מודה ומתוודה. לא ידעתי. במאמר מאת יחיאל שרשבסקי, "כל אחד יכול לשקר בבית המשפט", נחשפה לי אמת חדשה ומטרידה. תרבות השקר בישראל מעוגנת בחוק.
"כל מי שנכח בדיון בבית המשפט נחשף לטקס המגוחך, שבו כל עד מוזהר לומר את האמת ומיודע על העונשים הצפויים לו אם ישקר. עד שבע שנות מאסר," כותב שרשבסקי, "אולם בישראל אין זכות לתבוע על עדות שקר או דיבה מפני שכל מה שנאמר בבית המשפט – אם אמת, ואם שקר – חסין הוא. אדם המשקר בבית המשפט אינו נתון לסכנת ענישה."
"בעיני," מוסיף שרשבסקי, ובצדק, "תופעה נוראה זו היא סימפטום שיא של תרבות השקר, ההולכת ומתפשטת במחוזותינו. מהתקשורת כבר אין מי שמצפה שתתאמץ להקפיד על האמת. מהפוליטיקאים התייאשנו מכבר, והשקרים שלהם נראים לנו לגיטימיים. כשאנו פונים למוסך, או מזמינים אינסטלטור, או כל בעל מלאכה אחר בתחום שאיננו מתמצאים בו, אנו מתפללים שהם יהיו הוגנים ולא ישדדו אותנו. לא בכדי משודרת תוכנית הטלוויזיה 'יצאת צדיק'. כלומר המתנהג ביושר איננו סתם נורמטיבי, הוא צדיק. אבל בבית המשפט? ב'היכל הצדק'?
"לצערי, למרות מאמציי להבין את התופעה, אינני מצליח." מוסיף שרשבסקי, "בעת האחרונה אמר לי חבר דבר-מה שציער אותי וקשה לי לקבלו. לתפישתו, אמר, הפרקליטות עצמה נחשפה בשקרים פעמים רבות כל כך, עד שהיא מתקשה לתבוע אחרים. אני מקווה מאוד שטעות בידו."
(יחיאל שרשבסקי, "כל אחד יכול לשקר בבית המשפט", "הארץ"23.11.20)
https://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.9322919
ואני מוסיף – אם בארזים נפלה שלהבת מה יגידו אזובי הקיר? יש לשנות ומיד את תרבות השקר הזו.

ושוב העבריין אולמרט יורד לשפל המדרגה
בעוד ראש הממשלה וכל הגורמים הרשמיים בישראל מברכים על כך שפולארד הוא איש חופשי ואומרים שהם מצפים לעלייתו לישראל, ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט אמר בוועידת מעריב לעסקים: "אני מעדיף שעם כל הכבוד לא יעלה לארץ, אנחנו לא חייבים לו כלום." לדבריו, "הוא היה מרגל של מדינת ישראל, עשינו מה שיכולנו כדי לדאוג לו כשהוא נתפס. הוא עבד תמורת כסף והרבה מאוד כסף – הוא לא היה איזשהו מתנדב ציוני שבא והקריב את חייו." בואו של פולארד לישראל יכול להעצים את הנזק "שהפרשה הזאת גרמה לנו." עוד הוסיף אולמרט: "אני רואה לנכון לומר את הדברים האלה בצורה הכי חדה כי אני רואה איך הנוכל שעומד בראש הממשלה היום ינסה לעשות חגיגה מבואו של... הוא יקבל אותו כמו גלעד שליט. אם יהיה צורך הוא גם ייתן לחמאס איזה 500 רוצחים כדי שהוא יוכל לקבל את פולארד, ואל תשאל אותי איך ומה."
פולארד האשים לא פעם את אולמרט בכך שהוא לא הזכיר אותו בנאומים רשמיים, שהוא נושא באחריות אישית על הסבל שלו ועל כך שנמנע מלהעלות את עניינו באופן נמרץ בפני ג'ורג' וו. בוש, אז נשיא ארה"ב.
https://mobile.mako.co.il/news-world/2020_q4/Article-a96dad6c611f571027.htm
פעם נוספת אנו נתקלים בכך שאין גבול לשפלות האנושית של העבריין אהוד אולמרט.

