ג'ון אמריך אדוארד דאלברג-אקטון, הברון הראשון מאקטון (1834-1902), הידוע כלורד אקטון, היה היסטוריון ופוליטיקאי בריטי. במכתב לבישוף האנגליקני מנדל קרייטון, כתב הלורד אקטון את המימרה האלמותית, שכמו כל סטודנט למדע המדינה למדתי אותו בשיעור הראשון של מבוא למדע המדינה: "כוח נוטה להשחית, וכוח מוחלט משחית באופן מוחלט."
חשיבותה של המימרה הזאת היא היותה תמרור אזהרה מפני כוחו של שלטון. של כל שלטון. ומכאן – הצורך לבזר את השלטון, כדי למנוע ריכוזו של הכוח בידיו של אדם אחד או של קבוצה אחת.
אנו מכירים את הגישה הזאת גם ממקורותינו. כאשר משלחת של זקני ישראל פנתה לשמואל בדרישה למנות מלך, הזהיר אותם שמואל מפני השלכות המינוי:
"זֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר יִמְלֹךְ עֲלֵיכֶם: אֶת-בְּנֵיכֶם יִקָּח, וְשָׂם לוֹ בְּמֶרְכַּבְתּוֹ וּבְפָרָשָׁיו, וְרָצוּ לִפְנֵי מֶרְכַּבְתּוֹ. וְלָשׂוּם לוֹ שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי חֲמִשִּׁים; וְלַחֲרֹשׁ חֲרִישׁוֹ וְלִקְצֹר קְצִירוֹ, וְלַעֲשׂוֹת כְּלֵי-מִלְחַמְתּוֹ וּכְלֵי רִכְבּוֹ. וְאֶת-בְּנוֹתֵיכֶם יִקָּח לְרַקָּחוֹת וּלְטַבָּחוֹת וּלְאֹפוֹת. וְאֶת-שְׂדוֹתֵיכֶם וְאֶת-כַּרְמֵיכֶם וְזֵיתֵיכֶם הַטּוֹבִים יִקָּח, וְנָתַן לַעֲבָדָיו. וְזַרְעֵיכֶם וְכַרְמֵיכֶם יַעְשֹׂר, וְנָתַן לְסָרִיסָיו וְלַעֲבָדָיו. וְאֶת-עַבְדֵיכֶם וְאֶת-שִׁפְחוֹתֵיכֶם וְאֶת-בַּחוּרֵיכֶם הַטּוֹבִים וְאֶת-חֲמוֹרֵיכֶם יִקָּח, וְעָשָׂה לִמְלַאכְתּוֹ. צֹאנְכֶם יַעְשֹׂר וְאַתֶּם תִּהְיוּ-לוֹ לַעֲבָדִים" (שמ"א ח', י"א-י"ח).
הסכנה בריכוז הכוח קיימת גם בשלטון נבחר. לכן, הדמוקרטיה אינה רק בחירות של ההנהגה, אלא של פרלמנט שייצג את כלל העמדות בציבור. הדמוקרטיה כוללת קיומה של אופוזיציה לשלטון. יש בה הפרדת רשויות עם איזונים ובלמים ביניהן; השלטון מוגבל באמצעות סמכויות הרשות המחוקקת וסמכויות הרשות השופטת.
מרכיב הכרחי בדמוקרטיה הוא היותה מדינת חוק, עם שלטון חוק הכפוף לחוק ועם שוויון בפני החוק, שבו חוק אחד לאזרח ולשליט. הדמוקרטיה חייבת להבטיח את זכויות האדם והאזרח, את זכויות המיעוט, את חופש הביטוי, חופש העיתונות, חופש ההפגנה, חופש ההתארגנות. בדמוקרטיה פועל מוסד ביקורת חזק, שנועד לבקר את השלטון ולהצביע על מחדליו, והוא זרוע של הפרלמנט. כל אלה נועדו לרסן את כוחו של השלטון, מתוך ההבנה שכוחו של השלטון נוטה להשחית, וככל שהוא חזק יותר כך גדלה נטייתו להשחית. אין דבר מסוכן לדמוקרטיה יותר מפולחן אישיות של מנהיג. פולחן כזה הופך אזרחים חופשיים וביקורתיים לסוג של עובדי אלילים וחסידים שוטים של המנהיג. פולחן אישיות היא עבודה זרה, והיא כל כך לא יהודית.
גם שלטון ממושך מדי משחית. שלטון ממושך, במיוחד כאשר נלווה אליו פולחן אישיות, גורם לשליט להאמין לפולחן האישיות של עצמו; לאמץ את התובנה ש"המדינה זה אני", להאמין שבעצם בחירתו הוא מגלם את רצון העם ולכן רצונו האישי הוא רצון העם וטובתו האישית היא טובת העם, ולכן הוא החוק והוא מעל החוק. ואל פולחן האישיות הזה נלוות תופעות של פרנויה שלטונית מפני ה"חותרים" להפלתו, שבעצם הם חותרים נגד המדינה, כי המדינה היא המנהיג.
