שמאל") מגדיר את הסרט "מעורר חלחלה והשראה".
(איתי שטרן, "הסרט ברוכים הבאים לצ'צ'ניה מעורר חלחלה והשראה כמעט במידה שווה", "הארץ" 22.8.20)
https://www.haaretz.co.il/gallery/television/guide/.premium-1.9092824
לדידו ההשראה היא כנראה חיים כהומו תחת כיבוש ערבי-מוסלמי.

איריס פרומרמן-לעאל – אם כך אז טיבי
כשאר שכירי העט של שוקן ונבזלין גם כתבת "הארץ" איריס פרומרמן-לעאל תומכת בברית פוליטית עם המפלגה הגזענית הפשיסטית – הרשימה הערבית המשותפת (בשנאת ישראל), מפלגה שאינה מכירה בקיומו של העם היהודי, בזכות קיומו, ובזכותו למדינה, והמייצגת את "האחים המוסלמים" וה"חמאס" התובעים את רצח כל היהודים לפי דברי מוחמד, הדרת נשים ולהט"בים. וכך היא כותבת:
"לא תקום ממשלת מרכז-שמאל בלי הרשימה המשותפת, שרק מתחזקת מבחירות לבחירות. הפעם חייבים להפוך את היוצרות: כל מפלגת מרכז-שמאל שלא מתחייבת לשבת עם המשותפת או להקים ממשלה בתמיכתה, אומרת למעשה למצביעיה שהקול שלהם ייזרק או יינתן לממשלת נתניהו. משהו עמוק צריך להשתנות כדי שבפעם הבאה, כשנתניהו יגיד 'ביבי או טיבי,' יענו לו 'אם כך – טיבי.' בבחירות הבאות אסור להצביע למפלגת מרכז-שמאל שלא מתחייבת להפסיק לפחד ולהתחיל לעבוד עם המשותפת." (איריס לעאל, "אם כך אז טיבי", "הארץ", 23.8.20)
https://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.9093168
גילוי נאות. גברת פרומרמן-לעאל המסיתה מלאת השנאה חסמה אותי מהטוויטר שלה.
זה כמובן הרבה יותר קל מלענות על ביקורת.

רון אובז'נסקי-חולדאי בתפקיד סבונרולה
ג'ירולמו סבונרולה Girolamo Savonarola‏ (1452-1498) היה נזיר דומיניקני קנאי. לאחר הדחתם של בני משפחת מדיצ'י מן השלטון בפירנצה בשנת 1494 הפך סבונרולה לשליטה היחיד של פירנצה. הוא יסד בפירנצה רפובליקה תיאוקרטית נוצרית. אחד ממעשיו הראשונים כשליט היה הפיכתו של "מעשה הסדום", אשר בעבר היה העונש עליו קנס, לעבירה שעונשה מוות.
ב-1497 הוא קבע את הכלל המוסרי (הידוע לכל ישראלי: "בחורות ערומים זה חולירע") והחל לשרוף בפיאצה דה לה סיניוריה יצירות אמנות של הרנסנס שהגדירן לא צנועות. לרבות תמונות של בוטיצ'לי אשר הושלכו לאש בידי האמן עצמו. סופו שהוא נודה על ידי האפיפיור אלכסנדר השישי לבית בורג'יה, וב-1498 הוא נשרף בכיכר בו נשרפו יצירות האמנות והאנשים שהוא הוציא להורג.
והנה מסתבר שראש העיר תל אביב, רון אובז'נסקי-חולדאי, לקח לידיו את תפקיד סבונרולה הממונה על המוסר. וכך הוא מפרסם בהודעה מיוחדת בציוץ בטוויטר:
"נענינו ומחקנו הבוקר את ציור הקיר המתאר נערים המציצים למלתחות הנשים. חופש הביטוי והאמנות הם ערכים חשובים בעירנו, ולמרות זאת – מאחר והציור נתפס כקבלה של מעשה פסול ופלילי החלטנו להיפרד ממנו. מחיקת הציור אינה מוחקת את העבר, אלא מבטאת מסר ברור לדורות הבאים."
