של ד"ר אבישי בן חיים

כתב ערוץ 13, הזהותן המערבי (מוגרבי) ד"ר אבישי בן חיים הגה ופיתח תורה גזענית אנטי-אשכנזית. ככל תורת גזע גם תורתו של ד"ר בן חיים אינה ביולוגית, אלא אידיאולוגית המבוססת על ראיה דיכוטומית של העולם הנתון למאבק בין "בני אור" ל"בני חושך". מאבק בין הטובים לרעים.

הרעים בתורת הגזע של בן חיים הם האשכנזים (בלשונו הכיבוסית "ישראל הראשונה) והטובים הם ה"מזרחים" (בלשונו הכיבוסית "ישראל השנייה").

בבחרו בהגדרה "מזרחים" ולא "יהודים-ערבים" חושף ד"ר בן חיים גם את גזענותו האנטי-ערבית, כי המשותף בין יהודי מרוקו, עיראק, ותימן, אינה "המזרחיות", אלא התרבות הערבית. הם "יהודים-ערבים". יהודי מרוקו (בpc- אפרו-מרוקנים") הם יהודי המערב-מגרב, יהודים מערביים-מוגרבים ולא מזרחיים, שהם יהודי אשכנז מרוסיה ומפולניה ה"אוסט יודה". בן חיים עצמו, יהודי מערבי (מוגרבי) אפרו-מרוקני.

על פי מיטב המסורת הגזענית גם אצל ד"ר בן חיים התייחסותו לאדם היא בלשון הסוציולוגים "שיוכית" ולא "הישגית", ללא מוביליות. במונח שלו "ישראל הראשונה" מול "ישראל השנייה" אין מדובר על פער חברתי-כלכלי, לא עשירים מול עניים, אלא על מוצא עדתי שיוכי. ד"ר בן חיים עצמו חי בווילה מפוארת השווה מיליונים בהר אדר אולם עקב מוצאו השיוכי כיהודי מערבי-מוגרבי-אפרו-מרוקני, הוא משתייך ל"ישראל השנייה".

בגיליון ערב ראש שנה של "הארץ" שוטח ד"ר בן חיים את תורתו הגזענית. הוא מציג תורת קונספירציה גזענית אנטי-אשכנזית לפיה בית המשפט פועל רק נגד יהודים-ערבים כדי למנוע מהם להיהפך להגמוניה. "מאז 'המהפך' של 1977, שבו גבר הליכוד בראשות מנחם בגין על המערך של שמעון פרס," הוא אומר, "פועלות מערכות המשפט והתקשורת כדי להפליל את ישראל השנייה ולהפשיט אותה מהנכסים הסימבוליים והממשיים שהחלה לצבור באותו מיפנה פוליטי.

"כל מאבק מזרחי סובל מקרימינליזציה," מסביר בן חיים. "זה התחיל במחאה בוואדי סאליב, נמשך עם הפנתרים השחורים והגיע עד המאבק של עוזי משולם בנוגע לחטיפת ילדי תימן. גם ש"ס הפכה לאירוע עברייני. גם במאבק על נחל האסי הופכים את המוחים לעבריינים. מדובר בחבורה של ילדים חמודים ומנומסים, אבל מאשימים אותם באלימות. הכול על אותו רצף. הם מוצגים כילדים חומים עבריינים. אפשר לבכות.

"בממשלה האחרונה היו שלושה ראשי מפלגות שנחשדו בפלילים: ביבי, שנגדו הוגש כתב אישום, אריה דרעי ויעקב ליצמן." נתניהו וליצמן הם שני אשכנזים עשירים ומה להם ולישראל השניה? אבל לפי ד"ר בן חיים, "ההגמוניה של ישראל הראשונה נלחמת נגד כולם. היא נלחמת נגד המזרחים בעיקר כי הם הכוח האלקטוראלי הגדול, אבל היא נלחמת גם נגד מתנחלים ונגד ערבים, או משתמשת בהם כשהיא צריכה. והיא נלחמת גם נגד חרדים."

תורת גזע אידיאולוגית אינה יכולה מעצם טבעה להיות קוהרנטית. כשהיטלר גילה כי הוא זקוק לתמיכת הערבים במאבק בבריטניה, הוא התאים את תורת הגזע שלו וקבע כי האנטישמיות אינה נגד השמים, אלא רק נגד היהודים, וזה איפשר לו היתר עיסקא, להעניק לחברו הטוב המופתי של ירושלים, מוחמד אל-חוסייני, דרגת גנרל ב-ס.ס.

