ביום קיץ יום חום עת השמש ממרום הרקיע תלהט כתנור היום, עת יבקש הלב פינת שקט לחלום, הרעידה מוסיקה אדירה את שכונת סביון.
הכדורגלן ערן זהבי (מישהו יודע את שם משפחתו המקורי?) חזר מסין, שם אסור להרעיש, וכפיצוי ערך לו מסיבת בריכה בחווילתו המפוארת בסביון בין שתיים לארבע.
השכנות נזעקו הזעיקו את ראש המועצה והלה הזעיק את המשטרה שעצרה את זהבי לאחר שהעליב את השוטרים.
שי לוי, אשת הכדורגלן, טענה שהשכנות אינן אוהבות מוסיקה מזרחית.
היחצ"ן רני רהב, השכן מסביון, הגיב לה ואמר ש-60 אחוז מסביון הם "מזרחיים" (יהודים-ערבים), אבל יש להתחשב בשכנים. זהבי קרא לו: "תחזור לחור שלך."
הליצנים מיד ציטטו (בפייק) את בעל תורת הגזע האנטי-אשכנזי ד"ר אבישי בן חיים: "גם גדול הכדורגלנים בדורנו נאלץ להפנים את הלקח שראש הממשלה הנוכחי כבר למד על בשרו. ישראל הראשונה שוב מפעילה אלימות לגאלית כנגד ישראל השנייה שהעזה להפר את ההגמוניה ולהיכנס לקודש הקודשים, סביון."
https://twitter.com/Avishaibenhaim
איזו מוסיקה השמיעה משפחת זהבי (מה השם המקורי?) ביום קיץ יום חום בבריכה בין שתיים לארבע? האם את אום כולתום? לא. האם פריד אל-אטרש? לא. האם את אייל ביטון-גולן? לא. האם את שרה חודדטוב (שרית חדד)? גם לא.
משפחת זהבי השמיעה, לא תאמינו – את המנון הפרטיזנים האיטלקים במלחמת העולם השנייה? בלה צ'או. הנה שמעו בעצמכם:
https://twitter.com/BenMittelman/status/1304650304772804609?s=20
מסתבר כי ביום קיץ יום חום בין שתיים לארבע גם שיר איטלקי הופך למזרחי.

התנצלות
אני מתנצל בפני ד"ר משה גרינברג-גרנות על שיבוש שמו. את שמו המקורי גרינברג אני יודע ממנו. הוא שלח לי את שם משפחתו המקורי. זו היתה כנראה טעות פרודיאנית, חשבתי על בן גוריון ויצא לי גרין. מקווה שיסלח לי על הטעות.
"לטעות זה אנושי" – Errare humanum est

אורי ז'דנוב, ומשגב גבלס במאבק על הדמוקרטיה
עמוס שוקן וליאוניד נבזלין הם דמוקרטים גדולים. עיתונם "הארץ" נושא את דגל המלחמה למען הדמוקרטיה.
עיתונאם, שכיר עטם, אורי הורוביץ-משגב, לוחם למען הדמוקרטיה ונגד "הדיקטאטור מבלפור". המלחמה למען הדמוקרטיה היא "מלחמת אין ברירה", קובע הורוביץ-משגב, "במלחמת אין-ברירה אין מקום להתייפיפות, "אם משהו בא מנתניהו – לא מסקרים." חובה לסגור לו את המיקרופון. לא קורונה – לא משדרים. שרה נתניהו אינה זכאית לראיון טלפוני מלטף של 20 דקות, ואין סיבה שבועז ביסמוט יישב בפאנל של אולפן שישי. מה תחום מומחיותו, ביביזם? שישרת את אדוניו בחינמון. את גלי צה"ל יש להשקיט, לפחות בשעות מסוימות. הגבולות שם נחצו מזמן, מברדוגו ועד תועמלני שנאה מפורכסים כמו עירית לינור וקובי אריאלי. את ערוץ 13 נכון להדיר מהשלט. נפטרו שם מליאור שליין ו"גב האומה", פיטרו סקופרים ביקורתיים כמו ברק רביד ועקיבא נוביק, ואיילה חסון מעסיקה כ"פרשן" בפאנל המוטה שלה את ארז תדמור, שדיברר בשכר את נתניהו. אין גם צידוק לפרסם ב"הארץ" מאמרי דעה מאת נתן אשל ויונתן אוריך, או ביקורת ספרים של גלית דיסטל־אטבריאן בשבוע שבו היא מהדהדת בהתלהבות את השקר התורן של בלפור ("150 שוטרים נדבקו מקורונה בהפגנות").