ערוות משרד החוץ הישראלי
שנאת טראמפ ופרידמן שגרירו
ויקטור הראל (לא מצאתי את שמו המקורי) המתנאה להיות בעברו שגריר, והמפקח הכללי על שירות החוץ של ישראל. נפרד ב"לבביות" מהשגריר דוד פרידמן:
"אני מקווה שכבר הכנת את מכתב ההתפטרות שתגיש לנשיא היוצא, שכן הפרידה ממך איננה מעוררת בי כל צער," כותב הראל, "אינני נמנה עם 70% מהישראלים תומכי טראמפ. היית בעיניי השגריר האמריקאי הפוליטי ביותר והפחות מקצועי שכיהן כאן אי פעם. הפרת מסורת מפוארת של שגרירים אמריקאים, שכולם כיבדו את הוראות החוק הבינלאומי על כל סעיפיו. אמנת וינה, האמנה הבינלאומית ליחסים דיפלומטים מ-1961, אוסרת במפורש על שגרירים וחברי סגל דיפלומטי להתערב בענייני הפנים של המדינות שבהן הם משרתים. ואילו אתה, מיומך הראשון כשגריר לא חדלת מלנקוט עמדה ביחס לעניינינו הפנימיים. הרווחת ביושר את התואר שהדביקו לך: 'שגריר המתנחלים'. יזמת את סגירת הקונסוליה האמריקאית במזרח ירושלים, ששירתה בעיקר את האוכלוסייה הפלסטינית. (הראל לא מזכיר את היוזמה שלו להכרה בירושלים כבירת ישראל והקמת השגרירות האמריקאית בבירה) בראיון ל'ניו יורק טיימס' (8.6.2019) קבעת, כי 'בנסיבות מסוימות לישראל הזכות לספח חלק מיהודה ושומרון.' מי שמך לקבוע מהן 'הזכויות' של מדינה ריבונית כשלנו? בשל כל אלה, אני אומר לך, השגריר פרידמן, סע לשלום. אני לא מזיל דמעה."
(ויקטור הראל, "סע לשלום פרידמן אני לא מזיל דמעה", "הארץ" 18.1.20)
https://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.9313841
אין ספק ויקטור הראל (בנוסף להיותו אקטיביסט פרו-איסלמי הנאבק למען כיבוש ערבי-מוסלמי) הוא סטיריקן מעולה, בייחוד הקטע שהוא מביא של אמנת וינה האוסרת על שגרירים להתערב בענייני הפנים של המדינה אותה הם משרתים. כסמנכ"ל אירופה לשעבר במשרד החוץ הוא יודע למשל ששגריר האיחוד האירופי וכל שגרירי אירופה מתערבים בענייני הפנים של מדינת ישראל לטובת אויביה. בניגוד להם לשגריר דייויד פרידמן יש הישגים אדירים לטובת מדינת ישראל. הכרה בירושלים כבירת ישראל, והעברת שגרירות ארה"ב אליה. והעובדה שמר ויקטור הראל מתנגד להישג זה אינה צריכה להשפיע על הכרת התודה שיש של עם ישראל לדיוויד פרידמן ומן הראוי להנציחו ולקרא על שמו רחוב בירושלים. העובדה שמצבנו הפוליטי אינו טוב באירופה נעוץ אולי בתפקודו הלקוי של השגריר לשעבר הראל וטוב על כן שהוא לשעבר.
(הערה: התגובה שכתבתי צונזרה ב"הארץ" דיגיטלי).

על הנכדים (1)
הנכד יריב: "לזיין את נתניהו! פאק נתניהו!"
ב-1953 נאבק דוד יוסף גרין-בן גוריון, ראש הממשלה הראשון, באופוזיציה משמאל, והוא חיבר ספר פולמוסי בשם "על הקומוניסם והציונות של השומר הצעיר", ומכיוון שלא רצה להיות מואשם בהסתה נגד ברית המועצות הוא פירסם את הספר הזה בשם "סבא של יריב".
https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990013030040205171/NLI

[אהוד: אם איני טועה הוא חתם קודם לכן בשם המושאל הזה על מאמרים בעיתון "דבר"].