כל הכתוב כאן אינו תיאוריה. זו מציאות שלטונו הממושך, ממושך מדי, של נתניהו.
אילו היה מדובר בכל מנהיג אחר, חוץ מנתניהו, ברגע שהיה מבין שהוא ריחיים על צוואר המדינה וצוואר מפלגתו, שהוא תוקע את מדינת ישראל כבר שנתיים בפלונטר בלתי פתיר, הוא היה משחרר ונותן למדינה להשתחרר. המגלומן הנרקיסיסט הזה, שתאוות השלטון שלו אינה יודעת שובע, מוכן לדרדר את מדינת ישראל לעוד ועוד מערכות בחירות, ובלבד שלא ישחרר את קרנות השלטון, שבהן הוא נאחז בכל מחיר. ברגע שהוא ירפה, תקום ממשלה יציבה וחזקה לארבע שנים, בראשות הליכוד, אבל הוא לא ייתן לזה לקרות.
נתניהו הקיף את עצמו בעדת חנפנים ואומרי-הן, ואיש מהם אינו מעז להציג לו את המציאות נכוחה. מהבוקר עד הערב הוא שומע רק את פמפום דברי החנופה החלקלקים, של מי שאומרים לו לא לוותר, להמשיך ולאחוז בקרנות השלטון; מי שאומרים לו שהמתנגדים לו הם ילדים שעושים עליו "חרם" כי הם מקנאים בו. אילו היה מקיף עצמו באנשים בעלי שיעור קומה, בעלי חשיבה עצמאית, כאלה שיעזו לומר לו את האמת, הוא לא היה מידרדר למצבו הנוכחי, ואם כן, הם היו מראים לו את הדלת.
נתניהו באמת ובתמים מאמין לתעמולה של פולחן האישיות של עצמו. הוא באמת מאמין שהמדינה זה הוא, ושהשלטון ניתן לו מאלוהים ורשום על שמו בטאבו. הוא באמת מאמין שסיום שלטונו הוא סכנה קיומית למדינת ישראל. והוא נאחז בשלטון בכל מחיר.
ישראל במשבר שלטוני חסר תקדים אך ורק בשל גחמותיו של אדם אחד.
לאחר תום שלטונו של נתניהו, יהיה צורך ברפורמת דה-ביביזציה משמעותית, כולל חקיקה שתגן על הדמוקרטיה מפני תופעות דומות בעתיד. השינוי החשוב ביותר, שיש לעשותו כבר עכשיו, הוא הגבלת הקדנציות של ראש הממשלה. אין שום סיבה שראש הממשלה יכהן בתפקידו יותר משתי קדנציות. בשתי הקדנציות הוא יפעל בכל מאודו כדי להספיק לקדם את המדינה ולהטביע חותם בזמן הקצוב שבידיו. שלטון ללא הגבלה, מוביל לסיאוב ולהעדפת האינטרסים האישיים על האינטרס הלאומי, כפי שאנו נוכחים בימים אלה. אנו רואים, למשל, את הדחיינות של נתניהו בטיפול באתגרים, דוגמת ביטחון הפנים המתערער. כאשר כל מעייניו נתונים לצורך לשוב ולהיבחר שוב ושוב, הוא יעדיף לדחות התמודדות שטומנת בחובה מחיר לטווח הקצר. עדיף לדחות את ההתמודדות לעתיד בלתי ידוע. ראש ממשלה בקדנציה השנייה שלו חף משיקולים אלקטורליים וכל מעייניו מוקדשים לניצול הזמן הקצוב שלרשותו לקדם את הדרוש לטובתה של המדינה.
לא אחת, כאשר העליתי את הרעיון, נתקלתי בתגובה מוזרה: הטענה שהגבלת קדנציות מקובלת רק בשלטון נשיאותי ואינה מתאימה למשטר פרלמנטרי. ההיפך הוא הנכון. אם אנו מגבילים את מי שנבחר ישירות בידי העם, כלומר שעצם בחירתו האישית מבטאת את רצון העם – קל וחומר שנגביל את מי שלא נבחר ישירות, אלא בחירתו מבטאת את ההסכמות בין סיעות בכנסת שהקימו קואליציה.
שינוי כזה הוא הכרח להבראתה של הדמוקרטיה הישראלית.

