על ספרו של אברהם ב' יהושע "הבת היחידה"
הקיבוץ המאוחד 2021, 165 עמ'
עלילת הנובלה "הבת היחידה" נראית על פניה פשוטה וברורה, ולפני שאנסה לצלול אל המשמעויות, אתמצת אותה בקצרה: רקֶלֶה, נערה יהודייה יפה וחכמה בת שתים עשרה, לומדת בבית ספר איטלקי, ולמורת רוחה – אביה אוסר עליה להשתתף בהצגה שמתארת את לידת ישו, וגם לא במקהלה ששרה שירים לכבוד לידת בן האלוהים. אביה, ריקרדו, חולק משרד עורך דין עם אביו ששמו סרג'ו. סרג'ו גרוש מאימו של ריקרדו, המתגוררת בדירה מפוארת בוונציה, כשצוות שלם של משרתים טורחים ברווחתה – כל זה מתנה ממאהב שלה, שהוא מנהל בית החולים. בזכות קשריה, ריקרדו נבדק על ידי מיטב הרופאים, ונקבע כי יש לו גידול במוח. לאורך כל הנובלה הכול מודאגים מ"התוספת" שבראשו, ובסוף הספר רקלה מבקרת אותו לאחר הניתוח.
במעין ניסיון לנצל את החיים לפני שהגורל עלול להתאכזר אליו, ריקרדו, איש מלבב, וגם תאב הרפתקאות מסוכנות, נוסע עם המשפחה לדולומיטים כדי לגלוש בשלג במסלולים המסוכנים ביותר, וגם נוסע על אופנוע בדרכים קפואות וחלקלקות לכפר שבו, לפי מה שסיפרה לו אימו, היא ילדה אותו ב-1943, כלומר בעצם ימי השואה, בסיוע של רופא אוסטרי.
העלילה מתרכזת בפגישות של רקלה עם המורה בגמלאות אמיליה ג'ירוני, שמילאה מקומה של מורה שהיתה בחופשת לידה. נושא השיחה בין השתיים – שני סיפורים מתוך ספרו של אמיצ'יס "הלב".
היא מתארחת אצל הסבים הקתוליים שלה (הוריה של אימה) שנותנים לה מתנות לחג המולד תוכי מדבר וספר "הלב". הסבא ארנסטו הוא קתולי אדוק, אבל אשתו אתיאיסטית. סבים אלה הם הוריהם של אימא של רקלה, אשתו של ריקרדו, שהתגיירה.
רקלה נפגשת עם שני תלמידים שהוריהם חולים, כמו אביה שלה, ונוסעת עם פאולו, הנהג שמשרת את המשפחה, לסבתא בוונציה, היא לארה לוצאטו, גרושתו של סבא סרג'ו, ואחר כך – לכפר של העוזרת מרטינה, שהופקדה לשמור על כלבת הציד של המשפחה העומדת להמליט. רקלה היא בת ונכדה מאוד אהובה, וזוכה לפינוק מצד הוריה ומצד סביה העשירים.
העלילה הפשוטה לכאורה כומנת רמזים מעניינים, כמו התחפושות שמרבית הגיבורים מתעטפים בהן: רקלה מתחפשת ליהודי חרדי במסיבה בדירתה של סבתא לארה, ואילו הרב יעקב אזולאי, המכין אותה לקראת הבת מצווה, מתחפש לכומר, ומנסה להיבלע בין מחופשי הקרנבל בוונציה. סבא סרג'ו התחפש לכומר בימי מלחמת העולם כשהיהודים נרדפו ונרצחו. רקלה רוצה את תפקיד אם האלוהים בהצגת בית הספר, ובתפקיד זוכה סברינה, שמתחנכת במנזר, כי הוריה הלומדים רפואה, ומתכוונים לעלות לישראל, אין להם אפשרות לגדל אותה בביתם. הרופא האוסטרי שהציל את חייה של לארה (סבתא של רקלה, גרושתו של סרג'ו), מופיע כמי שהסתכן בהצלת יהודייה, אבל בהגיעו לגיל תשעים, הוא מתוודה שזאת היתה תחפושת של בעל השקפת עולם נאצית – הוא השתוקק שהגרמנים יעשו סדר בעולם, ויעמידו את העמים השונים במקום היאה להם, אבל הבין אחרי קרב סטלינגרד, שהגרמנים הולכים להפסיד את המלחמה, ולכן הכין לעצמו הגנה מפני נקמת בנות הברית בכך שהציל יהודייה.