יריב בן אליעזר, יליד 1940, היה נכדו הבכור מבתו גאולה. בן גוריון רצה לחקות את מנהג הערבים להיקרא "אבו" אבא של (לדוגמה אבא של מאזן) ובחר להיקרא "סבא של".
בתגובת נגד לעגו לו ב"שומר הצעיר" וחיברו את השיר:
סַבָּא שֶׁל יָרִיב שַׁק לָנוּ בַּתַּחַת סַבָּא שֶׁל יָרִיב פּוֹלָה מִתְנַפַּחַת בּוּם טָה לָה לָה לָה לָהּ!
https://www.zemereshet.co.il/song.asp?id=14092
השבוע השתתף הנכד יריב, כבר זקן ונכה, באזכרה לסבא בשדה בוקר מטעם התנועה הפרוטסטנטית "הדגלים השחורים".
בטקס האזכרה הממלכתי ה-47 לדוד בן-גוריון ולאשתו פולה, העביר ראש הממשלה בנימין מיליקובסקי-נתניהו מסר חד לממשל ביידן: "אסור לחזור להסכם הגרעין הקודם. צריך להתמיד במדיניות בלתי מתפשרת כדי להבטיח שאיראן לא תפתח נשק גרעיני, בזכות עמידתנו הנחרצת נגד ההתגרענות של איראן – ובזכות ההתנגדות שלנו להסכם הגרעין עם איראן – מדינות ערביות רבות שינו מן היסוד את גישתן לישראל."
במקביל, לטקס הממלכתי הגיעה שיירת הרכבים של תנועת "הדגלים השחורים" למדרשת שדה בוקר. יריב, נכדו של בן-גוריון השתתף בה, ובנאום לפני תחילת הטקס הממלכתי שהוגדר "טקס של מושחתים ומסיתים", אמר: "פאק נתניהו, תחי מדינת ישראל."
https://www.mako.co.il/news-politics/2020_q4/Article-7e573845e40f571027.htm?utm_source=AndroidNews12&utm_medium=Share
ודוק: הוא לא אמר לזיין את איראן – "פאק איראן!" (הוא הרי אינו מסית), אלא אמר לזיין את נתניהו "פאק נתניהו!"
הנה עוד דוגמה עצובה לעובדה שמפלגת העבודה, שהקימה את היישוב והמדינה – הלכה לפח האשפה של ההיסטוריה, ואין דוגמה עצובה וטרגית יותר מהקללה המסיתה שנשא הנכד של בן גוריון. מעניין מה היה אומר על כך הסבא של יריב.

על הנכדים (2)
הנכד היהודי של ביידן
ואם כולם היו מודעים לנכדיו היהודים אורתודוכסיים של הנשיא דונאלד טראמפ (שלמרות זאת הואשם באנטישמיות), הרי גם לנשיא הבא ג'וזף רובינט ביידן ג'וניור, יש נכד יהודי שעורר לאחרונה בעיה הלכתית קשה. בנו של ביידן, רוברט האנטר ביידן התחתן במאי 2019 עם מליסה כהן, יוצרת סרטים דוקומנטריים, יהודייה מדרום אפריקה, ובמרץ 2020 נולד לזוג בן. מיספר ימים לאחר שפגש לראשונה את מליסה קעקע ביידן את המילה "שלום" בעברית על עורו, על מנת שיהיה לו קעקוע תואם לזה שיש לה.
https://people.com/parents/hunter-biden-wife-melissa-gives-birth-son-report/
ועכשיו נוצרה בעייה הלכתית גדולה. האם יש לעשות לבן הנולד (מעניין שלא פורסם בשום מקום שמו) את טקס פדיון הבן? הבעיה ההלכתית הקשה הזו מונחת עכשיו לפני גדולי הפוסקים:
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=read_count&om=667336&forum=scoops1
ובלי קשר לפדיון הבן מעניין מה יהיה יחסו של סבא-של לישראל? האם בבואו לעשות אפיסמנט עם איראן יחשוב גם על גורלו של נכדו היהודי?