[אהוד: אם נתניהו היה פורש אחרי שמונה שנות ראשות ממשלה, היינו היום במצב נהדר כמו מערב אירופה מוכת הקורונה, ובמו ברזיל, מקסיקו והודו, וללא הסכמי שלום עם האמירויות!]

2. שקר ה"נכבה"
איימן עודה פרסם ב"הארץ" מאמר מתבכיין על ה"נכבה", שכמובן היה חף מכל חשבון נפש ונטילת אחריות. הוא התמקד בחיפה, וכמובן לא הזכיר איך גולדה מאיר נסעה במיוחד לחיפה והפצירה בערבים להישאר, אך הם נענו לקריאת מנהיגיהם לעזוב בהבטחה שיחזרו מיד אחרי הניצחון, שמשמעותו השמדת היהודים.
עודה התבכיין שלא נותנים להם לזכור את אסונם ובעצם דורשים מהם להתכחש לעברם. הוא ציטט את אמירתו של יגאל אלון "עם שאינו זוכר את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל." משום מה הוא הפגין בקיאות והוסיף בסוגריים שהציטוט הוא מספרו של אלון "מסך של חול". אילו קרא את הספר היה יודע שהציטוט אינו משם, והוא נאמר כמעט עשרים שנה לאחר צאת הספר לאור.
היה גם פן פוליטי עכשווי במאמר – הצהרה שמפלגתו לא תיתן ידה לממשלה בראשות בנט. כמי שמעוניין בממשלה בראשות בנט, אני שמח על כך. ממשלה שתסתמך על הרשימה המשותפת לא תוכל להתקיים, בשל ניגוד אינטרסים בין ממשלה שתפקידה לקדם את מדינת ישראל למפלגה שחלומה לרשת את מדינת ישראל.
במאמר זה אציג את האמת על ה"נכבה". זהו עדכון של מאמר שפירסמתי לפני עשר שנים.

פירוש המילה "נכבה" בערבית הוא אסון. תבוסה במלחמה היא אסון לאומי. כאשר מדובר במלחמה על כל הקופה, והתבוסה היא של כל הקופה, האסון גדול שבעתיים. מאחר והפלשתינאים הובסו במלחמת העצמאות, אין ספק שזהו בעבורם אסון. אין לצפות מעם לחגוג את תבוסתו ואין סיבה להלין על כך שהפלשתינאים אבלים על אסונם. אילו רק באבל על אסונם היה מדובר, אי אפשר היה למצוא בכך כל פגם.
הבעייה אינה בנכבה אלא ב"נכבה". הבעייה היא שאין מדובר באבל, המובן מאליו, של הפלשתינאים על תבוסתם (שהיה טוב אילו אף לווה בקורטוב של חשבון נפש ונטילת אחריות). המדובר בשקר ובעלילה שכותרתם היא "נכבה". ובשקר הזה יש להילחם.
שקר ה"נכבה" הוא הסיפור לפיו הקולוניאליסטים הציוניים פלשו לפלשתין, וכבשו אותה מיד תושביה הפלשתינאים בטיהור אתני אכזרי – גירוש, טבח ואונס. שקר ה"נכבה" הוא הסיפור לפיו ליהודים נעשתה (או לא) שואה באירופה והם ערכו שואה לפלשתינאים. אין ילד פלשתינאי ב-73 השנים האחרונות שלא חונך על השקר הזה. אין ילד ערבי בעולם שלא גדל על השקר. אין ילד מוסלמי שמכיר סיפור אחר. ותעשיית השקר הזאת, שהיא בסיס הדה-לגיטימציה לישראל, תעשייה המגלגלת מיליארדים רבים, מצליחה לחדור למוחות רבים באירופה, בארה"ב ואפילו בישראל. כן, גם בישראל יש סוכנים של תעשיית השקר הנתעבת הזאת – בתקשורת, באקדמיה ואפילו במערכת החינוך.
בשקר הזה יש להילחם. המלחמה בשקר היא בראש ובראשונה מתקפת אמת. יש לדאוג לכך שכל אדם בעולם ידע את האמת. נקודת הבוחן של האמת ההיסטורית היא ה-29 בנובמבר 1947. ביום זה החליטה עצרת האו"ם על חלוקת א"י למדינה יהודית ומדינה ערבית. המדינה הערבית לא כללה רק את יהודה, שומרון ועזה, אלא גם את הגליל המערבי והמרכזי, הנגב המזרחי כולל באר שבע, הנגב המערבי, אשקלון ואשדוד, לוד ורמלה, אפילו יפו.
היישוב היהודי חגג כל אותו הלילה ברחובות את אישור הקמת מדינת-כבשת-הרש הזאת, בגבולותיה הבלתי אפשריים, וראה בהחלטה התגשמות חלום הדורות. הערבים התנפלו למחרת על היישוב היהודי, במטרה להשמידו, שנתיים וחצי בלבד אחרי השואה, ולמנוע את ביצוע החלטת האו"ם.
נקודת הבוחן השנייה של האמת ההיסטורית היא ה-15 במאי 1948. ביום זה תם המנדט הבריטי. יום קודם לכן, הכריז בן גוריון על הקמת מדינת ישראל והושיט יד לשלום לערביי א"י ולמדינות ערב. הפלשתינאים יכלו לנהוג באותה דרך – להכריז על מדינתם וללחוץ את היד שהושטה לעברם. אך הם נהגו אחרת. ביום הקמת המדינה, כל מדינות ערב פלשו לתוכה על מנת להטביעה בדם, למנוע את הקמתה ולהשמיד את היישוב היהודי, שלוש שנים אחרי השואה.
מלחמה היא דבר אכזרי. במלחמה אנשים נהרגים, אנשים נפצעים, אנשים נעקרים מבתיהם. 6,000 יהודים, אחוז מן היישוב היהודי (בקנה מידה של אוכלוסיית מדינת ישראל היום, מדובר במספר שווה ערך ל-100,000 הרוגים) – נהרגו במלחמה הקשה הזאת. מי שפותח במלחמה, בוודאי בתוקפנות מרושעת, זדונית ואכזרית כל כך, נושא באחריות מלאה ובלעדית לתוצאותיה הקשות. הפלשתינאים ומדינות ערב, נושאים ב-100% מהאחריות לכל תוצאות המלחמה. אסון? נכבה? באשמה מלאה שלהם. נכבה תוצרת עצמית. זאת האמת, ואין בלתה. לא "נרטיבים" שונים ולא כל הקשקושים הפוסט מודרניסטים האופנתיים האלה. יש אמת ויש שקר. זאת האמת. סיפור ה"נכבה" הוא שקר.
אך זה לא כל הסיפור. אין לשכוח שההתקפה הזאת על היישוב היהודי ועל מדינת ישראל בת יומה היתה הסיבוב החמישי של התקפות ערביות רצחניות על היישוב היהודי. קדמו לה מאורעות 1920, 1921 (שבשבוע הבא ימלאו להם מאה שנה), 1929, 1936-1939. יותר משנות דור לפני ה"נכבה". כמעט יובל לפני ה"כיבוש". וגם בתקופה שבין 1939 ל-1947 הפלשתינאים לא ישבו בחיבוק ידיים. מנהיגם הנערץ, אבי אומתם, המופתי חאג' אמין אל חוסייני, היה בן בריתו הקרוב של היטלר ושותפו לתוכניות הפתרון הסופי של העם היהודי.
וגם זה לא כל הסיפור. הרי היה למדינות ערב די זמן – 73 שנים, כדי לשקם את הפליטים הפלשתינאים והם בחרו, בעידוד הפלשתינאים עצמם, להשאירם ולהשאיר את ארבעת דורות צאצאיהם כ"פליטים" מרצון, כדי שישמשו כגחלים לוחשות מתחת לרגלי ישראל וכאמצעי להנצחת הסכסוך ולדה-לגיטימציה לישראל, שמעולם הם לא הכירו בזכות קיומה.
הגיעה השעה שנצא מהתרדמת ונצא במתקפת אמת מול תעשיית השקר. מתקפת אמת בעולם, ולצערי יש בה צורך גם בארץ. חשוב שילדי ישראל ילמדו על תעשיית השקר של ה"נכבה". אך חשוב שילמדו שזאת תעשיית שקר ושידעו מה היא האמת, ולא ילמדו שזה "הנרטיב הציוני" וזה "הנרטיב הפלשתינאי" כפי שאיננו מלמדים על "נרטיב השואה" מול "נרטיב הכחשת השואה", כשני נרטיבים לגיטימיים ושווי ערך.
הגיעה השעה שקול האמת ישמע.