בדומה להיטלר, נאלץ גם ד"ר בן חיים להוציא מתורת הגזע שלו את החרדים האשכנזים מגדר "ישראל הראשונה" האשכנזית, למרות אשכנזיותם, ולמרות היותם המפלים העיקריים של היהודים-הערבים.

"גם שופטים, שוטרים ועיתונאים שמגיעים מהסקטור הדתי או המזרחי ימצאו את עצמם משרתים את ההגמוניה, למשל אלשייך ומנדלבליט," הוא מוסיף. והעיקר, ד"ר בן חיים רואה באקט האישום המשפטי של ישראל הראשונה נגד נתניהו לא כתב אישום נגד שחיתות, אלא פגיעה ישירה בישראל השנייה, ולכן כאשר הוגש כתב אישום נגד ראש הממשלה, הוא קבע שלמעשה כתב האישום מופנה נגד ישראל השנייה כולה. כלומר כתב אישום לא נגד נתניהו אלא נגד המרוקאים.

לבסוף מגיעה התוודות שלו, המשקפת את הבסיס לתורתו. כשד"ר בן חיים נשאל: "מלבד אולמרט, בין 20 המורשעים מאז 1977 ניתן למנות את נעמי בלומנטל, יוסף בא-גד, אברהם הירשזון, שמעון שבס, צחי הנגבי, מיכאל דקל ועמרי שרון. זה מיספר לא מבוטל של בני ישראל הראשונה, אשכנזים שהורשעו. איך זה מסתדר עם תיאוריית ההפללה של ישראל השנייה?"

"אני מנסה לזהות מגמה היסטורית, לא מתמטית. מי שלמד קצת אפלטון מבין שיש הבדל בין חקירה מדעית-מתמטית לבין חקירה היסטורית-פילוסופית." ד"ר בן חיים מודה שכל התורה שלו אינה מדעית, אלא אידיאולוגית, שהוא מסווה אותה בכיסוי פילוסופי, כאשר הוא מתנאה בידיעתו את אפלטון שלפי קרל פופר בספרו "החברה הפתוחה ואויביה" הוא אבי אבות החברה הפתוחה הדמוקרטית. ככל התורות הגזעניות תורתו הגזענית של ד"ר בן חיים אינה מבוססת על עובדות מדעיות, אלא על אידיאולוגיה.

ומה תחזיתו לעתיד החברה הישראלית?

"'ש"ס'," הוא אומר, "היא יצירה מתוקה, תנועת תחייה חברתית-דתית-תרבותית שעומדת תחת מסע השמצות. כל האוטופיות האשכנזיות," מדגיש ד"ר בן חיים, "השמאל הסוציאליסטי, חברת הלומדים החרדית, מפעל ההתנחלות הציוני-הדתי – כולן מובילות להתנגשות בקירות. אלה רעיונות מקסימים, אבל הם משיחיים ומובילים למשברים. שקיעת האידיאולוגיות המוחלטות המערביות מאפשרת את זריחת המורכבות המסורתית המזרחית. אני לא טוען שצריך לשמור את המזרחיות בגלל היסוד האתני שבה, אלא מפני שהיא באמת מציעה הצעה אחרת להתמודדות עם עולם פוסט-מודרני. גם הצעה ליהודי הבודד, גם הצעה לניהול מרחב דתי-חילוני משותף וסובלני על פי מודל המשפחה המסורתית וגם הצעה לניהול יחסים בינלאומיים של מדינה יהודית בלב מרחב ערבי."

לא ברור מהי המסורתיות המערבית-מוגרבית-אפרו-מרוקנית שעליה ממליץ ד"ר בן חיים? האם חוסר השכלה או אנאלפבתיות של הנשים, כפי שהיה מקובל במשפחה המסורתית המרוקאית שממנה בא ד"ר בן חיים, האם עליה הוא ממליץ?

נכון האשכנזים מישראל הראשונה בנו כאן רשת חינוך אוניברסיטה וטכניון וכעת כל הנשים המרוקאיות, גם המסורתיות, יודעות קרא וכתוב, אבל האם לדעתו יש לסגת ממהפכת ההשכלה שהובילה ישראל הראשונה האשכנזית?

מהו ישראלי בעיני ד"ר בן חיים? תשובתו: "עומר אדם המדהים, כששואלים אותו מה ישראלי בעיניך, הוא אומר להניח תפילין. אחד העם מתהפך בקברו. זה נהדר, כי זו הצעה חדשה לישראליות."

