"ויעל אלישע בית אל והוא עולה בדרך ונערים יצאו מן העיר
ויתקלסו בו ויאמרו לו עלה קרח עלה קרח: ויפן אחריו
ויקללם ותצאנה שתיים דובים מן היער ותבקענה מהם
ארבעים ושני ילדים"
מלכים ב' ב' 24-25


וּנְעָרִים יַצְאוּ לִלְעוֹג לְאִיש הָרוּח אֶלִישָׁע,
הֵם הַיָּפִים וְהוּא קֵרֵחַ, הַשָּׁרוּי בְּלֹא אִשָׁה,
לָהֶם הַצְּחוֹק וְהַשִּׁירִים וְזִקּוּקֵי מַהֲתַלָּה,
וְלוֹ – הַרוּחַ, הֶחָשָׁשׁ וְהַקְּלָלָה.

"וַתֵּצֶאנָה שְׁתֵּיּ דֻּבִּים מִתּוֹך הַיַּעַר,",
– לֹא דֻבִּים וְלֹא יַעַר, לֹא הָיָה וְלֹא נִבְרָא
שׁוּם דֻּבָּה עוֹד לֹא הָלְכָה אַחַר אִישׁ רוּח,
מִי שָׁמַע כַּדָּבָר וּמִי רָאָה?

הוּא הַחוֹזֶה אֶת הֶעָתִיד, וְהֵם – הֹוֶוה, בָּשָׂר וָדָם,
הוּא בֶּן בֵּיתוֹ שֶׁל אֱלֹהִים וּשְׂנוּא נַפְשָׁם שֶל בְּנֵי אָדָם,
לְאֱלֹהִים מְלוֹא כָּל הָאָרֶץ, לִנְבִיאוֹ אֵין נַחֲלָה,
לֹא גֶפֶן לוֹ, לֹא מְלוֹן אוֹרְחִים, לֹא תְּאֵנָה.

רַק הַנָּבִיא בְּדִמְיוֹנוֹ חוֹזֶה נָקָם בְּמַלְעִיגָיו,

אַךְ הַדִּמְיוֹן הוּא רַק דִּמְיוֹן, תַּעְתּוּעֵי כָּזָב וָשָׁוְא,
גַם אִם צוחֵק הוּא אַחֲרוֹן – אָבְדוּ חַיָּיו בְּמַמְרוֹרִים,
הוּא הַצּוֹדֵק אֲבָל הַצְחוֹק לַאֲחֵרִים.
עקיבא נוף