3. צרור הערות 25.4.21
* חוק יסוד נתניהו – בשנת 2000, כאשר נפלה ממשלת ברק, נערכו, בהתאם לחוק הבחירה הישירה, בחירות מיוחדות לראשות הממשלה בלבד. נתניהו החליט להתמודד, והכנסת אף שינתה במיוחד למענו את החוק על פיו רק ח"כ יכול להתמודד (נתניהו התפטר מן הכנסת לאחר תבוסתו ב-1999). אבל הוא דרש שהכנסת תתפזר ותהיינה בחירות הן לכנסת והן לראשות הממשלה, כי ראש ממשלה שיבחר ללא בחירת הכנסת לא יוכל באמת לפעול ולהנהיג את המדינה. לתדהמתו, דרישתו זו לא נענתה, והוא נתקע על ראש העץ שעליו טיפס ולא התמודד. שרון ניצח בבחירות וצירף אותו לממשלתו כשר החוץ.
ועכשיו, בניסיונו לשנות את כללי המשחק תוך כדי משחק בחקיקה פרסונלית על שיטת בחירות שלהערכתו תביא לו ניצחון הוא מציע... בחירה ישירה לראש הממשלה בלי בחירות לכנסת.
לדעתי, הפתרון הטוב ביותר ליציאה מהמשבר, היא לחוקק חוק יסוד על פיו נתניהו יהיה ראש הממשלה לכל חייו.

* תמצית הפלונטר – פרח טיס עף מהקורס ומיהר להתגייס לנ"מ: אם אני לא אטוס אף אחד לא יטוס.

* תאוות שלטון – אחרי שכשל בניסיונו להקים את ממשלת ציר הרשע עם הכהניסטים והאחים המוסלמים, כינס נתניהו מסיבת עיתונאים, מופע אימים מתלהם, שבו התגולל בגסות ופראות בבנט. צפיתי במופע האימים וראיתי מולי אדם היסטרי ונואש.
היה גם קטע קומי – נתניהו, נתניהו!!! דיבר על מישהו אחר, לא חשוב מי, במושגים של... תחזיקו טוב... תאוות שלטון בלתי מרוסנת. הרי עשרה קבין של תאוות שלטון ירדו לעולם, 9.9 חטף נתניהו והשאר נשאר לכל העולם כולו.

