לאחר שהחבר ניצן הורוביץ הכריז על הערצתו לחבר צ'ה גווארה, (רוצח ההמונים ובונה מחנות הריכוז לגייז) הוא כנראה מתכנן ללכת בדרכו, ומתכנן מהפכה. החבר הורוביץ מפרסם הזמנה לכל החברים לדיון בנושא:
מה עושים כשהחוק אינו חוקי? האם אי-ציות אזרחי הוא כלי לגיטימי במאבק על הדמוקרטיה? הצטרפו מחר (רביעי) ב-18:00 לדיון מיוחד בהשתתפות ניצן הורוביץ, זהבה גלאון, פרופ' נטע זיו מאוניברסיטת ת"א וסדי בן שטרית מארגון crime minister
https://rotter.net/forum/scoops1/658922.shtml
ואו. בטח יהיה מרתק. החבר הורוביץ בתפקיד לנין, החברה גולדה זלטה שניפיצקי-זהבה גלאון בתפקיד רוזה לוקסמבורג, וסדי בן שיטרית (מ"ישראל השניה" – הקוזין של אמיר אוחנה) בתפקיד התיאורטיקן פלכנוב. דומה שמאז האינטרנציונל השלישי שהפך לקומינטרן ע"י לנין, טרם היה סיעור מוחות כזה. חבל רק שחסרה החברה תמר זנדברג, שאולי תשתטח על קבר החבר ערפאת, והחבר יאיר גולן שיראה בזה ודאי תהליכים הדומים לשנות העשרים באירופה.
אווילי כל הארצות התאחדו!

ועוד ניסיון להגיע לשלטון תוך הפרת החוק
הפרוטסטנט החדש, ראש העיר תל אביב, רון אובז'נסקי-חולדאי, הצטרף להפגנה בתל אביב. בגאווה רבה הוא התנאה מאוחר יותר בטלוויזיה בפרוטסטנטיותו והכריז כי הוא רץ לבחירות הארציות. משום מה אף אחד לא שאל אותו מדוע זה הפר את החוק והפגין במרחק שמונה ק"מ מביתו? ואולי יש לו כבר את התשובה מסיעור המוחות של החבר הורוביץ על אי ציות לחוק.
מסתבר שכדי להגיע לשלטון רץ אובז'נסקי-חולדאי נציג "ישראל הראשונה" (האשכנזית) עם גד אייזנקוט (נציג "ישראל השנייה" (ה"מערבי"-מוגרבי). מעניין אם ד"ר בן חיים יאשר אותו כנציג "ישראל השנייה" למרות שמו הדומה לשם אשכנזי – איזנקוט?

ועוד ניסיון הפיכה
יותר מ-60 סופרים, מחזאים ואנשי חינוך ותרבות פנו לנשיא המדינה, לנשיא בית המשפט העליון, ליועץ המשפטי לממשלה ולראש השב"כ בבקשה להוציא את ראש הממשלה בנימין נתניהו באופן מיידי לנבצרות. בין היתר חתמו על הפנייה מוטי לרנר, הלל מיטלפונקט, יהושע סובול, יהודית קציר, אלונה קמחי ועוד. במכתב, פרי יוזמתו אילן שיינפלד, נכתב כי לאור ההחלטה על סגר כללי "התנהגות הנאשם מעידה כאלף עדים, כי אינו כשיר לעמוד בראש ממשלת ישראל. לכן, אנו מפצירים בכם לאזור עוז ולהכריז על נבצרותו המהותית של הנאשם מכהונה כראש ממשלת ישראל."
סופרים ומחזאים בפניה לנשיא ולצמרת המשפט הוציאו את נתניהו לנבצרות:
https://www.haaretz.co.il/gallery/literature/.premium-1.9188623
הבנתם? לדעת החותמים יש להרוס את הדמוקרטיה ולא לקבל את הכרעת העם, אלא רק את דעתם. שהרי הם משכילים יותר משאר העם. לדעתם יש להקים דיקטטורה ברוח המלך הפילוסוף של אפלטון שע"פ ספרו של קרל פופר, "החברה הפתוחה ואויביה" היה אבי המשטרים הטוטליטריים. הגיעה העת להזכיר לכל אויבי הדמוקרטיה כי שלטון מחליפים רק בקלפי.

[אהוד: את שמי לא תמצא בקהלם של 60 החותמים החצופים האלה, מוכי שיגעון הגדלות הפוליטי. כמובן שהם אפילו לא פנו אליי. כנראה סופרים שאינם מלקקים את התחת ל"תקינות הפוליטית" – אינם נחשבים!]

