הראשונה שהצהירה בלשון גסה כי היא עובדת זבל היתה ציפורה מלכה בז'וז'וביץ-לבני-שפיצר שהצהירה על נתניהו: "אני ובוז'י נוריד את הזבל..."
https://www.mako.co.il/news-israel-elections/elections-2015-q4_2014/Article-958d4b01ed54a41004.htm
את הסוף אנחנו יודעים היא בעצמה נזרקה לזבל...
והנה גם בנימין גנץ על נתניהו: "אם לא הייתי במשרד הביטחון גם הזבל הזה יכול היה להגיע..."
https://www.youtube.com/watch?v=iS65cnmNI40
איזה שינוי עמוק חל בארץ מאז נחשב הזבל למשהו חיובי: "שדות שבעמק קדמוני הלילה בריח הזבל ניחוח חציר":
https://www.zemereshet.co.il/song.asp?id=340
עכשיו גם איווט-אביגדור לובוביץ-ליברמן הפך לעובד זבל כאשר הצהיר בשפה גסה של מוז'יק שהוא לא מסתפק בנתניהו אלא גם את החרדים כולם ישלח למזבלה: "אני אשלח את החרדים יחד עם ביבי על מריצה אחת למזבלה טובה":
https://twitter.com/ariel_elharar_/status/1370785623519428609?s=03
ברור לחלוטין שגם אם יעבור זמן הוא ייזרק בעצמו לזבל.
לובוביץ-ליברמן הוא אדם חסר כל ערכים מלבד כסף ושלטון, שהבייס הנוכחי שלו הוא בני המיעוטים הגדולים בארץ לאחר המיעוט הערבי, הרוסים הפרובוסלאבים והטטרים העוינים את היהדות.
זכירה זאיפובה, יו"ר התאחדות הטטרים בישראל, אומרת כי התאחדות הטטרים בוחרת במפלגתו של ליברמן בגלל "הפטריוטיות והיכולת לדבר אמת." וכמובן שארגון התאחדות הטטרים בישראל נתמך ע"י מפלגת ליברמן "ישראל ביתנו". (ישראל היא בית הטטרים המוסלמים).
https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3659881,00.html
עכשיו, ברוח סטליניסטית, מנסה לובוביץ-ליברמן לקושש קולות גם מישראלים ותיקים שונאי חרדים. כדי שלא להשאיר אתכם בגועל מהאיש, ועל מנת שלא תחשבו שכל הבא ממולדובה הוא זבל כליברמן, הנה שיר נפלא על נערה יפה שחרחורת ממולדובה. פתחו את הרמקולים ותיהנו:
https://www.youtube.com/watch?v=YYzfBHdXiLc

יצירת הסתה מופלאה
הז'אנר הקברטי המוסיקלי שהתפתח בגרמניה בין שתי מלחמות העולם הגיע לשיאו בשילוב של ברטולד ברכט עם המלחין היהודי קורט וויל. הטקס השנון של ברכט היה תמיד פוליטי, והלחן הנהדר של ווייל השלים אותו.
הנה לדוגמה השיר המפורסם של ג'ני מאופרה בגרוש. תרגום אברהם שלונסקי.

ובאותו הלילה יהיה שקט בנמל ישאלו מי ומי פה יומת ישמעו אותי אזיי אומרת עד אחד ועת הראש יותז אגיד אז הופלה!

הנה הביצוע הנפלא של חנה מאירצ'ק-מרון:
https://www.youtube.com/watch?v=Gk9YvR4dBYw
והנה הביצוע המקורי הגרמני של לוטה לניה, אשתו של קורט וייל:
https://www.youtube.com/watch?v=Ec0clERjQ5A
אותה תאוות מוות וראשים מותזים ע"י התליין בשיר של ג'ני נמצאת ביצירה מוסיקלית פוליטית של המלחין רוני פורת (מסתיר את שמו המקורי), שנולד בקיבוץ קדמה שפורק (כמה סימלי), שיצר יצירה מוסיקלית נפלאה ברוח קורט וייל. שיר הסתה נגד נתניהו.

התליין שלי – מילים ומנגינה רוני פורת
התליין שלי (ביבי) כל כך מוכשר
התליין שלי רהוט
הוא תולה אותי לאט לאט
שרק כמעט אמות
ואפילו התליין גאון הדור (אתה יודע אף איך אומרים לולאה באנגלית)
כילה זמנו ככל בשר
הושלך אף הוא אל תוך הבור.

