מה האינטרס האמריקאי להפוך את איראן למעצמה גרעינית?
כבר שאלתי את השאלה, אבל טרם ניתנה התשובה.
בהינתן שלפי הסכם הגרעין עם איראן שארה"ב רוצה לחזור אליו לאיראן יש לגיטימציה להיפך למעצמה גרעינית בעוד תשע שנים:
https://he.wikipedia.org/wiki/הסכם_המעצמות_על_תוכנית_הגרעין_האיראנית
אי אפשר להימנע מהשאלה מהו האינטרס האמריקאי, או ליתר דיוק האינטרס של הדמוקרטים בארה"ב, או של ביידן אישית, (או של בנו) – מהפיכתה של איראן למעצמה גרעינית?
מהו האינטרס הפוליטי, כלכלי – של המפלגה הדמוקרטית בהסרת הסנקציות על איראן שיביאו לחיזוקה הכלכלי ולהגברת יכולתה של איראן להשפיע באזור?
מהו האינטרס של המפלגה הדמוקרטית בהסרת הח'ותים מתימן מרשימת הטרור, חיזוקם ונתינת הלגיטימציה להתקפת סעודיה בטילים ובמלט"ים?
מהו האינטרס של המפלגה הדמוקרטית לפגוע באפשרות הקשר בין ישראל לסעודיה והפקרתה לכוח האיראני? מהו האינטרס של המפלגה הדמוקרטית לסיכון הסכמי אברהם בין מדינות המפרץ לישראל?
טרם שמעתי הסבר אחד – מהו האינטרס האמריקאי? מה תרוויח ארה"ב מהפיכתה של איראן למעצמה גרעינית אזורית?
חובב טלפז, המומחה לאמריקה, ממתינים להסבריך.

ג'ון קרי ואיראן
שר החוץ האיראני מוחמד ג'וואד זריף טען בהקלטה שהודלפה לניו יורק טיימס, כי שר החוץ של ארה"ב בשלטון אובמה, ג'ון פורבס קרי, דיווח ​​לו על יותר מ-200 פעולות שביצעה ישראל בסוריה.
קרי הואשם בעבר כי שיתף פעולה עם מנהיגי איראן כדי לערער את ממשל טראמפ. קרי הוא כעת חלק מממשל ביידן ויושב במועצה לביטחון לאומי כשליח הנשיא המיוחד לאקלים.
https://rotter.net/forum/scoops1/693309.shtml
קרי כמובן מכחיש, וייתכן שההדלפה של זריף אינה נכונה, מה שבטוח הוא שג'ון פורבס קרי תומך בהסרת הסנקציות על איראן, וחזרה להסכם הגרעין איתה, קרי, לגיטימציה של איראן כמדינה גרעינית.

החיים בארץ ייקברו בארץ, החיים בארץ אחרת ייקברו שם
מעצב האופנה אלברט אלבז, יליד מרוקו, שחי בצרפת, הובא לקבורה בישראל.
https://www.haaretz.co.il/gallery/fashion/.premium-1.9754945
אלברט אלבז ירד מישראל, לא חי בה, ולא שילם ביטוח לאומי ומיסים למדינה. לכן אין שום סיבה שייקבר בארץ. יש לנו בארץ מצוקת מקומות קבורה בארץ, ומספיק מתים משלנו.
בלי קשר אליו, יש לעגן בחוק שכל יורד שירצה להיקבר בארץ לא יקבל אישור קבורה בארץ ללא השלמת תשלום מיסים ודמי ביטוח לאומי מיום הירידה מהארץ עד יום הקבורה.

הההגדרה הנכונה – "יהודים-ערבים"
במאמר ביקורת על ההצגה "אנא מן יהוד" של אלמוג בהר, בן למשפחה עיראקית, כותבת הדסה בן-קיקי-מור כי "הכינוי 'יהודים ערבים' ממש לא יכול להתקיים והוא אף מקומם, איך ייתכן להיות יהודי ערבי?" – "כי יהודי וערבי מתאפיינים קודם כל בדתם. כמעט כל ערבי הוא מוסלמי וכל יהודי הוא בן דת משה היהודית. אז כיצד יכול להיות יהודי ערבי, כאשר הערבי הוא מוסלמי? אבסורד." (הדסה בן-קיקי-מור, "געגועים לשפת האם הערבית", "חדשות בן עזר", גיליון 1639).