[נעמן, המשך:] וזה המקום לקרוא את מה שכתב אבנר נתניהו (הבן של): "ביום האחרון אני רואה בפיד שלי המון 'לך' שחור שמוצמדים לתמונת הפרופיל. כשהטרנד הזה נהיה נפוץ בחודשים האחרונים, הטון המצווה הזה, כאילו לגיטימי לומר למי שבחרו בו באופן ישיר ללכת הביתה, כאילו ההצבעה שלנו לא נחשבת – בדרך כלל אני שומר את התסכול הזה לעצמי.
"לא אגיד לכם 'לכו אתם', כולנו כאן באותה סירה ואני לא שוכח את זה לרגע. לכולם אכפת מהמצב כאן, כל אחד בדרכו ולפי השקפתו. מתסכל אותי הביטול של דעתי ושל עוד רבים, רבים אחרים, מכל המקומות ומכל הגילאים. המילה הזאת 'לך', לא תורמת בכלל לתחושת האחדות. מבטאת זלזול בכללי המשחק הדמוקרטיים. למחות ולא להסכים זה בסדר גמור והכרחי בדמוקרטיה, אבל יש דרך להחליף שלטון בדמוקרטיה וקוראים לה קלפי.
"אז אולי לפחות תוסיפו אחרי המילה 'לך' את המילה 'לבחירות', גם אם זה אומר שהעם יחליט שהוא דווקא יישאר."
(קיצרתי. קראו בקישור את הנוסח המלא:)
https://www.mako.co.il/news-israel/2020_q4/Article-08a1dfbe597f471026.htm

ועוד ניסיון – להקים את המדינה מחדש
יעל תמיר בתפקיד בן גוריון
יעל בורודובסקי-תמיר היא פרופסורית גמורה לפילוסופיה. כפרופסורית לפילוסופיה היא מעלה שאלה פילוסופית, האם ישראל היא מדינה?
תשובת הפילוסופית לא.
"ראשית אין לה טריטוריה מוגדרת. שנית, אין לה מקור סמכות המקובל על כלל אזרחיה, ושלישית עצמאותה הפוליטית מוגבלת ותלויה בארה"ב." ולכן היא קובעת: "מוטלת עלינו החובה לייסד את המדינה מחדש."
(יולי תמיר, "ישראל היא בכלל מדינה?" "הארץ" 6.10.20)
https://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.9209348
פרופסורית בורודובסקי-תמיר רואה עצמה בתפקיד בן גוריון החדש. היא תנקום בו על יחסו לדודהּ משה צ'רתוק-שרת ותקים מדינה חדשה, מדינה עם גבולות, עם מקור סמכות, וללא צורך בארה"ב. הידד!
כשקוראים את דברי האיוולת של בורודובסקי-תמיר אי אפשר שלא להיזכר באמרתו של אורוול: ''ישנם רעיונות שהם כל כך אידיוטיים, שרק אינטלקטואלים מסוגלים להאמין בהם. האדם הפשוט איננו יכול להיות כל כך טיפש'' (some ideas are so idiotic that only intellectuals can believe in them, ordinary men cannot be so foolish). אורוול התייחס לאינטלקטואלים של השמאל באנגליה שטענו כי נוכחות הצבא האמריקאי באנגליה נועדה למנוע מהפיכה, והפלישה לאירופה היתה תירוץ כיסוי בלבד.
לישראל יש טריטוריה מוגדרת (שתמיד יכולה להיות נתונה לשינוי כמו אצל כל מדינה) לישראל הדמוקרטית יש מקור סמכות המקובל על כלל אזרחיה: מוסד מחוקק – כנסת, מוסד מבצע – ממשלה, מוסד שופט – בית משפט (גם אם חלק מאזרחיה רוצים לחסלם), ובניגוד לדברי בורובסקי-תמיר "מדינת ישראל יכולה לכונן יחסים דיפלומטיים עם מדינות ריבוניות אחרות ללא הסכמתה של ארה"ב."
הניסיון של הפרופסורית לפילוסופיה, בורדובסקי-תמיר להציג עצמה כמעין מלך פילוסוף המקים מדינה הוא מגוחך ופתטי.