הנה תיהנו מהמוסיקה הנפלאה: הזמרת קרן הדר נפלאה:
https://www.youtube.com/watch?v=AASTPkhvXHQ

אלמלא המילים, זו יצירה נהדרת. גם הנאצים יצרו מנגינות נהדרות לשיריהם. אבל אין ספק, ההסתה הקשה האובססיבית הזו נגד נתניהו היא-היא שתביא לניצחונו.
המוני מצביעים ישמעו וירוצו לקלפיות.

"יד ושם" משתחרר ממורשת בגין ומנציח את פבל פרנקל
מוזיאון יד ושם ניצל את תקופת הקורונה, ועידכן לאחרונה את התצוגה הנוגעת למרד גטו ורשה, כך שתבליט יותר את חלקם של אנשי בית"ר שלחמו בגרמנים ב-1943. בגרסתה הקודמת, התצוגה הכתירה את מרדכי אנילביץ', שעמד בראש הארגון היהודי הלוחם (אי"ל) המזוהה עם השמאל, כמפקד המרד כולו – ואילו פועלם של המורדים מקרב הימין היה בצילו. כעת מוצגים בהבלטה גם שמו ופועלו של פאבל פרנקל, שפיקד על הארגון הצבאי היהודי (אצ"י).
הדיוקן של פרנקל, שנוסף לתערוכה, הוא איור שהוכן על ידי צייר קלסתרונים על סמך עדויות שנגבו מאחרוני האנשים שהכירו אותו ועדיין בחיים. זאת, מאחר שלא אותרה תמונה של מפקד האצ"י, שנהרג במהלך המרד בנסיבות שאינן ידועות במלואן.
(עופר אדרת, "לא רק אנילביץ' – יד ושם פועל להבלטת אנשי ימין שלחמו בגטו ורשה", "הארץ" 15.3.21)
https://www.haaretz.co.il/gallery/art/museums-galleries/1.9611570
היוזמה להוספת פאבל פרנקל לתצוגה ביד ושם היתה של מישה ארנס המנוח שכתב עליו, ויש לומר גם (ע"פ הכתבה ב"הארץ") יישר כוח ליוסף גסינביץ'-אחימאיר, ראש מכון ז'בוטינסקי, שהצליח להשתחרר מרוח בית אבא ה"פשיסטן", ומההערצה מוחלטת למנהיגו מייצ'לב בגון-מנחם בגין שהשכיח, העלים, וקבר את זכרו של פרנקל מטעמים פוליטיים, ובניגוד אליו פעל להנצחתו של פרנקל.
מייצ'יסלב בגון-מנחם בגין. כיהן כנציב בית"ר בפולניה, מנהיג של כשישים אלף חניכים. כְּפֶשַׂע לפני כניסת הנאצים לווארשה – נכנס בגין לבנק הדואר, לקח את הקופה – 150 אלף זלוטי, סכום עתק, וברח עם אשתו לווילנה, והשאיר מאחוריו את חניכיו, כולם – למות. מה עשה בכל הכסף לא ידוע. סכום השווה לאלף דולר (של אז) הוא נתן לנוכל פולני שהבטיח לעזור למשפחתו. (אבי שילון, הביוגרפיה של בגין). אדם פרטי שהצליח לברוח מציפורני הנאצים – ראוי להלל, אבל מנהיג הבורח עם הקופה כדי להציל את עצמו ומשפחתו בלבד, אינו ראוי לתואר מנהיג ולמורשת חינוכית.
לשם השוואה, מרדכי אנילביץ', חבר השומר הצעיר, (אמנם זוטר מבגין), ואנטק צוקרמן וצביה לובטקין מ"דרור", שברחו גם הם, חזרו מוילנה לווארשה לעמוד בראש חניכיהם והקימו את הארגון היהודי הלוחם.
הסיפור על בריחתו של בגין עם הקופה פורסם רק ב-1990, בספרו של נתן ילין-מור "שנות בטרם" (עמ' 110). אילו היה הדבר מפורסם לפני כן ספק אם בכלל היה מצליח בגין להיבחר בארץ לתפקיד ציבורי כלשהו. מנהיגים אחרים בבית"ר, למשל שמשון יוניצ'מן, נציב בית"ר בא"י, תבעו ממנו לחזור אל חניכיו ולהנהיגם בעת הנוראה ההיא. בגין התעלם. בגין, שקיבל ביקורת קשה על בריחתו, משרידי תנועת בית"ר שנותרו בגטו, והפקרתם למותם, טישטש בכוונת מכוון את זכר הבית"רים שנשארו מאחור, וביניהם את פעולתו של פאבל פרנקל. נכון, חקר וזיכרון השואה היה גם עניין פוליטי, לא רק היסטורי. כל תנועה הנציחה את הנספים שלה.
המשורר יצחק קצנלסון היה בן דוד של יצחק טבנקין, לכן "הקיבוץ המאוחד" הקים בקיבוץ "לוחמי הגטאות", מוזיאון להנצחת השואה והמרד על שמו של קצנלסון. הדמות החיה בו היתה יצחק אנטק צוקרמן סגנו של אנילביץ'.
תנועת "השומר הצעיר" הנציחה את הנספים שלה ב"בית מורשת ע"ש מרדכי אנילביץ'" בקיבוץ יד מרדכי, שם הונצחה מטבע הדברים דמותו של מרדכי אנילביץ'.
תנועת "החרות"-בית"ר, יכולה היתה להקים מוזיאון-בית הנצחה על שם פאבל פרנקל, אבל בגין מנע זאת, שכן מוזיאון הנצחה לפאבל פרנקל, היה מציב אותו במצב בעייתי בתנועתו.
(למותר לציין שגם שרידי "הבונד" לא הנציחו בארץ את זכרו של מארק אדלמן הבונדיסט ממנהיגי מרד גטו ורשה).