המונח "יהודים-ערבים" אומץ לאקדמיה דווקא ע"י בן למשפחה עיראקית, אמנם אקטיביסט פרו-איסלמי, אנטי-ציוני, ואנטי אשכנזי – פרופסור יהודה שהרבני-שנהב:
https://he.wikipedia.org/wiki/יהודה_שנהב
אבל אין בעובדה זו כדי לפסול את המושג. פשוט משום שהוא המושג הנכון.
בהינתן שהמונח "אשכנזים" אינו כולל רק את יהודי אשכנז (גרמניה) אלא בהכללה את כל יהודי אירופה, איך נכנה בכינוי משותף את כל היהודים מארצות ערב?
מה המשותף בין יהודי מעיראק, תימן, ומרוקו?
האם נכנה אותם "ספרדים"? – הכינוי "יהודים ספרדים" כולל למשל יהודי כבנימין זאב הרצל, או סופר כ-י.ל. פרץ, אבל אינו כולל יהודי כעבדאללה-עובדיה יוסף, או סופר כפואד אליאס נאצח ח'לסצ'י (אלי עמיר) העיראקיים.
האם נכנה אותם "מזרחיים"? – הכינוי "יהודי מזרחי" (אוסט יודה) מתאים למשל ליהודי כיוסף טרומפלדור (יליד פיאטגורסק בקווקז) אבל אינו מתאים ליהודי כאריה מכלוף דרעי המוגרבי-מערבי-מרוקאי. (אגב דרעי גם אינו ספרדי. דרעי הוא שם של שבט בֶּרְבֶּרִי).
כמובן שאבותיה של הדסה בן קיקי במרוקו מעולם לא קראו לעצמם "מזרחיים" כי הם היו פשוט בני "עדת המערביים" – מוגרבים. המונח "מזרחיים" היא כינוי אשכנזי אירופו-צנטרי בהשפעת "האורינטליזם" האירופי שיש בו שמץ התנשאות גזענית.
מכאן אם המשותף בין יהודי ארצות ערב אינו המרכיב הספרדי, ולא המרכיב המזרחי, הדבר המשותף היחיד הוא היותם יהודים מתרבות ערבית-מוסלמית. יהודים שלשונם היתה ערבית (בעגות שונות), ולכן הכינוי המשותף לכולם הוא יהודים-ערבים.
בהגדרה זו אין שום נתינת תוקף למציאות של יחסים טובים בין יהודים לערבים שמעולם לא היתה. לכן אין כל פסול בהגדרה הזו, ונהפוך הוא, בפסילת ההגדרה יש אולי שמץ גזענות.
יש כמובן להבדיל בין הביטוי "יהודים-ערבים" מהביטוי הערבי הגזעני: "ערבים-יהודים", ביטוי השולל את קיומו של העם היהודי, והקובע שיהדות היא רק דת ולא לאום, כפי שקובעת האמנה הפלישתינאית.
ודוק: המונח "ערבי-יהודי" פסול. המונח "יהודי-ערבי" לגיטימי לחלוטין.

לפני מות אפיקורוס –
אחרי מות חייל מלך המשיח
ביום א', ה-2 במאי, מלאו מאה שנה בדיוק לרצח המזעזע של הסופר יוסף חיים ברנר הי"ד, יחד עם עוד חמישה יהודים, בידי פורעים ערבים צמא דם, בבית בודד בלב פרדסי אבו כביר ביפו. והנה בעוד שבחייו היה ברנר אפיקורוס לאחר מותו הוא נהפך ל"חייל מלך המשיח" (או שמא חמורו של משיח). (מנחם רהט, "ברנר והחלוצים – חיילי מלך משיח", "חדשות בן עזר", גיליון 1640).