פיליסטיניזם
תמיד הצחיקו אותי האנשים שלא רק שאינם מוכנים לשמוע דעה אחרת, אלא הם נעלבים פסיכולוגית מהבעת דעה שונה משלהם, ובעקבות העלבון הם מנתקים את עצמם מכל דעה שאינם דעתם, וחושבים שכך יהיה העולם טוב יותר, ולהם יהיה טוב יותר.
כך דוד שליטא (המחקה את סגנונו של שמעון פרס "יצחק היקר") הכותב לאהוד בן עזר: "אהוד היקר, אתה הוא האנרכיסט!" ומבקש לגרוע אותו מרשימת הנמענים ("חדשות בן עזר", 1581).
גם אינפנטילי וגם מגוחך. איזה טעם יש בכלל לקרוא עיתון שמביע רק את דעתך? המעניין הוא לקרוא דעות של אחרים ואז לגבש עמדות. אם דעה לא מוצאת חן אפשר הרי לגלגל לעמוד הבא, או בכלל לעשות דליט.
שואלים אותי רבים איך זה אני ממשיך לקרא את "הארץ"? התשובה שלי תמיד היא שאין לי עניין לקרוא רק דעות הזהות לשלי, יש לי עניין רב יותר לקרוא דעות הפוכות. והיות שלצערי אין לי את הידע לקרוא עיתונות ערבית, ואני רוצה לדעת את השקפות האוייב, אני מוצא אותן ב"הארץ".
לא לדעת זהו פיליסטיניזם. נכון שלמה המלך אמר "יוסף דעת יוסיף מכאוב" – עולם השוטים טוב יותר עבורם. אבל אריסטו קבע שמטבע האדם זה לדעת, גם אם דעת פירושה מכאוב.

מחלת הביביפוביה והזיוף האווילי של פרופסור ברטל
בתגובה לראיון ב"הארץ" עם ד"ר אבישי בן חיים, כתבתי על "התורה הגזענית האנטי-אשכנזית של ד"ר אבישי בן חיים", ולא אחזור על עיקרי הדברים, והנה גם פרופסור ישראל ברטל חש להגיב על תורתו.
פרופסור ברטל מתעלם לחלוטין מהתורה הגזענית של ד"ר בן חיים ולא מזכיר בביקורתו כלל (ודאי מפחד) את משמעות המושגים של ד"ר בן חיים. "ישראל הראשונה" בכיבוסית אשכנזים, ו"ישראל השנייה" בכיבוסית "יהודים-ערבים", למרות שדבר ראשון הוא בכל זאת מתנצל על היותו אשכנזי: "התעוררתי לכתוב את הדברים אחרי קריאה בגיליון 'הארץ'. למען הגילוי הנאות, אני ישראלי בן 74, יליד גבעתיים, בן להורים שעלו ארצה מאוקראינה בתקופת המנדט."
ברטל עוסק רק בניסיון להפריך את הטענה ש"ישראל הראשונה" (או לעיתים בכינוי הגנאי "האליטות הישנות") מתנגדת ללאומיות. והשנייה היא, שאותה ישראל הראשונה האנטי-לאומית מוחלת על חטאי המושחתים המנהלים את הרשות השופטת, כדי לקדם סדר יום אוניברסליסטי, היינו אנטי-לאומי, וטוען בצדק שישראל הראשונה (האשכנזים) לא בזה ללאומיות. (כמובן שפרופסור ברטל מתעלם מכך שמפלגת "פועלי ציון", האם המייסדת של תנועת העבודה הציונית הסוציאליסטית, שנשבעה בהימנונה "השבועה" אמונים ל"הייליגער ערד" – ארץ הקודש, אינה קיימת יותר).
פרופסור ברטל גם קובע בצדק ש"החידוש של הלאומיות המודרנית היה השילוב בין רעיונות אוניברסליסטיים מערביים וטיפוח תודעה לאומית, והיה מקובל על כל פלגי הציונות." ו"דווקא הימין הציוני, עוד מימיו הראשונים, הדגיש והעצים את המרכיב האוניברסליסטי, ודגל בייסוד מדינה יהודית באוריינטציה לאומית-ליברלית."
והנה הפתעה. הוא הרי חייב להכניס את נתניהו עם חידוש מחקרי. לפי פרופסור ברטל האוניברסליזם והרעיונות הליברליים היו קיימים קודם אצל יהודי ערב, ורק אחר כך הגיעו לאשכנזים: "מכיוון ש"לאומיות" מן הסוג שמבקשים לגייס לטובת הנאשם בפלילים (נתניהו) אין לה דבר וחצי דבר עם תרבות לאומית. נשכחה לחלוטין הסימביוזה רבת השנים שהתפתחה מעיראק במזרח ועד ארצות צפון אפריקה במערב – של יהדות, של ערביות ושל רעיונות ליברליים (ובהם האוניברסליזם של המהפכה הצרפתית). תרבות המערב החלה להשפיע כבר מאמצע המאה ה-19 על האליטות בקהילות האלה, בימים שמאות אלפי יהודים בעיירות נידחות במזרח אירופה לא ידעו דבר וחצי דבר על 'חירות, שיוויון ואחווה'."
הפתעה. תודו.
ומיהו התנא דמסייע? פרופסור ברטל לועג לד"ר גדי טאוב ה"מגדיר את ישראל השנייה כמחנה הלאומי, "נושא הדגל של אופייה היהודי של מדינת ישראל" ("הארץ", 18.9). את האופי הזה, לדבריו, ישראל הראשונה "שואפת יותר ויותר בגלוי, להחליפו בפיקציה של מדינה אזרחית טהורה." וכותב: "האם שמע ד"ר טאוב אי פעם שהצירוף בין לאומיות ואוניברסליזם התקיים כבר בהגותם של ראשוני הציונים בקהילות הספרדיות בבלקן? האם הוא זוכר את הרב יהודה ביבאס, אחד מן המכונים 'מבשרי הציונות'? הוא היה תלמיד חכם, קיבל תואר דוקטור באוניברסיטה איטלקית." נכון אבל מה הקשר בין ביבס, האוניברסיטה האיטלקית לבין יהודי ארצות ערב? עליהם מדבר ד"ר בן חיים?
פרופסור ברטל אינו מדבר בעצם כלל על הקורה היום, הוא מדבר רק על העבר המדומיין שלו. לפי פרופסור ברטל אין בכלל הבדל בין חלקי החברה הישראלית (כפי שרואה אותה ובצדק גדי טאוב): "סיפורה של ישראל הוא אחר ושונה לחלוטין ממה שמנסים למכור לנו. ישראל הראשונה עם ישראל השנייה מפגינות יחד מדי שבוע בצמתים ומעל גשרים, לא משום שהן לאומיות או אנטי-לאומיות. ישראל הראשונה וישראל השנייה – אם אכן יש הפרדה ביניהן כיום – מבקשות שתיהן להציל את הלאומיות היהודית מידי מי שמפנים עורף לתופעה המכוננת של ההיסטוריה היהודית המודרנית. הן שואפות להרחיק מן הזירה הפוליטית מנהיגים המתבוננים בשוויון נפש (שלא לדבר על שמחה לאיד) במחאה ההולכת ומתעצמת של מגיני המיזם הלאומי הישראלי."
(ישראל ברטל, "הבדייה על ישראל הראשונה והשנייה", "הארץ" 26.9.20)
https://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.9184202
הבנתם? לפי פרופסור ברטל החברה הישראלית כלל אינה מפולגת, אין בכלל הבדל בין חלקיה. לדידו החברה הישראלית כולה מאוחדת במאבק נגד נתניהו. המאבק בנתניהו הוא מהות המאבק הלאומי. תורת פרופסור ברטל הינה דוגמת מופת לאווילות ולזיוף כאשר מדע הופך לפוליטיקת הביביפוביה.