כאן מוכיח ד"ר בן חיים את בורותו. עומר אדם אינו יהודי-ערבי, אימו אשכנזייה פולנייה ואביו קווקזי, והוא לא מניח תפילין. בשבילו היהדות היא יהדות ללא מצוות בדיוק כמו היהדות של אחד העם, מה עוד שהוא מולטי מיליונר מישראל הראשונה.

(איתי שטרן, "נתניהו הוא סמל, פגיעה בו היא פגיעה בסנטימנט דתי ולאומי", ראיון עם ד"ר אבישי בן חיים, "הארץ" 27.9.20)

https://www.haaretz.co.il/gallery/media/.premium-MAGAZINE-1.9183342

לסיכום. תורת הגזע של ד"ר בן חיים אינה מושלמת, היא איננה מפרטת למשל את מעמדם של "המישלינג" – בני התערובת הרבים. למי הם שייכים? האם לישראל הראשונה, או השנייה? ובכלל מעניין כיצד מגדיר ד"ר בן חיים למשל אותי, אשכנזי מ"ישראל הראשונה" שהצביע לנתניהו לא בשל היותו סמל למשהו, (ודאי לא למרוקאים), אלא פשוט מפני שהוא סבור כי הוא ראש ממשלה טוב יותר (ומושחת פחות) מאהוד ברוג-ברק, בנימין גנץ, גבריאל אשכנזי, ומשה סמולינסקי-יעלון?

[אהוד: זה זמן רב לא קראתי שטויות כמו הציטוטים שאתה מביא מדברי ד"ר בן חיים. אבל מאחר שהוא ממוצא מרוקאי – יש להתייחס אליו בכבוד ואולי אפילו להעניק לו בבוא היום את פרס ישראל].

האשכנזים תהיו גאים

כתב "הארץ" היווני-נוצרי שהסתערב בכפייה בגין הכיבוש הערבי, עודה בשאראת, לועג לאשכנזים: "איך הגלגל מסתובב! במלחמת גוג ומגוג שמתנהלת בין מה שנקרא 'ישראל הראשונה וישראל השנייה', הרימו בני עדות אשכנז את הידיים לאות כניעה. למרבה הפלא, הם מתיישרים עם הזרם שדורס אותם ואת תרבותם. התבוסה כל כך קשה, עד שהם הפסיקו להילחם בדמוניזציה שלהם. הם מתוארים בתור מפונקים, גזלנים ומתנשאים על בני עדות המזרח. אם הם משתתפים בהפגנה, ההפגנה מותקפת כאילו מדובר בחייזרים שאין להם זיקה למקום הזה ולהווי שלו.

"לצערי ולאכזבתי," הוא ממשיך (כאילו ע"פ המילון הפולני...) "למרות רצוני העז לא עולה בידי לשנוא את האשכנזים. ואם לדבר דוגרי, אני יכול לקבוע שבדרך כלל אני מצליח לנהל שיח פורה עם אשכנזים ולפרוס לפניהם את משנתי בפתיחות, בלי לחשוש מתגובתם. לעומת זאת, אני נזהר מפתיחות כלפי מזרחים וערבים, מפני שהם מקבלים ביקורת ברגישות מופרזת, כאילו מדובר בפגיעה אישית.

"מטרת תיאוריית 'שתי הישראליות' (של ד"ר בן חיים)," קובע בשאראת, "היא מלחמת חורמה בערכים האוניוורסליים של האנושות, ערכים שנולדו ויושמו בעיקר במערב, ושהאשכנזים, בעיקר מהשמאל, מזוהים איתם. ...זה מה שמתרחש כרגע בבלפור.

"בוודאי, יש צד אפל בהיסטוריה ובתרבות המערבית, שפיתחה גם תפישות של גזענות ולאומנות והולידה את האימפריאליזם והקולוניאליזם. אבל מנגד, המערב הביא לעולם, ערכים שבלעדיהם קשה לתאר את התנהלותנו היום: תפישת זכויות האדם, הרואה את כל בני האדם כשווים בזכויותיהם בלי הבדל דת, גזע, מין או מוצא.

"התרבות המערבית הביאה לעולם את רוב התיאוריות המהפכניות בתחומי מדעי הרוח והחברה. איך יכולה האנושות להמשיך הלאה בלי הבסיס שהניח המערב?

"שאיפתם של אדריכלי תיאוריית 'שתי הישראליות' היא לקפוץ אחורה בחזרה לעידן הפרה-מודרני. אנואר סאדאת נהג להעלות על נס את 'המידות הטובות של הכפר'. הוא ביקש להעניק זכויות יתר ל'בכיר המשפחה', שבשם הכבוד אסור להביכו. זו התפישה שמביא לנו העיתונאי אבישי בן חיים... תיאוריית שתי הישראליות לא נועדה להגן על המזרחים אלא על השחיתות השלטונית, והצפת השיח הציבורי בה, אפילו אם יש בה גרעין של אמת ביחס לדיכוי של בני עדות המזרח.