פולמוס ברנר או מאורע ברנר
יוסף חיים ברנר עורר בדעותיו פולמוס גדול בעולם היהודי שזכה גם לשם "מאורע ברנר".
פולמוס ברנר נבע סביב דעתו של ברנר על בעיית המרת הדת לנצרות שעברה ממערב אירופה למזרחה. בעיית השמד וההתבוללות.
בתאריך 24.11.1910 פרסם ברנר מאמר בעיתון "הפועל הצעיר", שעסק ב"מגפת השמד", בקרב הצעירים במזרח אירופה. במאמר ברנר טען:
א. תופעת השמד היא שולית, ואינה מסכנת כלל את קיומו של העם היהודי.
ב. הדיונים הרבים בתופעת השמד מיותרים ואף מזיקים כי הם מסיחים את הדעת מהבעיות האמיתיות והדחופות של עם ישראל, וגוזלים את האנרגיה הדרושה להקמת לאום יהודי חדש ובריא.
ג. יש לחדול לגמרי מהעיסוק בשאלות תאולוגיות ומהתנצחות עם הנצרות ולהתמקד רק בעיקר: "שאלת חיינו היהודית ולא שאלת הדת היהודית.
ד. הכותב עצמו אינו מאמין בשום דת. כל הדתות בעיניו הן הבל ורעות רוח. אבל יש לו קשר עמוק לתרבות היהודית ולספר התנ"ך, שהוא היסוד לה, והוא הירושה הרוחנית של הכותב ועם ישראל כולו. עם זאת, לדעת הכותב, הברית החדשה היא המשך אורגני של הברית הישנה, ולכן היא שווה לה במעמד, וביחד הן מהוות את ספר הספרים של עם ישראל.
ברנר חתם על המאמר באחד משמות-העט שלו, י. חבר, אך היה ידוע לכול, כי הוא היה הכותב היחיד במדור זה.
המאמר של ברנר גרר תגובות קשות, ולא רק בציבור הדתי. בעיקר עוררו כעס דברי ברנר המרוממים את הברית החדשה, ולצידם ביטויי בוז חריפים במיוחד כלפי כל הדתות באשר הן, כולל הדת היהודית.
בארץ ישראל הוביל את הביקורת שבועון "החרות", ביטאון העדה הספרדית בירושלים. כשבוע לאחר פרסום מאמרו של ברנר יצא "החרות" במאמר ראשי, ללא חתימה, שכותרתו "כפירה או הסתה". המאמר תקף בחריפות את מערכת "הפועל הצעיר", שפרסמה את דברי י. חבר (ברנר), והאשים אותה בשיתוף פעולה עם שליחי הנצרות. מחבר המאמר עצמו זכה למטר של גידופים – "בוגד", "כופר", "מסית" ו"מיסיונר-בסתר" – ונרמז שהוא מקבל שכר מהמיסיון עבור פעילותו.
ברנר הגיב ב"הפועל הצעיר" במאמר מלא בוז כלפי שבועון "החרות" והאשמותיו. הפעם חתם בשמו המלא. במקביל התפרסמה הודעה של גוף בשם "ועד הפועל הצעיר בירושלים" שבה דחו הכותבים בתוקף את המאמר ב"החרות". השבועון נדרש לפרסם את שם כותב המאמר, אשר האשים את "הפועל הצעיר" בשיתוף פעולה עם הנצרות, כדי לתבעו לדין. אם לא תתמלא דרישתם, נאמר בהודעה, אין הם אחראים למעשי אלימות שיינקטו נגד עיתון "החרות".
הדרישה לא נענתה, ותוך זמן קצר אירעו מעשי אלימות: בערב אחד חיבלו אלמונים בסדר-הדפוס של "החרות", חבלת-אזהרה, שעיכבה את יציאת העיתון ביום אחד, ולאחר יומיים נופצו חלונות מערכת העיתון ונזרקו לתוכה אבנים.
