העובדה היא כי בתחומי ישראל חיים שני העמים, היהודי והערבי, ובתוכה יוסיפו לחיות שני העמים.
הדרך האחת, המובילה אל פֶּצַע הממשיך לדמֵם, היא להמשיך מצב בו היהודים רואים בערביי ישראל נטע-זר שנאלצים להדירו מתוך חשש, מובן, שמא ישמש גיס חמישי, שאין לסמוך עליו בנושא קיום המדינה –
וערביי הארץ רואים ביהודים – מנשלים, שיש להילחם בהם, יד ביד עם יישויות מדיניות עויינות לישראל.
הדרך האחרת, שעד היום לא התקיימה, היא לנסות ליצור מצב חדש, בו ערביי הארץ יעבירו את מרכז עניינם אל הנושאים האישיים, אל אורח החיים המשלים עם קיומה של מדינת ישראל ואל הרצון להשתלב ולתרום לקיומה – והיהודים יוכלו לראות בערבי היושב בתוכנו – אזרח מלא הרוצה בכנות להיות שותף אמיתי לשגשוגה של המדינה, הפועל ברוח זו, ומקבל ממנה התייחסות משתפת. כלומר, העברת היחסים לפורמט כמו זה הקיים בישראל בין יהודים לדרוזים, כמו זה הקיים בין יהודי ארצות הברית לרוב הנוצרי שם.
היום, לגודל השמחה, מבצבץ וצומח התהליך הזה של מעבר חֶלֶק מערביי הארץ, אלה שביטויים הפוליטי העכשווי הוא ב-רע"ם, בניגוד לפעילי הרשימה המשותפת ולדרכם. עצם הופעתו של תהליך "דרוזיפיקציה" כזה, ללא קשר לקואליציה כזו או אחרת, הריהו מבורך; פתח אור לפתרונה של בעייה, שנראתה עד כה כמנהרה צרה אל עבר התנגשות בלתי נמנעת.
שילוב כזה של אותו חלק מבין ערביי ישראל, בעשייה ובקבלה של וּמֵאֵת רשויות המדינה ומוסדותיה, אם יתאפשר, אינו תשובה לחישוב קואליציוני, זה או אחר, אלא פריצת דרך מבורכת אל ימות המשיח של החזון הז'בוטינסקאי של –"שם ירווה לו בשפע ואושר, בן ערב, בן נצרת ובני."
מובן כי יש לפעול בזהירות, בדרך של ניסוי ותהייה, שגם אליו התייחס ז'בוטינסקי כשכתב כי לא יעמוד דום כאשר מי שמכייס אותו – ינגן את הימנון המרסליזה, אבל חובה לאומית היא לפתוח בעשיית הניסיון, ובנפש חפצה להצלחתו.
עקיבא נוף

אהוד: אין ספק כי הצלחתו של נתניהו במאבק בקורונה באמצעות הבאת החיסונים, וכן בהשגת הסכמי השלום החדשים עם מדינות ערביות, בעיקר האמירויות (אשר להם התנגדו בכנסת נציגי "הרשימה המשותפת") – כל אלה השפיעו מאוד על ערבים אזרחי ישראל לראות אחרת את המציאות בה הם חיים ולהודות לאלוהים שהם חיים בישראל ולא בשום מדינה אחרת באיזור, וזאת כאשר השלום עם האמירויות פותח בפניהם אפשרויות של תעסוקה, מסחר, התעשרות ובילוי – שאותן לא שיערו מימיהם.
ציבור הבוחרים בישראל נהג בכפיות-תודה כלפי נתניהו בכך שלא העניק לו 61 מנדטים, וייתכן שהח"כים ברשימתו של מנסור עבאס מבינים טוב יותר את המציאות בישראל מאשר האספסוף הנאור שהפגין נגד נתניהו, ועם האספסוף טינפה אותו גם מרבית התקשורת, וכמובן אותם חלקים בציבור היהודי שהם מלאי שינאה נגדו ואין להם בשורה מלבד "רק לא ביבי!"
הבה נקווה שנתניהו יצליח בכל זאת להרכיב קואליציה וימשיך להנהיג את המדינה בארבע השנים הבאות.