"בכלל, האם זה מה שקובע המוסר המזרחי — שאין להטריד את המנהיג? לא! זה המוסר של דיקטטורים. מספרים על החליף עומר בן אל-ח'טאב (שהתפרסם כמגדלור של צדק) שאמר: 'מי שרואה עיוות בהתנהגותי שיתקן אותו.' קם איש אחד ואמר: 'אנו נשבעים באלוהים, אם היינו רואים בך עיוות, היינו מיישרים אותו בחרבנו.' והגיב החליף: 'השבח לאלוהים שיש באומה זו מי שמיישר, בחרבו, את דרכו של עומר.' כן, רק באמצעות מי שקמים על שליטים מושחתים, או כאלה שנאשמים בשחיתות, אפשר לנקות את האורוות. זה מה שמתרחש כרגע בבלפור.

ולבסוף, אני שואל את עצמי למה לי להכניס את ראשי לסכסוכי ישראל הראשונה והשנייה, בעוד אני תקוע אי שם בישראל העשירית? ובכן תשובתי (לעצמי) היא, שאם כבר מפקיעים את אדמותינו ומפלים אותנו, לפחות שלא יכפו עלינו נורמות של העולם השלישי,"

(עודה בשארת, "אשכנזים תהיו גאים", "הארץ" 21.9.20)

https://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.9171393

למרות דברי העידוד לאשכנזים, אין גבול לצביעותו של בשאראת. כשהוא כותב "יש צד אפל בהיסטוריה ובתרבות המערבית, שפיתחה גם תפישות של גזענות ולאומנות והולידה את האימפריאליזם והקולוניאליזם – בשעה שהאימפריאליזם והקולוניאליזם הערבי והגזענות המוסלמית קדמו לזו המערבית, והרי בגין הכיבוש הערבי הוא עצמו הסתערב בכפייה. ממש מגוחך שאת הכובש הקולוניאליסט עומר, הוא מציג כמגדלור של צדק בשעה שכל השטחים הכבושים ע"י הערבים היו בעבר נוצריים, וכיום לא נותרו בהם כמעט נוצרים, ומי כמו בשאראת יודע זאת.

אכן נכונים דבריו שהמערב הביא ערכים של זכויות אדם, אז איך זה שהוא בשאראת מייחל ונאבק למען כיבוש ערבי-מוסלמי בעל ערכי העולם השלישי שאליהם הוא מתנגד בהזדהותו עם האשכנזים? יש צביעות גדולה מזאת?

לאיזה שפל קומה הגיעו האשכנזים בארץ שגזען כבשאראת משבח אותם וקורא להם להיות גאים כאילו שאין גאוותם בידם על הישגיהם ההיסטוריים האדירים.

"הקרן לישראל חדשה" והתנועה הפרוטסטנטית:

המלצות למפגין

"הקרן לישראל חדשה" פעילה מאד בפוליטיקה הישראלית. בהיותה תומכת בכיבוש ערבי-מוסלמי היא מממנת ארגונים אנטי-ישראליים דוגמת ׳בצלם׳, עדאלה׳, ׳שוברים שתיקה׳, ׳מחסום ווטש׳ ועוד. הסכומים שהעבירה הקרן לארגונים הללו מסתכמים במיליוני דולרים. (ופרט לתמיכתה מקבלים ארגונים אלו מימון מממשלות זרות) מימון זה הופך למעשה את הארגונים האלה ל"פרוקסי" – זרוע אזרחית ארוכה של הממשלות הזרות, החפצות להשפיע בתוך ישראל. במקום שהן עצמם ייצאו נגד צה״ל ויגנו את פעולותיו, ׳שוברים שתיקה׳ או 'בצלם' יעשו זאת עבורם, ובצורה משכנעת בהרבה.

במסגרת זו תומכת הקרן לישראל חדשה גם בתנועה הפרוטסטנטית בהנחה שסילוק נתניהו יביא לכיבוש הערבי-המוסלמי המיוחל.

בפוסט מיוחד שמפרסמת הקרן כתוב כך:

"הקיץ בוער וכך גם השטח: מסתמן שהקיץ הזה הולך להיות חם במיוחד, עם לא מעט הפגנות ומחאות. כשהשר לביטחון פנים קורא למפגינים 'סוכני כאוס', ברור שצפויים למפגינים עימותים מול כוחות השיטור. אז איך להתכונן להפגנה? חשוב לנו שתכיר/י כמה כללי אצבע שיעזרו לך לשמור על עצמך ועל שאר המפגינות/ים, גם בתקופה הנוכחית. יוצאים להפגין? דע את זכויותיך?