בלונדון, עורר המאמר של ברנר את חמתו של אחד העם. הוא החל להריץ מכתבים זועמים לכל אנשי שלומו באירופה, ודחק בהם להגיב בחריפות על המאמר. במיוחד לחץ אחד העם על חברי הוועד האודיסאי שתמך כספית בעיתון "הפועל הצעיר". חברי הוועד אמנם היו שותפים לדעתו של אחד העם על המאמר וסגנונו הבוטה, אך הם לא מיהרו להגיב. אחד העם לא ויתר והגביר את לחצו עליהם, עד שלבסוף השיג את מבוקשו: באספת הוועד בתאריך 18.1.1911 התקבלה החלטה להסיר את התמיכה הכספית בעיתון "הפועל הצעיר".
החלטת הוועד האודיסאי עוררה רוגז רב בארץ-ישראל. ביוזמתם של שלושה אישים (אלכסנדר זיסקינד רבינוביץ, יצחק וילקנסקי-וולקני ור' בנימין) הוזמנו כל סופרי ארץ-ישראל לאספת חירום, שהתקיימה ביפו ב-11.2.1911. בה הגנו על ברנר.
עשרים וארבעה סופרים חתמו על ההחלטה ביפו: ל"א אורלוף, ז"י אנכי, דבורה בארון, ר' בנימין, בן ישראל, ש. בן ציון, א"ד גורדון, ישראל דושמן, חיים הררי, יוסף ויתקין, מאיר וילקנסקי, ח"ל זוטא, ד"ר לוריא, זאב סמילנסקי, דוד סמילנסקי, ק"י סילמן, ש"י עגנון, א. ציוני, א"א קבק, א"ז רבינוביץ', יעקב רבינוביץ', י. שוויגר, שלמה שילר, מ. שיינקין.
מיד לאחר פרסום ההודעה החל להגיע למערכת "הפועל הצעיר" זרם של תרומות – רובן עמד על סכומים קטנים – מארגונים ומבודדים בארץ-ישראל וגם מחוץ-לארץ. תרומות אלו לא רק הבטיחו את המשך קיומו של העיתון אלא איפשרו לו להתרחב ולהגדיל את תפוצתו.
דוגמה לקשיים שניצבו בפני ברנר ניתן לראות בפרשת התקבלותו כמורה לספרות בגימנסיה הרצליה, בשנת 1915: ההנהלה שכרה אותו ללא ידיעת הוועד המפקח על הגימנסיה, ובניגוד לדעתו. הוועד ניסה לסכל את המינוי, אך לא הצליח, ובתגובה מינה את המורה מרדכי בן הלל הכהן כמפקח על השיעורים של ברנר. היה על הכהן לוודא, שברנר מלמד בהתאם לתוכנית הלימודים ואינו מסית נגד הדת. תוך זמן לא רב אישר הכהן, כי ברנר הוא מורה מצוין, הולך בתלם ואינו מביע שום דעות "נפסדות". בכך בא קץ גם לפרשה זו.
https://he.wikipedia.org/wiki/מאורע_ברנר
הנה דברי ברנר עצמו לבירור העניין:
https://benyehuda.org/read/9021
ברנר המעיט מחשיבות בעיית השמד וההתבוללות. משומדים ללא יסוד של יהדות לא באו כחלוצים לארץ, ויתר על כן העם היהודי איבד בדורות האחרונים יותר משומדים ומתבוללים מאשר בשואה. יחד עם זה ברנר היה חילוני הנטוע בתרבות היהודית. לעשות ממנו עכשיו "חייל מלך המשיח" זה פתטי בדיוק באותה מידה של אלו המנסים "להציל" אותו מ"אשמת" נטייה הומוסקסואלית. ברנר חשיבותו בכתביו הספרותיים ובמעשיו ורק בהם עליו להיבחן.

היהודים (לא) אשמים
טענה אנטישמית מסורתית קובעת תמיד שהיהודים אשמים במצבם. לפי האנטישמיות הנוצרית – בגלל שצלבו את ישו, לפי האנטישמיות המוסלמית – בגלל שלא הכירו במוחמד, ועד להיטלר שהאשים את היהודים במלחמה שתביא להשמדתם:
https://www.youtube.com/watch?v=93eHO2z_GnM
מסתבר שאת המסורת האנטישמית של האשמת היהודים ברציחתם מאמצים גם יהודים.