בכל זאת אנטישמיות
בגיליון "חדשות בן עזר" 1589 הבאתי את הוויכוח בין ההיסטוריונים מושג האנטישמיות. פרופ' דינה פורת ביקרה במאמרה ב"הארץ" ב-19.10.20 את ההיסטוריון האמריקאי פרופ' דוד אנגל, שהציע להשתחרר מהמונח "אנטישמיות" כי לטענתו אין אחידות בשנאת היהודים. כל שנאה היא שונה ואין לה מכנה משותף. בתגובה מציע ההיסטוריון האוסטרי-פולני, (הוא טרם החליט לאיזה עם הוא שייך), "מכחיש העם היהודי", פרופסור שלמה זנד, להחליף את המילה "אנטישמיות" במילה "יודופוביה". הסיבות לכך לדעתו: 1. יישום ה"אנטישמיות" על הברית החדשה, למשל, על לותר, על וולטר או על קאנט יהיה אנכרוניסטי מכל בחינה שהיא. תוך שהוא קובע קביעת שקר פוליטית שאנטישמיות היתה רק בעולם הנוצרי.
(שלמה זנד, "אנטישמיות? עדיף לכנות זאת יודופוביה", "הארץ" 26.10.20)
https://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.9260569
פרופסור יהודה באואר התערב בוויכוח ואמר שלא משנה לו המושג, יכולים לקרוא לזה אפילו "שטיח", אבל תמיד יש לו את אותה משמעות.
(יהודה באואר, "לא רוצים 'אנטישמיות'? מצידי תשתמשו במילה שטיח", "הארץ", 12.11.20)
https://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.9305927
והנה פרופסור משה צימרמן כותב הביוגרפיה של וילהלם מאר ממציא המושג "אנטישמיות" – מנסה לחשוב מה היה אומר על כך וקובע שבכל מקרה יש להשתמש במושג אנטישמיות.
הוויכוח על המושג מצוי בעולם האבסורד, קובע צימרמן. את המונח "אנטישמיות" שכבר מאר הבין שהוא שגוי "אימצו שונאי היהודים לסוגיהם השונים. קונגרסים בינלאומיים של אנטישמים התוועדו להם במקומות שונים באירופה. מפלגות אימצו תוכניות שהכינוי 'אנטישמי' התנוסס בראשן. התנועה הנאציונל-סוציאליסטית, דגלה באנטישמיות – זה המונח שבו השתמש גם מנהיגה, אדולף היטלר, המונח שמשך אותה ל'פתרון הסופי'. את המונח קנו גם היהודים. זה המונח שאימץ תיאודור הרצל — שחיפש פתרון נחרץ אחר ל'בעיה היהודית', הציונות. כל מי שהשתמש במונח אנטישמיות – משני צדי המתרס – ידע במה דברים אמורים ולא נזקק לפלפול על דיוקו של מונח אחר.
"במשרד התעמולה של יוזף גבלס התעוררה השאלה, האם ראוי להשתמש במונח אנטישמיות שעה שיש עמים שמיים שמוכנים לשתף פעולה עם הרייך. (מוחמד אל-חוסייני המופתי חברו הטוב של היטלר). "התשובה הרשמית מבית מדרשו של גבלס (היא מופיעה ב'מדריך לשאלת היהודים') היתה: יש לחדול מן השימוש במונח אנטישמיות, ולחזור למונחים כמו שנאת יהודים, אנטי-יהדות וכיו"ב. הצרה היתה, כך גילו שומרי טוהר השפה שבמשרד התעמולה, שאם יפעלו באופן נחרץ יצטרכו לסלק את המונח אנטישמיות גם מן הספר 'מיין קאמפף' שכתב המנהיג, אדולף היטלר.
"המדע אינו מכיר בעמים שמיים והיהודים אינם עם שמי אבל הוצאת המונח אנטישמיות מהמילון תערים קושי גדול יותר מ[אי]-הוצאתו."
"מוטב," קובע צימרמן, "להשאיר את המונח כציר של הדיון, לא להחליפו, אלא לעסוק בהגדרתו, בהשתנותו בכפוף לתנאים שהזמן גורם, כדי להתמודד עם מהותה של התופעה, שמונח זה נותן לה את שמה.