https://twitter.com/Ron_Huldai/status/1297394958484242434
מה זה חופש הביטוי והאמנות אם יש צנזורה של איש המוסר אובז'נסקי-חולדאי בהשמדת יצירות אמנות? איפה הגבול? האם הוא גם ישנה את שם החוף – מחוף מציצים לשם מוסרי יותר? (אולי המצייצים). למזלה של האנושות אין בכוחו של אובז'נסקי-חולדאי למחוק את יצירות האמנות שצוירו על "המציצים" הזקנים על שושנה הצנועה:
https://www.google.com/search?q=Suzanne et les Vieillards&sxsrf=ALeKk02oX82gewL7xv0YQAtsM16WXT1yHA:1598245017993&source=lnms&tbm=isch&sa=X&ved=2ahUKEwiSxL7UhrPrAhXQ_aQKHSCACqUQ_AUoAXoECBQQAw&biw=853&bih=408
מעשה שושנה (או ספר שושנה, או פשוט: שושנה) הוא סיפור שהוא אחת משלוש התוספות לספר דניאל, לצד תפילת עזריה, שירת שלושת הנערים בכבשן, ומעשה בל והתנין. מתוך הספרים החיצוניים. שושנה בת חלקיה, היתה אשתו של יהויקים, מעשירי הקהילה היהודית בבבל. שני שופטים מכובדים, מידידי בעלה ומזקני העם, התגנבו ובאו אליה בזמן שרחצה בחצר ביתה וניסו להכריח אותה לשכב איתם, אך היא סירבה. הם איימו עליה שאם לא תתמסר להם הם יעלילו עליה כי שכבה עם נער – עבירת ניאוף שעונשה מוות. שושנה בטחה באלוהים שיעזור לה, ועמדה בסירובה. הזקנים המאוכזבים מימשו את איומם והתלוננו נגדה. במשפט, שני הזקנים העידו עדות שקר, שראו אותה בוגדת בבעלה תחת עץ. היא הורשעה ועמדה להיות מוצאת להורג.
אז שלח לה אלוהים את דניאל כדי להציל אותה. דניאל, שהיה עדיין נער, חקר את הזקנים בנפרד והוכיח סתירות בעדויותיהם לגבי סוג העץ שלמרגלותיו בוצעה הבגידה, כביכול. אחד אמר שהבגידה בוצעה תחת עץ אלת המסטיק, ואילו השני טען כי ראה את האישה והנער שוכבים תחת האלון. שושנה זוכתה, הזקנים לבסוף הוצאו להורג, ודניאל נחשב לצדיק גדול בעיני העם מאותו היום. הסיפור שימש הזדמנות לציירים, בעיקר בתקופת הרנסאנס והבארוק, לתאר מצב ארוטי של אישה תמימה ואצילה המתכוננת להתרחץ בתוספת הדרמה של זרים "מכובדים" המנסים לחלל את כבודה. בחלק מהציורים מוצגים שני זקנים שטופי זימה מפתיעים אישה רוחצת ומטרידים אותה מינית ובאחרים מוצגת אישה מתרחצת כביכול לבדה כאשר הצופה אמור להבין שעיניים זרות עוקבות אחריה. אין אבסורד גדול יותר מלהשמיד יצירת אמנות גם אם היא משקפת מעשה לא מוסרי. (ברוח הימים האלו של אלו המזכירים כאילו את "החזרת שנות השלושים" אני לא מדבר על "האמנות המנווונת" שהשמידו הנאצים).
הערה אחרונה. "איש המוסר" רון אובז'נסקי-חולדאי מתנגד להנצחת שלושת חיילי צה"ל שנהרגו ע"י אנשי האצ"ל – באנדרטת אלטלנה.

משה סמולינסקי-יעלון ממש ירד מהפסים
לא מובן מה קורה למשה סמולינסקי-יעלון. הוא יורד מדחי אל דחי. מאז שפוטר ע"י נתניהו מתפקיד שר הביטחון וסירב לקבל את תפקיד שר החוץ, ותמיכתו בברית עם הרשימה הערבית המשותפת (בשנאת ישראל), הוא מתדרדר והולך מבחינה ערכית וקוגניטיבית. בתגובה לטיפול המשטרה בהפרות הסדר בהפנינג ההפגנה, המצעד מגשר המיתרים לכיכר ציון הוא כתב: "ממליץ למפקדי ומשטרת ירושלים במשטרת ישראל לקרוא את הספר של יגאל עילם "ממלאי הפקודות".
https://twitter.com/amit_segal/status/1297421546827517952
בספר "ממלאי הפקודות" מציע פרופסור (פרופסור גמור לפי עגנון) יגאל גולדשטיין-עילם תזה היסטורית מופרכת המזכה את היטלר מאשמת השואה והשמדת היהודים. לפי גולדשטיין-עילם פקודת השמדת היהודים לא היתה של היטלר, אלא נבעה מלמטה, מהגרמנים שחשבו מה שהיטלר רוצה, ובדומה לכך לפיו, גם יחס היהודים לערבים.