* הפוסל במומו – נתניהו (!!!) על בנט: "תאוות שררה", "אמביציה בלתי נשלטת להיות ראש ממשלה", "אי־קיום הבטחות", "יריקה בפרצופה של הדמוקרטיה". בפסיכולוגיה קוראים לזה "השלכה". זה לא היה בדיוק מפגן של מודעות עצמית.

* מוקד ההסתה – מנדלבליט וליאת בן-ארי יכולים לנוח כמה ימים. מוקד ההסתה הביביסטית הפרועה ממוקדים כעת באדם אחד – נפתלי בנט. מרגע שסמוטריץ' הכשיל את ניסיונו של נתניהו להקים ממשלת ימין עם רע"ם, שבנט הסכים להצטרף אליה ונתן לנתניהו את כל אצבעות סיעתו, נתניהו הבין שלא יקים ממשלה והוא מקדיש את כל מרצו לסיכול הקמת ממשלה אחרת. השיטה – הסתה פרועה נגד בנט. אני מקווה מאוד שמשטרת ישראל והשב"כ דואגים לשלומו של בנט.

* מבחן הסבירות – האם זה סביר שמי שעומד בראש מפלגה בת 7 מנדטים יהיה ראש הממשלה? אילו נבחנה השאלה בתנאי מעבדה, בניתוק מהמציאות הפוליטית, התשובה היא שלילית. אולם פוליטיקה היא אמנות האפשרי, והסבירות של הרעיון נבחנת מול האלטרנטיבות.
זה לבטח סביר יותר מראש ממשלה שנאשם בשוחד ומנהל ג'יהאד נגד מדינת החוק ומוסדותיה ומנסה להשתלט על משרד המשפטים ולבחור יועץ ממשלתי לממשלה ופרקליט מדינה שיפעלו למען האינטרס המשפטי האישי שלו.
זה לבטח סביר יותר מראש ממשלה שגורר את שרי מפלגתו לבית המשפט ומקיים בו מופע אימים של הסתה נגד מדינת החוק ומוסדותיה.
זה לבטח סביר יותר מראש ממשלה מגלומן שמאמין שמדינת ישראל רשומה על שמו בטאבו, שגלגל אותנו כבר לארבעה סיבובי בחירות ומנסה לגלגל אותנו לסיבוב חמישי, רק כדי למנוע אפשרות שמישהו מלבדו יהיה ראש הממשלה, למרות שכל הפלונטר ייפתר באחת אם רק ישחרר ויזוז.
זה לבטח סביר יותר מראש ממשלה שבעיצומו של משבר כלכלי חמור אינו מעביר תקציב מדינה, כדי לגנוב את הרוטציה עליה התחייב בהסכם עליו חתם ואף עיגן אותה בחוק יסוד.
זה לבטח סביר יותר מראש ממשלה שחותם על הסכם קואליציוני בתרגיל הונאה ציני, ללא כוונה לקיים אותו ומפר אותו מיומו הראשון.
אם הכנסת תצביע ברוב קולות בעד ממשלה בראשות מנהיג מפלגה בת 7 מנדטים, פירוש הדבר שזה רצון רוב העם על פי המנדט שהעניק לנבחריו.
ואסיים בדוגמה תיאורטית. בבחירות בארץ עוץ השתתפו שלוש מפלגות. הירוקים והכחולים קיבלו 40% כל מפלגה, והצהובים קיבלו 20%. הירוקים בשום אופן אינם מוכנים להצטרף לממשלה בראשות הכחולים אבל מוכנים להצטרף לממשלה בראשות הצהובים. הכחולים בשום אופן אינם מוכנים להצטרף לממשלה בראשות הירוקים אך מוכנים להצטרף לממשלה בראשות הצהובים. הצהובים אינם מוכנים להצטרף לממשלה בראשות הירוקים או הכחולים אך מוכנים לצרף כל אחת משתי המפלגות לממשלה בראשותם. איזו מפלגה תעמוד בראש הממשלה?

