אִם יֵש אֶת נַפְשֶׁךָ לָדַעַת
מָה פֶשֶׁר הַדְּבָרים
וְעַד כַּמָּה זְכוּתְךָ מַגַּעַת
לַחְפוֹר עָמוֹק בַּשׁוֹרָשִׁים –
אַל בַּשְׁחָקִים תִנְסוֹק לָגַעַת,
אַל תַּעֲפִּיל אֶל רוֹם הָרִים,
בַּגֵאָיוֹת לֵךְ, שָׁם פּוֹסַעַת
פַּשְׁטוּת חַפָּה מֵהִידּוּרִים,
פַּשְׁטוּת שֶׁל סוֹמֶק נְעוּרִים.

2. בְּתום הפסח

כַּמָּה חֲבָל, אוֹזֵל החָג,
נָמוֹג הַשֶׁקֶט, חֶרֶש פָּג,
הִילַת הָרוֹגָע נְסוֹגָה
אֶל יוֹם מֵרוּץ בְּלִי הָפוּגָה.

חוֹלֵף, כְּבָר, גֶשֶּׁם אֲחַרוֹן,
וְיֵשׁ פִּיצּוּי רַק בַּדוֹרוֹן
שֱׁל בּוֹא אָבִיב וּפְרִיחוֹתַיו,
לֹא עוֹד קוֹר-חוֹרֶף, תָּם הַסְּתָיו.

צְאִי הַיוֹנָה מִן הַתֵּיבָה,
עוּפִי בְּנַחַת וּבְשׁוּבָה
עַל אֶרֶץ שֶׁאַחֲרֵי מַבּוּל,
יְקוּם, אָכֵן, קִמְעָה חָבוּל,

אַךְ חָיָה בּוֹ אָהוּבָתִי,
אֲנִי לָהּ עֶרֶב, הִיא לִי שְׁתִי,
מֵחִיבּוּרֵנוּ הַמְּקוּדָשׁ –
יַחְדָּיו נִבְרָא עוֹלָם חָדָשׁ,

בּוֹ שֵׁם וְיֶפֶת וּבְנֵי חָם
יַצְמִיחו קֶשֶת לְפִתְחָם,
עוֹלָם הַמְחַבֵּק בְּתוֹם,
גָּם אֶת אַחֵר, גָּם תַ'יָּתום,

אֶת הַתָּמִים, אֶת הַשׁוֹנֶה,
עוֹלָם נָקִי מִן השׂוֹנֵא,
בּוֹ חָי הַגְּדִי עִם הַנָּמֵר,
לְלֹא נוֹגֵשׂ, בְּלִי מִתְעַמֵּר.
עקיבא נוף