רות לוּמְפּ-אלמוג כתבה ביומנה את המשפט: אחת מעשרת המצוות מצווה: "לא תחמוד", ומיד זכתה ל"תיקון" דיקדוקי. ומיד היא גם מודה בטעותה: "טעיתי", והמתקן "צודק", אך היא מעירה על הדרך המשפילה, ללא "והדרת פני זקן", שבה "תיקן" אותה הדקדקן, מר הייטנר. ("חדשות בן עזר", 1629)
(אגב לא מר הייטנר, אלא החבר הייטנר, כי הוא חבר קיבוץ).
אז רות, אני יכול להרגיע אותך, לא עשית כל טעות.
בתנ"ך מופיע רק הביטוי – "עֲשֶׂרֶת, הַדְּבָרִים". (שמות, פרק ל"ד, פסוק כ"ח; דברים, פרק ד', פסוק י"ב; דברים, פרק י', פסוק ד').
בלשון חז"ל הפכו "עשרת הדברים" ל"עשרת הדיברות". בניגוד לתנ"ך, בו נשמרו בדרך כלל סוגי המין במיספר. בלשון חז"ל אין הבדל. חז"ל לא עשו בדיקת מין למיספר, גם לא ספרו כרומוזומים. הם כלל לא הקפידו במיספרים על זכר ונקבה.
למשל: "לא תישא את שם ה' אלוהיך לשווא מ"ט אילימא משום דאתיהב בסיני עשר דיברות" (נזיקין, מסכת שבועות ל"ט א').
או: "מִי שֶׁהָיוּ לוֹ עֶשֶׂר שׁוּרוֹת שֶׁל עֶשֶׂר עֶשֶׂר כַּדֵּי יַיִן, וְאָמַר: שׁוּרָה הַחִיצוֹנָה אַחַת מַעֲשֵׂר" (מסכת דמאי פרק ז' משנה ח').
ודוק: עשר דיברות, ולא עשרה דיברים בזכר. דיברה כאן היא נקבה. לכן מותר בהחלט לומר: "אחת מעשרת הדיברות."
הנוקדנות הדקדוקית שמטרתה להפגין כאילו בקיאות, ובעצם מראה את ההיפך, מיותרת לחלוטין. הכול עברית תקינה. אין כאן חוקיות טבע או חוקיות מתמטית-לוגית של תחביר. לכל היותר זה כמו תקנון ארכאי של קיבוץ שניתן תמיד לשנותו. דיברה תורה בלשון בני אדם.
רות – לא עשית טעות. אם מחבר התנ"ך כתב: "וַתֵּצֶאנָה שְׁתַּיִם דֻּבִּים מִן הַיַּעַר וַתְּבַקַּעְנָה מֵהֶם" (מלכים ב' ב', כ"ד), ובלשון המשנה אין בכלל הבדל במספרים בין זכר ונקבה, (יקצר המצע להביא דוגמאות), הרי דיברת עברית טובה. לא את היא זו הצריכה להיעלב.
ואם כבר הזכרנו עלבון וזיקנה, נזכיר את מאיר ולד-יערי שניסה להחליף את משה רבנו, וחיבר את עשרת הדיברות של "השומר הצעיר". אחת מעשרת הדיברות (כן, אין בעייה במשפט הזה. מותר בהחלט לומר "אחת מעשרת הדיברות") הדיברה השלישית היא: "השומר הוא אחיעזר ואחיסמך. ("ואהבת לרעך כמוך". ויקרא י"ט י"ח). ("פנקסי" פנקס השומר הצעיר ורשה 1918)
דומני שזו הדיברה החשובה ביותר.