אלפרדו, בנו של הרופא האוסטרי, מקבל תרומות מלארה, אסירת התודה, עבור בית הספר בו הוא מלמד, תרומות שבאות להודות על ההצלה שלה בימים שלהיות יהודייה היתה עבירה על החוק, אבל גם הוא אינו יכול להחזיק מעמד באצטלה של בן למציל יהודים, והוא אומר לריקרדו, מי שנולד באותו אירוע בשנת 1943, שהוא הבין שהיהודים לא שייכים לכאן (עמ' 77).
פאולו, הנהג הקבוע של משפחת לוצאטו היהודית, מייחל כי גם כשרקלה תהיה עורכת דין מצליחה, כמו אביה וסבה, לא תשכח לשכור את שירותיו. הוא מעיר לרקלה כי העובדה שהיהודים מוצלחים ומצליחים – זה לא ממש מוסיף אהבה מצד המקומיים, והיהודים צריכים להגיד תודה לאיטלקים (עמ' 81). גם המכונית שלו מחופשת – במקור ההגה היה בצד ימין, כמו באנגליה, הוא העביר אותו לצד שמאל, אבל המחוונים נשארו בצד ימין, אותם הנהג לא מסוגל לראות.
לסבתא לארה יש תופרת בחנות שבכיכר סן מרקו היקרה (אני שתיתי שם פעם כוס סודה, ועלתה לי כמו ארוחה במסעדה בארץ). היא מזמינה 4 שמלות עבור רקלה שאמורה להשתתף בנשף מסיכות בדירתה. לתופרת קוראים לוסיה, אבל לארה מכנה אותה "מרים", כי היא היגרה מפולין, ובוודאי היא "קצת" יהודייה.
למורה הזקנה אמיליה יש בת יחידה, והיא גרה באנגליה כי היא אם יחידנית, מה שמאוד לא מקובל בין מכריה הקתוליים, אבל לא מעורר תשומת לב באנגליה. המורה נטליה קסטלנו, שחזרה מחופשת לידה, מסתירה סוד: היא מותשת מהתינוק שישן ביום, ומרעיש עולמות בלילה, לכן היא מביאה לתלמידים שאלונים לעבודה עצמית, שמכין בעלה, סטודנט לרפואה, שגם בודק ונותן ציונים – כל זה כדי שתוכל להתנמנם, כשהתלמידים עסוקים בעבודה שהופקדה בידם.
רקלה יודעת את הברכה "עלינו לשבח" בעל-פה, ברכה שלמדה מהרב יעקב אזולאי המכין אותה ועוד שלוש בנות לטקס בת מצווה. היא מבינה שזאת ברכה שעלולה להעליב את הגויים, ולכן היא "מחליקה" את התרגום לאיטלקית עבור הסבא הקתולי ארנסטו, אבל הוא מבין שהברכה הזאת נועדה להכפיש את הנוצרים. רקלה מבקשת מהרב ברכה אחרת שאין בה עלבון כזה. למרבה הפליאה הרב מסכים להחליף את הברכה במזמור י"ג בתהילים, וגם שר להם את השיר של דתיה בן דויד "אני תמיד נשאר אני", שבוודאי משליך גם על דבריו של פאולו, הבטוח כי אפילו תהגר רקלה לישראל, איטליה תישאר תמיד המולדת שלה, והאיטלקית שפת האם שלה. אגב, רקלה מופיעה על מסלול הגלישה כולה לבושה אדום, קסדה ומגלשיים אדומים, והכול שואלים אם התחפשה לכיפה אדומה. רקלה נוכחת במשפטו של מהגר אלבני שהציג את עצמו כרווק (שוב תחפושת), נשא אישה איטלקייה, והוליד לה ילד, ומסתבר שהוא נשוי באלבניה ואב לילדים.