צודק אהוד בן עזר שאינו "קונה" את ההסבר הפשטני (של ---- ------) שעל פיו "הפגנה של יהודים קומוניסטיים במנשיה שביפו גרמה למאורעות מאי 1921 בארץ-ישראל, ולכן חלק מן האחריות למאורעות נופל על חלק מאיתנו, היהודים." ("חדשות בן עזר", 1641)
מאורעות תר"פ 1920 על שני החלקים שלהם – בהם התנפלו ערבים על יהודים, לא נגרמו בגלל הסתה ערבים ע"י יהודים.
התנפלות הערבים על תל חי ושאר הישובים לא נעשתה בגלל שטרומפלדור היה איש "החלוץ" סוציאליסט, או ז'בוטינסקאי, זה כלל לא עניין את הבדואים התוקפים, שדרך אגב ביצעו באותו זמן מעשי טבח איומים פי כמה הכוללים רצח נשים וילדים – בכפרי הנוצרים בלבנון.
המשך מאורעות 20', שהחלו בחגיגות נבי מוסה, גם הם לא נעשו בגין הסתה של יהודים. מוחמד אמין אל-חוסייני, ועארף אל-עארף (התעמלן האנטי ציוני עורך העיתון "סוריה אל ג'נוביה" "סוריה הדרומית", בעל הסיסמה "בשם הערבים נחיה ובשם הערבים נמות", ששניהם התנגדו לשם פלסטינים) – התסיסו באותו יום בנאומי שטנה משולהבים את קהל החוגגים במטרה לבטל את הצהרת בלפור. עארף אל עארף הסית לפגוע ביהודים ואמר "אם לא נלך בכוח נגד היהודים לא ניפטר מהם. אדבח אל יהוד!"
כתוצאה מכך, לאחר התפילה המסורתית שבתום החג, יצא קהל החוגגים הערבי המוסת, מהמסגד שבמדבר יהודה, 20 קילומטר מירושלים, אל בתי היהודים בירושלים העתיקה, בצעקות "אדבח אל-יהוד" (לשחוט את היהודים), ו"א-דאולה מענא" ("הממשלה איתנו").
כולם צעקו "דין מוחמד בסייף". מעשי הרצח ואונס הנשים היהודיות פגעו ביהודים מהישוב הישן.
יוסף קלויזנר כתב אז ב"הארץ":
"בין ההרוגים והנפצעים יש יהודים מכל העדות, מכל המעמדות, מכל המפלגות: ספרדים ואשכנזים, תימנים ופרסים, פועלים וסוחרים, רבנים אדוקים ומשכילים חופשיים. האוייב לא הבדיל ביניהם. נחדל נא אפוא להבדיל בינינו לבין עצמנו. נתאחד על ידי הצרה הגדולה... ואז ישיג האויב ההפך ממה שביקש."
גם מאורעות תרפ"א 1921 לא נגרמו כתוצאה מהסתה של יהודים קומוניסטיים. הערבים כלל לא הבחינו בין קומוניסטים, "פועלי ציון", "הפועל הצעיר", וכד', ואפילו גם לא בין ציונים לאנטי ציונים. (ברנר אגב טען תמיד שאינו ציוני). מבחינתם כולם מתנחלים זרים שיש לחסל.
אשמת היהודים בעיני הערבים היא אחת – שהם רוצים ריבונות לאומית ולא להיות בני חסות מושפלים תחת כיבוש ערבי-מוסלמי. נכון אין שפלים מהיהודים הקומוניסטיים, המופ"סים, שתמכו בפשיזם הערבי האיסלמו-נאצי, אבל אין הם הסיבה לרצח היהודים. האשמת יהודים ברציחתם היא לא רק נואלת, אלא גם בלתי נכונה.

צריך ללמוד ולדבר על הנכבה.