(אורי משגב, "משתפ"ים תסגרו לו את המיקרופון", "הארץ" 10.9.20)
https://www.haaretz.co.il/opinions/.premium.highlight-1.9141531
דומה שמאז ז'דנוב וגבלס לא היתה תעמולה כל כך יסודית נגד חופש הדיבור והדמוקרטיה.
ודוק: המאבק בבלפור הוא הוא המאבק נגד הדמוקרטיה.

אל תקראו להם "מזרחיים" הם אפרו-מרוקנים
בגיל שישה חודשים היגר הבמאי המרוקאי-בֶּרְבֶּר כאמל האשקר (43) עם משפחתו מטינר׳יר, בעמק הטודרא שבהרי האטלס לצרפת. בבגרותו חזר למרוקו.
בסרט הביכורים שלו ״טינר׳יר-ירושלים: קולות מהמלאח״ מ-2013. הוא התחקה אחר היהודים של העיירה טינר׳יר, בעמק הטודרא שבהרי האטלס, שבה נולד. הסרט צולם במרוקו ובישראל. ועסק בשאלה מדוע עזבו היהודים, ולמה הם לא חוזרים? הסרט שהוקרן בטלביזיה המרוקנית וזכה גם לביטויים נגד הצגת הציונים עורר עניין רב במרוקו.
"נקודת המפנה", מספר האשקר, "היתה ב-2008. באותו זמן הייתי מורה להיסטוריה ומרצה בצרפת, ובכלל לא חשבתי על קולנוע. במקביל התחלתי ללמוד עברית בארגון 'שלום' שמקדם שיח בין ערבים ליהודים בעזרת לימוד שתי השפות. בשלב מסוים הם אירגנו סיור לישראל שבו פוגשים אנשים שבונים גשרים בין פלסטינים לישראלים. ביקרנו בסכנין, רמאללה, חיפה ועוד מקומות. למדריך שלנו בסיור קראו יוסי עמר מנהריה, הוא ואני היינו המרוקאים היחידים בקבוצה. ישר התחברנו כמו אחים, דיברנו בדאריז׳ה (ערבית בניב מרוקאי), והוא מאוד שמח, את יודעת, כי הוא נולד בקזבלנקה אבל עזב בגיל צעיר ובשבילו לפגוש בצעיר מרוקאי מוסלמי בישראל היתה הפתעה גדולה. במהלך הסיור עצרנו בפקיעין והיוסי עמר הזה פוגש פתאום בעוד יוסי, חבר מהצבא שאותו לא ראה מאז מלחמת יום כיפור, שישב שם במקרה בבית קפה. הוא קרא לו מיד: ׳בוא-בוא, אני רוצה להכיר לך את כמאל, הוא ממרוקו גם.׳ עכשיו תקלטי, היוסי הזה, עורך דין מאור עקיבא, מספר לי שההורים שלו נולדו במרוקו, אז אני שואל אותו: איפה במרוקו? אומר לי באטלס, שואל אותו איפה באטלס? אומר ליד וארזאזאת, שואל איפה ליד וארזאזאת? עונה לי טינר׳יר. שוף הדא אל מכתוב! זו היתה הפעם הראשונה שראיתי יהודי מהעיר שלי במציאות ולא בתמונות. זה היה כמו חלום, כל כך רציתי לפגוש יהודי מהעיר שלי. הוא הזמין אותי אליו, אבל בגלל לוח הזמנים הצפוף בסיור הזה לא הצלחתי להגיע. חזרתי לישראל אחרי זמן מה ונסעתי לבקר אותו ואת משפחתו ושם נהיה לי סוויץ׳ בראש, החלטתי לעזוב את העבודה וכתיבת הדוקטורט שהייתי בעיצומה ולעשות את הסרט הזה."