איך מנציחים את השואה?
חוה ליבוביץ צודקת בדבריה כי לא הבעתי את דעתי כאשר הצגתי את שאלת שחזור בית הכנסת בהמבורג ("חדשות בן עזר", 1627).
לא הצגתי את עמדתי כי היא מורכבת. אני בהחלט מבין את נימוקיה הכנים של חוה ליבוביץ הכואבת את הרס קהילת הוריה, והטוענת כי "בניית בית הכנסת מחדש היא מחיקת פשעי הנאצים." אני עוד מרחיק מעבר לכך. מעולם לא ביקרתי בדויטשלנד, ולעולם גם לא אבקר בה. אני מתעב כל יהודי הבא לגור בה, קל וחומר ישראלי היורד לגרמניה כאילו כדי לאשר את דברי היטלר כי היהודים הם קוסמופוליטיים נטולי רגש לאומי, מלבד הרצון לכסף כפרזיטים של הגרמנים. אין נתעב יותר מישראלי היורד לברלין בירת הרייך, והגרמני הארי אומר לו – "אצלכם היהודים זה הכול כסף. למה חזרתם לכאן אחרי שרצחנו שישה מיליון יהודים? מה יש לכם לחפש כאן?"
https://www.youtube.com/watch?v=m3HIddl-xZU&feature=emb_title
מבחינת הרגש שלי יש לפעול ע"פ הנדר של שלונסקי: עד דור עשירי אין מקום לחיים יהודיים בדויטשלנד. אבל מצד שני, לפי אותו ההיגיון האם צריך להיאבק על שחזור בתי הכנסת בפולניה, למשל בית הכנסת הספרדי המפואר בזמושץ'?
http://www.zchor.org/heritage/zamosc_heb.htm
או להשאירם בחורבנם כדי שלא למחוק את פשעי הנאצים?
לפי אותו ההיגיון אסור היה לבנות מחדש את בית כנסת "החורבה" בירושלים כי אסור היה למחוק את פשעי העבר-ירדנים שהרסו אותו, וכמובן לפי אותו היגיון אסור יהיה לבנות את בית המקדש בירושלים כדי לא למחוק את פשעי הרומאים שהרסוהו, ואת פשעי והערבים-המוסלמים שבנו עליו.
הנה הדילמה.

הכבוד לנתניהו הדדיות – יתנו יקבלו לא יתנו לא יקבלו
לאחר שהממלכה ההאשמית העבר-ירדנית הפרה את הסכם השלום עם ישראל וחסמה את המרחב האווירי שלה למעבר מטוס ראש הממשלה לאיחוד האמירויות, הורה נתניהו בתגובה על ההפרה על סגירת המרחב האווירי של ישראל בפני מטוסים עבר-ירדניים. המעשה הזה הוגדר ע"י העיתונאי בן-זילבר-כספית כפעולה "מופקרת על סף הטירוף." "טרלול" "טירוף מערכות". "איבוד עשתונות" "הפרה של הסכם השלום", וכו'. (בן כספית, "המשבר מול ירדן ההוראה של נתניהו שהוגדרה כמופקרת ועל סף הטירוף", מעריב 15.3.21)
https://www.maariv.co.il/news/politics/Article-827714
בן זילבר-כספית המסית, המדיח והמשטין ממש כאתונו של בלעם יצא לקלל ויצא מהלל. נתניהו נהג בדיוק בדרך המדינית הנכונה והאחראית בהתאם לאסטרטגיה הישנה והנכונה שלו "הדדיות". "יתנו יקבלו לא יתנו לא יקבלו."
https://elections.walla.co.il/item/2581890
אסור לקבל את הפרת ההסכם ע"י ירדן ללא תגובה. הממלכה ההאשמית של עבר-הירדן יורקת פעם אחר פעם בפני ישראל למשל בפרשת צופר ונהריים, וישראל אינה מגיבה ממשיכה לספק לה מים ותמיכה, והנה היא מפרה את הסכם השלום. נתניהו רמז לעבר-ירדנים כי לא לעולם חוסן ויש לכבד את הסכם השלום. שהרי כפי שאומר נתניהו: "ירדן זקוקה ליחסים לא פחות מאיתנו."

