פרק עשירי
פגישה בערב, על קצה האנטנה של הרדאר
במרומי מגדל שלום, עם המתכ"ש

עצוב ויגע היה אבבטן כאשר התנהל לאיטו ברחובות הקטנים של תל-אביב, בערב, לרגלי מגדל שלום שהיה חשוך ברובו והמעליות לא פעלו בו וגם הכניסות למדרגות-הנעות כבר היה סגורות; ונדמה היה לאבבטן שכל אחד מבחין מיד בחוֹר שנפער במכנסיו.
אילו עלה לאוטובוס הנוסע לעצלתיים, היה בשעה זו כבר בבית, לובש מכנסיים ללא חור, מספר לליליסימה אשתו קצת מהרפתקאותיו היום, ושומע ברדיו או גם רואה במהדורת-החדשות בטלוויזיה מה קרה היום בתחנה המרכזית בבאר-שבע. ללא ספק יכנו זאת בשם ניסיון-חבלה או פיגוע חבלני. ויש רק לקוות שאיש לא יזהה את המטפחת שלו. ולא שאבבטן חש עצמו אשם במה שקרה, אלא הוא ידע שאם ינסה להסביר במדוייק מה קרה – יחשבו שהוא השתגע ויאמרו שיש לו דמיון חולני, מטורף וילדותי.
וחוץ מזה – מה יהא על ארוחת-הערב? כל מה שאכל היתה מנה אחת של פלאפל בתחנה המרכזית של תל-אביב, וזה לא המאכל הכי טעים או הכי בריא בעולם. ומדוע קפיטן יוקי אינו מתקשר איתו במק"ם (מכשיר קשר-מחשבות)?
הוא נשא עיניו לעבר הבניין הענק של מגדל שלום ולפתע נדמה היה לו שהבניין צומח וצומח אל-על, אל גובה שמי-הלילה, ועד מהרה נעלם ממנו קצהו כליל, ובאותה שעב גם נתרחב הבניין, ועימו הכביש שעליו עמד אבבטן, עד שנדמה היה לו שהוא ניצב לבדו בלב מגרש-חנייה ריק ורחב-ידיים.
מה קרה?
זאת לא קשה להבין. קפיטן יוקי הפעיל למעלה את מדחס-החלל, שהמציא המהנדס היהודי דב טרנופולסקי מווארשה, והקטין בו את אבבטן, ועד מהרה חש אבבטן שהוא מתרומם ועף באויר במהירות עצומה, וממעל לו נמצא כל אותה שעה קיר זקוף, כמו הר ענקי ואפל, עשוי זכוכית ואבן. דקות רבות, שנדמו בעיניו כשעות, נמשכה עלייתו של אבבטן הזעיר אל גובהי מגדל שלום.
"אני עייף ורעב והדבר הראשון שהייתי רוצה לעשות עתה הוא מקלחת, והדבר השני – למצוא זוג מכנסיים במידה שלי, בלי חור!" הכריז אבבטן מיד שהציג את כף רגלו על קצה אנטנת הרדאר המסתובבת שבמרומי מגדל שלום. התנועה הסיבובית של האנטנה גרמה לו להרגיש כאילו הוא עדיין מרחף באוויר.
מולו עמדו רני וקפיטן יוקי, ומאחוריהם מטוס ה"כפיר", שלא נראה כבר כל כך נקי כמו שהיה בבוקר, האנטנה שלו היתה שבורה, ונראו גם כמה סימני פיח וחריכה בקצות הכנפיים שלו. ולמרבית הפלא, אחת מכנפי ה"שפם" הקטנות של ה"כפיר", בקדמת המטוס, היתה תקועה בטלאי בד גדול כיריעת אוהל בצבע אפור-בהיר וקצת מלוכלך –
"מה זה?" שאל אבבטן.
"אתה לא מכיר? זה הטלאי מהחור במכנסיים שלך! אפשר לתפור לך ממנו עשרה זוגות, או להקטין אותו שוב כדי שיתאים לחור המקורי!"
"אני רוצה מכנסיים חדשים!" אמר אבבטן, "ולהתרחץ!"
"טוב, טוב, אל תצעק עלינו! לא אנחנו שכחנו אותך בבית-השימוש, אבבטן!"
"יותר טוב לי כבר לחזור הביתה!"
"אף אחד לא מפריע לך," אמר קפיטו יוקי, "אבל אני מתפלא עליך שאתה בכלל לא סקרן לדעת מה כתוב במכתב שמצאנו בתוך הבקבוק, ושלא איכפת לך שקוראי 'העצלן הצעיר' יֵדעו לראשונה על כל פרשת הרצח מקריאה בעיתונים אחרים!"
"רצח?"
"כן. רצח וגם התאבדות. נכון רני?"
"נכון."
"אני חשבתי שאנחנו בעקבות האוצר."