[אהוד: הוכחה נוספת לאווילותו של פרופ' ישראל ברטל היא כאשר טען בשעתו שפתח תקווה, שנוסדה ב-1878 – כלל לא היתה מושבה אלא חבורה של יהודים מירושלים שרצו לגדל תבואה כדי לקיים מצוות מעשר. זו ההבנה שלו בהיסטוריה!]

"אחרי מות קדושים אמור" – או היזהרו מנביאי שקר
מאמרו המרתק והמאלף של עמוס גלבוע "על פרדיגמה שהתנפצה במלחמה" ("חדשות בן עזר" 1580) לימד עד כמה מסוכנת קונספציה מקובעת להבנת המציאות.
מיד לאחריו ריגש עמוס גלבוע בנקרולוג שכתב על ד"ר חיים יעבץ ז"ל, "המבריק המצטט מדברי ראמון אהרון [רֶמון קלוד פרדינאן אָרון Raymond Claude Ferdinand Aron‏; סוציולוג ופילוסוף פוליטי יהודי צרפתי. מהמבקרים החריפים של החברה המערבית ופועלה בתקופת המלחמה הקרה]. "חיים היה איש שכולו חשיבה אסטרטגית. יועץ אסטרטגי."
למקרא הדברים אי אפשר היה שלא להפריד בין החלק הראשון "על פרדיגמה שהתנפצה במלחמה" לבין ה"יועץ האסטרטגי המבריק."
אי אפשר לשכוח את ד"ר חיים יעבץ, בהופעתו הבלתי נשכחת בטלוויזיה עם תחילת מלחמת המפרץ הראשונה, כאשר הכריז שאין שום סיכוי שטיל עיראקי יגיע לישראל. "האמריקנים ידאגו לנטרל את הטילים קודם שיגורם. בכל מקרה, אחרי המטח הראשון של הטילים, לא יהיו יותר, כי הם יושמדו."
הנה עוד פרדיגמה שהתנפצה במלחמה.
פרשנים אחרים, פחות אופטימיים, קראו לכולם להצטייד בניילונים להגנה. למרבה הצער, לעיתים נבואות הבזוקה מדויקות יותר. כדאי לזכור זאת טוב טוב ביחס לפצצה ולטילים האיראניים.
נעמן כהן