הנכבה היא עונש מוצדק ובלתי מספיק
עורך עיתון "הארץ", אלוף בומשטיין-בן, פרסם מאמר בעיתונו בו הוא קורא להפסיק לפחד מ"הכנבה" ולדבר עליה:
(אלוף בן, "תפסיקו לפחד מהנכבה", "הארץ", 30.4.21)
https://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.9759083
והוא צודק לחלוטין. יש לדבר עליה וללמד אותה.
הנכבה היא עונש מוצדק ולא מספיק. רבות כתבתי כבר על ההשוואה הנואלת בתעמולה הערבית-מוסלמית בין השואה לנכבה, ועל  היות "הנכבה" עונש מוצדק ולא מספיק:
http://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/hbe00941.php
הנכבה עונש מוצדק על כך שידידו הטוב של היטלר, מוחמד אל חוסייני, אירגן את העולם הערבי והמוסלמי להשלים את מה שהיטלר לא הספיק, לחסל את מדינת היהודים ולהשמיד את יהודיה.
עונש לא מספיק, מפני שבניגוד לגרמניה הנאצית ששמרה בסוד את תוכנית השמדת היהודים, הערבים (החמאס והפת"ח) מכריזים בריש גלי על תוכניתם לחסל את מדינת ישראל ולהשמיד את היהודים בעולם.
https://www.youtube.com/watch?v=__6iZlzwcF8
עונש לא מספיק, מפני שבניגוד לגרמניה הנאצית בה היו גרמנים שהתנגדו לנאציזם, למרבה הצער טרם נמצא ערבי-מוסלמי שאינו גזען. טרם נמצא ערבי-מוסלמי שרואה את דברי מוחמד באמנת החמאס (ובדברי המופתי של הפת"ח) שלפיהם יש לחסל את מדינת ישראל, ולהשמיד את כל היהודים גזענות, ולא מופת מוסרי.
 אלוף בומשטיין-בן צודק יש לדבר וללמד על הנכבה.

פרודיה נלעגת
מה קורה לאקטיביסט פרו איסלמי יהודי כשמתגלה יהדותו
אקטיביסט פרו-איסלמי יהודי, בא לתמוך בערבים המתפרעים בירושלים בשער שכם. עד מהרה ניגש אליו אחד המתפרעים הערביים, ואמר לו אל מול המצלמה: "יהודים על הזין שלי. אני רוצה לזיין אכבר יהודי." (ודוק: הוא לא ערבי-גאה).
"אחי זה לא מתאים, אנחנו באנו לתמוך בכם," ענה לו היהודי האקטיביסט הפרו-איסלמי החנף.
"כוס אוחתכּ היהודים," ענה לו הערבי... ערבי ניגש ושואל: "איפה הם היהודים? איפה הם הדתיים המנייאק?"
היהודי האקטיביסט הפרו-איסלמי המאוכזב מנסה לתרץ את התנהגות הערבים: "אם הם היו יודעים כמה שמאלנים וכמה תומכים אנחנו בזכויות אדם, ובכלל באנשים. אבל בסדר, הם ככה קצת חוששים, הם קצת שואלים איפה היהודים שבאים לתמוך, אז... אני מבין אותם, כי היהודים מפחדים..."
הנה צפו בפרודיה ההזויה:
https://rotter.net/forum/scoops1/693278.shtml

האידיוטיזם הפיליסטיני והחנף של אוהד חמו
ערבים לערב יהודים ליהודה
כתב ערוץ 12 לענייני פלסטינים, אוהד חמו, הוא במהותו אקטיביסט פרו-איסלמי, החנף למושאי סיקורו. במאמר ב"הארץ" הוא מאפיין דווקא את היהודים:
(אוהד חמו: "הפכנו לאומה שונאת, גזענית ובורה, לא מכירים את האחר, והוא גם לא מעניין אותנו", "הארץ", 26.3.15)
https://www.haaretz.co.il/magazine/ayelet-shani/.premium-1.2599979
בכתבה בחדשות 12 בה סיקר את פרעות הערבים בירושלים בשער שכם, הוא שואל את הערבים מה הם רוצים? התשובה שקיבל: "פלשתין היא המדינה שלנו, לא של היהודים... שהיהודים יחזרו לאמריקה."