מותר לבעול ילד עד גיל תשע
דומה שאין מי שהצליח לחמוק מתאוותו המינית הבלתי סופית של יהודה משי-זהב (מה שם משפחתו המקורי?) נשים, גברים, נערים, נערות, ילדים, ילדות, והשיא ילד קטן בן חמש.
זה הזמן להזכיר את ההלכה של "הנשר הגדול", "הי"ד החזקה", "עמוד הימיני של ההלכה", הרמב"ם:
"הבא על הזכור, או הביא זכור עליו--כיון שהערה--אם היו שניהם גדולים, נסקלים: שנאמר 'ואת זכר--לא תשכב, משכבי אישה' (ויקרא י"ח, כ"ב), בין שהיה בועל או נבעל. ואם היה קטן בן תשע שנים ויום אחד ומעלה--זה שבא עליו או הביאו על עצמו, נסקל; והקטן, פטור. ואם היה הזכור בן תשע או פחות, שניהן פטורין; וראוי לבית דין להכות הגדול מכת מרדות, לפי ששכב עם זכור, ואף על פי שהוא פחות מבן תשע." (הלכות איסורי ביאה פרק א' י"ד):  
מה יהיה אם כן דין תורה של משי זהב?

לא לחינם הלך הזרזיר אצל עורב
"כל המחובר לטמא, טמא... רבי אליעזר אומר: לא לחינם הלך זרזיר אצל עורב, אלא מפני שהוא מינו." (בבלי, בבא קמא – דף צ"ב, עמוד ב').
שמעון שבס ממליץ על מפלגת "הפיהרר פרינציפ", ליברמן. ("ידיעות" 22.1.21 עמוד 10). לדעת שבס ליברמן הוא הוא היורש של רבין. "קול לליברמן," אומר שבס, "זה קול נטו לישראל דמוקרטית וליברלית..."
איזה חוש הומור נפלא. ליברמן דמוקרטיה וליברליזם.
שמעון שבס, סמל ה"הון-שלטון", ש"הלכה לו המדינה" וירד לאנגליה, שהצטרף עתה למריצת הזבל של ליברמן. מביא ללא ספק את רבין להתהפך בקברו.

גרשם שלום – הצבר החילוני לא יחזיק מעמד מול הערבים
בין אפריל ליוני 1980 קרא גרשם גרהרד שלום את ספר המסות של אברהם גבריאל יהושע "בזכות הנורמליות" ורשם הערות בשולי הספר, אותן קיבץ, ושלח לו במכתב.
אברהם גבריאל יהושע תיאר בספרו את הגולה כהפרעה נפשית ואת הצבריות החילונית וההינתקות מהגולה כתנאי להבראה.
שלום תמה על התעלמותו של יהושע מהגורם המשיחי.
במכתבו שלום מעיד על עצמו: "אינני "דתי" ר"ל אורתודוכסי, ואינני "חילוני" במובן המוגדר בספרך..." "אינני שותף לעמידתך החילונית הברורה והקיצונית. אינני מקווה ל'עקירה' של כל אותם המושגים שאתה מצפה לה כתנאי להבראתנו. אם תצליח בעקירה זו, תבוא סתימת הגולל על מדינתנו במשך שני דורות. בכך נפרדות דרכינו. 'הצבר' החילוני שלך לא יחזיק מעמד מול הערבי מסביב."
"אתה כותב," ממשיך שלום, "כי "בדור האחרון נוצר טיפוס חדש של יהודי, זהו היהודי הבתר-גלותי" ואני מודה ומתוודה שלא ראיתי יהודי כזה. ראיתי כנענים לא מעטים; יהודי בתר-גלותי לא ראיתי.
(דוד אוחנה, "מכתב גנוז, הצבר החילוני שלך לא יחזיק מעמד", "הארץ", 20.3.21)
https://www.haaretz.co.il/literature/study/.premium-1.9623050?utm_source=App_Share&utm_medium=Android_Native&utm_campaign=Share
ואכן באמת הצבר החילוני ללא המסורת היהודית, והקשר לגולה – לא יחזיק כדברי שלום מעמד נגד הערבים, מהסיבה הפשוטה שאין לו טעם להחזיק מעמד ולהילחם בערבים, עדיף לו לרדת מהארץ כפי שירדו, יורדים, ויירדו, רבים.
ההוכחה הטובה ביותר לדברי שלום על הצבר החילוני היא עמדתו של אברהם גבריאל יהושע עצמו, עמדה כנענית במסווה. כצבר חילוני, יהושע נעדר כל יכולת להבין את הקונפליקט הערבי-יהודי שאינו רק סכסוך טריטוריאלי, אלא קונפליקט דתי הנעוץ בגזענות הערבית-מוסלמית שאינה יכולה להכיר ביהודי, אלא כבן חסות מושפל (קוראן סורה 9 פסוק 29), ואינה יכולה להכיר בקיומו של העם היהודי, בזכות קיומו, ובזכותו למדינה.
לאחר חמישים שנה שבמהלכן הטיף יהושע לפתרון של שתי מדינות (למעשה שלוש מדינות ערביות-מוסלמיות פלסטיניות, ואחת יהודית) עשה יהושע פניית פרסה בגיל 80, ובאחרונה הציע לכונן מדינה אחת משותפת ליהודים ולערבים מהים עד הירדן. במילים יפות ומטעות הוא בעצם מציע לוותר על המדינה היהודית, ולהפכה למדינה ערבית-מוסלמית עם הסדרים ליהודים.
(א. ב. יהושע, "הגיע העת להיפרד מחזון שתי המדינות", "הארץ" 15.4.18)
https://www.haaretz.co.il/magazine/the-edge/.premium-MAGAZINE-1.5992832
(א.ב. יהושע, "התוכנית לבלימת האפרטייד", "הארץ", 16.4.18)
https://www.haaretz.co.il/magazine/the-edge/.premium-MAGAZINE-1.6008586
הנה כי כן, היהודי החילוני א.ב. יהושע לא יכול לעמוד בפני הערבים.