האם משה סמולינסקי-יעלון רואה את משטרת ישראל בארגון שמטרתו מלמטה היא השמדת המפגינים? כאקטיביסט פרו-איסלמי התומך בכיבוש ערבי-מוסלמי של הפשיזם האיסלמו-נאצי (לא מסתפק ב-13 מיליון קמ"ר של שטחים הכבושים ע"י הערביים) – מגיע הפרופסור הגמור גולדשטיין-עילם לתגלית מרעישה נוספת עם תובנה היסטורית מדהימה: "ישראל של חוק הלאום החדש אינה מדינה כי אם פסאודו-מדינה. מדינה המתכחשת למהותה האזרחית אינה זכאית להכרה בה כמדינה." (יגאל עילם, "פסאודו-מדינה", "הארץ" 25.4.19)
https://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.7163131
מדהים.
ודוק: ישראל, לדעת הפרופסור (הגמור לפי עגנון) יגאל גולדשטין-עילם, אינה מדינה אבל 24 הדיקטטורות הערביות הפשיסטיות הן כן מדינות, ו-57 המדינות המוסלמיות הן כן מדינות. רק מדינת היהודים אינה מדינה. יגאל גולדשטיין-עילם, שהתחיל את הקריירה שלו בעיתון הסטודנטים "פי האתון", שם שניתן לו ע"י פרופסור ישעינו ליבוביץ על פי האימרה הגזענית שבקוראן לפיה היהודים הם כחמור נושא ספרים שאינם מבינים מה כתוב בהם (סורה 62, 5) – כאילו מוכיח את תקיפות המשל הערבי-האנטישמי הזה.
קל וחומר האווילות של משה סמולינסקי-יעלון. משטיני ישראל בעולם תובעים להביא את משה סמולניסקי-יעלון להאג ולדון אותו כפושע מלחמה והנה הוא נותן חומר בידיהם. "ממלאי הפקודות". מפחידה המחשבה על חסידיו שרצו להמליכו עלינו.

יעל רנן ז"ל ומילת תרגום אחת
ב-2 באוגוסט הלכה לעולמה ד"ר יעל רנן חוקרת ספרות ומתרגמת. גולת הכותרת של עבודתה כמתרגמת היתה תרגום ספרו של ג'ימס ג'ויס, יוליסס.
https://he.wikipedia.org/wiki/יעל_רנן
בדיוק לפני שנה ביקרתי באירלנד וגם כתבתי על רשמיי ממנה: "אירלנד וצפונה – אנחנו והאירים."
https://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/hbe01475.php
כהכנה לטיול החלטתי לעשות מאמץ ולקרא את הספר יוליסס שהרי אין כספרות כדי להראות את נפש האומה. יוליסס הוא מסוג הספרים הקלסיים הנחשבים, אבל שקשה לקראם. 841 עמודים ללא עלילה. תיאור יום אחד בדבלין. נעזרתי בספר ההדרכה לקריאה של עופר שלח "המדריך ליוליסס".
https://www.booknet.co.il/prodtxt.asp?id=58298#.X0NoeNxvbX4
המאמץ בהחלט השתלם.

אין כספרות כדי להראות את נפש האומה
ליאופולד ויראג-בלום, גיבורו הספרותי של הסופר ג'ימס ז'ויס, בספרו "יוליסס" (אודיסאוס בלטינית) יצא ביום 16.6.1904 למסע בדבלין, מסע שהכניס את "זרם התודעה" לספרות העולם.
הרומאן המהפכני מתרחש כולו ביום אחד, שמתחיל בבוקרו של 16 ביוני 1904, במגדל "מרטלו" (מגדלי שמירה עגולים שהקימו הבריטים לאורך חופי אירלנד), בסנדיקוב שבמפרץ דבלין, אצל הסטודנט לרפואה באק מיליגן, שבו עשה סטיבן דדלוס את הלילה, ומסתיים כשליאופולד בלום חוזר לביתו (אחרי בילוי בבית הזונות של בלה כהן) במונולוג המפורסם של מולי אשתו. המסע של בלום מקביל למסע ל"אודיסיאה". (יוליסס הוא שמו הלטיני של אודיסיאוס). ג'ויס השיב לשאלה מדוע בחר ביהודי (בעצם בלום אינו יהודי) לדמות הראשית ביצירתו יוליסס, שעלילתו מתרחשת ב-1904:
"בלום יהודי? כן, כי רק זר היה מתאים. יהודים היו זרים בדבלין בעת ההיא. לא היתה עוינות כלפיהם, אבל בוז היה גם היה, אותו הבוז שאנשים תמיד מראים כלפי הבלתי-ידוע."