במרכז הנובלה מופיעים שני סיפורים של אדמונדו דה אמיצ'יס מתוך "הלב": "הסועד את אבא" ("שומר מיטת אביו") ו"הכתבן הקטן מפירנצה" ("הלבלר הפלורנטיני הקטן"). בראשון ילד שומר על מיטתו של גוסס בחושבו שזה אביו, וכשהסתבר לו שאביו החלים, ואילו הגוסס הוא איש זר, מחליט הילד לא לזנוח את הגוסס ולהישאר עימו עד רגעיו האחרונים. בסיפור השני ילד חס על אביו, וממלא את תפקידו בלילות ללא שינה, שגורמים לו להידרדרות בלימודים. האב חושף את הקורבן של בנו, ומביע התפעלות, אהבה ותודה לילדו הנפלא.
בשיחה של רקלה עם המורה הזקנה אמיליה היא מסבירה מדוע העדיפה את הסיפור הראשון – כי המעשה הטוב בסיפור זה איננו כרוך ברמייה, וזאת, כנראה, דעתה של גיבורה עיקרית זאת להתחפשותן של הבריות. סבתא לארה חושבת ש"הלב" הוא ספר לאומני שמלמד ילדים להיות פטריוטים במלחמות מיותרות. אגב, הרב אזולאי סבור שגם העם בארץ ישראל לוקה בלאומנות מופלגת (עמ' 144).
הקורא מתוודע לכך שהעלילה מתרחשת בשנת 1999 לפי חישוב גילו של האב (56 – נולד ב- 1943), אבל נותרת חידה: מהו שמה של העיירה שבה גרה משפחת לוצאטו – רקלה, הוריה וסבא סרג'ו? אנחנו יודעים שהעיירה קרובה לוונציה, אך מגיעים אליה ברכבת, שיש בעיירה שלוש קתדרלות (כך אמר האופה הגמד לרקלה כשהתחמקה מלפגוש את מורתה הזקנה שנכנסה אחריה לקונדיטוריה), והרי קתדרלה לעולם נבנית בעיר מרכזית, לא בעיירה, ולעולם לא יותר מאחת בעיר. האופה נוקב בשם הקתדרלה – "בזיליקה די סנט אנטוניו", שסימן ההיכר שלה הוא שלושה מגדלים, ועד כמה שידיעתי בטופוגרפיה של איטליה מגעת – בזיליקה בשם זה נמצאת בעיר פאדובה, השוכנת 40 קילומטרים מערבית לוונציה. פאדובה היא רחוקה מלהיות עיירה, ולבזיליקה שלה אין שלושה מגדלים, ובוודאי אין בה שרידים של חומה רומית שלאורכה הולכת רקלה בדרכה למשרד עורכי הדין של סבה ואביה. וכן, אינני סבור ש"בזיליקה" זהה עם "קתדרלה". חשבתי אולי הכוונה לעיירה מסטרֶה, שהיא כמעט פרוור של ונציה, אבל ברור שאין בה קתדרלה, ובוודאי לא שלוש קתדרלות. אני חושד בא"ב יהושע שבדה עיר איטלקית מליבו.
אהבתי את הסיפור שבוודאי חייב טונות של תחקירים על איטליה ועל יהודי איטליה, ואהבתי גם את החידה הנ"ל שאולי הצלחתי לפתור.
משה גרנות