* עתירות סרק ועתירה צודקת – העתירה לבג"ץ נגד כהונתו של נתניהו כראש הממשלה על אף שהוא נאשם, היתה עתירת סרק בלתי חוקתית. בג"ץ דחה אותה פה אחד, ברוב מהדהד של 11:0. העתירה לבג"ץ נגד הטלת המנדט להרכבת הממשלה על נתניהו היתה עתירת סרק בלתי חוקתית והטרדת בית המשפט ובג"ץ דחה אותה על הסף. העתירה לבג"ץ להורות ליועמ"ש להכריז על נבצרותו של נתניהו היתה עתירת סרק בלתי חוקתית ובג"ץ דחה אותה.
בשלושת המקרים האלה, היה זה ניסיון להפוך את בית המשפט העליון לשחקן פוליטי, בציפייה שיפסוק בניגוד לחוק ובעד האינטרס הפוליטי של העותרים. בית המשפט לא נגרר למגרש הזה ופסק על פי חוק.
לעומת שלושת המקרים הללו, העתירה נגד הממשלה בדרישה למנות לאלתר שר משפטים, היא עתירה צודקת ביותר ויש לקוות שבג"ץ יקבל אותה. מניעת מינויו של שר משפטים היא חבלה חמורה ביכולת התפקוד התקין של ממשלת ישראל. קל וחומר, כאשר אין שום סיבה עניינית לאי המינוי, והסיבה היא אנטי חוקתית – רצונו של ראש הממשלה שהוא נאשם בפלילים ומצוי בניגוד עניינים מובהק עם עולם המשפט, לשלוט באמצעות שר-בובה במשרד המשפטים, לפטר את היועמ"ש ולמנות יועמ"ש "נוח" ופרקליט מדינה "נוח" כדי להשפיע על המשפט ואם יצליח – אולי גם לבטלו. אסור לבג"ץ לתת לכך יד. אני מקווה ומאמין שכבר בימים הקרובים בית המשפט יחייב את הממשלה למנות לאלתר שר משפטים, בהתאם לחוק יסוד הממשלה בגרסתו האחרונה, על פיה ראש הממשלה החלופי ממנה את שר המשפטים.

* קונספירציה ופנטזיה – קראתי רשומה ארוכה מאוד ובה תאוריית קונספירציה מטורללת, על כך שמי שמנהלים כעת את המשבר הפוליטי בישראל הם האמריקאים ואם לדייק יותר – ממשל ביידן. מה, באמת האמנתם שיאיר לפיד נסע לחופשה בחו"ל? הוא נסע לקבל תדריכים מהבית הלבן וכדי לרקוח את הקונספירציה שנועדה להפיל את שלטון נתניהו. האמריקאים הם שהורו לבנט איך לנהוג. הם שהורו לעבאס איך להצביע. הכול מובנה היטב.
תחשבו בוודאי שהנה, עוד קונספירציה ביביסטית שנועדה להציג את יריביו כבוגדים, כסוכני מעצמה זרה, כמופעלים בידי ה-CIA כדי לבטל את הבחירה הדמוקרטית החופשית של אזרחי ישראל. אז זהו, שלא. זו רשומה אנטי ביביסטית קיצונית, נוטפת שנאה ובוז לנתניהו.
כאשר אנו נתקלים בתאוריות קונספירציה מונפצות, הדבר הראשון שאנו מנסים להבין הוא מה המניע של ממציאי התאוריה. ברור מה המניע של ממציאי התיאוריה שהשב"כ רצח את רבין. ברור מה המניע של ממציאי התאוריה שתופרים תיקים לנתניהו כדי לבצע הפיכה שלטונית. ברור מה המניע של ממציאי התאוריה שהמוסד עומד מאחורי מתקפת הטרור של 11 בספטמבר 2001.
אבל מה המניע של אנטי ביביסט קיצוני להמציא תאוריה כזו? ההסבר היחיד שלי הוא שיותר משזו תאוריית קונספירציה, זו פנטזיה של מי שמייחל להתערבות זרה. הרי אנו מכירים לא מאתמול את הפנטזיה של השמאל הרדיקלי על "העולם" שיתערב ויכריח אותנו לעשות את מה שאנו לא מסוגלים להבין לבד שאנו חייבים לעשות בעצמנו. ש"העולם" ילמד אותנו בדרך הקשה ויציל אותנו מעצמנו. ע"ע פשקוויליו של גדעון לוי שמייחל לחרם שילמד את אזרחי ישראל בדרך היחידה שהם מבינים, דרך הכיס, וכו' וכו' וכו'.
בסופו של דבר הסנטימנט הזה של השמאל הקיצוני הוא ממש מתנה לביביסטים, שקוראים ומסמנים בסיפוק – מש"ל.

* הזנה הדדית – אחרי לילה של מתקפת טרור הרקטות על יישובי מערב הנגב והתפרעויות קשות של פלשתינאים בירושלים, קפץ ארגון "קריימיניסטר" על המצב כמוצא שלל רב, והוציא פשקוויל קונספירטיבי שמסביר שנתניהו עומד מאחורי ההסלמה בשתי החזיתות, כדי להקים ממשלה בראשותו. הפשקוויל הופיע כמעין הצהרה של נתניהו, בזו הלשון:

"אזרחי ישראל בוקר טוב.
אתם חצופים!
איך אתם מעזים לחשוב כלל על החלפת ראש ממשלה מכהן בזמן שירושלים ועזה בוערות ויהודים מותקפים?!?
הסכנה מוחשית ומיידית!
אויבינו בחסות האיראנים ובתמיכת אירגוני השמאל הקיצוני הממומנים על ידו, מנסים לבצע הפיכה שלטונית תוך כדי מצב החירום.
קורא מכאן להשעות בדחיפות את כל ההליכים הקואליציוניים והמשפטיים עד שנצא ממצב החירום עליו אכריז מיד עם צאת השבת.
נמגר את החמאס, נשיב את השקט לירושלים עירנו הקדושה ורק אז נוכל להתפנות לכל השאר.
תודה למשטרת ירושלים על העבודה המצוינת בליבוי המהומות, תודה לסוכנינו הנאמנים בעזה שלא מאכזבים לעולם (המזוודות בדרך).
תודה לרעייתי שרה ובני יאיר ולכל הכוחות הלאומיים האמיתיים התומכים בי בשעות קשות אלה.
שלכם
בנימין נתניהו.
(באמת חשבתם שאלך ככה בקלות?)"