בסרטו החדש ״בעינייך אני רואה את עצמי״ מ- 2019 מתעד האשקר את הזמרים המרוקאים נטע אלקיים ועמית חי-כהן שהחליטו לרדת חזרה למרוקו לארץ אבותיהם, ולחסות שוב תחת חסדי המלך, בהופעות, בראיונות לתקשורת המרוקאית, במפגשים עם קהל, במשרדים ממשלתיים בניסיון לקבל אזרחות מרוקאית, בביקור במקומות שמהם הגיעו המשפחות שלהם לישראל, ומפגשים עם עוד יהודים מרוקאים שבחרו לחזור למרוקו.
(חן אלמליח, "פותח אטלס", "הארץ", 11.9.20)
https://www.haaretz.co.il/gallery/cinema/docaviv/.premium-MAGAZINE-1.9140692
המראיינת חן אלמליח, הזהותנית מערבית (מוגרבית), הפיליסטינית החנפה, שבזמנו פוטרה מגלי צה"ל כי כתבה שגם היא היתה דורסת שוטר אם היו מפנים אותה מהבית, לא עסקה בראיון איתו כלל בנושאים החשובים באמת, דיכוי הבֶּרְבֶּרים תחת שלטון הכיבוש הערבי, שלטון המונרכיה האבסולוטית המדכאת במרוקו והעובדה שמאז שיצאו הצרפתים לא רק יהודים אלא גם נוצרים אינם יכולים לחיות במרוקו (בדיוק כמו גם בכל השטחים הכבושים ע"י הערבים").
המעניין הוא שכמאל האשקר יוצא כנגד ההגדרה "מזרחיים" ליהודים "המערביים" (מוגרבים) "ההגדרה הזו," הוא אומר, ׳מזרחים׳ היא לא נכונה. אתם מרוקאים, אתם מיבשת אפריקה ולא ממקום שממנו מגיעים ׳מזרחים׳." כלומר ההגדרה לדידו למרוקאים אינה מזרחיים, וגם לא מערביים (מוגרבים) אלא "אפרו-מרוקנים".

הכרה בקוסובו כעת טעות היסטורית
ב-28 ביוני 1389 נערך "קרב קוסובו" בין מלך סרביה לאזאר חְרֶבֶּלְיאָנוֹבִיץ' לבין צבא האימפריה העות'מאנית. למרות שהסרבים נחלו תבוסה בקרב ההוא, הם רואים אותו כאירוע מכונן בתולדות הלאומיות הסרבית.
כתוצאה מהכיבוש העותומני-מוסלמי שנמשך עד 1912 והחלת חוקי ההשפלה המוסלמיים תשלום ג'יזיה וכד', התאסלמו עם השנים חלק מהסרבים והאלבנים, והעותומנים עודדו הגירה של אלבנים מוסלמים נוספים לתחומה.
רוב תושביה של קוסובו כיום הם אלבנים מוסלמים, ומיעוטם סרבים נוצרים אורתודוקסים ואחרים. בעקבות התפרקות יוגוסלביה והקרבות שחלו בין מרכיביה ו"מלחמת קוסובו" איבדה סרביה את השליטה באיזור קוסובו שהיה חלק ממנה, אך היא מוסיפה לראות בה מחוז השייך לה, "האזור האוטונומי של קוסובו".