"זיכרו שמכשיר הטלפון הוא גם מכשיר מעקב. ככל שניתן כבו אותו או העבירו למצב טיסה.

"מה להביא? שלטים, מצלמה, אטמי אוזניים, עזרה ראשונה תרופות קבועות, מים, וחטיפים, סוללה ספייר, כסף, ותעודת זהות.

"מה לא להביא? שום דבר שלא רוצים להיעצר איתו למשל אולר. או קנאביס. (גם לא של אהוד ברוג-ברק?)

"מה ללבוש? בגדים להחלפה, מכנסיים ארוכים, מסכה, תיק גב, נעליים גבוהות וסגורות, בגדים לא בולטים שמסתירים קעקועים וסימני זיהוי אחרים.

"מה לעשות במעצר? עמדו על זכותכם להתייעץ עם עו"ד לפני החקירה, זכותך לשתוק בחקירה, זכותך לסרב לחיפוש בטלפון."

(הקרן לישראל חדשה מתדרכת את הפרוטסטנטים:)

https://news.xoox.co.il/item_3741635.htm

ודוק: בהמלצות אלה, מעודדת "הקרן לישראל חדשה" את אזרחי ישראל לעבור על החוק ע"י הסתרת סימני זיהוי ושיבוש האיכון הסלולרי המשמש למלחמה בקורונה שהרי המוות מקורונה אינו מטריד את "הקרן לישראל חדשה", אולי הוא אפילו כדאי לה במאבקה למען כיבוש ערבי-מוסלמי.

מאברמוביץ לליבסקינד שחיתות העיתונאים

אמנון אברמוביץ' אינו עיתונאי כלל, הוא פובליציסט. אצלו יש רק מאמרי דעות, וכולן מוטות. אברמוביץ הוא חוטא ומחטיא מושחת ומשחית ואחד הגורמים המשפיעים ביותר על השחיתות בחברה הישראלית ע"י "איתרוגו" של כל פוליטיקאי מושחת, ובלבד שיתמוך בכיבוש ערבי-מוסלמי

כך נהג אברמוביץ החל מאריאל שיינרמן-שרון, ועד איש השמאל הקיצוני, העבריין אהוד אולמרט.

"איתרוג" – מושג המפתח שהמציא אברמוביץ ממשיך להשחית את המדינה.

לפי אברמוביץ', כמו שבסוכות שומרים על האתרוג, כך על התקשורת להגן על שחיתויות כל פוליטיקאי ובלבד שהוא מגשים את מטרותיו הפוליטיות של אברמוביץ.

מושגים נגזרים: "איתרוג" ("אתרוגיזציה").

https://www.youtube.com/watch?v=HsNUN1YWFLw

מובן שמטעמים פוליטיים בנימין נתניהו אינו זוכה ל"איתרוג" דומה ע"י אברמוביץ, והוא מואשם על ידיו בשחיתות איומה.

ביחס לניסיונות להעמיד לדין את נתניהו אמר אברמוביץ: "אם נתניהו היה הולך על ממשלת אחדות עם הרצוג ״אתרוג היה לימון לעומתו."

כלומר ה"אימפרטיב הקטגורי", הכלל המוסרי הגדול שטבע קאנט: "עשה מעשיך רק על פי אותו הכלל המעשי אשר, בקבלך אותו, תוכל לרצות גם כן כי יהיה לחוק כללי" – מוחלף בעיקרון מוסרי חדש של אברמוביץ: המוסר תלוי אם אתה בעד כיבוש ערבי, או מתנגד לו. אברמוביץ מכשיר כל שחיתות ובלבד שתביא לכיבוש ערבי-מוסלמי של יהודה ושומרון. אצלו המטרה מקדשת את האמצעים.

עיתונאי חייב לראות את האמת כנר לרגליו. פוליטיקאי, בניגוד לעיתונאי, אינו יכול ע"פ מקיאבלי להיות איש מוסר. הוא חייב להיות שקרן ורמאי. עיתונאי שהוא בעצם פוליטיקאי כאברמוביץ', שהוא מושחת ומשחית מן הדין שיסולק מהזירה הציבורית.