(משה צימרמן, "וממציא האנטישמיות היה אומר", "הארץ, 22.11.20)
https://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.9318888
אז אם השארנו את המונח "אנטישמיות" נשאר גם המונח "אוטו-אנטישמיות". האם למשל משה צימרמן המשווה בין צה"ל לוואפן ס.ס. הנאצי, את נערי חברון היהודים להיטלר יוגנד, ואת נתניהו להיטלר – ראוי להגדירו במושג זה?
https://mida.org.il/2017/04/24/ההיסטוריון-שהשווה-בין-צהל-%D7%9C%D7%A0%D7%90%D7%A6%D7%99%D7%9D-%D7%AA%D7%A4%D7%99/

זלמן שוקן התגלמות הסטראוטיפ האנטישמי של היטלר
לאחרונה הוקרן הסרט "שוקן על גבול הקונזנזוס": הסרט מספר על חייו של שלמה זלמן שוקן. יוצרת הסרט נעמי בן-נתן-שחורי מצטרפת ל"נותני הסימנים" וקובעת שעשתה את הסרט כי "אנחנו מקדשים את הבורות ומתקרבים לפשיזם. זה ההפך מכל מה שזלמן שוקן שאף אליו."
https://e.walla.co.il/item/3399327
היא עצמה כמובן רואה את עצמה לא בורה ולא פשיסטית. ואת הסרט עשתה לדבריה מטעמים פוליטיים.
ולתוכן: שלמה זלמן שוקן (שמו המלא נעדר מהסרט) נולד ב-1977 בעיירה מרגונין בפולניה.
https://en.wikipedia.org/wiki/Margonin
השביעי בילדיו של יצחק שוקן. ב-1901 הצטרף לעסק של אחיו שמעון וייסד כלבו בצוויקאו גרמניה. הרשת התרחבה ל-22 סניפים. הוא השתמש בשיטות שיווק מדעיות מודרניות והקפיד על עיצוב.
קבוצה של נערים גרמניים "אוסים" ממזרח גרמניה הקומוניסטית מופיעה באופן משונה ואומרת דברי שבח עליו. (שוקן בגרמנית זה נשמע שני שוא[?]) כאדם רחום וחנון המבין לנפש הפועלים.
שלמה זלמן שוקן התעניין בתרבות הגרמנית, כמובן בגתה, אבל גם ביהדות. הוא אסף כתבי יד וספרים נדירים בשתי התרבויות. יסד הוצאת ספרים "שוקן" ודפוס, ומימן את הסופר שמואל יוסף עגנון, והיה פעיל בתנועה הציונית בגרמניה. ב-1934, לאחר עליית הנאצים לשלטון, עלה עם אשתו וחמשת ילדיו לארץ. הנאצים החרימו את רכושו ב-1938. הסרט אינו מספר מילה על גורלם של אחיו של שלמה זלמן.
בארץ הוא בנה בכספו את ביתו בירושלים "בית זלמן שוקן" ובסמוך את בית "ספריית שוקן", והיה מקורב פוליטית ל"ברית שלום".
ב-1935 הוא רכש במתנה לבנו גרהרד-גרשם שוקן את עיתון "הארץ". הסרט רואה כמובן בעיתון את מורשתו המתגלמת בדמותו של גדעון לואי (לוי) המודה שרק עיתון כ"הארץ" יכול להעסיק אותו.
שוקן חי בארץ רק שש שנים וב-1940 כבר עזב את הארץ וירד לניו יורק. גדעון לואי (לוי) אומר שהוא "הלך הלאה מהציונות." (בנו גרהרד גרשם שוקן ניצל את תקופתו הקצרה כח"כ ויזם חוק שעל פיו על הדרכון הישראלי יהיה כתוב: "לכל מקום חוץ מגרמניה.")
סיום הסרט הוא ממש עצוב וטרגי. היהודי שלמה זלמן שוקן שהבין שהיהודים הם רק אורחים בגרמניה ולא יכולים להתמזג עם הגרמנים, חי כיהודי נודד וכאורח בין ניו יורק, שוויץ, וישראל.