חמו חזר ושאל אותם: "האם עליי לחזור למרוקו ולעיראק, ארצות המוצא של הוריי?"
התשובה של הערבים היתה: "כן!"
ברור שזו עילת הסכסוך היהודי-ערבי, אבל אלמלא היה חמו פיליסטיני חנף היה עליו לשאול את השאלה הבאה:
"אתם ערבים? אתם מתפללים בערבית חמש פעמים ביום לכיוון מולדתכם ערב (עם הראש לערב והטוסיק לירושלים)? למה שלא תחזרו לערב? ארץ ישראל הרי שייכת לעם ישראל כמו שאמר נביאכם מוחמד בקוראן: יהודים ליהודה ערבים לערב!"
ברור שהשאלה כלל לא עלתה להישאל בדעתו של חמו. הוא הרי אקטיביסט פרו-איסלמי. כבר אמרנו.

פטנט חדש – חוזה שלום עם סוריה
מועמדת לנשיאות סוריה חושפת בפוסט את משנתה: נעשה כאילו שלום עם ישראל ולאחר מכן נתקוף אותה ונשחרר את הגולן.
מועמדות לנשיאות סוריה בשם פאתן עלי אלנהאר כתבה: "יש לעבוד על חתימת הסכם שלום מלא עם ישראל. לא מאהבת ישראל. האמת היא שזה יהיה הסכם זמני בלי שנודיע להם. הסכם זה יוביל אותנו להצלת מה נשאר מסוריה ולקום עד שנהיה מדינה חזקה עם ריבונות. ובעת שתבוא אנו נפתיע אותם ונכפה על ישראל מו"מ בנושא אדמות הגולן הערביות. מו"מ הזה יהיה מבוסס על עקרון הכוח ולא מתוך חולשה. במידה ולא יחזירו לנו את אדמותינו אנו מצידנו נכריז עליהם מלחמה בהפתעה בלי שידעו עד שחרור הטפח האחרון ממולדתנו..."
https://rotter.net/forum/scoops1/693565.shtml
מתוחכמת המועמדת לנשיאות אה? תעשה שלום ותפתח במלחמה.
אל דאגה אין כל סיכוי שהיא תיבחר לנשיאת סוריה.

אימן עאדל עוֹדֶה מסית
הגזען האחמדי, איימן עאדל (עאדל בערבית צדק) עוֹדֶה, יו"ר המפלגה הערבית המשותפת (בשנאת ישראל) והיום איש מחנה השינוי והריפוי, הנאבק לדבריו נגד הגזענות, הפילוג וההסתה, מתגזען מפלג ומסית:
בתגובה לפרעות בירושלים בשער שכם הוא מפרסם כך: "הכיבוש (היהודי) נסוג מול הנוער הירושלמי ומסיר את המחסומים בשער דמשק. (שער שכם).
"הכיבוש (היהודי) הוא שנסוג מול הנוער הירושלמי והסיר את השערים האלקטרוניים במסגד אל-אקצה. הם עמדות נהדרות ומכובדות עבור תושבי ירושלים, שהם דיונים שנרגעים ועולים עד שהמרד המכריע מסתיים עם סיום הכיבוש והנפת דגל הפלסטין (דגל סייקס) מעל מסגדי ירושלים, כנסיות ירושלים והחומות. של ירושלים המשוחררת. ברכה לירושלים החופשית."
https://rotter.net/forum/scoops1/693226.shtml
ודוק: בכל השטחים הכבושים ע"י ערבים – 13 מיליון קמ"ר מהאוקיינוס ההודי לאוקיינוס האטלנטי, האחמדים אינם לגיטימיים, ואסורים בבניין בתי תפילה. רק בישראל קיומם לגיטימי.
ברור שבג"צ לענייני צדק לערבים לא יקבע שדברי עודה הם הסתה המנוגדת לחוק, וכמובן גם שנפתלי בנט וגדעון משה זריצ'נסקי-סער יעשו קואליציה בשיתופו.

תמיהה גדולה: איך נסביר את הישגי נתניהו?