אברמוביץ בעצמו מסביר שהוא תמיד מוטה בהתאם למטרתו הפוליטית:

https://www.youtube.com/watch?v=rkgIoyVECTw

אין תימה אפוא שלאחר שהשחית את העיתונאות והחברה הישראלית קמו לאברמוביץ ממשיכים. שלושה עיתונאים אשכנזיים (שע"פ תורת הגזע של ד"ר בן חיים שייכים לישראל הראשונה אע"פ שתמכו עד היום בסמל נתניהו) – חגי סגל עורך "מקור ראשון", עקיבא נוביק מ"הארץ", וקלמן ליבסינד מ"מעריב", הביעו תמיכה בוויתור לנתניהו על כתב האישום נגדו, תמורת פרישתו מהחיים הפוליטיים. סוס תמורת מלכות.

שלושת העיתונאים הותקפו מיד כמתודרכים ע"י מנדלבליט, כשקלמן ליבסקינד יצא נגד שקרים אלו:

(קלמן ליבסקינד, "הערוגה המסוכנת: על גידולי הפרא שצמחו בשולי עיתונות הימין", מעריב 25.9.20)

https://www.maariv.co.il/journalists/Article-792098

יש לומר ברורות. אסור להיכנע למדרון החלקלק אותו היתווה אמנון אברמוביץ. מדרון חלקלק שלנזק המצטבר שלו על החברה הישראלית אין שיעור. אין ללחום בשחיתות באמצעות שחיתות. אם נתניהו יימצא אשם, ורק אם יימצא אשם עליו ללכת. אין לוותר על החוק והצדק. יש לשפוט כל אדם בלי קשר למעמדו. לא מבחן בוזגלו ולא מבחן מיליקובסקי. איש בחטאו.

לכו בעקבותם!

ה"משוררת" הערבייה-מוסלמית דארין טרטור התפרסמה בשירה המפורסם "התקומם עמי התקומם ולך בעקבות השהידים." בשיר זה היא הסיתה לרצח יהודים וחיילי צה"ל.

בעקבות השיר ומיספר פוסטים של הסתה נוספים שהיא כתבה, היא נעצרה למעצר בית של שלוש שנים, ובסופו הורשעה בתמיכה בטרור, בארגון טרור ובהסתה לטרור ונשלחה למאסר בן חצי שנה. במהלך משפטה נערך לכבודה אירוע תמיכה בתיאטרון יפו. בעקבות האירוע הגיש ארגון זכויות האדם "בצלמו" תלונה ליועמ"ש. כך גם לשרת התרבות דאז מרים סיבוני-רגב, ואכן היועמ"ש קבע שמדובר בהסתה לטרור וניתן לשלול מימון ממשלתי מהתיאטרון.

בנוסף גם תיאטרון תמונע ובית הנסן ביטלו אירועים עם דבריה.

לאחר שחרורה היא ניסתה להשיק ספר על חייה. כעת היא קיבלה אזרחות שבדית בטענה שהינה אמנית נרדפת. לטענתה רדיפה פוליטית על רקע חופש הביטוי.

(טרטור עזבה לשבדיה:)

https://rotter.net/forum/scoops1/656903.shtml

לכל הערבים-הגזענים נמליץ ללכת בעקבות שתי דמויות מופת ערביות. האחד דמות מופת מוסלמית, מחמוד דרוויש, המשורר הקניבל, מכחיש העם הפיליסטיני, הערבי-מוסלמי הגזען, שקרא ליהודים להסתלק מהארץ ולקחת איתם אפילו את גופות המתים, והדמות השנייה, דמות מופת נוצרית, ד"ר עזמי בשארה הערבי-נוצרי, ד"ר לפילוסופיה מטעם גרמניה המזרחית, ומרגל למען החיזבאללה. שניהם, דרוויש ובשארה, הבינו שלא ניתן להיות אזרח ישראלי ולזכות בכל הזכויות, ובה בעת להיות אוייב ולתבוע את חיסולה של ישראל.

לכן, לכו בעקבות דמויות מופת אלו. אי אפשר להיות אזרח ישראל ואוייב בעת ובעונה אחת.

לכל הערבים הלא גזענים, שאינם תובעים את חיסול מדינת היהודים, נציע אזרחות מלאה עם זכויות מלאות. אני קובע באחריות את העובדה הבאה: אין מדינה בעולם בה זוכים הערבים לזכויות כמו במדינת ישראל.

פייק עיתונאי – פייק פוסט

ציטוט: האם אתה יודע איפה ומתי פירסם סבסטיאן וילאר רודריגז את מאמרו המספיד את היהודים שניספו באושוויץ, ושבמקומם קלטה אירופה 20 מיליון מוסלמים?