"אוצר כנראה יש, אבל עדיין איננו יודעים בדיוק היכן הוא. לכן אנחנו כאן, למעלה."
"אני כבר לא מבין שום דבר."
"תתרחץ, תנוח, אני ארד בינתיים ל'כלבו שלום' למצוא לך איזה זוג מכנסיים לפי מידתך. וכשאחזור נשב כאן בחוץ לארוחת-ערב ואני אסביר לך הכול. אם רני הבין, אין כל סיבה שגם אתה לא תבין. נכון רני?"
"נכון."
ליד המטוס, שהיה קשור היטב לרצפה-האנטנה, כדי שלא ישתחרר, הציב קפיטן יוקי בלחיצת-מדחס אחת חדר-רחצה מתקפל עם טוש-טלפון רובוטי שגם מעסה את הגב ומדגדג בבית-השחי כששומעים בדיחה לא-מוצלחת. אבבטן נכנס פנימה ועד מהרה נשמע קול המים הקולחים. האנטנה שעליה עמדו הסתובבה כל אותה עת, והמראה היה נהדר. רני לא היה יכול להפסיק להסתכל – שמיים זרועי כוכבים, הים הנוצץ, וכל תל-אביב וסביבותיה בשלל אורות מרצדים כמו ממעוף אווירון, והנוף מתחלף כל הזמן בגלל סיבוב האנטנה, ועד מהרה אתה חדל להבחין בכיווני-השמיים, ונדמה לך כי הים ממזרח ותל-אביב היא אי במערב.
לפני שירד להביא מכנסיים לאבבטן התקין קפיטן יוקי כמה עמודי-תאורה וגדר ושניים-שלושה עצים ודשא ושולחן-אוכל ערוך בטעם, שאותם שמר ארוזים ומוקפאים בזעירות בתא-המכשירים של החללית "נגה" שהיתה מונחת, אם אתם זוכרים – בתא המכשירים של ה"כפיר" המשוכלל, התלת-מושבי.
עד מהרה שב קפיטן יוקי עם בגדים חדשים לאבבטן, הכול – תחתונים, גופייה, חולצה ומכנסיים. "לא היו מכנסיים כל כך גדולים בשבילך ב'כל בו שלום'," אמר קפיטן יוקי, "והייתי צריך לגהץ ולהרחיב לך זוג במדחס-החלל."
"אני מקווה ששילמת עבור הבגדים." אמר רני, שלא רצה כי יחשידו את ידידו הטוב בגניבה. הן עכשיו ה'כלבו' סגור, וקפיטן יוקי בטח נכנס ויצא עם כל הסחורה דרך חור המנעול.
"אל תדאג," אמר קפיטן יוקי. "השארתי להם שם את הטלאי שנקרע מן המכנסיים של אבבטן, וזה יספיק להם לתפור איזה עשרה זוגות מכנסים."
"יְשָׁנִים – "
"ישנים ישנים, אבל לא כל אחד זוכה ללכת במכנסיים של סופר. גם זה שווה משהו, לא?"
"לא הרבה," אמר אבבטן, אשר בדיוק יצא מתא-הרחצה לאחר שהתקוטט שם בפנים עם טוש-הטלפון הרובוטי והיכה אותו על הראש כדי שיפסיק לדגדג אותו. "היום סופר זה לא מקצוע."
"אבל בחורות צעירות מעריצות את הסופרים ומתאהבות בהם." אמר קפיטן יוקי בשמץ קנאה.
"כן כן, זה מה שסופרים כותבים. אבל לנשים של הסופרים יש דעה לגמרי אחרת עליהם."
"רבותיי, לארוחה!" אמר קפיטן יוקי. והפעם זו ארוחה לכבוד רני, כל המטעמים שהוא אוהב, ושום דבר אחר!"
והם ישבו סביב השולחן הערוך בטעם, באור הפנס בדשא המודבק, ליד העץ המחוזק, באוויר הלילה הטרי, וכל זה מונח על הזרוע האחת של אנטנת הרדאר המסתובבת, וממרומיה צפו כלפי מטה, לעבר תל-אביב וכל סביבותיה.
ומה הוגש לארוחה לכבוד רני? צ'יפס עם המבורגר ומלפפון חמוץ, והרבה קטשופּ. גביע גדול של שוקולד-למריחה שאפשר לאכול ממנו בכפית כמה שרוצים. ארטיקים, קרטיבים, גלידה ואננס. פּוֹפּ-קוֹרְן. מיץ פטל, קוקה-קולה ומשקה בַּרַד מקרח כתוש צהוב. אורז סיני ברוטב אדום חמוץ-מתוק. חלווה מצופה קליפת-שוקולד עבה. למרות שהיתה שעת ערב, עדיין היה האוויר חם, אך תנועת האנטנה גרמה להם לחוש רוח קלה וקרירה הנושבת על פניהם.