לראשונה: ישראל בין 20 הכלכלות המובילות בעולם בתוצר לנפש
למרות המסיתים, המפלגים והמשטינים על נתניהו, מסתבר שהכלכלה הישראלית הגיעה להישג מרשים.
דווקא בשנת הקורונה המורכבת והחריגה הצליחה ישראל להדגיש את חוסנה – ולהגיע לציון דרך כלכלי חשוב מול הכלכלות הגדולות בעולם.
שנת 2020 – שנת הקורונה – היתה השנה הגרועה ביותר שחווה המשק הישראלי ב-73 שנות עצמאות כלכלית. על פי נתוני הלמ"ס, בשנת 2020 התכווץ התוצר המקומי הגולמי בשיעור ריאלי של 2.6% לעומת שנת 2019.
למרות זאת, דווקא השנה החולפת מדגישה את חוסנה של הכלכלה הישראלית מול כלכלות העולם, שחוו את השפעת המשבר הכלכלי באופן קשה וחמור יותר. שעה שבישראל התכווצה הכלכלה בשיעור מתון יחסית, בעיקר בשל היקף הייצוא שרשם גידול הודות לסקטור ההיי-טק, כלכלת ארה״ב התכווצה בשיעור של 3.5%, בעוד כלכלות גרמניה ויפן התכווצו בכ-5% כל אחת, צרפת בכ-8%, איטליה בכ-9%, בריטניה ב-10% וספרד עם שיעור התכווצות חד של כ-11%.
הנה ראו את דירוג כלכלות העולם:
https://rotter.net/forum/scoops1/693271.shtml
בתוצר לנפש ישראל במקום ה-19 בעולם, לפני קנדה, יפן, בריטניה, צרפת, איטליה,
נכון בדירוג יוקר המחייה מקום ישראל גרוע יותר, אבל בכל זאת הישג מרשים.
איך למרות כל "חסרונותיו" הצליח נתניהו להגיע להישג זה?

[אהוד: מה הפלא? הרי הנאשם בפלילים המושחת אחראי גם לאסון ל"ג בעומר במירון, שקרה כאשר המון זכרים חרדים צפופים וחסרי סבלנות דחפו אלה את אלה אל מותם בחנק, והתוצאה המדהימה היא כי ככל שיש פחות חרדים שאינם עובדים וחיים על חשבון הציבור – כך התוצר לנפש בישראל עולה!]

הפנקס פתוח והיד רושמת
ב-8.10.66, לפני מלחמת ששת הימים ו"הכיבוש", הניחו מחבלים ערבים (אז הם לא נקראו פלישתים) שלושה מטעני חבלה בשכונת רוממה החדשה בירושלים שהיתה אז שכונת ספר על הגבול.
במזל רב היו רק כמה פצועים. התקרית זכורה רק בגלל התשובה שנתן ראש הממשלה לוי שקולניק-אשכול לשאלה כיצד תגיב ישראל על החבלה?
אשכול השיב: "המצב מסובך דיו, אולם הפנקס פתוח והיד רושמת. יש להגיע למסקנות."
אשכול, בוגר החיידר, זכר את האימרה ממסכת אבות מפי רבי עקיבא: "החנות פתוחה והחנווני מקיף והפנקס פתוח והיד כותבת וכל הרוצה ללוות בא ולווה" (אבות 3 ט"ז).
והנה לאחר 55 שנים אימץ צה"ל את האימרה הזו כבסיס לפעולותיו.
לפי המדיניות החדשה בצה״ל, במקום להגיב על כל ירי מעזה כאשר תגובה תביא רק לעוד ירי ולהטרדת תושבי הדרום, אז הצבא יפעל לפי מדיניות "הפנקס הפתוח": כל ירי שיבוצע יירשם ב״פנקס״ – ואז יקבל תגובה בזמן ובמקום המתאים.
https://rotter.net/forum/scoops1/693073.shtml
ספק אם שיטת "הפנקס פתוח והיד רושמת" תעזור נגד הרקטות מעזה. מה שבטוח הוא שהרבה יותר אפקטיבית תהיה דוקטרינת דוריאל.
נעמן כהן