אין דבר שבונה, מזין ומפרנס את הביביזם יותר מהחרא הקונספירטיבי הזה. מה עושה תעשיית השקרים הביביסטית? לוקחת פשקוויל הזוי, בזוי, מטורלל ונתעב כזה של קבוצת שוליים רדיקלית ומלבישה אותו על כל מתנגדי נתניהו, למרות שרובם המכריע מוקיע את המסר. כשאני מבקר את נתניהו מיד מדביקים לי תמונות של פשקווילים כאלה עם מסר של: "אתם" עוד מעזים לדבר על הסתה לתרבות של שקר ושנאה? הרי מחר תעשיית השקרים תייחס את הפשקוויל הדוחה הזה גם לבנט, לסער, ללפיד ולגנץ. זה חוק הרדיקלים השלובים. כך בדיוק הקיצונים משני הצדדים מפרנסים ומעצימים אלה את אלה, והרוב השפוי משלם את המחיר.

* תאומים סיאמיים – אם מישהו זקוק להוכחה עד כמה הקונספירטורים הביביסטיים והקונספירטורים הרל"ביסטים הם תאומים סיאמיים, הנה פשקוויל ביביסטי, שכל כך דומה לפשקוויל של "קריים-מיניסטר":

"תגידו לאף אחד לא מוזר העיתוי של הסרטונים והאלימות של הערבים ליהודים פתאום?
כמה אנחנו תמימים.
כמה קל לעבוד עלינו.
בעיה לשלם לכמה צעירים שיכו יהודים ויצלמו והנה לכם מתכון לפיצוץ בעיתוי המושלם?
בואו נזכר בחבורה בבני ברק ועוד דוגמאות...
אף אחד לא עוצר ושואל את עצמו למה?"

כן, אלה מאשימים את נתניהו שיזם את הפרעות בירושלים וירי הרקטות כדי להבטיח את שלטונו, אלה מאשימים את "אססססמול" שיזם זאת כדי לחבל במאמציו של נתניהו להקים ממשלה.
החסרים משוגעים אנחנו?

* האויב של אויבי – כאשר פורעים פלשתינאים מיידים אבנים על משרד המשפטים הישראלי – בעד מי הביביסטים?

* אובדן ביטחון הפנים – יהודים מותקפים בידי פורעים ערבים לאומנים וגזענים בשל היותם יהודים. ערבים מותקפים בידי תמונת הראי שלהם, פורעים יהודים לאומנים גזענים, בשל היותם ערבים. את הקנאות המטורפת הזאת יש לעצור ביד ברזל. מחדל ביטחון הפנים ואובדן המשילות בעשור האחרון, מדרדר את ישראל לתהומות. הלגיטימציה הפוליטית למפלגות קנאיות מלבה ומעודדת את ההקצנה הזאת.

[אהוד: תודה לך אורי, עכשיו ברור לי, נתניהו אשם גם במחדל של אובדן ביטחון הפנים!!!]

* שרוח העסקנות לא תדבק בו – אני שמח מאוד על בחירתו לכנסת של עמיחי שיקלי – (ימינה) מייסד מכינת תבור וראש המכינה עד בחירתו לכנסת. עמיחי הוא מופת של איש רוח ומעש, מחנך. אני מאחל לו שרוח העסקנות לא תדבק בו, אלא להיפך – רוחו תשרה על סביבתו ותשפיע על דמותה של הכנסת. אני רואה באנשים כמו עמיחי, חילי טרופר, יועז הנדל והרב גלעד קריב את הפנים היפות שיכולות להיות לפוליטיקה הישראלית.
בהצלחה!

* להכיר ברצח העם הארמני – כל הכבוד לביידן על ההכרה ברצח העם הארמני (באיחור אופנתי של מאה שנה). בושה שישראל, המדינה היהודית, המדינה שנאבקת בהכחשת השואה, הראשונה שהיתה צריכה להכיר ברצח העם, טרם עשתה זאת. בכל פעם יש תירוץ "פרגמטי", לכאורה. פעם טורקיה היא בעלת בריתנו וחבל לסכן את היחסים אתה. פעם טורקיה בעימות איתנו וחבל להסלים את המתיחות. פשוט בושה!