ולסיפור. בשעה שיהודה ראב הגיע מהונגריה ויסד את פתח-תקווה, הגיע אביו של ליאופולד, רודולף ויראג, מהונגריה לאירלנד, ונשא לאישה אירית-קתולית בשם אלן. ויראג בהונגרית פרח, לכן הוא אימץ את שם המשפחה האנגלי בלום – פריחה. ליאופולד בלום אינו יהודי ולא עבר ברית מילה, ואף נטבל לנצרות, אך הוא משמר מאביו באופן מתמיה מסורות יהודיות, למשל משתתף בליל הסדר. ג'ויס מעמיד את בלום בקונפליקט תמידי בין מוצאו היהודי ללאומיותו האירית. כשנשאל לאיזו אומה הוא משתייך? תשובתו של בלום היא: "אירלנד... אני נולדתי כאן. אירלנד." עם זאת, בהמשך הוא מוסיף: "גם אני שייך לגזע שסבל משנאה ומרדיפות. גם עכשיו. ממש ברגעים אלה. בשנייה הזאת."
בהמשך שואל אחד מהנוכחים, "אחרי הכול, למה שיהודי לא יוכל לאהוב את ארצו כמו כל אחד אחר?" – ונענה: "בתנאי שהוא יהיה בטוח קודם איזו ארץ היא ארצו."
בפרק "איתקה", בתשובה לשאלה "איזה המנון זימר בלום?" – בלום לא שר את המנון אירלנד, אלא את שתי השורות הראשונות של "התקווה" בעברית, היחידות שבלום זוכר מההמנון:
KOLOD BALEJWAW PNIMAH NEFESCH, JEHUDI, HOMIJAH
בקטע נוסף בספר מסופר": בלום "פנה חזרה דרך רחוב דורסט קורא בעיון 'אגודת נטעים' אגודה של נוטעים. לרכוש שטחי חול נרחבים מן הממשלה הטורקית ולנטוע בהם עצי אקליפטוס. מצוינים בשביל צל, דלק ובנייה. פרדסי תפוזים ומקשאות מלונים ענקיות מצפון ליפו. אתה משלם שמונה מארקים והם נוטעים בשבילך דונם אדמה של זיתים, תפוזים, שקדים או אתרוגים. זיתים יותר בזול: תפוזים זקוקים להשקאה מלאכותית..."
https://he.wikipedia.org/wiki/נטעים_(אגודה) https://he.wikipedia.org/wiki/נטעים_(אגודה)
משם הוא עובר והולך לרחוב נעמן (עמוד 79). אופס, קפצתי משמחה, בדבלין יש רחוב על שמי. כשהגעתי לדבלין למלון ביקשתי דבר ראשון מפה של העיר וחיפשתי את רחוב נעמן. למרבה צערי לא מצאתי. הסתבר לי שאין כלל רחוב כזה. השם רחוב נעמן הוא התרגום של יעל רנן לשם הרחוב Pleasants st. . תרגום קצת יצירתי. התנחמתי בכך שמול המלון על גדת נהר הליפי יש רחוב על שמו של בני, רחוב עדן – Eden Quay, ומיד שלחתי לו תמונה. חזרתי לתל אביב ובדרך מקרה גיליתי שדווקא בעירי תל אביב, יש רחוב נעמן. אמנם לא במקום מכובד, בדרום מזרח העיר, אבל בכל זאת. מעולם לא ביקרתי בו, ומכיוון שאין לי מושג על שם מי הרחוב, כי לא כתוב. אז אני משאיר אותו שיהיה על שמי.

רוני רון זה סופו של כל בלון
בספר הילדים היפה של מרים רות מעשה בחמישה בלונים מתפוצצים כל הבלונים.
הבלון של אורי מתפוצץ על שיח ורדים.
הבלון של רון התפוצץ בניפוח.
הבלון של של סיגלית מתפוצץ מציפרני החתולה שלה.
הבלון של רותי התפוצץ כשחיבקה אותו.
הבלון של אלון עף ברוח.
הבלונים של החמאס מתפוצצים בכל מקום. בשדות, בקיבוצים, בערים, במתקני חיל האוויר.
לא עוזרים הצלפים היורים בבלון. לא עוזרים המל"טים המעופפים, לא עוזרת "מכונת הפלא" מלייזר שכבר נמכרה לאמירויות, הבלונים מתפוצצים ומתפוצצים ומתפוצצים.
רוני-רון, מתי יבוא סופו של כל בלון?
רק אם תאומץ דוקטרינת דוריאל הזולה והפשוטה. קוראי המכתב העיתי כבר מכירים אותה.
נעמן כהן