סכנת הפשיזם מפרופסור עמירם גולדבלום
על פרופסור גולדבלום, האקטיביסט הפרו-איסלמי הנאבק לכיבוש ערבי-מוסלמי ועל התבטאויותיו הגזעניות "כל מתנחל הוא טרוריסט בהגדרה", ואשר הציע לאסור בחוק גידול ילדים בהתנחלויות. (בשעה שע"פ הגדרת הערבים הוא עצמו מתנחל) – כבר כתבתי. (כתבתי גם על איך הוא מחק מפחד תביעת דיבה את מה שכתב עליי), והנה א-פרופו בדיון על "הסימנים" לשנות השלושים מסתבר שגולדבלום מסכן בפשיזם שלו את תלמידי ישראל, את הדמוקרטיה הישראלית, ואת חופש המחשבה והדיבור.
"כמרצה באוניברסיטה אני מודיע שלא אאפשר לסטודנט לשבת בכיתתי עם ביטוי כלשהו – פרטי לבוש וכו' – של התנועה הנאצית 'אם תרצו'," כתב במאי 2019 פרופ' עמירם גולדבלום, מרצה בכיר באוניברסיטה העברית, בהתייחסו לסטודנטים החברים בתנועת "אם תרצו". בהמשך הוסיף: "מעכשיו אני מתחייב – אצלם כל חלאה של 'אם תרצו' בקמפוסים שאני מסתובב ואפרסם – ככל האפשר עם שמות. שהמורים יידעו את מי אסור לקבל ללימודים מתקדמים."
איומי גולדבלום הם ממש העתק מהאיומים כלפי סטודנטים יהודים או כאלה שאינם נאצים בגרמניה הנאצית בשנות השלושים.
לאחר שהאוניברסיטה והמועצה להשכלה גבוהה לא מצאו לנכון לנקוט בהליכים משמעתיים נגד גולדלבום ואיומיו, ושר החינוך דאז סירב לכנס את המל"ג ולדון בסנקציות נגד מוסדות שלא מבצעים את המוטל עליהם על פי החוק, הוגשה עתירה לבג"ץ.
שופטי בג"ץ דחו את העתירה וקבעו כי אינם רואים מקום לתת פסק דין ולחייב את המוסד להעמיד לדין את המרצה. הם קבעו כי הטיפול בתלונה, שכלל בין היתר את חזרת המרצה מדבריו, נזיפה מצד הרקטור ואזהרת פיטורין, מספק אותם.
מקרה זה הוא מקרה בוחן נוסף ליחס של בג"ץ והמל"ג כלפי אזרחי ישראל היהודים. למרבה הצער, הציבור הישראלי נותר עם מערכת השכלה גבוהה שמתוקצבת במיליארדי שקלים בכל שנה מכיסיו, אך פועלת ללא פיקוח ונטולת כל רסן. כעת למעשה בג"ץ אישר כי חבר בגילדת הפרופסורים נהנה מחסינות מלאה ומורשה לרמוס כל נורמה, לפגוע בחופש האקדמי, להתעמר בסטודנטים בניגוד לכל חוק ותקנון ולעולם לא לעמוד אפילו לדין משמעתי.
(אלון שוורצר, "מהאוניברסיטה ועד בג"ץ: לסטודנטים ימנים אין צדק", 18/11/2020)
https://mida.org.il/2020/11/18/מהאוניברסיטה-ועד-בגץ-לסטודנטים-ימנים/
פרופסור גולדבלום ממשיך לסכן את הדמוקרטיה הישראלית, חופש המחשבה וחופש הדיבור. הנה סימן מובהק לשנות השלושים בגרמניה.
הערה: האקטיביסטים הפרו-איסלמים התומכים בגיבוש ערבי-מוסלמי לעולם אינם מביאים דוגמאות מהדיקטטורות הפשיסטיות הערביות כי הם הרי תומכים בכיבוש כזה.

חשיבות שם המשפחה – הלאה הבורות! השכל ולמד!
לאחר שאיש "תנועת הדגלים השחורים" האינטלקטואל הפרוטסטנטי, סדי שטרית, השווה את נתניהו להיטלר:
https://www.ynet.co.il/news/article/rkV4PGQcv#autoplay
המשיך גם אחד ממנהיגי הפרוטסטנטים, מייסד "פרוטסט היחידים", אמיר אברהם השכל, (האיש הטוב שהעלה לארץ את האתיופים) ומצא גם הוא סימנים בארץ לעליית היטלר לשלטון:
https://rotter.net/forum/scoops1/667667.shtml
אני לא יודע מהו שם משפחתו המקורי של אמיר אברהם, אבל שם משפחתו הולם לו מאוד. "השכל!" כלומר לך למד והשכל. הלאה הבורות.