laissez faire, laissez passer – "תנו לעשות תנו לעבור"
המוטו המפורסם של המהפכה הצרפתית: "חופש, שוויון, אחווה"Liberté, Égalité, Fraternité . (היו לו ניסוחים שונים והוא התקבל בצרפת רק ב-1848), עורר מראשיתו פולמוס ער. "חופש" ניתן להגדיר רק אם מגדירים חופש ממה, וחופש למה.
כאשר המהפכנים הצרפתים אמרו Liberté הם התכוונו לחופש כלכלי. הבורגנות הצרפתית דרשה חופש ממיסים ומכסים כדי לעשות רווח. הדרישה היתה: laissez faire, laissez passer "תנו לעשות תנו לעבור." הבורגנות הצרפתית שהניעה את המהפכה דרשה כלכלת שוק חופשי. קפיטליזם מוחלט. דרישה זו הביאה גם לשאר המרכיבים, חופש הדיבור וחופש העיסוק.
במשך 16 ימים הוחזקה הישראלית (ששמה ידוע לכולם אך אסור בפרסום) בכלא הסורי לפני ששוחררה בתיווך רוסי. לפי כתב האישום הצעירה שירתה בצבא. כעבור כמה חודשים היא אימצה אורח חיים נוודי ושוטטה ברחבי הארץ מבלי שתהיה לה כתובת קבועה. בכמה הזדמנויות היא עברה לרשות הפלסטינית, אף שידעה כי הדבר אסור. בנובמבר האחרון היא ניסתה להיכנס לרצועת עזה אך נתפסה בגדר המערכת סמוך לקיבוץ נחל עוז. אז כניסתה נבלמה, אך היא החליטה לנסות פעם נוספת – הפעם מהים. כעבור ארבעה ימים, בשעות הערב, היא נכנסה לחוף הים בזיקים עם גלשן, ונעצרה בלב ים על-ידי כוח צבאי. בינואר השנה היא חצתה הגבול לירדן על אופניים, שם נפגשה עם חיילים במוצב ירדני, שוחחה איתם ושתתה קפה. לאחר היא נלקחה על-ידי החיילים לעקבה, שם היא תוחקרה על ידי גורם שהציג את עצמו כראש המודיעין הירדני, ולאחר מכן הוחזרה לצד הישראלי. בסוף השבוע האחרון של ינואר הצעירה התארחה אצל בני משפחה בירושלים – ואז החליטה לחצות את הגבול לסוריה. היא בדקה באינטרנט איזה כפר הוא הקרוב ביותר לגבול, ומה הדרך להגיע אליו. ב-31 בינואר היא נסעה לקריית שמונה ובילתה עם חברה, משם הגיעה למג'דל שמס באוטובוס, ומשם יצאה לדרך ברגל כשברשותה אוכל, ציוד אישי, טלפון ומצלמה עם כרטיס זיכרון.
היא החלה במסע לילי כדי לא להיתפס ע"י צה"ל. עם הגעתה לגבול, היא השאירה את התיק בשטח המפורז בין ישראל לסוריה וחצתה עם המצלמה. הלכה במשך שעות ארוכות, וסמוך לשעה 19:00 הגיעה לכפר חדר. אנשים רבים התאספו סביבה בכפר, והיא נלקחה על-ידי שניים מהם לתחנת המשטרה, שם המצלמה נלקחה ממנה. לאחר מכן היא הועברה לבית מעצר. הנאשמת תוחקרה ולמחרת הועברה לבית כלא בדמשק.
https://rotter.net/forum/scoops1/687402.shtml
בתמורה לשחרורה שיחררה ישראל שני אנשי מודיעין של חיזבאללה (יעני רועי צאן) ונתנה מיליון דולר לאסאד. שערורייה. בכל מקרה דומה על ישראל לכבד את עיקרון החופש - laissez faire, laissez passer – לתת לעשות לתת לעבור. רצונו של אדם כבודו. אדם הרוצה לעבור מרצונו החופשי לעזה או סוריה. זכותו. אל לנו לשלם דבר תמורתו. יישא הוא במחיר מעשיו.
נעמן כהן