[אהוד: אין זו פעם ראשונה שכותב המאמר, דוד אוחנה, מתייחס מעל דפי "תרבות וספרות" של עיתון "הארץ", בעריכת בני ציפר – למשנתו של גרשם שלום, שהוא מתיימר להיות בקיא בה, אבל כותב על אודותיה דברים מעורפלים שקצת קשה להבינם. הבעייה היא שההיסטוריון אוחנה כנראה לא קרא מימיו את הריאיון המקיף החשוב ביותר להבנת השקפת עולמו של גרשם שלום: "הציונות – דיאלקטיקה של רציפות ומרד" בספרי "אין שאננים בציון", שיחות על מחיר הציונות, (אנגלית 1974, עברית 1986). שם בספר גם מתפרסם ריאיון מרכזי להבנת השקפת עולמו המוזרה-במקצת של א"ב יהושע, בשם "סכנת הבגידה בציונות"].

במה לא עסקה התקשורת במערכת הבחירות?
גדי טאוב מעלה נושא חדש ומפחיד שלא עסקו בו כלל במערכת הבחירות. "אם התקשורת היתה טיפה מקצועית, או נחה לרגע ממפעל התעמולה כדי לדווח על החדשות – אלה החדשות שכדאי לכם לדעת לפני הבחירות: ממשל ביידן מחבל באופן אקטיבי בהסכמי אברהם כדי להתקרב לאיראן. הממשל אף אוסר לקרוא להם 'הסכמי אברהם' כדי להפחית בערכם."
https://mobile.twitter.com/GadiTaub1/status/1374002884690460672
זה כמובן מסתדר עם כך שכל הביביפובים, הרלב"ים, מקווים שכל ההסכמים שעשתה ישראל (ונתניהו) עם הערבים יבוטלו והסכמים חדשים, למשל עם סעודיה, לא ייחתמו, שהרי העיקר הוא "רק לא ביבי". ואם כן ביבי, שיבוא המבול...
לואי ה-15 אמר après moi le déluge "אחריי המבול". והם אומרים "איתו המבול".

תוצאות הבחירות
בשעה זו שאני כותב, יום שלישי 23:00, תוצאות המדגם אינן מבשרות טובות. נחכה לתוצאות האמיתיות הסופיות ונדע יותר. בינתיים אין המידע החלקי מאפשר לראות תמונה אמיתית של המצב.
נעמן כהן