נותן הסימנים יאיר גולן נוזף בעמית סגל ומשכנע שהסימנים שנתן נכונים ובאורח מפתיע דווקא הוא בדבריו ממש את הסימנים עליהם דיבר. הנה ראו:
https://mobile.twitter.com/uria_kenig/status/1330499673212280833

בבל איננה ארץ ערבית
יעקב זמיר כותב: "שלום רב אהוד בן עזר היקר, להערתך בסוף רשימתי שפירסמת היום ביאליק אמר או לא וכו' יש לי להבהיר – אני יליד עיראק מצאצאי היהודים שהוגלו מארצם לבבל, ואין לי שום קשר לספרד ולבנותיה. אני  יהודי שאבותַיו חיו מאות בשנים בבבל שהיא ארץ ערבית ומכאן שאני  'יהודי ערבי' מבגדאד." ("חדשות בן עזר", 1594)
אז נכון בהחלט – היהודים בעיראק אינם צאצאי יהודי ספרד ואינם ספרדים. אסור להתבלבל. הרב עבדאללה יוסף נולד בבגדד ואינו ספרדי ואינו דובר לדינו. התואר "רב ספרדי" שלקח לעצמו היה מפני שהוא סטה מפסיקת הרב הבגדדי יוסף חיים מבגדד שכונה "בן איש חי" ופסק על פי חכמי ספרד ברוח "שולחן ערוך". ובכך הפך ל"רב ספרדי ראשי" על אף אי-ספרדיותו. ודוק: הרצל היה יהודי ספרדי, עבדאללה יוסף לא.
לעומת זאת לא נכון שבבל היא ארץ ערבית. ממלכת בבל העתיקה נכבשה עי האימפריה הפרסית האחמנידית בראשות מיודענו כורש, לאחר מכן נכבשה ע"י אלכסנדר מוקדון, ואחר הפכה לאימפריה הפרסית הסאסנית שנכבשה ע"י הערבים במאה השביעית לספירה.
יהודי בבל שחיברו את התלמוד הבבלי חיו באותה אימפריה. היהודים שיגשגו שם כי זו היתה היהדות היחידה שחיה מחוץ לשלטון הביזנטי רודף היהודים.
מאז הכיבוש הערבי "ארץ בבל" נקראה כך רק ע"י היהודים. כאשר האנגלים כבשו את איזור מסופוטמיה הם הקימו את מדינת עיראק, (כפי שהקימו את מדינת עבר-הירדן) והמציאו יש מאין את "העם העיראקי" (כמו את "העם העבר-ירדני") ששליש ממנו הם הכורדים שאינם ערבים כלל.

הפטריוטים
ביום שלישי בבוקר אני יוצא מהבית במרכז ת"א, אני שומע קולות רמים. מולי הפגנה גדולה של אלפי שחורי עור. בתחילה חשבתי אתיופים. ניסיתי להיזכר אם קרה משהו? ניגשתי ושאלתי כמה מפגינים על מה ההפגנה? אופס הם אינם דוברי עברית. אני רואה אלפי אלפי גברים צעירים ורק מספר קטן מאד של נשים. הבנתי הפגנה של מסתננים. בינתיים הגיע הקו הראשון של המפגינים עם כרזות נגד המלחמה בחבל תירגאי באתיופיה. אני לא כל כך בקי במהות היחסים הפנימיים שם אבל אני משער שהמפגינים הם אריתראים שהסתננו ממצרים.
המסתננים מאורגנים למופת צועדים בצורה מסודרת עם קריאות קצובות. שומרי סדר מתוכם עם אפודים צהובים משגיחים על הסדר, צוותי צילום על קרוניות חשמליות מצלמים את ההפגנה. מי ממן את כל זה? בכל מקרה לנוכח אלפי אלפי הגברים הצעירים והבריאים המפגינים בלהט אני תוהה מדוע הם לא חוזרים למולדתם, חשים לעזרת עמם, ולוחמים שם בשבילם. מה, האם הם אינם פטריוטים? ואם כן מדוע זה הם מפגינים כאן?
נעמן כהן