משה גרנות

אהוד: מקורו של המאמר כמו גם זהותו של רודריגז נותרו מסתוריים. אני פירסמתי יותר מפעם אחת את המאמר בזכות תוכנו, גם אם מקורו אינו ברור. ("חדשות בן עזר", גיליון 1578). סוף ציטוט.

התשובה: אין כלל עיתונאי כזה ומאמר כזה מעולם לא פורסם בברצלונה או בכל עיתון ספרדי אחר. הפוסט נכתב כנראה ע"י ישראלי עלום והופץ באינטרנט בארץ.

כדאי לקרא את דברי האזהרה מהפוסט שפרסם בן דרור תימני ב-2005 עם פרסומו: "ברחבי האינטרנט מופץ בימים אלה מאמר שמקורו בעיתונאי ספרדי, סבסטיאן וילאר רודריגז. ספק אם יש עיתונאי כזה, וזה סיפור בפני עצמו, אבל המאמר כבר מכה גלים. ההתלהבות שבה מתקבל המאמר מחייבת את הצגתו, כדי שאפשר יהיה לדון ברוח החדשה שאולי לא שולטת עדיין באירופה, אבל בהחלט יש לה תומכים. גם אצלנו.

"...הצלילים נשמעים מוכרים. יפה שנזכרים היום שיהודים הם בני תרבות ואנשי יצירה, אבל אז, בימים ההם, היהודים נחשבו לפרזיטים. רבים מהם, צריך להזכיר, ישבו בגטאות. אמרו עליהם שהם 'בלתי יצרניים'. זה בדיוק מה שאומרים היום על מוסלמים. והרי רוב המוסלמים הגיעו לאירופה משום שאירופה רצתה אותם, את רובם, ככוח עבודה, לפחות כמו שהם רצו להגיע אליה, לצורכי פרנסה. רובם עובדים. בזכות כספי המיסים שלהם אירופה המזדקנת יכולה לשלם פנסיות לקשישיה. נכון, יש משבר תרבותי. הרב-תרבותיות, לפחות בגרסתה האירופית, נכשלה כישלון חרוץ. נוצרו גם גטאות של פנאטיות. אבל יש גם מיליוני מוסלמים שלא רק עובדים אלא גם מתאקלמים, יוצרים, מעשירים. יש תנועות תיקון, שהולכות ואוזרות כוח, השואפות לאיסלאם אחר, נגד שיתוף הפעולה של השמאל הרדיקלי עם הפנאטים האיסלאמיסטים. סלמאן רושדי כבר לא לבד. יש מיליוני מוסלמים שתומכים בו.

"אירופה יכולה להתעורר עכשיו לשני כיוונים: לשנאת מוסלמים, שהיא מוטציה חדשה של אנטישמיות, או להתפכחות מהבלי הרלטיביזם התרבותי, שהעניק כוח לאימאמים ולמסיתים, לצורכי בדלנות ושנאת המערב. המאמר משקף את האופציה הראשונה: הכללה ושנאה, גם אם במסווה של אהבת יהודים. אוי לנו, כיהודים, אם נתלהב ממנה. הרי ה'אוהבים' של היום הם בדיוק אלה שמעלים את אותן טענות, עם אותו ניחוח, נגד המוסלמים. בסרט ההוא כבר היינו. והוא לא נגמר.

"האופציה השנייה צריכה להיות לא רק אירופית, אלא כלל עולמית: אפס סובלנות לפנאטים, השעיה של הרלטיביזם התרבותי והתחברות עם האיסלאם הרפורמיסטי והביקורתי, שרק הוא יכול להיאבק באיסלאם הפנאטי. זה נכון גם לישראל. סקר שפורסם לאחרונה מגלה שרוב מוצק של ערביי ישראל מקבל את ישראל כמדינת העם היהודי. כאשר שומעים את ההנהגה, הרושם הפוך: משיח' ראיד סלאח ועד עזמי בשארה הפזמון הוא של שנאה והסתה. הרוב זכאי לשוויון ולעידוד. המסיתים ראויים לדיכוי.

"אבל יש עוד משהו חמור במאמר: יותר מדי גופים יהודיים או פרו-ישראליים עשו יחסי ציבור למאמר בבחינת, אני מפרסם משמע אני תומך. הם נפלו לתוך המלכודת. הם החליפו גזענות בגזענות. במקום להיאבק באנטישמיות הישנה, נגד היהודים, הם הפכו למקדמי האנטישמיות החדשה, נגד המוסלמים. בכל טקסט גזעני יש, תמיד, התבססות על דברים נכונים. כך בטענות הישנות נגד היהודים. כך בדמוניזציה שעושים לישראל היום. כך בטענות שמשקף המאמר, הפעם נגד מוסלמים. אסור ליפול למלכודת.