"הרפובליקה של קוסובו" הכריזה על עצמאותה ב-17 בפברואר 2008, לאחר שהיתה טריטוריה אוטונומית של סרביה ונוהלה על ידי האומות המאוחדות. האו"ם אינו מכיר בקוסובו כמדינה כתוצאה מווטו רוסי במועצת הביטחון עקב התנגדותה הנחרצת של רוסיה בת בריתה הנוצרית-אורתודוכסית להכרה בעצמאותה.ארצות הברית ו-23 מבין המדינות החברות באיחוד האירופי הכירו בעצמאות המדינה.(ספרד מתנגדת בגלל חשש לתקדים קטלוניה, ויוון וסלובניה מהזדהות עם הסרבים). המחלוקת הבינלאומית בשאלת עצמאותה של קוסובו הועברה לבית הדין הבינלאומי לצדק בהאג, שקבע כי הכרזת העצמאות של קוסובו חוקית כיוון ש"אין חוק בינלאומי נגד הכרזות עצמאות."ישראל לא הכירה בעצמאות קוסובו מתוך הזדהות עם סרביה הטוענת שקוסובו עבור הסרבים היא כירושלים עבור הישראלים, גם מתוך הזדהות עם הסרבים שהושיטו יד ליהודים במהלך הכיבוש הגרמני במלחמת העולם השנייה, וגם מחשש שעצמאות קוסובו עלולה לשמש תקדים להכרזת עצמאות ערבית ביו"ש ובגליל, הכרזה שתוכר ע"י בית הדין הבינ"ל בהאג ע"פ תקדים קוסובו.
בתאריך 16 בספטמבר 2009, בעת ביקור רשמי בבלגרד, אמר אביגדור ליברמן, אז שר החוץ, כי לישראל אין כוונה להכיר בקוסובו בעתיד, אבל הביע תקווה כי סוגיית עצמאותה של קוסובו תיפתר בדרכי שלום. ישראל "עוקבת אחר המצב בין סרביה וקוסובו," וכי ישראל מקווה ל"פתרון מקיף ובדרכי שלום," שיושג באמצעות משא ומתן בין שתי המדינות המעורבות. ליברמן גם אמר כי ישראל מסוגלת לעמוד בלחץ המופעל עליה להכיר בקוסובו, וזאת משום שישראל הייתה תחת לחץ מאז שנת 1948 בנושאים רבים, ומסוגלת להתמודד עמו גם הפעם.
במהלך ביקור בישראל בסוף אוקטובר 2009, שר הפנים הסרבי אמר כי "גורמים רשמיים בישראל אישרו כי ישראל אינה מתכוונת לשנות את עמדתה ביחס לקוסובו."
קוסובו מצידה נאבקת למען הכרה ישראלית. ב-9 ביוני 2016, נשיא קוסובו, האשים טאצ'י, הכריז כי הוא עומד לצד ישראל לאחר פיגוע הירי במתחם שרונה בתל אביב. וב-21 בספטמבר 2018, אמר כי אם ישראל תכיר במדינה – תפתח קוסובו שגרירות בירושלים.
המאבק בין סרביה לקוסובו הפך לחלק מהמאבק בין הגמוניה אמריקאית לרוסית על השפעה, ובלחץ מדיני של טראמפ בעקבות הסכם כלכלי בין סרביה לקוסובו בתיווך אמריקאי שנערך ב-4 בספטמבר 2020, הודיעה ישראל כי תכיר בקוסובו כמדינה עצמאית. וקוסובו הודיעה שגם היא תפתח שגרירות בירושלים. נשיא סרביה אמר כי השגרירות הסרבית תעבור לירושלים רק אם ישראל "תכבד" את סרביה. מקור בקרבת נשיא סרביה, הזהיר שהכרה בקוסובו תפגע ביחסים בין ישראל וסרביה, ושהכרה בקוסובו היא כמו הכרה חד-צדדית ב"פלסטין".
https://rotter.net/forum/scoops1/654049.shtml
האינטרס הברור של שראל הוא כמובן שמדינה מוסלמית כקוסובו תפתח שגרירות בירושלים. אבל הכרה בקוסובו עלולה להביא לכך שסרביה לא תממש את הבטחתה. ישראל נגררת גם לסכסוך קשה עם רוסיה וגם מסכנת את היחסים הטובים עם סרביה, וכמובן ברור כי התקדים של קוסובו עלול לפגוע בישראל בעתיד בצורה אנושה. לכן מוטב בינתיים לחכות.

חתימת השלום עם איחוד האמירויות ובחריין ודוקטרינת דוריאל
ירי הרקטות על אשקלון ואשדוד בעיצומו של טקס חתימת השלום ההיסטורי מוכיח מחדש בפעם האלף כי בלי אימוץ דוקטרינת דוריאל לא ייכון השלום.
נעמן כהן