התפריט מצא כנראה חן מאוד בעיני אבטן מפני שהוא לקח את גביע השוקולד-למריחה ואכל ממנו בכפית ובקושי השאיר משהו לרני. וגם מן הצ'יפס וקציצות-ההמבורגר לקח מלוא-חופניים. "מזמן לא נהניתי כל כך," אמר בפה מלא, "לשבת כך ולאכול במרומים תוך כדי סיבוב. זה מזכיר לי את הפעם היחידה שבה הוזמנתי ללונדון, בתור סופר, וגם זאת רק מפני שזו היתה הוועידה העולמית של הסופרים העצלים. לקחו אותי לאכול במסעדה מסתובבת במרומי מיגדל הטלוויזיה. אכלתי דג-שמך וישבתי ליד החלון, והמסעדה העגולה הסתובבה וכל פעם היה מתגלה לעין חלק אחר של לונדון,. ואתם יודעים איך תרגמו שם את השם שלי לאנגלית? מיסטר פַּאפַּאסְטוֹמַק – "
"אם כבר מזכירים נשכחות," הוסיף קפיטן יוקי, "אז אולי כאי להזכיר שמטוס ה'כפיר' סבל נזקים בכיס שלך ובקושי עשינו את הדרך לכאן, וגם הנחיתה על האנטנה המסתובבת לא היתה קלה."
"אני מצטער." אמר אבבטן.
"והשם שלך באנגלית – פַּאפַּאבֶּלִי," אמר קפיטן יוקי.
"פאפאסטומק!"
"פאפאבֶּלִי!"
"פאפאסטומק!"
"פאפאבלי – "
תוך כדי חילופי הדברים ביניהם פינה קפיטן יוקי קצת מקום על גבי השולחן, פרש מפית נקייה והציב עליה את הבקבוק שמצא בידי ספן-האבן במצולות ים-סוף. חלקו התחתון של הבקבוק עדיין היה נתון בתוך ציפוי האלמוגים המאובנים, שנראה כסלסלה של בקבוק יין-קיאנטי, ורק חלקו העליון, בצבע ירוק-עמום, בלט. קפיטן יוקי הפך את הבקבק וניער אותו. נשמע צלצול מטבעות ועל המפית נפלו כמה מַגִ'ידיוֹת* כסף תורכיות שתבנית חתימתו המסולסלת של הסולטן מוטבעת בהן.
"האוצר!" קרא אבבטן.
"סבלנות, מיסטר פאפאבלי – "
"פאפאסטומק!"
"פאפאסטומק, אתה באמת חושב שאוצר זה ארבע מַגִ'ידיוֹת-כסף תורכיות?"
אבבטן הסמיק ושתק.
"את המכתב. תראה לו את המכתב!" לא התאפק רני ואמר.
ואז ניער קפיטן יוקי (שאגב, היה לבוש כל הזמן בחליפת-החלל שלו) אח הבקבוק פעם נוספת, ופיסת נייר מגולגלת, כמעט חומה, צנחה על המפית, לצד המג'ידיות שצבען היה אפור-ירקרק ולא נראו כלל כעשויות כסף.
"מגילה!" התלהב אבבטן. "מגילה גנוזה!"
"לא בדיוק. פשוט מכתב. עתיק. עדיין איננו יודעים מאיזו שנה, ואיזה מקום מתואר בו, אבל הוא מספר על אהבה, על רצח ועל התאבדות – "
"ועל האוצר – " הוסיף רני.
"כן, כמובן גם על האוצר, הנה, ראה – "
וקפיטן יוקי פרש בזהירות את המכתב, שהיה כתוב בצפיפות, באותיות ערביות חומות-כהות על נייר חום אף הוא ופריך מאוד, שכמעט נשבר בשעה שהחזיקו בו.
"ואתה כבר יודע מה כתוב בו?"
"כן."
"הלא זה בערבית."
קפיטן יוקי הוציא דף-מחשב מודפס שורות-שורות בעברית, באותיות-מחשב – "כאשר הגַעַ"ם, גלאי העצמים והמילים, קורא – אזיי המַתְכַּ"שׁ – מכונת תרגום כל שפה, שמחוברת למחשב 'צפנת פענח' – מתרגמת מכל שפה אחת לאחרת, לפי הצורך. נתתי לה הוראה לתרגם. אפשר היה לעשות זאת אפילו בלי להוציא את המכתב מהבקבוק. אך כדי שתאמינו לי – הוצאתי."
"ולמה שלא נאמין לך?"
"אני יודע? תמיד יש חשדנים."
"אפשר לקרוא?"
"בבקשה," אמר קפיטן יוקי.

* מַגִ'ידִי – מטבע כסף תורכי על שם הסולטן עַבְּדוּל-מַגִ'יד.

המשך יבוא