"במקומות רבים באירופה נוצר שיתוף פעולה בין יהודים למוסלמים. יש ניסיון לנטרל את המתח. בשעה שישראלים ויהודים מהשמאל הרדיקלי משתפים פעולה עם האיסלאם הרדיקלי והאנטישמי (בתירוץ המפוקפק שהם "רק" אנטי-ציונים ולא אנטישמים), יהודים אחרים משתפים פעולה עם הזרם האיסלאמי הרפורמי.

"מהגזענות של פעם נשרפנו. את הגזענות החדשה אנחנו צריכים לזהות עוד כשהיא קטנה. והעובדה שהיא צומחת גם בקרבנו לא הופכת אותה לחביבה יותר."

(בן דרור ימיני, מעריב, 7.10.2005)

https://www.makorrishon.co.il/nrg/online/1/ART/993/815.html

[אהוד: צר לי, אך המאמר שמקורו אינו ברור, והוא מיוחס לעיתונאי בשם רודריגז – משכנע ואמיתי יותר מדבריו האופטימיים של העיתונאי ימיני מלפני 15 שנים – על קץ הגזענות, דברים שלדעתי היו כבר אז בגדר מישאלות-לב בלבד – ורחוקים מהמציאות כרחוק מזרח ממערב. אירופה אינה הולכת מאז לקראת אוטופיה של קירבה ושלום נוצרית-מוסלמית וגם יהודית! ההיפך הוא הנכון. המצב רק נעשה יותר גרוע. וכדאי לקרוא על כך את דבריו של ד"ר גיא בכור.

זאת ועוד, כמו שגרמניה שגירשה והשמידה את היהודים – קיבלה במקומם את הטורקים, כמתואר ברומאן של היינריך בל "תמונה קבוצתית עם גברת" – כך אירופה שהשמידה את היהודים – מקבלת במקומם מיליוני מוסלמים שמשנים את פניה עד לבלי הכר! וזה בדיוק מה שאומר המאמר משנת 2005 שאותו חזרתי והבאתי מפני שהוא אקטואלי גם כיום!]

ישראל וארמניה והמלחמה בין ארמניה לאזרביז'אן

ניסיונות ארמניה להשיג הכרה ברצח העם הארמני כשואה הם ניסיונות עגומים. ישראל נמנעה מכך בגלל החשש מפגיעה ביחסים עם טורקיה.

אכן יש הבדלים מסוימים בין רצח העם הטורקי לשואה. פרופסור יהודה באואר, מבחין בין "השואה" שהיא הכחדה מלאה של כל אלו שהנאצים יכלו לתפוס, לבין רצח עם – ג'נוסייד, שפירושו לא הכחדה מלאה. הארמנים שהתנצרו [?] ניצלו. לתפישתו תופעת השואה היא ייחודית.

מכל מקום בביקורי במוזיאון רצח העם הארמני בירוואן למדתי להפתעתי שהמושג "הולוקוסט" נוצר שם. במוזיאון מוצג ספר:

Turkish atrocities – The young Turks and the truth about the Holocaust at Adana  in Asia minor during April 1909

כלומר, כבר בשנת 1909 השתמשו הארמנים במושג "הולוקוסט".

על ארמניה ובעיית ההכרה ברצח העם הארמני כתבתי בהרחבה ולא אחזור על הדברים:

("ישראל וההכרה ברצח העם הארמני", "חדשות בן עזר", 1347)

https://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/hbe01347.php

כאשר ביקרתי בארמניה, בכל מקום שאלו אותי למה ישראל מספקת נשק לאזרביז'אן?

בכל מקרה כאשר אני קורא עכשיו על המלחמה בין אזרביז'אן בתמיכת טורקיה לארמניה, על חבל נגורנו קרבך, נחמץ הלב. נכון יש ריאל פוליטיק. אזרביז'אן היא בעלת ברית של ישראל ונחוצה לנו בגלל אספקת הנפט וטריטוריה ידידותית המאפשרת התמודדות עם איראן. ונכון שקריעת חבל נגורנו קרבך מאזרביז'אן עשוי להיות תקדים היסטורי העלול להזיק לנו, ובכל זאת העובדה שנשק ישראלי הורג ומסכן את הארמנים כואב. אולי אפשר היה להתנות את מכירת הנשק לאזרביז'אן בהימנעות ממלחמה עם ארמניה?

(על הנשק הישראלי בעימות בין אזרביז'אן לארמניה)

https://rotter.net/forum/scoops1/657421.shtml

נעמן כהן