* הרייטינג מעל הכל – קיוויתי שהאנושיות והשכל הישר יגברו על תאוות הבצע, ותחקיר עובדה על משי זהב לא ישודר ביום חמישי, שעות אחדות אחרי ניסיון ההתאבדות שלו. למרבה הצער, תאוות הבצע והרייטינג עומדת מעל כל שיקול אחר.
למען הסר ספק – ההתנגדות שלי אינה לתחקיר החשוב ולא לשידורו, אלא לחוסר הרגישות בעיתוי השידור.

* מחיר החופש – איני חשוד באהדה לסמוטריץ', אבל כאשר הוא ראוי לשבח, אני שמח לפרגן לו. סמוטריץ' הצליח לחלץ עגונה מידי סרבן גט מנוול, כאשר לקח על עצמו ערבות בסך 650,000 ש"ח – הסכום שבו היא נאלצה לקנות את החופש. מביש שיש צורך בפתרונות כאלה, ומן הראוי להיאבק לשינוי יסודי, אך המאבק אינו צריך להיות על גבה של אישה אומללה. במקרה הפרטני צריך לעזור לה. ויפה מאוד שהוא עזר לה. כל המקיים נפש אחת כאילו קיים עולם מלא.

* לא עמדה על דם רעותה – בפרשת "קדושים" שקראנו בשבת (קראנו שתי פרשות – "אחרי מות" – "קדושים") קראנו את הפסוק המכונן "לא תעמוד על דם רעך." כשחשבתי על הפסוק הזה, עלתה לנגד עיני דמותה של עדי זוסי, שכנתה של שירה איסקוב, שלא עמדה על דם רעותה/שכנתה והצילה את חייה.

* ביד הלשון: בית ציידא – בקעת בית ציידא הוא שמה העברי של בקעת הבטיחה בגדה הצפונית של הכינרת, סמוך לשפך הירדן לכינרת, המנקזת לתוכה את נחלי הגולן: נחל משושים, נחל יהודיה, נחל דליות ונחל שפמנון, שיוצרים את נחלי זאכי ומג'רסה. בבקעת בית ציידא נמצאת שמורת הטבע מג'רסה, שטחים חקלאיים של יישובי הגולן, חוות בקר של משפ' שניידר, פארק הירדן ולצד נכסי הטבע והנוף, החי והצומח, יש בה גם נכסים ארכיאולוגיים ומורשת היסטורית של ראשית ההתיישבות הציונית.
השם בית ציידא ניתן לבקעה על שם העיר בית ציידא מתקופת בית שני, המשנה והתלמוד. העיר, המופיעה במקורות היהודים והנוצריים של התקופה, מזוהה עם תל בית ציידא בפארק הירדן. בשכבות התל נתגלו שרידים של ערים מתקופות היסטוריות שונות: יישוב מתקופת הברונזה הקדומה (בסביבות המאה ה-30 לפנה"ס), עיר מתקופת המקרא שמזוהה כבירת ממלכת גשור ויישוב מתקופת בית שני, שזוהה כבית ציידא.
בלשון המקרא ובעברית המודרנית ציד הוא תפיסה והריגה של בעלי חיים בכלל, אך בעברית של תקופת המשנה והתלמוד משמעותה הוא דיג. בית ציידא פירושה בית הדייג. מכאן, שבית ציידא הייתה כפר דייגים. ואכן, נמצאו בה שרידים של ציוד דיג. עם זאת, יש החולקים על הזיהוי, בטענה שתל-בית ציידא אינו סמוך לכינרת, ושבית ציידא נמצא דווקא באזור בית הבק, אף הוא בבקעת בית ציידא, היושב 500 מ' ממזרח לשפך הירדן לכינרת.
מראשית הציונות עשתה התנועה הציונית מאמצים לגאול את אדמות בקעת בית ציידא לצורך התיישבות יהודית באדמות הפוריות הללו. ניסיונות אלו נמשכו עד סוף שנות השלושים, חרף העובדה שהגולן ובתוכו בקעת בית ציידא שויכו לסוריה על פי החלוקה של חבר הלאומים לאחר מלחמת העולם הראשונה. בתחילת המאה ה-20 התיישבה קבוצת חלוצים, עולים מחצי האי קרים באוקראינה, בבית הבק, אך לאחר חמש שנות התמודדות קשה עם מחלת המלריה שהביא למותם של מתיישבים, עם הצפות ושיטפונות ועם ניתוק תחבורתי (הקשר של המתיישבים עם שאר חלקי הארץ נעשה באמצעות שיט בסירות לטבריה), הם נטשו את המקום ב-1909.
בין מלחמת השחרור למלחמת ששת הימים האזור היה בשליטה סורית. בבית הבק פעל מוצב סורי שממנו הותקפו סירות דיג ישראליות לאורך הכינרת. במבצע כינרת (1955) נכבש המוצב יחד עם מוצבים סוריים נוספים בחופי הכינרת. פעולה זו הביאה לכמה שנות שקט בגזרת הכינרת, אך החל מסוף שנות החמישים ועד שחרור הגולן במלחמת ששת הימים, שבו המוצבים לפעול ולתקוף.
אורי הייטנר