לילה על עירי,
רוֹגָע ודממה,
קמה בת שירי
בִּתְחוּשַת צמָא.

לילה על עירי –
סהר מְכַשֵּף,
נועם צמרירי
את גופי אופף.

לילה על עירי,
מיפגשי זרים,
לִיִצְרי צרי,
אש במיסתרים.

לילה על עירי,
חושך ונגוהות,
חש כל בשָׁרי
אצבעות נוגעות.

לילה על עירי,
זרוּעַ  חלומות,
אתאווה לִפְרי
ברית הנשמות.

טוּר הַחוֹבָה
אָבִי, שֶׁזִכְרוֹ לִבְרָכָה,
אֵיך אֵדַע אִם הִפְסִיד? אֵיך אֵדַע אִם זָכָה?
בְּחַיָּיו – רַק שׂוֹחַחְנוּ שְׁתִיקָה עִם שְׁתִיקָה,
שְׁתִיקָה שֶׁל סְמִיכוּת עִם שְׁתִיקַת מְבוּכָה,
וּתְמוּנַת הַמַּצָּב בְּקַוִּוים מֻעָטִים,
אַךְ עַכְשָׁיו, כִּי הָלַך, חֲסֵרִים הַפְּרָטִים,
כֻּתַנְתּוֹ-שֶׁל-פַּסִּים אֵיך הָפְכָה מְעוּכָה?
זאת נוֹתְרָה שְׁאֵלָה מְטִיחָה וּפְתוּחָה,
וְכָּל עוֹד לא אֵדַע – לא אֵדַע מְנוּחָה,
אֶת חַיָּיו אִם הִפְסִיד? בְּחַיָּיו אִם זָכָה?
וְהַחֶסֶר הַזֶּה – לי בְּטוּר הַחוֹבָה,
עַל חֶטְאִי – כִּי הִשְׁהֵיתִי בַּקֵּש הַתְּשׁוּבָה